פורום טיפול נפשי

שלום אריאל.

איני יכולה לאבחן דרך האינטרנט האם מדובר בהפרעות אכילה "לפי הספר" או לא, אבל אני בהחלט שומעת את הסבל והעיסוק הרב שלך בנושא האכילה והמשקל, ולכן גם מאמינה שאין סיבה לחכות לכך שתתפתח הפרעת אכילה "מלאה", הרסנית לגוף ולנפש, כדי לפנות לעזרה טיפולית. סבל נפשי וסימפטומים גופניים קיימים ואמיתיים גם אם אינם עונים לקריטריונים הפורמליים ולכן אני מציעה שלא תהססי ואם את סובלת, פני לטיפול בו תוכלי להבין יותר לעומק מה עומד בבסיס הקשיים בתחום הרגשי והתזונתי.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול בהפרעות אכילה

שלום.

הדברים שאת כותבת כואבים ונוגעים ללב, ובפרט כאשר את מתארת את הפער הכואב בין ההבנה כי חלק מהתחושות קשורות יותר לעולמך הפנימי מאשר ל"מציאות" הטיפולית, לבין הכאב והרגישות העצומים. אני חוששת שאין לי פתרון לשיכוך הכאב, ואני גם לא בטוחה שזה כאב שאכן כדאי לשכך ולהרגיע אותו: הכאב המתעורר דרך הקשר הטיפולי הוא פעמים רבות המקום בהא הידיעה בו מתרחשת העבודה והתנועה הנפשית המשמעותית ביותר. דרך עיבוד ממושך, איטי ולמרבה הצער גם כאוב, הסבך של הרגשות והתחושות הולך ומותר, ובדרך כלל מתהווה לכדי התארגנות נפשית טובה יותר. לכן, כל מה שאפשר לעשות הוא לשוב ולדבר, לחשוף עם המטפלת את הניואנסים הדקים ביותר של התחושות, ואני מאמינה שלאט לאט, עם הזמן, יבוא גם השינוי.

ליטל

שלום לך.

דה ריאליזציה, אם זו אכן האבחנה המתאימה ביותר למצבך, מהווה במרבית המקרים סימפטום ספציפי המתפתח על רקע קשיים רגשיים נוספים, אשר אכן עשויים להיות קשורים בחוויות עבר טראומטיות. לכן, מתוך הדברים שאתה מתאר נמע לי שטיפול בגישה פסיכודינמית הוא הטיפול המתאים עבורך- טיפול אשר מציע מרחב להתבוננות ועיבוד אירועים וחוויות רגשיות, ולמתן מילים לנסיבות וקשרי עבר אשר הביאו להתפתחותן ולקשיים הנלווים להן.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול פסיכודינמי

שלום לך.

ראשית, טוב שאתה זוכר ומחזיק בראש את הידיעה שתהליך טיפולי סביב נושאים אישיותיים עמוקים הוא תהליך ארוך ומפרך. מעבר לכך, התהליך הטיפולי אכן גורם לא פעם להצפה של תכנים וקשיים אשר מביאים לכך שבטווח הקרוב יש יותר קושי, תסכול וכאב. זה כמובן מקשה, אבל במקרים רבים אין מנוס מכך, והתהליך צריך לעבור דרך אזורי הקושי והכאב כדי להניע אותם ולהביא לשינוי של ממש.לאור זאת, לצד הקושי שאתה חווה אני חושבת שאפשר גם להתנחם בכך שמשך התהליך והקשיים אינם בהכרח עדות לכך שמשהו לא בסדר, אלא לכך שאכן מדובר בתהליך אמיתי ולא ב"פלסטר". מעבר לכך, מציעה לשתף את המטפלת בתהיות והחששות ולהבין אותם יותר ביחד.

ליטל

שלום לך.

אני שומעת ויכולה להבין את הכאב והתסכול. לא קל, בלשון המעטה, לראות אדם אהוב מחריב את חייו וגופו. לצד זאת, כפי שאת עצמך מזהה, בלתי אפשרי לסייע לאדם אשר אינו מוכן לסייע לעצמו. לפעמים, עם כל הצער הכרוך בכך, אדם צריך להגיע לקרקעית כדי להיות מסוגל להניע שינוי. אני כמובן לא בטוחה שזה המצב אצלכם, אבל לפעמים אפילו צריך להרפות מהניסיון לעזור כדי להעביר את הרצון והצורך בשינוי לאדם עצמו, ולא לשאת אותם עבורו. לכן, בשלב זה אני חוששת שכל מה שאפשר לעשות הוא לבדוק האם את והמשפחה זקוקים לעזרה ותמיכה. אפשר לפנות אל טיפול משפחתי, ואפשר לפנות לקבוצות תמיכה למשפחות של מכורים. מתוך מקומות אלו עשויים לעלת גם פתרונות ודרכי התמודדות, וגם תמיכה רגשית משמעותית. במקביל, כמובן, חשוב להמשיך לתמוך בחברה ולהיות לצידה גם במקומות הקשים אליהם היא מגיעה.

ליטל

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות טיפול בהתמכרויות

שלום לך.

נשמע מדברייך שאת חווה אמביוולנטיות רבה סביב האפשרות להיות נוכחת בטיפול, הן ברמה הקונקרטית והן ברמה הרגשית. אמביוולנטיות כזו עשויה לנבוע ממגוון גורמים, חלקם קשורים בהתרחשויות בקשר הטיפול (למשל, אכזבה או פגיעה מהמטפלת) וחלקם בהתרחשויות פנימיות כמו קשוי במתן אמון, התעוררות תכנים נפשיים משמעותיים אשר מתעורר גם חשש מחשיפה שלהם וכן הלאה. לאור זאת, אני חוששת שהדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לאזור אומץ ולשתף את המטפלת בתחושות ובהתלבטויות ולעבד יחד איתה את משמעותן.

ליטל 

שלום שירה.

הקשר עם המטפל הוא קשר ייחודי, אשר דווקא העובדה ש"לא באמת מכירים" בו מאפשרת לו להפוך למרחב אליו המטופל מביא את עולמו הפנימי הן דרך התכנים שעולים בטיפול והן דרך הרגשות שמתעוררים בקשר הטיפולי. במובן זה, סביר להניח שהרגשות שמתעוררים בך בנוגע לאהבת המטפל קשורים הן לקשר שהתבסס ביניכם והן לעולמך הפנימי ולהיבטים נפשיים שזקוקים לעיבוד. לכן, אני מציעה לשתף את המטפל בתחושות ולאפשר לכם להתבונן יחד במשמעותן. במקרים רבים, התבוננות משותפת זו חושפת רבדים נפשיים עמוקים שלא בהכרח באים לידי ביטוי דרך תכנים אחרים. 

ליטל

שלום חגית.

למיטב ידיעתי הספרות הפסיכולוגית אינה עוסקת ברחמים אלא בעיקר באמפתיה המתייחסת ליכולתו של אדם "לשים עצמו בנעלי האחר" ולהתחבר לרגשות, הצרכים והכאבים שלו. יש אנשים שהיכולת האמפתית שלהם מפותחת יותר וקל להם יותר להתחבר לאחרים. בדרך כלל, יכולת זו נובעת ממשתנים שונים כמו רמת רגישות גבוהה, התנסות בקשרי עבר מוקדמים בהם האדם עצמו זכה לטיפול אמפתי ורגיש ויכולת קוגניטיבית-רגשית לדמיין ולזהות את מצבו הפנימי של האחר. במרבית המקרים, היכולת לאמפתיה מלווה גם בהתנהגות חומלת ורגישה יותר כלפי האחר מאחר וקיימת הבנה טובה של המקום הרגשי בו הוא נמצא. 

ליטל

שלום טל.

איני יודעת תוך כמה זמן הסתיים הטיפול ובאילו נסיבות, אך אני יכולה להבין כמה מייאשת ופוגעת החוויה החוזרת של "נטישות" מסוג זה. כל איש מקצוע אמור להציע טיפול לאנשים המתמודדים עם קשיים אישיותיים, אך אני מבינה שקורה משהו אשר מביא פעמים רבות לתחושה בלתי אפשרית. לכן, אני חושבת שכדאי לבדוק פנייה לטיפול אינטנסיבי יותר אשר יכול להחזיק את מלוא הקושי שמתעורר בקשר. במקרים רבים, מה שאי אפשר להחזיק במפגש של פעם בשבוע אפשר להחזיק במפגשים תכופים יותר. מציעה לך לעיין בפרטי "היחידה לטיפול פסיכואנליטי אינטנסיבי בהפרעות קשות"- לאו דווקא בגלל היותך "קשה", אלא מאחר ויש שם צוות המתמחה בטיפול אינטנסיבי באנשים אשר מביאים איתם כאב וסבל נפשי אשר הופכים את הטיפול למאתגר יותר. אפשרות נוספת היא לפנות לטיפול באמצעות פסיכואנליזה אשר במהותו מכוון ליצירת מרחב טיפולי לאזורים נפשיים עמוקים ומורכבים.

בכל מקרה, עם כל הקושי הכרוך בכך, אל תתייאשי. ואם תחליטי להמשיך בחיפוש של מטפלים פרטיים, יתכן וכדאי לשתף כבר בטלפון או במפגש הראשוני בחוויות העבר ובקשיים, כדי שגם המטפל יוכל להעריך האם יכול ומתאים להציע לך טיפול. 

אל תתייאשי. הטיפול הנכון והמתאים ימצא בסוף.

ליטל

תוכלי לקבל באינדקס המטפלים רשימה של אנשי מקצוע מוסמכים

שלום לך.

קודם כל, כדאי לזכור ולהזכיר לעצמך שבכל מקצוע בו מעורב אדם מעורבים גם רגשות ו"קליקים" טובים יותר או פחות. זהו מצב טבעי ואנושי, וכל עוד הוא לא מביא לפגיעה בתפקודך המקצועי, חשוב גם להשלים איתו ולא להיבהל ממנו. לצד זאת, אם את מרגישה שהפער ביחסך מטריד אותך, כדאי לנסות ולבדוק מי הם המטופלים אשר את מתחברת אליהם יותר ופחות, ולנסות להבין מדוע את מגיבה כפי שאת מגיבה לסגנונות וטיפוסים מסוימים. עצם המודעות מביאה פעמים רבות לשיפור וליכולת ליצור "דיבור עצמי" בזמן אמת אשר מביא גם לשיפור התפקוד. אם למרות זאת תרגישי שהפערים גדולים ושתגובותייך הרגשיות חזקות, הייתי שוקלת לפנות לטיפול נפשי שוב כדי לברר יותר לעומק לאילו מטופלים את מגיבה ומדוע. תגובות חזקות לאנשים מסוימים עשויות להעיד על "חשבונות פתוחים" עם אנשים משמעותיים בחייך אשר המפגש עם מטופלים מסוימים מהווה לו טריגר.התבוננות מסוג זה במסגרת הטיפול מביאה בדרך כלל הן להרחבת המודעות העצמית והן להרחבת חופש הפעולה האישי.

ליטל

שלום קרוליין.

אני יכולה להבין את התסכול שאת חווה, אלו אכן נסיבות לא פשוטות להתמודדות. אני חוששת שאין פתרון אשר יהפוך את ההתמודדות לקלה וחלקה, אך כדאי לחשוב כיצד את משפרת את חוויתך בתקופה מאתגרת זו. ראשית, במידה ואת חווה מצוקה משמעותית, אני ממליצה בחום לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג רפואי או פסיכולוג שיקומי אשר יציעו תהליך קצר וממוקד שיסייע בגיוס דרכי התמודדות יעילות. במקביל, חשוב לחשוב היכן ואיך את יכולה לשלב פעילויות מעשירות אשר משפרות את הרגשתך. למשל, האם את דואגת לעצמך לפעילות ומגע חברתי מספקים? האם את מעשירה את עצמך דרך למידה/עבודה גם במצב זה? 

במילים אחרות, יתכן ואי אפשר להעלים את הקושי, אך אפשר לגייס אנשים ופעילויות שיסייעו לך בהתמודדות איתו.

ליטל

שלום אמל.

תחום הפסיכותרפיה הוא תחום פרוץ למדי כך שיש מסלולים עוקפים רבים דרכם אפשר להשיג תעודת מטפל בטכניקות שונות לאחר קורס קצר בלבד. באופן אישי, אני חושבת שהבחירה האתית לעיסוק בתחום בריאות הנפש היא בחירה במסלול לימודים מקיף ורציני- שאלי את עצמך מי איש המקצוע אליו את עצמך היית רוצה לפנות, ולאיזה הכשרה היית מצפה ממנו, והתאימי את עצמך לסטנדרט הזה. או לחלופין, אילו היתה לך בעיה פיסית, היית מעדיפה לפנות לבוגר ביה"ס לרפואה או לאדם שלקח קורס בן שלושה חודשים סביב סוגיה רפואית ספציפית? 

לצד זאת, פסיכולוגיה קלינית בהחלט אינה הדרך היחידה לעסוק בתחום הטיפולי באופן מכבד ורציני. ניתן לעשות השלמות לעבודה סוציאלית אשר מקנה אפשרות לעסוק בטיפול לאחר הכשרה רצינית יותר (ופותחת את הדלת ללימודים מתקדמים בבתי ספר לפסיכותרפיה), ניתן ללמוד טיפול באמנות אם את מתחברת לתחום וניתן לפנות לכיוונים שונים כהדרכת הורים, אימון אישי וכן הלאה. בכל מקרה, בכל מסלול בו תבחרי, אני חושבת שחשוב לבחור במסלול שאינו מבוסס על "קיצור דרך" אלא על תהליך לימודי מקיף הכולל גם הכשרה מעשית.

ליטל

שלום עדאל.

נשמע מדברייך שהקשר הטיפולי מפגיש אותך עם חוויה רגשית עוצמתית מעבר לתכנים בהם את עסוקה. זוהי תגובה טבעית לטיפול, מאחר ובמקרים רבים הקשר הטיפולי הופך להיות מרחב בו חוויות רגשיות מעולמו הפנימי של המטופל מתעוררות גם בקשר עם המטפל, וכך ניתן לחקור אותן, לעבד אותן ומשם להניע צמיחה נפשית. לכן, אני חושבת שכדאי לשתף את המטפלת בתחושות, במחשבות וב"תסבוכות" ולאפשר לכן להתבונן בהן יחד. בדרך כלל, התבוננות כזו גם מקלה אבל בעיקר- מעשירה את השיח הטיפולי ומאפשרת להניע ולשנות אזורים נפשיים משמעותיים.

ליטל

שלום רינת.

כפי שכתבתי לך, אני חוששת שאין לי דרכי התמודדות נוספות להציע לך מלבד אלו שכבר הצעתי לך. אך אני שומעת כמה את מתמידה בטיפול, וכמה את נכונה לדבר עם הצוות ולעבד איתו את הקשיים והאתגרים אשר נלווים לתהליך הטיפולי. זו נשמעת התקדמות משמעותית ומרשימה. המשיכי להזכיר לעצמך שאי שקט ואפילו חרדה וכאב נפשי הם חלק מהחיים של כולנו, ולא צריך להילחם בהם אלא להזכיר לעצמנו שהם טבעיים, בוודאי כחלק מתהליך טיפולי, ושהם לא נשארים איתנו תמיד, אלא מתעוררים ונרגעים לאורך זמן.

ליטל

שלום לך.

הקורונה אכן מביאה איתה התמודדויות לא פשוטות, אשר מאתגרות את המרחב הטיפולי אשר אמור להיות יותר "נקי" ויותר מותאם לקצב ולעיתוי בו עולים התכנים במטופל עצמו. נשמע מדברייך שהמפגש עם אפשרות המחלה מפגיש אותך עם חוויות לא פשוטות- חוויה של עצמך כהרסנית ומסוכנת, חוויה של המטפלת שלך כפגיעה, חוויה של חילופי תפקידים בהם את זו שאמורה להרגיע ולשמור על המטפלת שלך. אני יכולה רק לדמיין, לאור עוצמות הכאב והשנאה העצמית שמתעוררים בך, שחוויות אלו אינן קשורות רק במצב המטורף והמטלטל בו אנו חיים כרגע, אלא גם בעולמך הפנימי וב"שדים" המתעוררים בו במפגש עם הטריגרים שהמציאות מייצרת. את כמובן כבר יודעת שהדרך לצלוח את המקומות האלו היא לדבר בטיפול, שוב ושוב, ולהיות סבלנית לתכנים שמתעוררים. צלחתן כל כך הרבה ביחד, אני מאמינה שגם את התחושות והקטיעות האלו אפשר יהיה לשרוד, לאט לאט ועם הרבה עדינות.

שמרי על עצמך,

ליטל