פורום טיפול נפשי

שלום עמית,
הדימוי העצמי הגבוה והאהבה העצמית המופרזים שקוהוט מדבר עליהם הם היפוך של תחושות נחיתות ודימוי עצמי נמוך, מעין הגנה מהם או פיצוי עליהם. באופן פשטני ניתן לומר כי על פי התיאוריה של קוהוט, חסכי ילדות והיעדר מענה על הצרכים הבסיסיים של הילד באמפתיה, שיקוף, תאומות והאדרה (תוכלי לקרא על מונחים אלו באתר) - פוגעים ביכולתו של הילד לבנות לעצמו תחושת עצמי יציבה ואינטגרטיבית. במצבים אלו, אין גם אפשרות לבסס דימוי עצמי נפשי וגופני בריא ויציב.

ליטל

שלום שי, לצערי איני מתמחה בתחום זה, מציעה שתפנה לפורום העוסק בתחום הנוירולוגי. ליטל

שלום מלי,
שיפור מצב רוח לאורך זמן הוא אכן תהליך ממשוך, ואני מקווה שאת מטופלת גם תרופתית וגם פסיכולוגית- טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לך להבין יותר לעומק מדוע מתרחשות "נפילות" מצברוח מסוג זה, ולאט לאט להביא לשיפור.
בינתיים, במידה ואת מתמודדת עם ימים קשים יותר, שני הדברים המרכזיים שכדאי לעשות הם לחזק את מעגלי התמיכה שלך ולבקש יותר עזרה מאנשים אחרים(חברים, קרובי משפחה, נציגי ער"ן שמציעים עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט), ולנסות שלא לשקוע לדיכאון אלא להישאר פעילה באמצעות פעילות ספורטיבית, מפגשים חברתיים ופעילויות יזומות שונות (סרטים, הרצאות וכד').
בכל מקרה, כדאי לזכור שמצבי דיכאון מלווים גם בימים מסוג זה, ושהם חולפים בסופו של דבר כאשר מקבלים עזרה טובה ומתאימה. אל תתייאשי מהטיפול, זהו תהליך ממושך שעוזר בסופו של דבר למרבית האנשים.

ליטל

שלום חגית.
טבעי שהמחלה של אביך והמריבות בין הורייך מעוררים תחושות לא נעימות. עדות למצבים אלו מעמתת לא פעם עם אספקטים שונים ביחסי ההורים- ילדים, שלא תמיד קל להתמודד איתם. למשל, מחלה של אב ומריבה של ההורים עלולה לעורר כעסים הנוגעים לזיכרונות עבר מהקשר עם ההורים ושל ההורים, חששות מהעתיד ומהאחריות להורים המזדקנים וכן הלאה. המפגש עם היבטים אלו עשוי להיות מכאיב ומדכא, ולכן חשוב לברר יותר לעומק באיזה אופן המפגש הזה נוגע בך- מה מתעורר בך כשאת עדה למגבלות של אביך או למריבות הזוגיות, מה זה מזכיר, אילו תחושות את חווה ברגעים אלווכן הלאה. בדרך כלל, בירור והבנה מעמיקה יותר של התחושות מביאה גם להקלה וליכולת להתרחק מהסיטואציה, ולחוות אותה באופן פחות קשה ומדכא. לא תמיד קל לעשות תהליך זה באופן עצמאי, כך שיתכן שכדאי לשקול פניה אל טיפול פסיכולוגי שיסייע לך לעבד יותר לעומק את התחושות, וכך גם להשתחרר מהן ולבדוק כיצד את יכולה להרגיש טוב גם בעת מגורים עם ההורים.

ליטל

שלום ריקי.
קודם כל, כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבדוק האם תופעות אלו אכן קשורות לגיל המעבר מאחר וישנם שינויים הורמונליים ורגשיים שמושפעים משינויי הגיל.
לצד זאת, את מספרת בעצם שהמעבר מהשקט והאינטימיות של השינה למצב של קשר ותקשורת עם אנשים לא פשוט לך. ברמה הפרקטית, אני חושבת שכדאי אולי להכין "תכנית מניעה"- לקחת את הזמן כשאת מתעוררת ולתת לעצמך זמן התאוששות ללא הפרעות (עשר דקות יוגה, מקלחת, קפה וכד'). כדאי לשתף את בני משפחתך בקושי שלך, להנחות אותם כיצד לתת לך את זמן ההתאוששות שאת זקוקה לו ולבקש מהם להיות סבלניים יותר ברגעים אלו. במקביל, כדאי לבדוק בינך לבינך, ואולי גם לרשום לעצמך, מה הם הדברים ש"מקפיצים" או מדכדכים אותך בנקודות זמן אלו ולנסות לשאול את עצמך גם מדוע דברים אלו מטרידים אותך במיוחד- האם את מרגישה בודדה? חרדה? מותשת?- וגם האם את יכולה לצמצם את השפעתם על ידי הנחיה של בני המשפחה או שינוי ההתנהלות שלך עצמך. כדאי גם לנסות לתרגל מעין תזכורות עצמיות- להזכיר לעצמך ברגע שאת קמה מדודכת ועצבנית שמדובר בתחושות שחולפות ומשתפרות תוך זמן קצר יחסית. לפעמים הכנסת "תזכורת" מסוג ז לרוטינה מסייעת לצאת מהר יותר מהתחושות השליליות.

ליטל

שלום גלי,
ספר נוסף שיכול לסייע הוא "בוחרים להרגיש טוב" של ד"ר ברנס.
לצערי אני לא מכירה אתרים נוספים מומלצים של עזרה עצמית, אך במידה ואת מרגישה צורך ב"עזרה ראשונה" במצבים מסוימים, ניתן להיעזר בצ'ט של ער"ן בו נתן לשוחח אנונימית עם אחד העונים.

ליטל

שלום תמר.
מחלה, וחופשת מחלה המצריכה מנוחה, הן לא רק "פסק זמן" מהחיים אלא גם טלטלה עצומה לתפיסה העצמית- נשמע שאת רגילה לחוות את עצמך כאדם עצמאי, בריא, פעיל ומלא מרץ והמחלה מפגישה אותך עם מצב שונה מהותית שלא קל לך להתחבר אליו.
במידה ואת חווה טלטלה זאת כמשמעותית ומכאיבה,כדאי לחשוב על האופציה של טיפול פסיכולוגי שיסייע לך לעבד את המצב ואת השינויים הנלווים לו. במקביל, אני חושבת שכדאי לנסות ולמלא את היום בדברים שיכולים לעורר תחושות חיוביות יותר- הליכה בחוץ/יוגה (אם זאת אופציה מבחינה רפואית), הרשמה לקורסים אינטרנטיים וכן הלאה. כדאי גם לשתף אנשים קרובים לך במצבך, ולנסות לגייס אותם לבקר יותר. קשר עם אנשים הוא אחד הדברים החיוניים לתחושת חיבור ומשמעות, וקשה מאוד להרגיש טוב כאשר נמצאים בבידוד.

ליטל

שלום גלי.
תחושות הבדידות והדיכאון שאת מתארת הן מובנות וטבעיות- קשה מאוד להרגיש שמחה, אנרגיות וסיפוק ללא פעילות וחברה. לכן, אני חושבת שהדבר המשמעותי באמת שאת יכולה לעשות למען עצמך הוא לחזור לקדם תהליכים שקשורים למציאת מסגרת שמתאימה לך, גם אם זה לא קל .
בינתיים, אני חושבת שכדאי לנסות ולבנות לעצמך מעין "מסגרת" עצמאית: תכנית פעולה שבועית, בה תגדירי לעצמך מראש משימות ומפגשים לכל יום. את יכולה לכלול משימות כפעילות ספורטיבית, קניות, בישול, הרצאות (יש לא מעט הרצאות ללא תשלום), מפגשים חברתיים, התנדבות וכן הלאה. מעבר לכך, אני חושבת שכדאי לנסות ולמצא אנשים נוספים במצבך ולנסות להרחיב את המעגל החברתי שלך- בין אם דרך מועדוניות ובין אם דרך אתרי אינטרנט ("כמוני" למשל) שמאפשרים שיח עם אנשים המתמודדים עם קשיים שונים. לא מעט אנשים נמצאים במצב דומה לשלך, וייתכן שתצליחי לצוא אנשים שמעוניינים גם כן למלא את היום שלהם ולהפגש.
בכל מקרה, אני חושבת שלא קל למלא בעצמך את הזמן ולכן חשוב לחזור ולהתחבר למסגרת מתאימה.

ליטל

שלום רנת, אני מצטערת לשמוע על הקשיים בקשר עם אמך, אני מתארת לעצמי שלא קל לחיות כך ולהרגיש כך. נשמע שאת ואמך לכודות בפלונטר שלא קל למצא ממנו מוצא וליצור מתוכו קשר חדש וקרוב יותר, ולכן אני חושבת שכדאי לשקול פניה לעזרה מקצועית. איני יודעת אם את מרגישה שאמך תהיה מעוניינת בפנייה לטיפול משותף, אבל אני חושבת שגם את עצמך יכולה להיתרם מטיפול בצורה משמעותית. במסגרת טיפול אפשר להבין יותר לעומק את דינמיקת היחסים ולמצוא דרכים לעבד ולהתאבל על מה שאין בקשר, ולשמר ולבנות את מה שכן אפשרי. כך, טיפול יכול לשפר גם את היחסים הממשיים וגם את התחושה הקשה שנלווית לקשיים בקשר. ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע

שלום ניצה,
תוכלי להיעזר בספרו של ד"ר טל בן שחר "באושר ובאושר". כמו כן, תוכלי לפנות למרכז מיטיב המתמחה בפסיכולוגיה חיובית ולבקש מהם מידע נוסף על ספרים וסדנאות-
http://portal.idc.ac.il/he/main/research/maytiv/pages/default.aspx

ליטל

שלום אורית.
ראשית, אני מקווה שתתרגלי בהקדם לכדור החדש ושההתרגלות תביא לאיזון טוב יותר. מעבר לכך, אני חושבת שאת מתארת היטב בדברייך כמה קשה לשמור על רמות גבוהות של אנרגיות ותפקוד ללא מסגרת- אני חושבת שכולנו זקוקים לשגרה של פעילות, מפגשים חברתיים ותחושה של עשייה כדי להרגיש עירניים ובעלי מוטיבציה.
לכן, אני חושבת שכדאי למקד את המאמצים במציאת מסגרת מתאימה- כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ איתו בנוגע לאפשרויות הקיימות, מאחר וכיום יש שפע של מסגרות תעסוקתיות וחברתיות שמותאמות לאנשים המתמודדים עם קשיים שונים.
במקרים רבים הכניסה למסגרת מספקת "זריקת מרץ" ומשפרת את התחושה.

ליטל

שלום יעל.
במרבית המקרים מצב רוח ירוד ומועקה המופיעים "ללא סיבה" נגרמים מגורמים רגיים שאינם מודעים ומובנים לאדם באופן מלא. במקרים אלו, השפעת הכדורים עשויה להיות חלקית בלבד מאחר והם אינם נוגעים בגורמי העומק לתחושות. לכן, במצבים אלו מומלץ לא להסתפק בטיפול תרופית או בפתרוות נקודתיים שיכולים לשפר את מצב הרוח (ספורט, מפגש חברתי וכן הלאה) אלא לפנות לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה לזהות את הגורמים לתחושות ולטפל בהם באופן מעמיק.

ליטל

שלום חן.
אני מצטערת לשמוע על האובדנים שחווית ועל האופן בו טלטלו אותך ואת משפחתך.
מתוך הדברים שאת כותבת, קשה לי להרגיש האם תחושות הדכדוך שלך הן חלק מתהליך אבל טבעי שצריך לתת לו מקום וזמן, או שמדובר במצב בו האובדנים נוגעים באזורים נפשיים נוספים ומעוררים קשיים שמעבר לתהליך האבל הטבעי. לכן, אני חושבת שכדאי לפנות ליעוץ כדי לעשות בדיקה ראשונית ולבדוק האם את זקוקה לטיפול שיאפשר לך לעבד את האובדנים ואת האופן בו השפיעו עלייך.

ליטל

שלום טליה,
את צודקת בכך שפעמים רבות השלב בו נושאים מורכבים ולא מעובדים עולים הוא שלב קשה בטיפול, ובאופן טבעי לא קל לצלול אליו. אני לא בטוחה שאפשר לצלול למקומות אלו בנפש "בכוח", אבל נדמה לי שמאחר ואת מרגישה שהטיפול יהיה מוגבל כל עוד לא תגעי גם בחלקים אלו, ייתכן וכדאי להתמקד בטיפול בתסריטים, בחששות ובפחדים שמתעוררים בך סביב האפשרות לחשיפה. לפעמים, הדיבור על הפחד והבנה מעמיקה יותר של התחושות המלוות את האפשרות לחשיפה מעלים הבנות מפתיעות לגביהן, ומצליחות לרכך את הפחד ולעורר יותר רצון, תקווה ויכולת לגעת בדברים.
העיקר, בעיני, הוא להימנע ממצב בו הטיפול מתנהל כאילו הכל בסדר כאשר בפועל חלקים משמעותיים נעדרים ומושמטים.

ליטל

שלום מייק,
אנא ראה תשובתי מה-28.11, אני חושבת שהיא רלוונטית גם לשאלה הנוכחית.

ליטל