פורום טיפול נפשי

היי ליטל
אבא שלי כמו שאת יודעת חולה מאוד והמצב שלו מידרדר. אני מדברת המון בטיפול על אבא שלי והם עוזרים לי מאוד. אבל אני מרגישה רק הקלה בימים שאני באה למועדון. יש לי בעיה שבשישי שבת אני לבד, והמחשבות צצות לי מה יקרה אם? איך אני יכולה להפוך שליליות לחיוביות בסוף שבוע? אני ממש מודה לך ליטל מכל הלב אגב אני ממשיכה לקרוא פסיכולוגיה חיובית אבל בסוף שבוע המחשבות צצות. אשמח למענה תבורכי ליטל יקרה מאחלת לך שבת נפלאה ושבוע טוב

שלום רב,
בן בן 5. ילד חכם, אדיב ומושקע. באמצע השנה החליפו מורה. אני התנגדתי למינוי המורה החדשה כי היא עוד באמצע התואר וחוקית אי אפשר למנות אותה. מדובר בגן פרטי שאני משלמת בשנה בסביבות 22,000 ש"ח. אני הרגשתי שמשלמת ים של כסף ובסוף מביאים מישהי בלי תואר בכדי לחסוך בעלויות. ההתנגדות שלי יצרה סכסוך ביני לבין מנהלת הגן שמייד ביקשה שאני אעביר את הבן שלי גן אחר "ולהסתלק" מהגן. כמובן שאני אמרתי חד משמעי אני לא מעבירה את בני באמצע השנה נקודה. המורה החדשה לא הייתה טובה איתו, צעקות, האשמות, הילד מקבל מכות מהחברים שלו היא מסתכלת ולא עוזרת. ניסתי לדבר איתה וכמו שמדברת אל קיר מבחינתה זה לא תפקידה לחנך את הילדים ואם הילד לא בא אליה ומתלונן אז הוא אשם. הילד חוזר הביתה עצוב וכל יומיים מקבל מכות מהילדים ואומר לי המורה מסתכלת ולא עושה כלום. למרות הסכסוך ביני לבין המנהלת שלחתי לה הודעה וביקשתי לדבר איתה היא ענתה לי שאין לה זמן לדבר. ומייד התקשרה למורה לברר איתה למה אני רוצה לדבר איתה. איך ידעתי? יום למחרת בבוקר כשהבאתי את בני לגן המורה התעמתה איתי שברצוני להתלונן עליה ושהיא תעשה בלגן. אני לא התעקשתי לדבר עם המנהלת. ומרגישה אבודה. עכשיו יש את הבית ספר של הקיץ והמורה הזאת ממשיכה להיות עם בני. אני מאוד כועסת ולא יכולה לתפקד אפילו. מרגישה שאני לא יכולה להיות רגועה שבני שם ומרגישה שאני לא מצליחה להגן עליו מצד שני כשהייתי אסרטיבית זה הביא את היחסים ביני לבין למנהלת למבוי סתום.

אני לא יודעת איפה להתחיל, אבל אני במצב ממש קשה.

כל החיים היו לי בעיות, אבל מעולם לא טיפלתי בהן. היו לי תקופות של נפילות לדיכאון קשה, ואז תקופות ארוכות בבית.

אבל לפני 3 שנים זה תקף אותי שוב.
ומאז.. אני לא מצליחה לצאת מזה.

אני בבית שלוש שנים.
החלפתי המון מטפלים. כולם התייאשו וויתרו עליי, ואני נותרתי שבורת לב (בצורה חמורה).

אני לא מצליחה להתקדם. לא מצליחה לזוז.
הפסיכיאטר זרק אותי כי אמר שאין טעם, שכלום לא עוזר לי.

אני לא בן אדם קל.. בגלל מה שעברתי.
מאז תקופת הקורונה, המצב שלי התדרדר דרמטית.
הפגישות עם המטפל.. עברו לטלפון בעיקר, וזה לא אפקטיבי.

בחודש האחרון.. אני בלי טיפול בכלל.
כי כל שבוע, שלוש פעמים ברציפות, המטפל ביטל לי.
ואתמול הוא כתב לי שהוא בבית חולים כי נולד לו ילד.. מה שבכלל לא ידעתי, כי לא ידעתי עליו שום דבר, הוא לא מספר לי כלום על עצמו.
הרגשתי פגועה, ומאז המצב שלי ממש ממש התדרדר.
התחילו לי מלא מחשבות.. ואולי גם הרגשה כזו שעכשיו הוא בכלל לא יהיה איתי.
ולי.. אין כלום בחיים, אני לא נשואה, לא עובדת, לא היה לי חבר בחיים. אני מעל גיל 30.
המצב שלי קשה. המצב שלי גרוע.
וכשאני רואה עכשיו שעוד ילד/ה נולד לעולם.. והמטפל ממש לא מתעניין בי כבר כמה שבועות, או כך נדמה לי, אני ממש מרגישה שאין לי סיבה יותר.
מרגישה נורא.
גם לבת דודה שלי נולדה ילדה.

מרגישה שאין לי תקווה.
המצב בבית לא טוב.

אני כל הזמן לבד בחדר בוכה.

ההורים פוגעים בי בצורה הכי קשה שיש, אם זה באמירות שהם אומרים. בעיקר אבא.
או במעשים.. קנו לי טלית ושמו מעל הארון "כדי שאתחתן כבר". אבל הסתירו את זה ממני.
וגיליתי את זה ופשוט הרגשתי מזעזע.

אני מרגישה ממש ממש גרוע.

אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני עוברת ממטפל למטפל, אני הופכת לאובססיבית לכל מטפל, כי אין לי אף אחד בחיים, ואני רוצה מהקשר הזה כנראה משהו שאין לי.
ואין לי דרך לפרוק, אז אני כותבת מיילים.. והמטפל חסם אותי בכל מקום אפשרי.
גם בטלפונים.
ועכשיו אין לי מושג מה עולה בגורל הטיפול.
אני חודש בלי שום דבר, ואני מתדרדרת.

אני לא מפסיקה לחשוב על זה שהוא עם אשתו בבית חולים והתינוק, ולמי בכלל אכפת ממני.
והנה עוד משפחה שחיה את החיים..
ואני כל כך רוצה גם...
ומצד שני.. מפחדת.

והזמן עובר..
ואני כבר לא רואה את עצמי יוצאת מזה.
אני קפואה, משותקת במקום, בסביבה הרסנית, ולא מסוגלת לעשות שום דבר.
אני פשוט בבית.. 3 שנים.


מצטערת שכתבתי הרבה,
אבל מישהו יכול לעזור בבקשה?
אני ממש צריכה עזרה:(

שלום,
אני בחור די צעיר, אקדמאי, עובד בעבודה מכובדת. בעבר נפגשתי אצל בפסיכיאטר של הקופה ואובחנתי כחולה דיכאון ונטלתי ציפרלקס תקופה.
ציינתי בתמים בפני הפסיכאטר כי התנסיתי בקנביס ועוד בצעירותי וזה נרשם בסיכום ביקור.

כעת אני פוחד שכאשר אתבקש לחתום על טופס ויתור סודיות סיכום ביקןר זה יהיה נגיש בפני המעסיקים וחברות הביטוח.

האם כאשר אני מוותר על הסודיות הגישה היא רק לאבחנות ותרופות או לכל התיק הרפואי כולו כולל סיכומי ביקור?

תודה.

מקווה שלא הרסתי לעצמי את החיים בטעות. עובדת האבחנה היא בסדר, והציפרלקס בסדר - זה מקובל, סטטיסטית לא מעט מטופלים בכך ומתקבלים לעבודות ומקבלים ביטוחים פרטיים. אך התנסות בסמים - זה קו אדום בפני לא מעט

האם התקף חרדה מתחיל מכיווצי שרירים
הכוונה שבהתקף חרדה השרירים מתכווצים

שלום ליטל. מודה לך מאוד על התשובה. מבינה שהכאב שעולה ומציף אותי היה קבור בי שנים רבות בצורתו הגולמית, ובלי שנתתי לו להיות מורגש, מכיון שלא יכולתי להתמודד כילדה עם תחושות מכאיבות כ"כ של בדידות כרונית ונתק מהדמויות המשמעותיות ביותר בחיי. ולמרות שהכאב מאיים להטריף את דעתי אני מודעת לתהליך שהוא מנקז מוגלה.
שואלת שוב בנוגע לחוסר אמון שלי, אם יש סכוי שהוא יבנה? עברתי ילדות קשה מאוד ואולי היא נחשבת אף לטראומתית(אולי טראומה מורכבת??) חויתי התעללות רגשית מהוריי, אפליה טוטאלית מאימי וגם אלימות מצד אבי. נדמה לי שאמא שלי מעולם לא הרגישה חיבור כלשהו אלי, וכבת בכורה סבלתי במיוחד מהנתק ומכך שאימי עשתה אלי העברה של התסכולים שהיו לה על אמה. חויתי דחיה איומה, וגם היו זמנים שהיא היתה רבה איתי ולא מדברת איתי ימים שלמים. ובמקביל לא הכירה בנפרדות שלי. חייתי שנים בהשרדות. לא היתה לי נפש אחת בעולם שאהבה אותי. ואולי היו רק לא ידעתי מזה... גדלתי בבדידות נוראית במשפחה. ולמרות שמבחינה חברתית פרחתי, לא הצלחתי להבין בזמנו שאני ראויה לאהבה ושאני בסדר.
פוחדת שאולי זה נזק בלתי הפיך, ולרגעים נתקפת באימה שאולי יש לי איזו הפרעה והמטפלת שלי לא מגלה לי(שוב חוסר אמון.) כדי שלא אתייאש.
ולמרות שכל תקופה אני מעלה את החשש הזה בטיפול, עדיין אני פוחדת.
רוצה להבין אם זה יכול להיות שלמרות כל מה שעברתי, הנפש שלי סבלה זאת, ומסוגלת לקום לתחיה מהבוץ שדבק בה. האם אני אי פעם אהיה מסוגלת לתת אמון, למרות שלא חויתי התקשרות בטוחה? ואלי אדייק אם אכתוב שלא חויתי בכלל התקשרות...

שלום לכם,
אשמח לעצות בהתמודדות עם טריכוטילומניה.
שמתי לב שזה כבר לא שזה לא תלוי רק במצב הרוח אלא בא מתוך הרגל בלבד.
מחפשת תחליף בריא. ההתעסקות עם משהו ביד מפיגה מתחים אבל אין לי רעיון לדברה שיהיה טוב.
תודה רבה!

אני רק מחפשת תשובה לעצמי
שמישהו יגיד לי אם זה הגיוני, אם זה טוב אם זה רע,אם צריך להישאר, או צריך לברוח
לטובת "רחוק מהעין רחוק מהלב"?..

במטפלת שלי אין דבר מלבד טוב.
ואני יודעת שהיא כבר מזמן פינתה מקום בלב שלה שתוכל לשכן אותי בו לתמיד אם צריך.

ואני סומכת עליה הכי בעולם.והיא חכמה וטובה ורגישה וסבלנית ורכה וחמה.
אבל אני הבעיה, את מבינה?
אני בור ללא תחתית!
אני רוצה שהיא תהיה אמא שלי
ולא רק בטיפול.
אני רוצה כל הזמן.
ואני רוצה להיות ילדה שלה.ולגדול להיות כמוה, דומה לה.
והלב שלי נשרף מקינאה באלה שבאמת שלה.
אני לא מצליחה להרפות מזה.

לא שהטיפול עצמו מזיק..
אבל אני תלויה וזקוקה לה באופן מכאיב מדי.כבר הרבה זמן.(זה לא אמור לפחות עם הזמן?)
אז חשבתי שאולי אני צריכה להרחיק את עצמי

שלום רב,
אני בן 34 כרגע גדלתי במשפחה שרק אמא גדלה אותי כי אבא מת לאחר שנולדתי . אמא הייתה מאוד קשוחה כלפי והיה לי מאוד קשה בילדות להבין אותה . רק כאשר כבר גדלתי להבין שבסופו של דבר היא רצתה רק טוב בשבילי ואני באמת אוהב אותה ומכבד אותה ....אבל נהיה לי קשה בחיים האישיים שלי בבוגרות והחיים המיניים שלי התחלתי בגיל מאוד מבוגר ב גיל 29 . לפני זה הייתי סגור והיו לי חששות אפילו שאולי אני לא שייך לגטרוסקואל והיו לי פחדים ... לאחר שמצאתי משהי שהיא שהייתה מוצאת חן בעניי יצאנו יחד ובאמת גם בגלל שלא היו לי אף פעם קשרים עם נשים פחדתי שאכנס ללחץ ומשהו השתבש והיא הייתה יפה מאוד בעניי ובאמת זה מה שקרה צריך להגיד שהייתי גם שיכור מאוד באותו לילה . כדי שאחרי זה לא יקרא אותו הדבר קניתי סיאליס כדי לעשות את זה כי הפחד היה מאוד חזק ואז הכל הלך חלק וסוף סוף איבדתי את בטולין אבל מה פחדתי שבפעם הבא שוב פעם יהיה פחד שלא אוכל משהו ותמיד התחלתי לקחת טיפ טיפה מהכדור וכך זה נמשך את שהתחלתי להכנס לדכאון וספרתי לה שהיא הייתה ראשונה שלי ושלקחתי כדור אז התגובה שלה הייתה שאם אני לא נמשך אליה ולא הולך בקטע הטבעי אז אולי אני גיי שזה מאוד פגע בבטחון עצמי שלי ואחרי זמן גם קבלתי ממנה מחלה כל שהיא ואז נפרדנו ... אספתי את עצמי בידיים מצאתי משהי אחרתי עם ילדים יצאנו יחד הפחד נשאר לי ולקחתי כל פעם טיפונת מהכדור סיאליס והכל הלך טוב זה היה סוג של בטחון שלי ..... בגלל שלא רציתי אישה עם ילדים נפרדתי ואז מצאתי משהיא שאיתה היינו בקשר ארוך אך לא רציני שנמך עד כו אך הוא כבר מאוד לא בריא .... איתה אני כבר הייתי עם בטחון ואיתה כבר שכחתי מה זה תרופות סילאליס והלך הכל טוב ובהתחלה הייתי מאושר אבל לאחר זמן קצר היא דברה איתי על דברים מוזרים שהיא נכנסה להריון לאחר שבוע שיצאנו ואז זה הפחיד אותי .... לא הייתי בקטע של להקים משפחה עם משהי שהכרתי רק שבוע ואז מהפחד אמרתי לה שנפרדים ואז שוב חזרתי אליה רק שהיא התחילה לדבר איתי שעוד משהו מתחיל איתה והיא יוצאת איתו ואז כך הפגישות שלנו היו רק על מצב של סקס והיו זמנים טובים שאפילו חשתי שאני מרגיש רגשות אליה ואז שוב דיבורים על זה שגברים מתחילים איתה והיא יוצאת עם זה ועם אחר אך רוצה אותי שאני זה שהיא אוהבת ואצלי נעלמה האמונה כלפיה אך לא הפסקתי לצאת איתה .. וכל פעם הדיבורים שלה התחילו לעצבן אותי וחשתי עצבים עליה על כל מילה שהיא דבר על גבר אחר ואחרי זה בכלל על כל מילה שיצא מפיה.... אך עדיין לא זרקתי והחיים אישים שלי נעצרו ולבסוף השנה מסוף 2019 עד 2020 מה שאני עושה זה רק רואה סרטי למבוגרים כי כבר הסקס אני גם לא מקבל ממנה והכל נקשר אחת עם השני איבדתי עבודה והחיים ירדו מהפסים והתחלתי שוב לחשוב שאולי אני גיי לא מבין נשים וזה ועוד פעם הפחד הזה והתחלתי לבדוק את עצמי ראיתי סרט למבוגרים של גייז ואיכשהו זה אפילו חרמן אותי ועד כדי כך התחלתי לחשוב על זה ופניתי לכל מני אסטרולוגים שאמר שכנירא אני גיי ואני פשוט נכנסתי ללחץ וסבל יום יומי שפשוט בא לי למות אני מצד אחת בא לי משפחה ילדים מצד שני אני לא שם משהו בתוכי אומר לי שלא רוצה כלום כרגע ואני לא רוצה להיות גיי זה מפחיד אותי יותר טוב למות מאשר להיות גיי ... מה אני עושה למי לפנות איך לפטור את מה שיש לי על הלב איך להרגיע את עצמי יש תרופות משהו ?

בקרוב תיפתח סדנת טיפול פסיכולוגי קבוצתי ייחודית לחולי פיברומיאלגיה.
הסדנה תיערך במסגרת מחקר בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן ומכבי שירותי בריאות ותונחה על ידי פסיכולוגים מומחים.
הסדנה תינתן לחברי מכבי שירותי בריאות, תועבר ללא תשלום, בתמורה להשתתפות במחקר.
הסדנה תכלול 10 מפגשים ותתקיים ברעננה.
מספר המקומות מוגבל, מומלץ לפנות ולהפנות למעוניינים בהקדם.
ניתן לפנות למייל- [email protected]

מתי צריך להפסיק טיפול?
איך יודעים שהוא מזיק? (לא בזדון כמובן)

בהמשך להתכתבות הקודמת "מחפשת מרגוע"
נושא הפרידה מעיק עלי ,אני כמה שנים בקשר טיפולי עם מטפלת מעולה אבל נושא החופשות מעיק עלי והמצב של הריחוק בקורונה היה מזעזע מבחינתי כמו פרידה והמון מחשבות אולי לא נחזור להיפגש לעולם?
למרות שהמשכנו להיפגש בזום ועכשיו חזרנו למרחב הרגיל עם הגבלות...
מה עושים? פרידה של חופשה גורמת לי להרגיש רע ,
שלא אכפת ממני וגם מעלה הרבה תחושות ורשות ומחשבות של בדידות...
חוסר אכפתיות....ואדישות למצוקותי וצרכים שלי..אחרי חופשה קשה לי להתאושש ואני מרגישה כל פעם מחדש שאני צריכה לבנות אמון מחדש כאילו לא היה כלום...יש בי הרבה כעס...ואכזבה מה עושים? איך אני יכולה לעזור לעצמי לצלוח את ההפסקות בשלום?

כבר הרבה שנים שאני בטיפול דינמי עם מטפלת מקצועית וטובה הרבה צעדנו...
מה שמציק לי זה שתמיד בסוף אני חוזרת להתמודד מולה בנושא של יש הבנה או אין היא מבינה או לא...קרבה ריחוק...
אני לא בוכה מולה אבל בבית עם עצמי כן...
יש תקופות יפות ויש שאני מרגישה לא מובנת בכלל....למרות שהיא צמידה מציעה ומנסה...
קשה לגלות שהיא שונה ממני יש לי פחד נוראי לחוש שוני...
ועכשיו הקורונה הטיפול מרחוק היה זוועתי!
חזרנו מקרוה עם מגבלות של מרחק ועוד...
אבל אני עדיין סוחבת איתי את הקושי והכאב מהתקופה של הריחוק...
גם עם הפסקות קשה לי חופשות חג וקיץ קשות לי מאד...ודווקא ככל שהקשר נבנה ...ומעמיק יותר קשה לי עם הפסקות בשבילי הפסקה היא ניתוק הקשר!
חוסר אכפתיות ....ולהשאיר אותי לבד...ולהנות...כביכול..
מהי התקשרות אבוילנטית? איזו התקשרות נראה שיש לי?
ומה יכול לסייע לי להתקדם ולהרגיש ביטחון הקשר ?
מאד מסייע לי להיפגש כמה פגישות בשבוע כרגע אין לי יכולת כספית וזה מעיק עלי
מה אפשר לעשות? מה יכול להקל?
אני מרגישה מחפשת אי של שלווה...בתוכי....ומשהו להרגיע את הכעס האכזבות והציפיות...

יש משהו שאני לא מבין... התחלתי טיפול באומנות לפני כמה חודשים. המטפלת שלי אחלה, אני מרגיש שזה עוזר, אני מרגיש שזה נותן לי מקום להביע את עצמי בלי להצטרך לשבת על הספה ולדבר על מה שמפריע לי, זה אאוטלט שהרבה יותר נעים לי...
אבל יש לי 2 חברים שבאמצע ההתמחות הפסיכולוגית שלהם, והם קצת מרימים את האף כשאני מדבר על טיפול באומנות. אומרים שאין למטפלים באומנות הכשרה מספיקה לתת טיפול. אבל אני בדקתי את ההכשרה של המטפלת, יש לה הכשרה ארוכה והרבה ניסיון והרבה המלצות. ואני מרגיש שסתם הם חושבים שזה טיפול נחות כי זה לא פסיכולוגי, זה לא טיפול כמו פעם.