פורום טיפול נפשי

שלום נטלי.
הדילמה שאת מתארת מורכבת, בעיקר מאחר ואני לא בטוחה שיש בה "נכון" ו"לא נכון" אובייקטיביים ומוחלטים, אלא בעיקר תחושות פנימיות ורגשיות של מה נכון והוגן. את מתחברת לזכותו של בן דודך לדעת את האמת על עצמו ועל שורשיו, ואני יכולה להבין זאת. מאחר ואין תשובה חד משמעית לשאלה "מה נכון", אני חושבת שהדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לתחושתך, ולבדוק עם עצמך אם את מוכנה להתמודד עם ההשלכות- הן מבחינת תחושתך כלפי עצמך והן מבחינת כעסים שיכולים להתעורר כלפייך- של כל בחירה שתעשי, לכאן או לכאן.

ליטל

שלום שי,
אני לא חושבת שאתה צריך לדאוג משלילת ההישגים מהטיפול הקודם- הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי והטיפול הדינמי אינם מתנגשים אלא מציעים טכניקות שונות להתמודדות עם סימפטומים. מעבר לכך, אני לא חושבת שיש זרם טיפול דינמי מועדף, מה שחשוב הוא החיבור עם המטפל/ת והתחושה שאפשר לבסס איתם שיח אפקטיבי ומקדם על הנושאים שמטרידים אותך.
אתה יכול להיעזר באינדקס המטפלים שבאתר כדי למצוא מטפל מתאים באזור מגוריך.

ליטל

שלום שי,
כאשר חוויות גופניות או רגשיות מלוות בהשפעות שליליות אשר מפריעות או מקשות על התפקוד ביום יום, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי ולברר באופן מעמיק יותר את המצב.
במסגרת טיפול פסיכולוגי תוכל לתאר באופן מפורט יותר את הקשיים, להבין אותם, ואני מאמינה שגם להשתחרר מהם עם הזמן.

ליטל

שלום חזי,
קודם כל אני שמחה לשמוע שהטיפול שעברת הועיל לך, זו בדרך כלל עדות הן לכוחות וליכולות והן לאפשרות להיתרם גם מטיפול מסוג אחר.
כפי שאתה מתאר את המצב, אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכודינמי. זהו טיפול אשר מנסה לבחון את גורמי העומק לסימפטומים, תחושות ורגשות מכאיבים תוך התבוננות ביחסים ואירועי עבר אשר השפיעו על היווצרותם. מנסיוני בטיפולים מסוג זה, הם מביאים פעמים רבות לשינויים עמוקים ומהותיים במגוון היבטי חיים, ולא רק להקלה בסימפטומים נקודתיים.

כתוב לי אם תצטרך הכוונה נוספת,
ליטל

שלום לך.
העברה אירוטית בטיפול אכן יכולה להיות חוויה מתסכלת ומכאיבה מאוד, ובמובן זה אני יכולה להבין כמה קשה לך, וכמה מתסכל כשהטיפול הופך למקור של כאב.
את שואלת כאן, ומבקשת גם מהמטפלת שלך, "לסגור את הספק" כדי שתוכלי להשתחרר מהתחושות שיוצרות כ"כ הרבה כאב ותסכול. קשר מיני עם מטופלת הוא עבירה אתית ופלילית ובמובן זה, לא יוכל להתקיים אם המטפלת שלך היא אשת מקצוע ראויה, אך אני חושבת שלא זאת הנקודה.
העברה אירוטית, כמו כל רגשות העברה המופנים אל המטפלת, מורכבים תמיד, לדעתי, הן מרגשות הקשורים למפגש המציאותי עם המטפלת (במקרה שלך, החיבור והמשיכה למטפלת כפי שהיא) והן (ובעיקר) מרגשות אשר אינם קשורים למפגש הממשי אלא לחוויות פנימיות ולתפקיד הייחודי שההעברה ממלאת בטיפול. למשל, העברה ארוטית יכולה להוות שחזור של כמיהה לאדם שאהבתו בלתי מושגת, ביטוי להתנגדות לטיפול ולהתבוננות פנימית דרך הסחת הדעת שההעברה יוצרת וכן הלאה. במילים אחרות, אני חושבת שהאפשרות הממשית לקשר רומנטי ומיני עם המטפלת שלך אינה לב העניין, ושהדרך להתגבר על המצב ולהפוך אותו לאפשרות לצמיחה נפשית היא התבוננות על רגשותייך כחלק מהחומרים שאת מביאה לטיפול. ההתבוננות והניסיון להבין את רגשות ההעברה, מקורם, תפקידם והקשר שלהם לחוויות עבר הם בדרך כלל אמצעי יעיל ומשמעותי לגילוי העולם הפנימי ולהנעת תהליכי שינוי וצמיחה.
זה כמובן לא קל- אני בטוחה שהרגשות שאת חווה מכאיבים לך והופכים את חייך למאוד קשים כרגע, אבל יש בהם גם פוטנציאל שינוי ולמידה, שאני מקווה שיצליחו להתממש.

ליטל

שלום מירי.
קודם כל, למרות הקושי שאת מתארת, משמח וטוב לשמוע שהסימפטומים שאת חווה קשורים לכדור החדש. כפי שהרופאה שלך אמרה לך, החלפת כדור אכן דורשת סבלנות ובמובן זה, יש סיבה לאופטימיות ולתקווה שלאחר שתתרגלי לכדור החדש יגיע גם השיפור.
בינתיים, כדאי להיות סבלנית גם לכך שכרגע יש לך פחות כוחות ולאפשר לעצמך יותר מנוחה. במקביל, כדאי לשתף את הקרובים לך במצב ולבקש יותר עזרה ותמיכה בזמן הקרוב.
עם העייפות וחוסר המוטיבציה ניתן להתמודד גם באמצעות תכנון פעילויות מראש- פעילויות חברתיות, פעילות ספורטיבית, הרצאות, סרטים וכן הלאה. במקרים רבים, העובדה שהתוכניות מאורגנות מראש יוצרת "מחויבות" ומשפרת את היכולת לגייס מוטיבציה.

מקווה שהשיפור יגיע בקרוב,
ליטל

שלום תמי. "פלשבקים" של אירוע טראומטי יכולים להיות אחד מהסימפטומים של הפרעה פוסט טראומטית, אך כדי שתינתן אבחנה זו צריכים להתקיים סימפטומים נוספים. עם זאת, גם אם המצב אינו עונה על הגדרה פורמלית של הפרעה פוסט טראומטית, לידת עובר מת היא אכן חוויה טראומטית ומכאיבה מאוד. לא פעם, אירועים מסוג זה מביאים גם להתעוררות תחושות חרדה, אשמה, עצב עמוק, יאוש ולעתים אף קושי לחזור לתפקוד. במצבים אלו, אני חושבת שכדאי מאוד לפנות ולקבל עזרה מקצועית שתסייע לעבד את החוויה הטראומטית, להשלים את תהליך האבל ולהתחבר מחדש לחיים. ליטל

שלום מייקל. לצערי איני מתמחה בתחום של שיפור זיכרון ולכן, במידה וקשיי הזיכרון מופיעים בסיטואציות רבות, ממליצה לך לפנות להתייעצות בפורום נוירולוגיה. הקשיים הספציפיים שתיארת, המופיעים במקום עבודה חדש, עשויים לנבוע מהחרדה והמתח הנלווים בדרך כלל להתחלת מקום עבודה חדש. במצבים אלו כדאי להקפיד על רישום המידע ועל מעבר על החומר מחוץ לשעות העבודה, בסיטואציה רגועה ונינוחה יותר. כמו כן, כדאי לשתף את האנשים הקולטים אותך במקום העבודה החדש בכך שאתה נוטה שלא לזכור דברים במהירות ולבקש מהם לחלק את החומר, להאט את קצב הלמידה, לאפשר לך זמן רישום וכן הלאה. במידה ואתה חש כי אתה מתמודד עם קשיי זיכרון בסיטואציות מלחיצות נוספות, כדאי לפנות להתיעצות ולבחון האם ניתן לסייע לך בהיבט זה באמצעות טיפול פסיכולוגי. ליטל

שלום לך,
קשה להשיב על שאלתך מבלי להבין לעומק אילו מצבים אתה מתקשה לנתח ואילו החלטות אתה מתקשה לקבל. למשל, האם מדובר בקושי בקבלת החלטות במצבי לחץ? בקושי בהבנת סיטואציות בין אישיות? וכן הלאה.
בהתאם, אני ממליצה על פנייה להתייעצות ראשונית אשר תאפשר מיקוד של הקושי והפנייה לטיפול מתאים.

ליטל

שלום ברי.
ראשית, חשוב לפנות לאבחון רפואי כדי לשלול את האפשרות שהצמא נובע ממצב רפואי כלשהו.
במידה ולא נמצא מקור רפואי, ייתכן ומדובר בצורך רגשי אשר כדאי לברר את מקורו. לדוגמה, עיסוק יתר בצמא עשוי לנבוע מהתקבעות השתייה כאמצעי להרגעת תחושות לחץ וחרדה. לאחר בירור ראשוני של מהות הצורך המוגבר בשתייה, ניתן יהיה להפנות אותך לאיש המקצוע ולטיפול המתאימים.

ליטל

שלום שיר.
אובדן של אדם קרוב, כפי שאת בוודאי יודעת מנסיונך, הוא חוויה מטלטלת ביותר. לכל אחד מאתנו דרכים ומנגנונים שונים להתמודדות, וכל עוד יש יכולת לחזור לחיים ולנהל חיים ויחסים בעלי משמעות, אני לא חושבת שיש צורך לעסוק בהגדרות של נורמליות/אי נורמליות או לחשוש מהשלכות עתידיות.
לצד זאת, במידה ואת סובלת מחרדות אשר אינן מובנות לך ו/או פוגעות באיכות חייך, או במידה ויש לך תחושה שהאובדן פוגע ביכולת שלך לנהל חיים מספקים, אני מאמינה שכדאי לפנות להתייעצות ולבדוק באופן מעמיק יותר האם יש צורך בטיפול והאם את מעוניינת בתהליך טיפולי.

ליטל

שלום לירון.
שעות הערב הן שעות רגישות לאנשים רבים: הפעילות השגרתית מסתיימת, יש פחות אנשים סביבנו ותחושות ומחשבות שנדחקו הצידה במהלך היום תופסות יותר מקום. לכן, אני מציעה לבדוק שני כיווני התמודדות.
ברמה הפרקטית, אפשר להעלות את רמת האנרגיה באמצעות פעילות ספורטיבית, קביעת תוכניות ומפגשים מראש, הרשמה מראש לפעילויות (הרצאות, סרטים וכד') ואפילו שיחות טלפון יזומות עם מכרים. בדרך כלל, עצם הפעילות ועצם עשייתם של דברים שטובים עבורך ונעימים לך מביאים איתם עליה ברמת האנרגיות.
במקביל, כדאי לנסות ולהבין יותר טוב ממה נובעות תחושות הריקנות והדכדוך: האם את חשה בודדה? מותשת? לא מסופקת מהיום שעבר? ייתכן שדווקא הניסיון להבין ולהכיר טוב יותר את התחושות, בכוחות עצמך או בעזרת טיפול פסיכולוגי, יצמצמו את התחושות הלא נעימות ואת מיעוט האנרגיות.

ליטל

שלום סופי,
נשמע מדבריך שאת חווה חרדה בפגישות. כשהחרדה נחוות בעצימות גבוהה הרצון להימנע ממצבים אלו מייצר התנהגות נמנעת. כך, מובן שהרצון הראשוני הוא לסיים את הטיפול ולא להגיע לפגישות. אחת הדרכים להתמודד עם זאת הוא באמת לנסות ולמצוא אפיק תקשורת ראשוני שלא מייצר חרדה כה גבוהה, כמו שימוש בכתיבה. אני מציע לך להציף את התחושות והמחשבות האלה עם המטפלת ולהבין יחד איתה כיצד אפשר בטיפול לסייע לך לווסת את החרדה ולאפשר לטיפול להתקיים.

בהצלחה,
אסף

שלום סיגל,
תנודות במצב הרוח הן דבר טבעי. אני מציע ראשית לנסות ולעשות מעקב ולראות האם יש שעות מסוימות בהן הדבר מתרחש והאם ישנם אירועים מסוימים הקשורים לכך. בנוסף, רצוי במצבים אלה לעשות פעילות כלשהי, גם אם את חשה חסרת אנרגיה. זה יכול להיות פעילות גופנית,פעילות חברתית או פעילות פנאי אחרת. עשייה שכזו עשויה להפוך את הגלגל ולמלא לך את מאגרי האנרגיה בחזרה.

בהצלחה,
אסף

שלום,
לגבי שאלתך המקורית, איני בקיא בצורות התמיכה הממשלתיות השונות. אני מציע שתפנה למוקדי שירות של משרד הרווחה באזור מגוריך בתקווה שאלו יוכלו לתת לך יותר מידע ממני.
אני מציע גם שתפנה לטיפול (ישנן מסגרות מסובסדות דרך קופות החולים) שיסייע לך להתמודד עם החשש הזה ולתכנן את עתידך בצורה טובה יותר.

בהצלחה,
אסף