שלום
אמי נפטרה כלפני שנה
ואני לא מפסיקה לדמיין איך היא נראית בקבר
ולרחם עליה שהיא הגיעה לשם טרם זמנה
כמובן שיש את הקושי באובדן כמו כולם
אבל האם זה נורמלי המחשבה על איך היא שם בקבר ..שמגביר את הכאב ..
אולי בגלל שהיא היתה אדם חרדתי ופחדה מהמוות ..אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה?
איך מנטרלים את המחשבות הללו
אני גם בטיפול בסיכולוגי אבל זה גם לא עוזר
שלום חנה.
אובדן של הורה הוא תמיד חוויה מורכבת הנוגעת לא רק לאובדן עצמו כפי שהוא בהווה, אלא גם להיבטים הקשורים לקשר כפי שהיה בעבר. במובן זה, האובדן מפגיש עם מגוון רחב של חוויות הקשורות לקשר ולחוויה של העצמי בקשר. בהתאם, לא פעם עולים לאחר אובדן נושאים של אשמה, זעם, תלות ועוד. רגשות אלו יכולים לגרום לקושי משמעותי להיפרד מההורה אשר יכול להתבטא בעיסוק באספקטים קונקרטיים (למשל, העיסוק בחווית ה"להיות בקבר"). העיסוק באספקטים אלו מייסר ו"משגע" אבל בו זמנית משמר את הקשר עם ההורה ולכן קשה לוותר עליו. בהתאם, אני חושבת שטוב שאת בטיפול ושעם הזמן, ככל שתעבדי יותר לעומק את חוויותייך, סביר להניח שתוכלי גם לזוז מהעיסוק הרב בפרידה מאימך.
ליטל
.jpg)
