פורום טיפול נפשי

שלום אני בת 22 יש לי הפרעות של קשב וריכוז ולקויות למידה.
אני התחלתי ללמוד באקדמיה ואני לא מוצאת את עצמי ואני מוצפת בפחד וחרדה .חשוב לציין שמעולם לא צברתי הצלחות ואולי זאת הסיבה ללחץ ופחד.
בלילות מגיעות לי כל מיני מחשבות רעות אל עצמי אני. לפעמיים יכולה לתת לעצמי מכות בראש מרוב כעס ותסכול אל מי שאני. ובנוסף היתי רוצה לשאול אני סובלת מחרדות ויש לי עדיין אובייקט מעבר ולא נגמלתי מלמצוץ אצבע . ממה כל זה נובע מה אני יכולה לעשות כדי שזה יעלם והאם כל זה בכלל נובע מחוסר ביטחון
תודה רבה

בזכותך השתכנעתי

שכנעת אותי כל הכבוד חשוב לי להרגיש טוב תודה על ההסבר עוד פעם יום נפלא

באמת תודה וסליחה שלא הבנתי למה בהתחלה למה התכוונת עכשיו הבנתי שכתבת לי עוד פעם ואני מודה לך על זה מבטיחה שאתחיל את הטיפול תודה רבה חשוב לי להרגיש טוב

או שלא הבנתי אותך נכון אשמח עם תוכלי להסביר לי אני מודה לך יום נפלא

אני ממש אשמח לטיפים מעשיים עצמיים כדי לעזור לעצמי להתגבר על הפחד מהטיפול עד שאלך לטיפול באמת אני פוחדת מטיפולים כאלה אני הרבה זמן התלבטתי עם ללכת ולא הלכתי עד שבסוף החלטתי אבל יש לי חששות ממש תודה תבורכי

בוקר טוב.
אחרי התלבטויות החלטתי כן ללכת לטיפול למעקב תרופתי ולפסיכולוג אבל זה יקח קצת זמן ואני בלחץ נוראי לקראת הטיפול אני דיברתי עם בקופת חולים ויפנו אותי הסכמתי אבל זה היה מתוך פחד. המשפחה שלי הבטיחה לתמוך בי בעניין הזה אבל בינתיים עד שיקבעו לי פגישה אצל פסיכיאטר זה יקח קצת זמן בנוסף לפסיכולוגיה חיובית והרגעה את יכולה לתת לי כמה טיפים מעשיים להרגעה כדי להרגיש יותר טוב? כדי לא לחשוש מהטיפול? כדי לא להיות עצבנית והלב לא ידפוק לי מחרדה? אני ממש מודה לך תעשי לי באמת מצווה. מאחלת לך יום נפלא והמשך שבוע נפלא ממש תודה אגב אני לא עצבנית אבל יותר חששות ולחצים לקראת הטיפולים אני פוחדת מטיפולים פסיכיאטרים

אתמול אני כבר לא יכולתי הדחקתי והדחקתי עשר שנים שאני מקבלת רק זבנג מכולם אני מרגישה שכולם שונאים אותי כולם נגדי עד שאתמול באמת נשברתי ולא יכולתי זה בעיקר קשור להתייחסות של רופאים שהיו לי טיפולים נפשיים כל השנים שרק התייחסו אלי בזלזול חברים שזרקו אותי על כלום פגיעות נפשיות בתור ילדה שמזכירים לי רופאים כל רופא זה לא קשור עם הוא פסיכיאטר רופאי משפחה בתי חולים קופות חולים אני בעצבים חזקים. ניסיתי ללכת למועדון מטעם המסגרת בעבר שהייתי בה לא היו מוכנים לקבל אותי כל העשר שנים בטיפולים הנפשיים זלזלו בי עד שאמרתי דייי אני עוזבת את הטיפולים האלה רק זלזול קיבלתי. שבכל זאת לפני חודש רציתי לדבר עם הרופאה שלי בקופת חולים היא צחקה ואמרה לכי הביתה אחרי שהתחננתי שתעזור לי מבחינה נפשית. אני לבד פשוט לבד כווולם נהנים מבלים עושים חיים אני כל יום קמה בבוקר יושבת באינטרנט כי למי אני ייצא? גם האחים שלי כל הזמן לפחות זה מה שאני מרגישה לא אוהבים אותי דייי נמאס לי עשר שנים סבלתי עכשיו אמרתי די אני נאבקת לא רוצה שום רופאים אבל אני יאבק על מה שעשו לי ומה שעברתי כן גם בטיפולים שקיבלתי ביחס המזלזל של הרופאים וכל הצוות הנפשי שהיו לי. לטיפול אני לא חוזרת לעולם בסך הכל יש לי את ההורים שלי אין לי כלום אבל הפעם גמרתי עם הבכיות מספיק לי סבלתי מספיק אני אתמול קמתי בבוקר וכבר לא יכולתי יותר התחלתי לדבר לא יפה נגד משפחתי הלב שלי פעם מרוב עצבים חזקים מאוד בכיות בסדר אני יודעת שתגידי לי ללכת לטיפול אבל תביני זה מה שהכי מעצבן אותי אני לא רוצה ללכת לטיפול מה זה כבר יעזור? שעוד פעם יזלזלו והתעללו בי? מה זה כבר יעזור אני לבד יש לי רק אינטרנט בית ולישון זה מה שיש לי כולם נהנים לכולם טוב נשואים ילדים מבלים ומה אני? כלום זה לפחות מה שאני מרגישה כל הזמן את המחשבות השליליות המעצבנות האלה שכולם נגדי אנא ממך לפחות עם את יכולה אולי תוכלי לתת לי לפחות שיטות הרגעה איך להרגיע את המחשבות השליליות והמעצבנות לא רק ללכת לטיפול עשר שנים סבלתי בטיפולים האלה בגלל זה אני בודדה ואין לי חברים בגלל הסטיגמה ובגלל ההתעללות שעשו ממני צחוק בטיפולים האלה אני עצבנית בטירוף כל הזמן רק חושבת שלילי אני רוצה לעצור את ההרגשות הנוראיות האלה למנוע את הריבים המיותרים עם המשפחה ותאמיני לי שבסוף גם הרופאים רבתי מה עושים? איך נרגעים גם בלי טיפול? נכון שתגידי לי שטיפול זה האפשרות היחידה אבל כרגע אני לא יכולה זה מטריף אותי אני רוצה לצאת מזה לבד להרגיע את עצמי להרגיע את העצבים והמחשבולת השליליות עם את רוצה ועם את יכולה אשמח מאד עם תתני לי טיפים להרגעה עם לא אז לא ניסיתי לכתוב כאן אולי את יכולה לעזור לי איך להירגע מיידית מכל המחשבות והעצבנות שקוראת לי בעקבות זה. שבוע טוב תודה רבה

שלום, ביתי לא עובדת וכל הזמן מוכרת וקונה פלאפונים ומפסידה כספים. מוציאה מחסכון שיש לה או מאיתנו ההורים רק בשביל שיהיה לנו שקט איך מפסיקים את ההתמכרות הזו? אני יודעת שאנחנו עושים לה נזק זה כמו לתת כסף לסמים ... חייבים עזרה דחוף המצב מאוד קשה. תודה

למה היא לא מוותרת עלי?
למה היא ממשיכה להתעקש?
שנים שוויתרו עלי, שלא ראו, שלא ספרו אותי!
כלכך רגילה שמוותרים!
שלא רואים!
שאני שקופה!
אז למה היא לא מוותרת?
איזה אינטרסים יש לה?
כלכליים?
אתגריים?
סתם מחווה של רצון טוב?
לא נראה לי.

היא הסכימה ללכת לקראתי ממרום מעמדה וגילה, (ע"פ דבריה) ואני עדיין מאוד מתלבטת.
האם זה טוב לי?
האם כדאי לי?
ולמה בכלל הלכה לקראתי?

היא =המטפלת.

לאחרונה שיתפתי חברה בדברים לא טובים שקרו לי בעבר. ואולי בגלל שלא לגמרי מצאתי אוזן קשבת, ואולי בגלל שזאת פעם ראשונה שסיפרתי את זה ככה, אני מרגישה מעורערת מאוד.
אני אפילו לא מצליחה להסביר לעצמי מה לא בסדר. לפעמים אני שמחה ומאושרת ואומרת כל זה מאחורי, ולפעמים אני פשוט מרגישה שאני בחיים לא אצא מיזה.
יש לי תחושה כללית רעה מאוד מאוד. מן מצב חסר תקווה כזה, אבל לא מדויק. כאילו אני מוצפת ריגשית, ופשוט רע לי. רע לי מאוד מאוד מאוד. אני לא יודעת איך לפתור את זה. אני כבר לא רוצה להדחיק, אבל אני לא מסוגלת לחיות ככה.
אני רוצה להפטר מכל הדברים האלה ושלא יחזרו יותר בחיים. שלא ישליכו על החיים שלי אחר כך ויתבטאו במה שאני עושה. אני פשוט רוצה להסיר ממני את המטען הזה שאני אפילו לא יודעת להגדיר אותו ומה מפריע לי בו ולא להרגיש בו יותר. אני מריגשה פשוט מעורערת נפשית וחולת נפש אני לא רוצה להרגיש ככה יותר בחיים לא להגיע כל כך נמוך ברגש.

שלום,
מרגישה יאוש ומודאגת מאוד ממצבו של בני. בחור בשנות ה20 המוקדמות,
מתקשה למצוא את מקומו.
לא מצליח למצוא בת זוג למרות שניסה בכל מיני אפלקציות, חש שנותר מאחור מבחינת חבריו שיש להם כבר בנות זוג קבועות.
אומר שאפילו כבר אין לו עם מי לצאת.
עשה קורס וניסה להתפתח מקצועית ולעשות שינוי בעבודה והתאכזב גם מיחסם של העובדים האחרים.
לא חדש שנוטה לדכאונות, מופנם, חסר בטחון ודמוי עצמי נמוך.
אפילו היה אצל פסיכיאטרית עקב דיכאון לאחר חזרה מטיול ארוך ומקבל ציפראמיל
אך נראה שכבר לא משפיע.
יש לציין שהוא בחור נאה,שרירי, עובד על עצמו בחדר כושר אך לטענתו אינו עומד בצפיות של הבחורות.
נראה לי מיואש וכבוי .
מנסה להשפיע עליו לפנות לטיפול נפשי אך בעקבות אכזבות גם בתחום זה הוא מסרב.
איך אוכל לעזור לו?
תודה.

בוקר טוב,

אני נמצא בטיפול כבר חצי שנה ואני מרגיש שמשהו לא נכון בקשר עם המטפלת.
קודם כל, אני לא מצליח להיפתח בפניה, אני מתנגד ועקשן.
מצד שני, אני לא חושב שזה ייפתר עם מטפל\ת אחר\ת כי זה אני, זה האופי שלי, לא מסוגל לשתף בקלות.
במקביל, אני מרגיש שהקשר הופך להרסני, אני הופך לאדם קשה, תוקפני מילולית כלפי המטפלת ורומס אותה בכל אחת מהפגישות.
אין התקדמות או תכנית פעולה, אנחנו מגיעים תמיד לאותה נקודה שמעלים את הבעיה מהפגישה הקודמת אבל אין משהו שאני מרגיש שאני עושה עם עצמי, אני חושב שכמות הכסף ששפכתי עד היום לא מוצדקת ואני לא מרגיש שגם יהיה שיפור בעתיד.
למרות הניסיונות האינסופיים שלי להפסיק את הטיפול, אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב למטפלת וחושש מהתלות הלא הגיונית שנוצרה.
אין כאן באמת בסיס לקשר, אין פה משהו שמקדם אותי ובכל זאת אני נתפס למקום הזה וממשיך להשפיל את המטפלת אבל גם כבר תקוע מעל שנה באותה נקודה בחיים ורק חושש שלעולם לא אצא מהמצב בו אני נמצא.

מה עושים במצב כזה?
לא עוזר לדבר איתה כי זה פשוט נמרח לעוד ועוד פגישה ויש מעגל קסמים שאי אפשר לצאת ממנו.

שלום,
לאחר המון זמן של מחשבה, מה לא בסדר בהתנהגות ספציפית אצלי שאני חווה,
הצלחתי לאגד את זה לידי שאלה אחת.
אני בן 24 ומזה הרבה זמן חווה סוג של אשליה, או בעצם הפרדה בין מה שאני חושב-רוצה-ידע שיש לי-ניסיון, לבין מה שקורה במציאות. אני מרגיש שיש פער שאני לא מצליח לגשר עליו, לא מצליח לגעת ב-״דבר״.

כלומר,
מבחינה מקצועית: יש לי את הכלים והנסיון והידע, אך עדיין אני לא מצליח לתפקד בשטח בצורה שאני חושב שאני מסוגל אליה.

תזונה ודיאטה: אני אמנם לא שמן, אך גם לא רזה. מזה שנים שיש לי את כל הכלים, הידע, היכולת, ההוכחה - לרדת במשקל, אך בפועל - לא שאני לא מצליח ליישם, אני לא מצליח לחבר את הכל לכדי מציאות ולהשתמש בכלים שיש לי.

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי בצורה מיטבית.
אשמח לייעוץ.

תודה מראש כמובן!

יש לי בעיה שאיתה אני חיה שנים וסובלת מאוד אבל ממשיכה... מי שרוצה קשר איתי חברי בעיקר ומזמין אותי לביתו או אופה עוגה ומביא לי או מזמינים אותו להצגה או הרצאה אני דוחה את ההצעות. אחרי שלא מעוניינים יותר ולפעמים גם נפגעים אני רוצה את הקשר אבל לא יודעת איך להחזיר ומנסה ואז אני די תקפנית .... מה קורה לי מה עובר עליי? למה דוחה מי שרוצה אותי וכשכבר לא מעוניינים אז אני רוצה והמחשבות אובססיביות עליו או עליה