בטיפולנט | פורום טיפול נפשי

פורום פסיכולוגיה

ההחלטה לפנות לייעוץ או טיפול נפשי היא החלטה מורכבת העשויה להעמיד אותנו בפני התלבטויות ואפשרויות רבות לבחירה: מהו הטיפול היעיל ביותר לקשיים איתם אני מתמודד? איך יודעים שהילד זקוק לטיפול? כיצד בוחרים את המטפל המתאים מתוך עשרות אנשי המקצוע המציעים את שירותיהם? ומה עושים במידה וחשים שהטיפול לא מספיק יעיל?

צוות הפורום מזמין אתכם לשאול, להתייעץ ולקבל הכוונה ראשונית בהתמודדות עם נושאים הנוגעים לבחירת הייעוץ והטיפול הנפשי אשר יסייעו לכם. עם זאת, הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.

**כמו כן, הפורום אינו מהווה מענה לשעת חירום. במצבים דחופים אנו ממליצים לפנות לער"ן
(טל' 1201 או צ'ט און-ליין אנונימי) או למיון פסיכיאטרי.

ליטל פלג פסיכולוגית קלינית -מנהלת הפורום

פסיכולוגית קלינית, מטפלת בוגרים ומתבגרים.
מציעה טיפול פסיכולוגי כאמצעי להשגת שינוי משמעותי הן בחוויה הפנימית והן במציאות החיים החיצונית.
מתמחה בטיפול במצבי דיכאון, הפרעות אכילה, חרדה, קשיים בין אישיים, סוגיות הנוגעות לנטייה המינית ופגיעה עצמית. דוקטורנטית בתכנית 'פסיכואנליזה וממשקיה', אוניברסיטת תל אביב. מרצה בבי"ס לפסיכותרפיה יישומים קליניים. מנהלת המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית

צוות הפורום:

ד"ר שרון זיו ביימן - פסיכולוגית קלינית

נושא חדש

ק.

נכתב ע"י אייל ב - 09/05/2018 12:47:30

תשובה: ק.

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 09/05/2018 13:38:35

לא יודעת אם להמשיך בטיפול

נכתב ע"י שרון ב - 09/05/2018 07:23:17

תשובה: לא יודעת אם להמשיך בטיפול

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 09/05/2018 13:38:15

לתת מילים לחוויה

נכתב ע"י גפן ב - 09/05/2018 01:02:01

תשובה: לתת מילים לחוויה

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 09/05/2018 13:37:56

שלום גפן.
כאשר חוויות שליליות וטראומטיות לא זוכות לעיבוד רגשי מספק הן אינן מקודדות ומאוחסנות כזיכרונות אלא נותרות "תקועות" במערכת הפיסית-נפשית. הנפש ממשיכה לנסות ולעבד את החוויות ולהתמודד איתן אך בדרך כלל עושה זאת דרך סימפטומים רגשיים והתנהגותיים שונים- ערפול, דיכאון, חרדה, שחזור של חוויות וקשרים שליליים וכן הלאה. כמו כן, ההתמודדות הבלתי פוסקת של הנפש בדרך כלל מתישה ואינה מאפשרת לאדם להתפנות למטלות החיים הטבעיות (זוגיות, עבודה, לימודים וכד'). בהתאם, מחקרים מצביעים על כך שאחד ההיבטים החשובים בטיפול הוא עיבוד של חוויות אלו באופן שיאפשר להן להפוך מ"פצע פתוח" שמפריע לתפקוד לצלקת, או זיכרון. לכך מכוון הטיפול הפסיכולוגי, ואני מאמינה שעם הזמן תוכל לאפשר לעצמך לעבד גם את הרכיב הרגשי, שהוא באופן טבעי משמעותי להחלמה. מאחר ומדובר במטלה רגשית מורכבת כל כך, טבעי שדיבור על חוויות אלו בטיפול קשה יותר מאשר דיבור עליה עם חברים, שאולי מלכתחילה אין לך ציפייה שהדיבור איתם "ירפא" אותך. כמו כן, מערכת היחסים הנרקמת בטיפול היא מערכת יחסים מורכבת המשחזרת חוויות רגשיות מקשרים משמעותיים קודמים ובמובן זה היא טעונה מאוד ואצל מטופלים רבים מעוררת יותר מתח מאינטראקציות אחרות.
נשמע שאתה נמצא בשלב מכאיב בטיפול, בו אתה סובל מההתמודדות עם הרגשות המכאיבים אך עדיין לא נהנה מה"פירות" של ההקלה הרגשית שטיפול יכול להביא עמו. זו תקופה קשה ומייאשת, אך היא תעבור.
ליטל

מרגישה רע עם עצמי

נכתב ע"י אור ב - 09/05/2018 00:45:14

תשובה: מרגישה רע עם עצמי

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 09/05/2018 13:37:39

לא רוצה לעבוד

נכתב ע"י לילך ב - 08/05/2018 17:53:10

שלום,
אני בת 34 ויש לי בעיה רצינית - למרות מחסור באמצעים (במקור אני עולה מחול), אינני מצליחה להתמיד במקומות עבודה, נודדת בין מקום עבודה למשנהו, לרוב דרך קבלני כוח אדם כי מן הסתם אני בחורה מפונקת ולא אלך לדד אנד, אלא רק למקום מסודר - מעין חממה שנותנת תנאים, אך חברות/ארגונים כאלה נמנעים מלקלוט אותי להעסקה ישירה בגלל היעדר אמביציה ותואר אקדמי, בשנה שעברה קרה מקרה שמאוד פגע בי, למרות שבפועל התפקיד האחרון היה קטן עליי מבחינת כישורים, הארגון החליט לפטר אותי בתום כ-11 חודשי העסקה (במחשבי הארגון התקופה הופיעה כ-9 חודשים, אז יצאה חריגה של חודשיים שהיא בניגוד לחוק אך אין את מי לתבוע), בהמשך ניסיתי לפנות ולהתקבל להעסקה ישירה, אך לא קיבלו אותי מסיבות שונות, כ-4 חודשים הייתי בבית חסרת מעש, הסתגרתי בחדר בלי אוכל בלי כלום, באיזשהו נס הופיע אור בקצה המהנרה והתחלתי לעבוד במקום אחר, אבל שוב הפעם ההעסקה היא קבלנית. כל מה שאני רוצה שיפול עליי איזשהו סכום כסף מהשמיים שאוכל סוף להגשים את עצמי ולעשות מה שאני אוהבת, פשוט נמאס מהכל. כתבתי גם בפורום יעוץ תעסוקתי, אך עונים שם לרוב מאמנים אישיים, לא מעוניינת בשירות שלהם וגם לא בשירות פסיכולוגי. לא פעם אנשים הקרובים אליי ניסו לשכנע אותי לעבור טיפול פסיכולוגי או בתרופות, אך אני לא מעניינת. ברור שהתחלה של עבודה חדשה תורמת לנפש, אבל זה לא הפיתרון לבעיה שלי. ללמוד אני גם לא מעוניינת ומחוסרת באמצעים, מה שכן - לקחתי לא מעט קורסים דרך מחשב כמו coursera מתוך סקרנות והעשרת ידע, יש לי אנגלית ברמה גבוהה מאוד, כולל היכרות עם מונחים אקדמיים וטכניים, אך אני סולדת מכל סוג של עבודת מזכירות, בכלל לא מדבר אליי, חשבתי לפנות לאיזשהו שירות מטעם עמותות ללא כוונת רווח שמסייע הן בכתיבת קוח והן בהכוונה והכנה לראיונות עבודה, אך כרגע אני במשרה מלאה ולא מתפנה לכך. לא יודעת מה לעשות.

תשובה: לא רוצה לעבוד

נכתב ע"י ליטל פלג ב - 09/05/2018 13:37:16

האם להמשיך בטיפול?

נכתב ע"י מיכל ב - 08/05/2018 11:50:59

היי,
אני מאוד אוהבת את תשובותייך המקיפות והקולעות ולכן בחרתי להפנות את שאלתי אליך. מודה לך מראש.

אני בטיפול כחצי שנה. קשה לי שם, מאוד קשה לי. אציין שהפסיכולוג עובד לפי הגישה הקוגנטיבית, הוא לא דינמי.

אני חשה שאני לא מקבלת מהטיפול דבר. הוא לא אמפתי, הוא לא תומך, אני רק חשה שהוא לוחץ ומעצבן. אני לא מסכימה עם חלק ניכר מדבריו, לטעמי הוא פשוט אומר דברים שהם תלושים מהמציאות, כנראה שהוא פשוט לא מפרש אותי נכון.

בעבר הוא לחץ עליי יותר, והוא הפחית את הלחץ לאחר שהערתי לו על כך. והוא משתדל להיות יותר סבלני.

מבולבלת בעיקר וחשה שלא באמת אכפת לו, שמבחינתו עדיף אולי שלא אגיע בכלל, גם ככה הוא מאוד מאוד עמוס. הוא בקושי מוצא שעה אחת פנויה בעבורי, והוא מאוד לא גמיש מבחינת זמנים. אם אני לא יכולה להגיע בשעה הקבועה, לרוב אין לו שעה פנויה אחרת וכך מתבטלת הפגישה ואנחנו לא נפגשים שבועיים.

אני תוהה האם האשמה היא בי? האם זו ההתנגדות שבי שבעצם מחבלת בטיפול? (היו מספר פגישות בהן לא דיברתי כלל) או שהאשם הוא בו? או שפשוט אין כימיה ביננו?

אני יודעת שאני לא מטופלת קלה. ושאני מתקשה להיפתח וטופלתי בעבר ע"י פסיכולוג נוסף שגם אותו לא חיבבתי. אבל בעברי הרחוק גם טופלתי ע"י מטפל אחר שאליו כן התחברתי ושהיה מאוד אמפתי סבלני ומכיל.

מתקשה להחליט... תודה לך.