שלום לכולם.
אני בן 26, משוחרר כ-3 שנים שירתי בקרבי, ומחצית מהשירות הצבאי שלי עד עכשיו אני במשבר נפשי.
בזמן שאני כותב את זה אני ממש מדוכא חווה הרגשה של דיכאון, פחד, וכל הדברים הנלווים בתחושה הזאת.. תחושה של תסכול אכזבה מעצמי ועוד.
לפני שהשתחררתי מהצבא כבר אז חוויתי קושי מנטלי, כדי להדחיק את זה ולהרגיש טוב, התפתיתי לקסם שרוב הצעירים והחיילים צורכים, שזה הגראס, לא אומר שזה לא עשה לי טוב להפך, זה עשה לי טוב גרם לי באמת להרגיש טוב מכל התחושה הקשה שהייתי סוחב עימי ביום יום, וככה השתחררתי עם הכלי הזה ביד להתמודדות עם הכאב שהיה משפיע עליי בכל הבט במיוחד שזה פיזי כי כשזה מגיע לפיזי התפקוד שלך נפגע משמעותית.
הייתי ילד מאוד חכם, האמנם לא היה לי בגרות מלאה, מכיוון שלא האמנתי בזה, והעדפתי להיות בבית, לשחק במחשב ולצאת עם חברים ולהיות עם בחורות.
גדלתי בפריפריה שאתם בטח יודעים שמשם אנשים לא מצליחים להגיע להשגים רק בודדים.
הראש שלי היה חושב יצירתי, חוש הומור שנינות, ויכולת להוביל ולמשוך אחריי אנשים שאוהבים אותי.. תמיד אנשים אהבו אותי כמובן שיש כאלה שלא אבל הרוב אהבו, למרות זה הייתי תמיד ילד סגור, אנשים לא באמת תמיד היו יודעים עליי, האקסיות שהיו איתי אז היו אומרות שאני "מסתורי" תכלס? אני שיחקתי במוח שלהם במובן של ה"מסתוריות" רציתי שהם יחשבו עליי ככה ולמה? בגלל שהייתי תמיד נוצץ, לא היה לי באמת חוויות לספר אף פעם לא טסתי לחו"ל (ואני אסביר בהמשך לגבי זה), אז גרמתי להם לחשוב עליי הכל אבל רק שלא יעלו עליי שאני בעצם כלום והכל זה משחק.
וכעת אני יחזור לנושא העיקרי. השתחררתי מהצבא ולאחר כ-חודש קרה המקרה ששינה את כל חיי. אולי בעצם לפני זה היה כך(עוד מהמחצית של השירות),
היה ערב לקראת לילה ועישנתי גראס כדי לחושב טוב, ובאותו זמן חשתי ממש רע לפני שהתחלתי לעשן כי עברו לי מחשבות בראש כמו מה אני עושה עם עצמי ושאני חרא של בן אדם ולא מסתדר עם אף אחד, לאחר כדקה שעישנתי עם המחשבות הללו קיבלתי התקף פאניקה של כ-5 שעות. 5 שעות!!!, חשבתי בהתחלה שהשתגעתי או לפי הסלנג "התפלפתי" וחשבתי שאני הולך לקבל התקף לב.
הייתי חסר אונים, לאחר המקרה הזה לא זזתי יומיים מהמיטה, הייתי בהלם..
ואז התחיל לצוץ לי תחושות של עקצוץ בראש בחזה לפעמים יש לי אאורה שזה לפעמים נקודות כחולות כאלה או כתמים כאלה שצצות לך בשדה ראייה, וחרדות ולא הייתי יוצא מהבית כי פחדתי, ועוד הרבה דברים..
אני רואה שכתבתי הרבה אז אני אדבר על התקופה של העכשיו מה קורה איתי?
אני נכנסתי למסגרת של מכינה להשלמת בגרויות, לא מצליח ללמוד כל הזמן מחשבות אני בקלות מוסך דעת אם נסכתי את זה נכון, אני רוצה להתקדם תמיד ראיתי את עצמי במקום גדול ומשפיע, אבל אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי בחיים אני כל הזמן חרד, חושש והפחד גדול ממני מאותו המקרה.
כמובן שיש עוד דברים שלא רשמתי ושהם משפיעים עליי ביום יום בעיקר שאני מתעצבן מהר ולא מסתדר עם אנשים.. אנשים מתרחקים ממני בשונה מהילד בתיכון, ואני גם מבין למה כי אין לי על מה לדבר רק על משברי חיים ודיכאון זה הנושאי שיחה שלי.
ובקיצור אני כל הזמן חושש אני משכיר דירה כרגע לבד, ובחל"ת, כלכלית לא כזה קל אבל אני מסתדר על הקצה ואני רוצה לצאת מזה בבקשה אין לי עוד כוחות כבר בגלל זה אני לא יכול לעשות כלום עם החיים שלי כל הקו מחשבה שלי נעול חסר סבלנות ועוד הרבה דברים נלווים זה פוגע בי בכל מקום עם זה ביום יום בחברה בסביבה בכל מקום!! אני רוצה שינוי אני עבדתי על זה ועובד אבל כלום לא זז!!
בבקשה יש לי אמונה למרות שלא צלח לי אבל עדיין יש בי אמונה שאני יכול לצאת מזה עם טיפול נכון (לא תרופתי), וכל מה שיכול להועיל למצבי!
הסטטוס שלי כרגע מבחינת "טיפול" אני לפני חצי שנה סיימתי טיפול פסיכודינמי ביחידה לתגובות קרב, ששם זה באמת עזר לי בכמה דברים שהיו דומיננטים לי ביום יום. והייתי מאוד מבואס שזה נגמר ואין המשך טיפול, כרגע אני נמצא בעמותה שעוזרת לחיילים ששירתו בקרבי, והשתחררו עם משבר נפשי על ידי צלילה עם יוצאי יחידות עיליות, ויש לי פסיכולוג מעמותה שמטפל על ידי שיטת טיפול CBT.
אבל כלום לא עוזר בצלילה אני מת מפחד, מהבנאדם שלא היה פוחד מכלום היום זה מכה אותי.
אני מאוד מקווה שאני אקבל מענה ומענה שיוכל לעזור לי, כי לי? כבר אין כח אני חסר אונים מול מה שאני חווה.
תודה מראש.
