פורום טיפול נפשי

שלום וברכה
אני נמצאת בטיפול מעל שנה וחצי עם אותה מטפלת,אציין שהצלחנו ליצור קשר קרוב ומשמעותי ביננו.
לאחרונה התחילה תופעה שלא היתה קיימת פעם,מין תקיעות מסוימת שמורגשת מאד מצידי.
אני מרגישה חסומה,לא מסוגלת לדבר ולהגיב כמעט, יש פגישות שלימות שאני פשוט יושבת ושותקת,כל זה מלווה בדרבון מתמיד שלה ובנסיונות חוזרים ונשנים,אם כי עדינים,לגרום לי לשתף אותה במחשבות שלי ובמה שעובר עלי.
הנושא מדובר ביננו,ניסינו לתת לזה זמן, להסתכל על זה, להבין מה קורה ולמה.
להרגשתי,לא מצאנו עדיין תשובות שיניחו את דעתי.
שאלתי היא כזו-
איך ניתן לדעת בוודאות אם התקיעות הזו היא קושי ספציפי ביני לבינה בגלל מי שהיא,מי שאני,ומה שביננו,
או שזה באמת קושי אובייקטיבי שלי-להיחשף בפני מישהו קרוב מאד,מה שאולי מאיים עלי או משהו אחר שאין לי מושג מהו.
כלומר-אם,לדוגמה,הייתי מחליטה להחליף מטפלת, כיצד ניתן לדעת אם הקשיים האלה יתעוררו מול כל מטפלת אחרת שאצור איתה קשר קרוב וזה משהו ששווה לעבוד עליו בטיפול הנוכחי, או שזה ספציפית איתה?
אציין עוד כי אני אוהבת אותה וקרובה אליה באופן כללי,מרגישה מוכלת והטיפול טוב לי באופן הרחב. אבל עדיין הקושי להיחשף בפניה מעיק עלי מאד.
הייתי רוצה להרגיש הרבה יותר זרימה וספונטניות מצידי.
מה דעתך?

היי, אני בטיפול פסיכולוגי כחצי שנה. אני תוהה מהי דרך הטיפול הנפוצה בפוסט טראומה (שלא על רקע מיני) , האם נהוג לשחזר במהלך הטיפול את המאורע שגרם לפוסט טראומה, או שלהיפך, נהוג שלא לדבר על האירוע הטראומטי, על מנת שלא לעורר את החרדות ואת הטראומה מחדש?
ובטראומה על רקע מיני, האם יש דרישה או צורך לפרט בדיוק מה אירע במהלך הטראומה המינית? כלומר, האם יש לפרט בדיוק את הפרטים המיניים שקרו, או שפוסחים על השלב הלא נעים הזה?
תודה לך...

שלום, אני מטופלת כשנה אצל פסיכותרפיסטית. את הטיפול איתה התחלתי מעט אחרי שהכרתי אותה, במטרה לראות אותה יותר, משום שכבר אז חשתי משיכה כלפיה. ככל שהתקדם הטיפול ונחשפתי בפניה על תחושותי, היא לא שללה כל אפשרות כפי שסברתי, אלא אמרה במפורש שהסיבה היחידה שזה לא אפשרי היא הטיפול עצמו. שאילולא הטיפול היא היתה מסכימה לצאת איתי.
כבר כמה חודשים שאני לא מצליחה לדבר בשיחות איתה. הנושא היחיד במפגשים הוא האם לסיים טיפול ומה יהיה בעתיד לגבינו. היא מבהירה לי שזה לא אתי מבחינתה לקיים איתי קשר רומנטי בשום שלב בחיים, ואני מבינה את זה, גם אני מגיעה מתחום טיפולי ומכבדת את האתיקה.
האם יש אפשרות להתייעץ עם איש מקצוע שמבין באתיקה כגורם שלישי, שיוכל להביא בחשבון את כל הצדדים ולהמליץ לי וגם לה מה הכי ראוי לעשות במצב הזה? כיצד מגיעים לאדם כזה?
תודה מראש.

אגב אף אחד לא דיבר איתי על אשפוז זה רק מחשבה שלי חרדה שלי אני פשוט רוצה לקבל טיפול נכון ותומך שבת נפלאה

תאומים בני 28. מאז היוולדם אין קשר חברתי ביניהם. שניהם גם די טיפוסים סגורים, מחפשים כהורים רעיונות לשינוי..

כבר חודש אני מחכה התקשרתי וכל הזמן אמרו לי אנחנו נחזור אלייך ועדיין לא חזרו עוד מעט זה כבר יהיה חודש וקצת אני רוצה לקבל את הטיפול הנכון במרפאה בלי אשפוז חס וחלילה נכון אני מאובחנת כסובלת מחרדה ויש לי התנהגות רגשית התנהגותית אני לא חס וחלילה משוגעת לא מסוכנת פיזית לעצמי או לסביבה ולא הייתי בחיים מסוכנת לעצמי או לסביבה פיזית אני בחורה עם לב טוב שאפילו עוזרת לאנשים מוגבלים בעצמי נכון אני רק צועקת ועצבנית יש לי דחף לענות אבל במילים לא יותר וכל פעם בגלל הפחד הגדול שחס וחלילה יחליטו לאשפז אותי בלי סוף אני מסתכלת על מאמרים באינטרנט על הנושא וכל פעם כתוב משהו אחר ושאני רואה את המילה אשפוז אני מקבלת הזעות דפיקות לב אני גם באי ודאות לא יודעת עם מי אני נפגשת במרפאה מעולם לא הייתי מאושפזת הייתי רק במעקבים במרפאה אבל המון שנים לא הייתי בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי ואני רוצה לקבל את הטיפול הנכון לא דרך אשפוז חס וחלילה כי אני עוברת משבר רגשי בגלל זה פניתי לא כדי שיאשפזו אותי חס וחלילה למרות שלא דיברו איתי על המילה אשפוז בכלל בפעם הקודמת שבאתי רק איבחנו את המצב שלי לא במרפאה אבל לא אושפזתי המרפאה זה במרכז הארץ ואני ממש בלחץ אני שוב מאוד אשמח עם תכבדי אותי ולא תזכירי את המילה אשפוז רק בסך הכל כתבתי לך שתביני שאני פוחדת מזה מאוד וגם מטיפולים עצמם למרות שלפני המון שנים הייתי בטיפולים אבל לא באשפוזים אני ממש מתנצלת על זה שביקשתי שתכבדי אותי לא להזכיר כאן את המילה אשפוז רק רציתי לשאול בנוסף איך אני יכולה להרגיש טוב במהלך היום עד שהתקשרו אלי לבוא כהסחת דעת כדי שארגיש טוב במהלך היום? עם זה אפשרי אני ממש מודה לך אפילו הסחת דעת אחת שתוכל לעזור לי להיגמל מהמאמרים והמחשבות המפחידות על עצם הטיפול ומה יגידו לי ומי יקבל אותי אני ממש מודה לך שבת נפלאה

זה נשלח למרפאה במרכז הארץ ולא התקשרו עדיין

ברצוני לדעת מה היא הפרעת הסתגלות רגשית התנהגותית ומה שיטת הטיפול בפסיכיאטריה או פסיכולוגיה ללא אשפוז. יש לי פחד מאד גדול מאשפוזים אז אשמח עם זה אפשרי שתוכלי להסביר לי בלי טיפול הכוונה לאשפוזים זה הפחד הגדול שלי אני ממתינה בתור עוד לא התקשרו אלי כבר חודש אני באי ודאות ועוד דבר קטן עם זה אפשרי מה לעשות בינתיים כדי להרגיע את החרדה כי אני לא מפסיקה לחשוב מה יעשו לי? ומה יהיה בטיפול? ואני בחרדה.
תודה מכל הלב שבת מקסימה

שלום,

אני סובלת מדיכאון אובססיה OCD וחרדות.
הפסיכיאטר שלי נתן לי כדור רסיטל 20 מ"ג.
התחלתי לקחת אותו.
אני מרגישה כל הזמן בלי מצב רוח,
דיכאון כבד,חוסר מצב רוח,
האובססיה כל הזמן שם,
כל הזמן רוצה תשומת לב מאנשים וחושבת עליהם..
מחשבות אובדניות שלפעמים בא לי להתאבד,אבל מפחדת כי יש לי משפחה
ואז נכנסת ליותר פאניקה.
התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית אני לא יודעת אם זה יעזור לי ממש..
היא רק הקשיבה לי בינתיים, לא נתנה עצות
אני לא יודעת איך לחזור לחייך? איך להיות במצב רוח טוב?
אני ישנה המון
כל הזמן עייפות כרונית,כאבי ראש,
גוף חלש, ומחשבות אובססיביות על נשים נשואות.
איך אני יוצאת מזה בבקשה?

היי ליטל, מה שלומך?

אני פונה אליך לקבלת עצה,
אחותי (בת 32) בחורה חרוצה ומשכילה נרשמה לפני כחודש לסדנת גמילה מעישון דרך קופת החולים, במסגרת הסדנא על המשתתפים ליטול כדורים המסייעים לגמילה מעישון, הכדורים שהיא נטלה הם צ'מפיקס, כידוע לכדורים הנ"ל ישנם תופעות לוואי של דכאונות פרנויות וכ"ו ,
כאמור לפני כעשרה ימים אחותי החלה להיכנס לדכאונות קשים שבהמשך הפכו להזויות חמורות ביותר, היא פשוט מדמיינת דברים .. שאנשים רוצים לפגוע בה בעבודה ובכל מקום אחר, היא שומעת קולות מבולבלת מאוד וכבר לא ישנה בשלושה ימים האחרונים.

אני אשמח לשמוע ממך קודם כל מה דעתך על הכדורים הנ"ל? איך ניתן לסייע לה בדרך טבעית ולא ע"י כדורים נוספים שיחמירו את מצבה יותר לטווח הארוך.

ממש אודה להתייחסות ולעזרתך, תודה רבה רפאל

היי,
אני בחור בשנות ה-30, מוצלח ונהנה מהחיים וללא זוגיות.
אני שמתי לב לתופעה שקיימת אצלי והיא , במידה ואני נמצא בחברה של
אנשים שמביטים לא לא בעין נעימה או לא באתי אליהם ככ בטוב, אז אני פחות
מרגיש בנוח ואני לא במיטבי ונחלש כוחי לעומת כאשר מישהו אחר מביט בי בצורה
מכבדת ונעימה, אזי האני האמיתי שלי בתפארתו, וכך גם חדות המחשבה, וטון הדיבור.
אשמח לדעת מה שמה של תופעה זו?
אשמח להסבר. וסופש נעים. תודה

מה הולך, יוצא לי הרבה לבכות/ או להחנק מדמעות שעומדת לצאת תוך כדי שיחה (בעיקר עם אנשים בעלי מעמד כביכול יותר גבוה ממני, לדוג: בוסים, מורים, מפקדים בצבא)
עכשיו זה לא דברים שיש לי סיבה לבכות מהם אבל כל דבר קטן שאומרים לי פשוט דמעות מציפות אותי וזה ממש ממש מפריע לי, ברמה שאני לא מצליח לעלות נקודות שחשובות לי בשיחה כי אני פשוט נחנק מהדמעות.
באופן כללי אני לא בוכה מדברים גם הרבה יותר קשים (מוות של קרוב וכו'...)

מה זה יכול להיות? איך אפשר לפתור את זה?

היי ליטל,
תודה רבה על האמפתיה וההתייחסות המפורטת, קלעת מדוייק ונכון גם לסיטואציה וגם איך היא מתפרשת אצלי.

עם כל המצב הזאת באמת ולאור ההבשלה הנפשית שלי בצורה איטית אבל בטוחה,
ולא צפיתי לכזו "כאפה" דווקא מהמסגרת הטיפולית, ובאמת עצם השלילה, יותר מכעיס מאשר החוסר תמיכה של הקופה,

אומנם לא התייעצתי עם המטפלת שלי, אבל סיפרת לה שאני יותר נוטה דווקא לנסות לפנות למשרד הבריאות מאשר לקופת חולים,
תחילה חששתי שאולי אני כופה עליה בעל כורחה ומערב אותה בסוג של "מלחמה" עם המערכת, שהיא לא בהכרח רוצה, ובסוף זה אולי עלול להתנתכל בה,
אבל היא לכאורה "פתרה אותי מכל החששות" השיבה כמובן שאני רשאי לעשות כרצוני.
(אולי זה התשובה הנכונה מקצועית שהיא לא יכולה להגיד לי או לייעץ יותר מדיי מה לעשות, אבל לא האמיתית)
אז כאילו מרגיש לי "שנשארתי לבד", אבל אפילו ההרגשה הזאת באמת היא עוד נושא שכדאי לי לחקור בטיפול.

הסיבה שאני פחות מתלהב מלפנות לקופה היא:
שאולי וזה טעות לחשוב ככה, אבל מרגיש שהערוצים שעומדים ברשות המטפלת שלי שפנתה לקופת החולים, הם בין כה וכה יותר משמעותיים מהערוצים שעומדים ברשותי.
ומראש אם היא לא הצליחה, אז כמובן שאת ה"אזרח הקטן ינפנפו שסובל מהפרעה שעוד לא רשומה ב DSM"
ואולי זה גם נאיבי לחשוב ככה, אבל אולי בדרך נס פנייה למשרד שיתן דעתו ויוציא הנחייה חדשה שתעזור לנוספים, ותוביל לשינוי קטן:
ומצד שני מה שאני מבקש זה לא הרבה - אם הקופה לא מוכנה לתמוך אז לפחות שלא ימנעו ממני טיפול נוסף בשבוע באופן פרטי, אם הלוז של המטפלת מאפשר זאת.
ואילו אם זה יסגר בקופה, גם אם באמת יבואו לקראתי וימצא פיתרון מיוחד עבורי, לפה או לשם, זה יסגר רק עם המקרה שלי....

בקיצור מהבחינה הפרקטית לעתיד הקרוב אין לי פיתרון,
למעט אולי לעבור קופת חולים ולבצע את כל הטיפול בצורה פרטית דרך המטפלת הנוכחית שלי, רק אז היא תוכל לקבל אותי

אבל אולי אני ימתין בינתיים חודש חודשיים ונראה אם הפנייה שלי אולי תישא פרי.
למורות שזה גם אולי טעות, לתלות תקוות שווא, במקום לדאוג לעצמי בינתיים.

חשבתי שאולי כדאי לנסות להתסייע ולהתייעץ באחד מהאיגודים או מהעמותות בישראל בנושא בריאות הנפש, שמתעסקים
שאולי יש להם רעיון איך אפשר להבטיח שהפנייה לא תלך לאיבוד, אם יש לך במקרה הצעה לגורם המתאים ?

בגדול ברמה האישית מסכים שזה עוד חוויה שאפשר לחקור וללמוד ממנה, אני חושב שהתבטאות של לזרוק שנתיים לפח, הינה יותר להמחיש את האבסורד של הפיתרונות המנותקים מהמציאות שהקופה מציעה,
אבל בפועל מציעה אותם רק בשביל להתנער.

שלום,
אני בת 24 ומעולם לא חווית חוויה מינית עם אדם אחר. עד הצבא לא הייתי בחברת בנים ולא עברתי שום דבר טראומתי כמו תקיפה מינית או משהו כזה, אבל עם זאת אני לא מסוגלת ליצור מגע (זה משהו שמאוד קשה לי איתו, אפילו חיבוק מחברה גורם לגוף שלי להתקשח) במיוחד מהמין השני. זה לא הגיוני שאחרי נשיקה אני מרגישה כאילו חיללו אותי.
אני לא מפסיקה לבכות ולחוות שוב ושוב את הרגע של המגע שלו (אציין שהוא בחור טוב והוא הפסיק ברגע שהבין משהו לא בסדר).
מה יכולה להיות הסיבה לכך אם לא עברתי שום דבר טראומתי בחיי?

הכרתי לאחרונה בחור באתר היכרויות והתחלנו לדבר כל יום וכל הזמן.
יצאנו למספר דייטים שהוא יזם, בהתחלה התחלקנו ולאט לאט הוא התחיל לשלם ובדייט האחרון הוא קנה לי בושם כמתנה,ללא סיבה כלשהי.
מבחינתי,אם מכירים באתר דייטינג מן הסתם שמחפשים לצאת... ואם ממשיכים להיפגש ולהקדיש זמן וכסף, מדובר בחיזור.
הוא סיפר לי מספר דברים אישיים וציין שהוא לא נוהג לספר אותם,וכן אמר שהוא מוצא את עצמו מדבר איתי יותר מאשר עם כל אחד אחר מהמשפחה או החברים שלו.
השבוע שאלתי אותו אם הוא חושב שהקשר יוכל להפוך לרציני,(אחרת אני מעדיפה לחתוך ולא לפתח רגשות) .הוא אמר שאם אחליט לחתוך הוא מכבד את ההחלטה,אבל זה יתסכל אותו כי הוא מאד מחבב אותי.הוא ניסה לשכנע אותי שניקח את הזמן,שקשה לדעת כרגע,שהוא "לא טוב בדברים האלה" ולבסוף התחיל לכעוס וצעק עלי "אז אנחנו רק ידידים, טוב לך?! שמחה?! ". הוא לא דיבר איתי יומיים ואז חזר לדבר איתי כאילו כלום לא קרה וחשבתי טוב אולי הוא נבהל מעצמו שהוא ככה איבד את זה.הוא העלה את נושא השיחה ואמר שהייתי להוטה לתשובות שעדיין אין לו, ושוב אמר שהוא "גרוע בדברים האלה".אמרתי לו שאני מבינה שאולי נפגע בעבר ושאולי קשה לו לבנות אמון ומבחינתי נמשיך ונזרום,והוא פשוט ענה "בכנות, במאה אחוז, זה אפלטוני".אחרי זה הוא הציע שנבלה את יום שבת ביחד בטיול...ובאמת ביום שבת נסענו לטייל ומכיוון שאנחנו עכשיו "רק ידידים" הוא סיפר לי שהוא פגש ערב קודם בחורה שהכיר באתר לפניי ודיבר איתה חודשיים. הוא אמר שהבהיר לה שיהיו רק ידידים ושהוא בכלל לא מחפש כרגע קשר. אחרי זה הוא אמר לי שקל להשיג דייט ראשון אבל לא פשוט להשיג דייט שני, ואני לא מבינה מה אני מפספסת... הוא באתר היכרויות, הוא פוגש בחורות, אבל הוא אומר לכולן שזו רק ידידות?! אז איך זה אמור להתקדם לדייט שני?
מאז השיחה שהוא התעצבן עלי אני מרגישה שהוא מנסה להקטין אותי עם הערות על המראה שלי או העבודה שלי, דברים שבחיים לא הייתי אומרת למישהו. ובכל זאת, הוא רוצה להיפגש ולשמור על קשר. היום הוא שוב "הכניס לי" וכבר לא יכולתי יותר ואמרתי לו שהוא פחדן וילדותי ולא רואה שהוא הורס בעצמו את הדברים הטובים שקורים לו! שהוא חושב שהוא "לא בחור כזה" אבל הוא כן ועודה כל מה שהוא מטיף נגדו! בתגובה הוא פשוט ניתק לי וחסם אותי בכל אמצעי תקשורת. ממש עצוב לי שבחור שעשה לי כל כך נעים וטוב התהפך ככה ואני בעיקר לא מבינה למה?
חשוב לציין שלא היה סקס עדיין, התמזמזנו אבל הרגשתי שזה עוד לא נכון ועצרתי אותו, ועכשיו אנחנו "רק ידידים" והוא טוען שלא נמשך אלי. חשוב לי לומר שהוא מעיד על עצמו שעבר התעללות רגשית מצד הוריו כנער, שסבל מחרדות קשות ואכילה רגשית ועד היום עוד יש לו קצת להוריד, כך שכשהוא מעיר לי על המשקל אני יכולה להעיר לו בדיוק את אותו הדבר...
האם יש לו בכלל רגשות כלפיי? הוא כ"כ מנסה" להכניס" לי שאני לא מבינה... האם מדובר בהרס עצמי שלו? האם הגזמתי עם מה שאמרתי ואני צריכה להתנצל?