היי,
אני נמצא כבר כמעט שנתיים בטיפול אצל פסיכותרפיסטית.
אני בן 30, רווק.
באופן כללי חייתי חיים די מלאים (עבודה, הגשמה עצמית, תחביבים, חברים, משפחה וכו'). בגיל 25 חוויתי פרידה מזוגיות שהייתה מאוד משמעותית בעיניי, בדיוק כשהתחלתי טיפול פסיכולוגי. מה שהכניס אותי לקושי מאוד רציני עד שלאחר 3 שנים הגיע שינוי מאוד משמעותי בחיי, מה שהכניס אותי למשבר ואיבדתי אמון בפסיכולוגית ולכן עברתי למטפלת הנוכחית, בהמלצת חבר שמכיר אותה אישית שיודע שטיפלה בכמה אושיות די גדולות ויחד עם זאת לטענתה היא מהטובות בארץ.
היא לא בדיוק המטפלת הכי סטנדרטית, היא משלבת הרבה שיטות, החל מדברים קוגניטיביים (בעיקר), וגם דינמיים, ולפעמים מדברת בלקסיקון קצת "רוחני", אך לא בצורה קיצונית.
הייתה לי לא מעט אמביוולנטיות כלפיה לאורך התהליך, הרבה בגלל המקום בחיים שממנו הגעתי אליה (מבחינה קלינית הגעתי במצב כמעט "קריטי"), ובגלל זה אף פעם לא ידעתי האם הטיפול מיטיב או מזיק עימי (כמו בכל תהליך, היו רגעים של עליות מאוד גדולות אבל היו גם ירידות, בעיקר בגלל חוסר האמון שלי).
לאחרונה דווקא היינו בתקופה יותר טובה, לאחר שהיה לי דאון מאוד חזק במהלך תקופת הקורונה ושם החלטתי לקחת את עצמי בידיים.
אך עדיין, נותרו הרבה ריקושטים מאז המשבר מלפני שנתיים, העיקרי מביניהם הוא תפקוד החסר שהיה לי בעבודה (עבדתי במשרה מאוד נחשקת בהייטק עם שכר ותנאים מאוד טובים וגם אהבתי את התפקיד), מה שלא הספקתי לתקן, והקורונה גרמה לכל מיני לחצים ושינויים שהקשו עליי להתמודד במקביל לאתגרים בחיי האישיים, מה שלבסוף הביא לפיטוריי לפני חודש.
באופן יחסי למצבי הרגשי בשנים האחרונות אני חושב שאני מתמודד עם הפיטורים יפה (גם לדעתה), ודווקא השינוי שעשיתי והחשיבה החיובית ניכרת גם במצב זה, אך יחד עם זאת, זה מעלה לי הרבה קשיים כרגע כי לא רציתי בזה, זה היה עמוד התווך העיקרי שלי בחיים ואפשר לי גם להתנהל בצורה חופשית בהרבה מובנים (שכר גבוה, רכב עם דלקן, לו"ז עצמאי וכו') וגם מבחינת התשלום לטיפול.
החלטתי לנצל את המצב ודמי האבטלה המורחבים לטובת פסק זמן בקריירה, שבו יהיה לי סוף סוף משאבים נפשיים לטפל בכל מיני קשיים שהשתרכו לאורך השנים האחרונות, על מנת לסגור אותם, למצוא לי זוגיות טובה (שמאמין שתוכל לרפא אותי בצורה הכי יעילה מאשר כל טיפול פסיכולוגי כי הרבה בעיות יפתרו מעצמן) ולהתקדם בחיים ולסיים את פרק ה"טיפול" בחיי, שלפעמים אני מרגיש שהוא חלק מהבעיה מאשר הפתרון (הוצאה כלכלית, חפירה מיותרת בבעיות שאין להן פתרון וכו').
בדרך כלל לא הייתי מתאם מראש טיפול אלא הייתי קובע עם המטפלת לפי מתי שמרגיש לי נכון, בממוצע היינו נפגשים אחת לשבוע אבל לפעמים גם פעמיים, בגלל שמצבי הרגשי לא היה יציב רוב התקופה (למרות שהיא כל הזמן ניסתה להכניס למסגרת, אבל הבינה אותי והתאימה את עצמה).
ראוי לציין שהיא גם הייתה זמינה לי הרבה פעמים בוואטספ וטלפון בין טיפולים, ונתנה לי תמיכה בין לבין.
בשבוע שעבר שאלה בוואטספ לשלומי ושאלה מתי אגיע השבוע וכתבתי לה שאני עוד אל יודע כי אני לא בטוח שאני צריך ואני כבר לא יודע בשביל מה אני מגיע לטיפול והייתי רוצה להבין קודם כל עם עצמי, שאני לא מונע מתוך "הרגל" וזה הזמן שלי לשנות דברים, וזה שוב פעם הוביל לקצת תחושות לא נעימות, ולמרות שאמרה שזה בסדר מבחינתה רק שאני צריך לעדכן אותה אם אני רוצה "פאוז", כי יש תכנית טיפולית.
הסיטואציה הזו הציפה בי הרבה דברים, כי פתאום הרגשתי שאני פוגע בה (אני יודע שהיא מתייחסת אליי קצת יותר ממטופל רגיל, ואני יודע שהיא מחבבת אותי ברמה האישית), והרגשתי לא בסדר על מה שכתבתי לה, פחדתי לאבד אותה והרגשתי חלל מאוד עמוק, שלא הרגשתי מאז הפרידה שחוויתי. פתאום הבנתי כמה ההעברה עוצמתית (יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה ואני מבין קצת בטיפול).
הדבר גרם ל"אקטינג אאוט" מאוד משמעותי מצידי (סיכמנו שאגיע אליה להעביר לה כסף לפני שהיא סוגרת את החודש הגעתי אליה לאזור עוד לפני שתיאמנו שעה, וחיכיתי כמה שעות, רציתי להראות לה כמה היא חשובה לי), שאני יודע שגם אצלה הצפתי דברים ואני לוחץ לה על איזשהי נקודה רגישה (היא בת 50+, גרושה+1, ואני מרגיש שיש לה ISSUE עם בגידה/אמון), ולמחרת תיאמנו טיפול מסודר והרגשתי שם כימיה, ברמה שהיא לא רק העברה והעברה נגדית, אלא גם העברה אירוטית (אני נמשך אליה, אבל לא בצורה בלתי ניתנת לשליטה).
בימים שעברו מאז, כמו שאמרתי, צפו בי הרבה דברים ואני מוצא עצמי מוצף רגשית ואפילו בוכה, בגלל קשת של תחושות וחוויות, החל מהערכה עצומה לאישיות שלה, תחושת אכזבה על אהבה שלא ניתנת למימוש (יש לה בן זוג), פחד לאבד את האדם הכי קרוב אליי, והיחידי שכרגע אני מרגיש שיכול לעזור לי, וכמו שכתבתי, זה גם מציף לי חוויות מהקשר המשמעותי שהיה לי, שהרגשתי שהפכתי להיות מטופל בטיפול שלה בעקבות טראומה שעברה.
אני אדם יחסית עם אינטיליגנציה רגשית די גבוהה, ויש לי אופי של מטפל ויש בי אפילו כמיהה עמוקה לנצל את הסיטואציה לעזור גם לה עם ה-ISSUE של הבגידה, וככה העזרה תהייה הדדית.
כרגע אני נמצא בדילמה, סוג של צומת:
מצד אחד - קראתי לא מעט לגבי העברה בימים האחרונים, גם לגבי העברה נגדית ואירוטית, ואני גם יודע מהלימודים שלי שזה אולי אחד הכלים הכי חזקים שאפשר למנף בטיפול, ולכן אני דווקא מאוד שמח שזה קורה כי בתוך הפנטזיה שלי אולי סוף סוף אוכל לפתור הרבה קשיים בחיי בזכות זה ועכשיו סוף סוף יש לי את הפניות והבשלות לזה, ואם היא באמת מקצועית היא תדע למנף את זה גם, ויש בי אפילו מחשבות שהיא כיוונה למקום הזה, דווקא כדי לגרום להצלחת הטיפול ולקדם אותו.
מצד שני - מפחד שלא נצליח להכיל את התחושות, או שאחווה קרירות מאוד גדולה מצידה, מה שעלול לסיים את הטיפול, ויממש את החלל העצום שנפער בי, מה שנאי לא יכול להכיל כרגע, ביחד עם סיום העבודה.
בקיצור, או שמכאן דווקא תהייה עלייה, או שירידה מאוד חזקה.
אשמח לחוות דעת מקצועית, תודה :)
.jpeg)
.png)
