בחודשים האחרונים אני לא כל כך מרגישה. אין לי אנרגיה או מוטיבציה, אני מוצאת את עצמי משועממת והשיעמום קשה ומעיק וגורם לי לרצות להעלם. מגיל 14 או 15 אני חייה עם ההבנה שאין איזשהי משמעות גדולה ושהחיים והבחירות שלי ושל כולם לא משמעותיים מבחינת היקום. אבל בתקופות אחרות הרגשתי שאני נמצאת במקום הנכון ושיש דברים שמשמעותיים מבחינתי בשבילי. עכשיו כמעט שום דבר לא משמעותי בשבילי, לפחות לא מספיק. כשמשעמם אני רוצה לקחת מלא כדורים ולמות. אבל אני לא יכולה כי אז אני אשאיר את אמא שלי עם זה ואני לא יכולה להחליט מה המשמעות של זה בשבילה. המחשבה על זה גורמת לי להרגיש אשמה מאוד למרות שאני עדין חייה. אני עובדת רק אחר הצהריים בעבודה שפעם מאוד אהבתי. עכשיו היא הדבר היחיד שקצת משמעותי. מתוך ההבנה שאני צריכה להמשיך לחיות וכדי להתחמק מהשיעמום ומהמחשבות אני נוסעת לבקר חברים ואז השיעמום והמועקה נעלמים אבל אני גם לא מרגישה הרבה. ולפעמים אפילו שזה מקל אחרי מעט זמן נגמרת לי האנרגיה להיות ולתקשר ואני מרגישה שאני רוצה לחזור ללבד. אני מבינה שאני לא רוצה להמשיך לגרור ושאני צריכה לעשות משהו ואולי להתחיל טיפול אבל אני לא בטוחה איך. קודם אני חייבת לצאת מהבית של ההורים שוב אני קצת מפחדת שאם אני אשאר פה עוד הרבה זמן אני בסוף אתאבד. אבל לעבור לגור במקום אחר אומר שאולי אצטרך לעזוב את העבודה. וגם עד כמה שאני מבינה טיפול הוא שגרה קבועה ואני צריכה לפחות לדעת איפה אני גרה בזמן הקרוב בשביל זה. הייתי רוצה שמישהו יגיד לי מה לעשות כי כרגע אין לי ממש רצון לשום דבר ואני לא מצליחה להחליט אבל אני יודעת שאי אפשר.. תוכלי אולי להמליץ לי על דרך להקל? ליצור מוטיבציה ואנרגיה לפחות לתקופה קצרה עד שאצור שגרה חדשה