פורום טיפול נפשי

שלום אנה,

רגשות מסוג זה כלפיי מטפל יכולים לעלות כחלק מטיפול נפשי. התופעה שאת מתארת נקראת בשפת הפסיכולוגיה ״העברה״, שהינה תופעה מאוד שכיחה בטיפול ומבטאת רגשות חזקים אשר מטופלים מפתחים כלפי המטפל/ת, כאשר ההנחה היא שרגשות אלו קשורים לגורמים נפשיים פנימיים והתנסויות קודמות ולא רק לחוייה הממשית עם המטפל הספציפי. רגשות ״העברה״ מורכבים לרוב הן מרגשות הקשורים למפגש המציאותי עם המטפל/ת (במקרה שלך, החיבור והמשיכה למטפל) והן (ובעיקר) מרגשות אשר אינם קשורים למפגש הממשי אלא לחוויות פנימיות ולתפקיד הייחודי שההעברה ממלאת בטיפול. למשל, העברה מהסוג שאת מתארת יכולה להוות שחזור של כמיהה לאדם שאהבתו בלתי מושגת, ביטוי להתנגדות לטיפול ולהתבוננות פנימית דרך הסחת הדעת שההעברה יוצרת וכן הלאה.

מעניין שציינת גם את, שמעולם לא הובלת את הקשר עם המטפל למקומות אפלים. כלומר, את שמה לב, לאופן שבו גם את משמרת את הפנטזיה לגביו. הדרך להתמודד עם המצב המצב ולהפוך אותו לאפשרות לצמיחה נפשית היא התבוננות על רגשותייך כחלק מהחומרים שאת מביאה לטיפול. ההתבוננות והניסיון להבין את רגשות ההעברה, מקורם, תפקידם והקשר שלהם לחוויות עבר הם בדרך כלל אמצעי יעיל ומשמעותי לגילוי העולם הפנימי ולהנעת תהליכי שינוי וצמיחה. לכן, למרות הקושי שעלול לעלות, אני מציעה לך לשתף את המטפל בחוויה שעולה, בהשוואה שאת עושה לבן זוגך וכן הלאה. באמצעות שיח פתוח על הרגשות העולים בחדר הטיפולים, תוכלו להשתמש בחוויה זו כקרש קפיצה להתפתחות רגשית.

בהצלחה,

יעל 

שלום מתן,

לקושי שאתה מתאר יכולות להיות סיבות רבות. ייתכן שהוא קשור לשעות, אך ייתכן שהוא קשור גם בגורמים אחרים. אתה מתאר בעיקר חוסר עניין וחושק חשק הקשור באינטראקציות חברתיות. על מנת לחקור את הקושי שאתה חווה יותר לעומק, תוכל לפנות לטיפול נפשי בו תוכל לתת מקום לחוויה הנוכחית ואולי להבינה באופן יותר מלא.

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

אני מצרפת כאן לינק לאפשרויות לעזרה נפשית מוזלת בזמן הקורונה. 

בעמוד זה תוכלי למצוא עוד מידע ביחס לטיפול וקושי בזמן הקורונה. 

בנוסף, תוכלי לחפש מטפל לפי גישה באינדקס המטפלים שלנו.

בהצלחה,

יעל

שלום רינה,

אני מבינה ממך שמצד אחד מאוד רצית להתחיל ללמוד, אך מצד שני יש עדיין קושי לבחור מקצוע. כמובן שבגילך זה טבעי שעדיין לא תדעי מה תרצי ללמוד, יש כמובן אנשים שלוקח להם הרבה יותר זמן להחליט. אם קיימת מצוקה ביחס לקושי לקבל החלטה, כמובן שתוכלי לפנות לאיש מקצוע כגון פסיכולוג תעסוקתי בכדי להתייעץ קצת יותר. בכל מקרה, נשמע שאת עוד צעירה, והייתי מציעה לאפשר לעצמך את הזמן להתבלבל ולהתלבט, שכן זה מאוד טבעי בגילך.

בהצלחה,

יעל

שלום טליה.

איני רואה את עצמי כמוסמכת לקבוע האם הערכת הסיכון שלך "מוגזמת" או "נכונה", אך נדמה לי שאת מתארת עוצמה גבוהה של סבל וחרדה. משבר הקורונה מעורר, באופן טבעי, חשש אצל אנשים רבים אך נשמע מדברייך שאת סובלת מאוד וכפי שתיארת, נקרעת בין הגעגוע לבין הפחד להדביק-להזיק, לפגוע, לאבד. בהיבט זה, אני יכולה רק לשער שהקורונה מעירה ומציפה היבטים רגשיים, פנימיים, שאינם רק תגובה למציאות החיצונית אלא גם למציאות הפנימית-רגשית שלך. למשל, אדם שגם בימים כתיקונם חווה פחד עז מפני אובדן של יקיריו עשוי לחוות את משבר הקורונה באופן עוצמתי יותר מאחרים. בהתאם, ובעיקר מתוך האזנה לעוצמות הסבל שלך, אני מציעה לשקול פנייה אל התייעצות פסיכולוגית ראשונית, כדי לבדוק האם היית רוצה לחקור ולעבד יותר את חוויתך.

ליטל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום הדר.

אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך, אך נדמה לי שאת שואלת איך יכול להיות שמתעורר בך דחף לעשות משהו שברור לחלק יותר רציולי ושקול שלך שאינו לטובתך. זו שאלה רחבה שיכולה לנבוע מגורמים רבים ומגוונים אך באופן כללי, הפנייה נגד העצמי קשורה בדרך כלל לחלקים לא מודעים אשר מבקשים לתת לעצמם ביטוי. כך, למשל, הבחירה בפרטנר זוגי אשר ברור שאינו מתאים וחיובי יכולה להיות דרכה של הנפש לספר על שנאה עצמית, חוסר ערך, קשרי עבר פוגעיים וכן הלאה. לכן, במידה וקיימת נטייה חזקה לפעולה נגד העצמי כדאי לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה להבין יותר לעומק את הסיפור, התוכן הנפשי העומד תחת ההתהגות הפוגעת.

ליטל

תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום רינת.

קודם כל, חשוב וטוב שאת מזכירה לעצמך ששינויים וקשרים טיפוליים תמיד מעוררים בך לחץ וקושי- כך את מחברת את עצמך לכך שאת לא עומדת בפני סכנה ממשית אלא בפני החרדות והרגשות הפנימיים שלך עצמך. אני מציעה להמשיך בכיוון זה ולהמשיך "לדבר עם עצמך" ואולי אפילו לכתוב לעצמך מקומות בהם חששת מאוד ובסוף קיבלת יחס טוב יותר מכפי שהאמנת שתקבלי. לאט לאט, יצטברו החוויות החיוביות והפחד ירגע. במקביל, המשיכי להשתמש בטכניקות של פסיכולוגיה חיובית ונשימות אשר מקלות עלייך.

ליטל

אני שמחה לשמוע, בהצלחה!

שלום הדס.

את שואלת שאלות טובות וחשובות, ונשמע שמנסה מאוד להיות קשובה לעצמך ולבחון באופן חי ומדויק האם מה שאת מרגישה הוא הגנה, בריחה, קשוי במעבר לשיח הוירטואלי או דווקא צורך טבעי במעט מנוחה והפוגה בעומס הנפשי שמייצר דווקא טיפול טוב. אני חוששת שבלתי אפשרי להשיב או לכוון מבחוץ- כל שאני יכולה להציע הוא שתמשיכי לבדוק עם המטפלת את התחושות שמתעוררות בך, עד לניואנסים הדקים ביותר שלהן, ואני מאמינה שמתוך שיח זה תעלה תמונה ברורה יותר של החוויה הפנימית ושל הבחירה הנכונה עבורך כעת.

ליטל

שלום לך,

זה מאוד מובן שאת עסוקה בשאלה מתי חוזרים לשגרה. כולנו עסוקים בשאלות אלו בימים אלו ואכן יש הרבה אי ודאות שאינה בשליטת המטפלים. הנחיות משרד הבריאות נכון להיום (אבל משתנות לעתים תכופות) הן שניתן לחזור לקליניקה, אבל לטפל עם מסיכות ויש למדוד חום וכו׳. כל מטפל/ת עושים את השיקולים שלהם בעניין זה ומחליטים מה עדיף יש כאלו שמעדיפים לטפל אונליין מאשר לשבת עם מסיכה. בכל מקרה, אני חושבת שאין סיבה להתבייש ולהעלות את השאלה מולה, על מנת שקודם כל היא תהיה מודעת לקושי שלך, וכן בכדי שתוכלו לפתוח בשיח חופשי על עניין זה ולהחליט ביחד מה נכון לשתיכן. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך.

אני שמחה לשמוע את דברייך על הטיפול ועל הקשר. מרגש ומשמח מאוד לשמוע גם על ההתקרבות אבל גם, ובעיקר, על הצמיחה הנפשית שלך אשר מאפשרת לך לחוות ולהיות כך בקשר למרות כל הקושי שהקורונה הביאה איתה.

בהקשר לאכילה, אם יש לך חשש שקורה דבר מה מדאיג מבחינה פיסית כדאי לברר רפואית גם כדי לשלול את האפשרות וגם כדי להרגיע ולהקל עלייך. מעבר לכך, נדמה לי שאת עצמך מתייחסת, מנסיונך, לאפשרות שהאופן בו את חווה את האוכל הוא ביטוי לחוויה נפשית. יחסים עם אוכל נוגעים פעמים רבות ליחסים עם החוץ (מה אנחנו צריכים מבחוץ, כמה אנחנו תלויים בחוץ) ובמובן זה, לאורך תקופות חיים שונות ובנסיבות שונות עשויים להתעורר קשיים עם אכילה המבטאים חוויות פנימיות אלו. לכן, ולצד ההמלצה לבירור רפואי, אני מציעה לבחון בטיפול את הניואנסים של חוויתך הנוכחית מול אכילה ואוכל. אני נוטה להאמין שגם בהקשר זה, כמו ברבים לפניו, השיח הטיפולי יסייע לחדד ולהבהיר ולאט לאט גם יקל. 

ליטל

שלום רינת.

ראשית, אני אכן מציעה להתמקד בשיחות עם צוות המועדון אשר מכיר אותך אישית ויכול לחשוב איתך יותר לעומק על הקשיים ועל דרכי התמודדות אפקטיביות.

לגבי חזרה לתחביב, אני מציעה בעיקר להיות מאורגנת ולקבוע מראש זמן מוגדר בו תתפני לעסוק בו. אפשר גם לבקש מאדם קרוב ללוות אוטתך או לעזור לך להתחיל בפעילות, עד שהחזרה לעיסוק בתחביב תתבסס.

לגבי העיסוק באדם האהוב, לצערי בהיבט זה אין "קסמים" אלא רק התבוננות פנימית שתסייע לך להבין מדוע את עסוקה כל כך באדם איתו את מבינה שאין לקשר עתיד, במקום להתפנות לקשרים אחרים. במרבית המקרים, עם ההבנה (סביבה ניתן להיעזר בפסיכולוגית או בצוות המטפל) באה גם הקלה.

שמחה מאוד לשמוע על ההתמדה ועל החיבור לצוות,

ליטל

שלום גילי.

עלייה בתחושות של זעם היא תגובה שכיחה בתהליך הטיפולי, מאחר וכחלק ממנו נוצרים לא פעם חיבורים לחוויות עבר ותחושות מכאיבות, מכעיסות ופוגעות. לכן, אני חושבת שלא רק שאין סיבה להתבייש בפני הפסיכולוגית שלך ב"התקפי הזעם" אלא להיפך- יש סיכוי טוב שזו התקדמות משמעותית וחשובה אשר השיח עליה גם יסייע לך וגם יהווה נקודה לצמיחה והתקדמות בטיפול. כמו כן, כדאי לזכור שב"התקפי הזעם" שאת מתארת אינך פוגעת באיש ולכן, אני יכולה רק לשער שתחושת הבושה והכעס על עצמך הם חלק מהתוכן הנפשי אותו חשוב לעבד בשיח הטיפולי.

במילים אחרות, הייתי משקיעה את מרב האנרגיות בריכוך הבושה והכנסת הנושא לשיח הטיפולי, ולא בהסתרה או במציאת דרכים עוקפות. אני נוטה להאמין שלא תתחרטי על עך.

ליטל

שלום אסי,

נשמע שאתה מודאג ממצבו של אביך ודואג לשלומו. שאלה חשובה, שאני חושבת שכדאי לנסות ולהבין היא האם אביך נמצא במצוקה רגשית כלשהי בשל כך, והאם הוא בעצמו רוצה לשנות את המצב. כוונתי היא שאולי מה שבעיניכם מוגדר כבעיה, עבורו אינו מהווה בעיה ולכן חשוב להבין האם קיימת עבורו מוטיבציה לשינוי והאם הוא סובל מהמצב. כמו כן, ייתכן והוא חושש מהידבקות, ובשל גילו ובהתאם להנחיות משרד הבריאות יש בכך גם היגיון, כך שחשוב להבין את מקור הקושי. 

תוכל לנסות לשוחח עמו על כך, ולשאול לשלומו הרגשי, ובמידה ואתה מזהה כי העובדה שממעט לצאת קשורה במצב נפשי או רגשי ירוד, תוכל לנסות לחשוב ביחד איתו כיצד הוא מרגיש שיוכל לקבל תמיכה. בכל מקרה, חשוב לעשות זאת בעדינות ובסבלנות וללא שיפוטיות, על מנת שלא לגרום לו להתגונן ולהתבצר עוד יותר בעמדתו. במידה וקיים חשש שהוא סובל מקושי נפשי כלשהו, תוכלו להתייעץ באופן יותר רציני עם איש טיפול, ואלי אף להפנותו לטיפול נפשי. 

בהצלחה,

יעל