פורום טיפול נפשי

שלום רינת,
הגוף והנפש קשורים ומשפיעים זה על זה ולכן אני מציעה בעיקר לכבד את הצורך של הגוף-נפש שלך לחזור לשגרה לאט ובאופן הדרגתי. בהתאם, אני מציעה להמשיך לטפל בגופך ולאפשר לו התאוששות (לאכול טוב, לנוח, לצאת להליכות מתונות) ובמקביל לקבוע לעצמך פעילויות שונות (פגישה עם חברים, סרט, פעילות ספורטיבית) כדי לא לשקוע לחוסר מוטיבציה ועשייה.
לצד זאת, במידה והנושא של חוסר מוטיבציה מרבה להטריד אותך אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין יותר את מוקד הקושי.

ליטל

שלום תמר, יצירת קשר עין בדרך כלל קשורה ליכולת להיות בקשר ובמגע אינטימי עם האחר, כך שאכן קיבלת מחמאה מוצלחת... ליטל

שלום שלי. הדאגה שלך מוצדקת ונכונה, הימורים היא בעיה רצינית, ברמה האישית והמשפחתית, , ואכן חשוב שתטפלו בבעיה מוקדם ככל האפשר. מאחר והימורים הוא נושא מורכב שכפי שאת עצמך מתארת משפיע על המשפחה כולה, אני ממליצה שתפנו בהקדם לטיפול אצל איש מקצוע המתמחה בהימורים ותבנו יחד איתו תכנית פעולה שיטתית. בינתיים, אני מציעה לומר לבן ברוגע ובשקט שאתם מבינים כי הוא מהמר וגונב כספים ובודקים כיצד לעזור לו. כמו כן, חשבו מראש מהם הגורמים שמשמרים את ההתמכרות (כסף זמין, נגישות לחשבונות בנק של שני משפחה, ערוצי ספורט וכן הלאה) ואמרו לו שאתם מתכוונים למנוע מנו גישה אליהם. כמובן, עליכם לעמוד במילה- לנתק את ערוצי הספורט נכון לעכשיו, למנוע אפשרות לגניבות וכן הלאה. חשוב לא להכנס לויכוח ולהימנע מהבעת כעס, אלא להסתפק באמירה שקטה וברורה לפיה אתם הוריו, אתם מודאגים ולכן תעשו כל שביכולתכם להוציא אותו מהמצב. חזרו על אמירה זו ודבקו בדרך הפעולה שלכם גם אם יכחיש ויכעס. מה שחשוב הוא שהעמדה ממנה אתם באים אינה צריכה להיות עמדת ההורים הכועסים והפגועים (גם אם יש לכם סיבה טובה להרגיש כך) אלא עמדה של הורים מודאגים. חשבו על ההתמכרות כמחלה בה הוא לקה ואותה אין לו דרך להעלים בכוחות עצמו. לכן, כדאי גם להציע לו לפנות לטיפול פסיכולוגי. מה שחשוב הוא שהבן שלכם זקוק לכם כהורים תומכים ואסרטיביים. כעס והאשמה ירחיבו את הקרע, האשמה והמצוקה ויחמירו את הצורך ב"נחמת" ההימורים. לכן, קחו נשימה עמוקה, תאמו עמדות ודברו עם הבן שלכם תוך איזון בין סמכות לאמפתיה, עד שתתחילו תהליך טיפולי מסודר ומעמיק יותר. ליטל

שלום יעל.
נשמע מדברייך שאת מודעת לקושי שלך ועושה מאמצים רבים כדי לתגבר עליו. זו נקודת מוצא חשובה ומשמעותית.
בדרך כלל, כאשר הניסיון העצמאי להתגבר על דפוס התנהגותי/אישיותי נכשל, הסיבה לכך היא שעומדים תחתיו גורמים לא מודעים אשר אינם מאפשרים שינוי. במקרה של קושי באסרטיביות, למשל, גורמים רלוונטיים יכולים להיות תחושה פנימית שעימות יביא להרס הקשר, תחושת נחיתות או חוויה של "לא באמת מגיע לי" ועוד. במצבים אלו "טיפים" לא ממש עוזרים, ויש צורך בטיפול פסיכולוגי שיסייע בזיהוי הגורמים הלא מודעים לקושי ובנטרולם. מנסיוני בתחום זה, ההבנה המעמיקה של מקורות הקושי משחררת עכבות רבות ומסייעת לאמץ התנהגויות שאולי נחוות כרגע כבלתי אפשריות. במובן זה, אני חושבת שכדאי לבדוק את האפשרות לטיפול שיסייע לך להתחבר לחלקים חזקים ואסרטיביים יותר שלך.

ליטל

שלום אורית. קודם כל, מודעותה של חברתך לכך שהיא חשופה למודל זוגיות לא תקין ולכך שהיא רוצה לבנות קשר שונה, היא היבט מאוד מעודד בנוגע ליכולתה לבנות זוגיות טובה יותר. בדרך כלל, שחזור של היבטים מהקשר ההורי מתרחשים כאשר יש הפנמה של חלקים אלו ללא מודעות להשלכותיהם ומשמעותם. במובן זה, כאשר יש מודעות ונכונו להתבוננו פנימית, הסיכוי ל"העתקה" של האלמנטים הזוגיים השליליים פוחת. לצד זאת, מודעים ככל שנהיה, כולנו מפנימים חלקים טובים ופחות טובים של הורינו ושל הקשר ביניהם ובהתאם- תמיד קיים סיכוי שהיבטים אלו יבואו לידי ביטוי בזוגיות. לכן, במצבים אלו מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע בזיהוי ומיקוד התחושות, הרגשות והתפיסות שעומדות בבסיס הקשיים. מנסיוני, התבוננות זו מצליחה בדרך כלל להביא לשינוי משמעותי ולסייע בבחירת פרטנר זוגי מתאים וביצירת זוגיות טובה ושמירה עליה. במידה ולחברתך יש חששות משמעותיים בנושא, ניתן לפנות לטיפול גם כ"הכנה" לקשר הזוגי- במסגרת טיפול מסוג זה ניתן למקד את החששות, לעבד את מקורם ובכך להגיע לזוגיות עם יותר ביטחון ויותר מוכנות לקשר. ליטל

שלום גלית. כאבי מחזור חזקים כל כך נובעים בדרך כלל מגורמים פיסיולוגיים- נשים לא מעטות סובלות מכאבים עזים בעת מחזור גם כאשר בדיקות רפואיות מצביעות על תפקוד תקין. לכן, אני חושבת שכדאי לבדוק היטב את ההיבט הרפואי, ולהיות בטוחה שאת מטופלת היטב. לצד זאת, כאבים שונים אכן עשויים לנבוע מגורמים רגשיים. מצבים אלו נובעים בדרך כלל מקונפליקטים, חוויות או רגשות לא מודעים אשר הנפש מנסה לבטא דרך הגוף. במצבים אלו כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בו ניתן לברר מה הנפש מנסה לספר דרך הסימפטום. מניסיוני בעבודה עם אנשים הסובלים מסימפטומים גופניים שונים, בדרך כלל כאשר ההיבטים הלא מודעים הופכים מודעים וברורים יותר, יש הקלה משמעותית או היעלמות של הסימפטומים. ליטל

שלום מיקה.
קודם כל, במידה ומדובר בשינוי שחל לאחרונה, כדאי לפנות לרופא משפחה ולבדוק אם אכן יש השפעות של גיל המעבר, אותן ניתן לאזן בעזרת טיפול תרופתי מתאים.
מעבר לכך, את מתארת תחושות חוסר סיפוק, חולשה ומצב רוח ירוד ולכן כדאי לפנות להתייעצות גם עם איש מקצוע טיפולי. תחושות מסוג זה עשויות לנבוע מהתמודדות עם שינויי וגורמי חיים שונים (מצב חברתי ומשפחתי, שינויי הגיל וכן הלאה) ומגורמים רגשיים נוספים ובלתי מודעים. באמצעות טיפול פסיכולוגי ניתן לזהות את הגורמים לתחושות ולפעול לשינוי ושיפור. במקביל, מאחר ואת מתארת כי חלק ניכר מהתחושה השלילית קשורה בחולשה גופנית, כדאי לבחור גם פעילות גופנית המערבת אלמנטים רגשיים-רוחניים כמו יוגה, טאיצ'י וכן הלאה. אלו פעילויות שמסייעות לגוף-נפש כמכלול, ואף מספקות מסגרת שמסייעת לצאת מהבית ולגייס אנרגיה לפעילות.

ליטל

שלום עדי,
ראיתי שפרסמת שאלה מלאה אך לצערי היא נמחקה עקב טעות טכנית. אשמח לקרא ולהתייחס, את מוזמנת לכתב שוב.

ליטל

לצערי אני לא מכירה את ההתייחסות של קוהוט לנושא

שלום לו.
כדי לישון טוב, צריך רמה מסוימת של רגיעה ושקט נפשי. הפרעות פתאומיות בשינה מעידות פעמים רבות על כך שהנפש עסוקה מאוד בדבר מה- בדרך כלל היבט לא מודע אשר לנפש אין דרך לעבד אותו ולכן הוא בא לידי ביטוי בסימפטום של הפרעות שינה. בהתאם, אני חושבת שכדאי לפנות לייעוץ ראשוני אצל פסיכולוג כדי להתבונן ולהבין יותר לעומק מה מטריד אותך. בדרך כלל, חשיפת ועיבוד גורמי העומק מביאים לשיפור מהיר יחסית בסימפטום.

ליטל

שלום סיגל.
נשמע שלצד הצורך להמתין לשיפור שיגיע לאחר ההתרגלות לכדורים את מחפשת דרך למלא את חייך ולשפר את הרגשתך. קשה להשיב לשאלה מסוג זה בפורום מאחר ואיני מכירה לעומק את מצבך ואת הסיבות לתחושת הריקנות. לכן, אני חושבת שכדאי להתחבר למסגרת טיפולית כלשהי- טיפול פסיכולוגי, מסגרות טיפוליות-שיקומיות, מסגרת תעסוקתית, מועדוים חברתיים וכד' שיצרו תחושת עניין ומשמעות.

ליטל

שלום אור,
גם פסיכולוג יכול לאבחן מצבי דיכאון, אך לא לרשום טיפול תרופתי. כיום, כשאחוז גבוה באוכלוסיה נעזר בטיפול תרופתי נוגד דיכאון, אני לא חושבת שיש סיבה לחשוש מהשלכות הפנייה לפסיכיאטר של קופת החולים, אך זוהי תחושה אישית. לכן אני חושבת שכדאי לחזור עם השאלה לטיפול ולחשוב יחד מה זה בשבילך לקבל טיפול תרופתי ואילו חששות, פנטזיות ופחדים מתעוררים סביב האפשרות לטיפול זה.

ליטל

הי עמית.
ההערכה העצמית הנמוכה והפגיעה בלכידות העצמי היא הבסיס לכל ההפרעות בעיני קוהוט, כך שאני מניחה שגם דימוי גוף שלילי יכול להיכלל בתפיסה זו.
קוהוט הניח כי אנחנו זקוקים לקשר אמפתי עם זולתעצמי לאורך כל חיינו, בילדות, בהתבגרות ובבגרות. כמובן, בילדות התלות שלנו גדולה במיוחד בזולתעצמי אך בכל שלב של החיים היעדר אספקה של קשר עם זולתעצמי מיטיב יכולה לפגוע בתחושת הערך והביטחון. במצבי חיים שונים אנחנו עשויים להזדקק לתמיכת זולתעצמי אינטנסיבית יותר (מצבי משבר ושינוי למשל), אך באופן טבעי הציפייה היא שהאדם יהיה עצמאי ולא תלוי באופן קונקרטי וטוטאלי בזולתעצמי. למשל, כאשר אדם לא יכול להרגיש נינוח ובטוח ללא הוכחות תמידיות וקונקרטיות לכך שהוא בעל ערך, ולכן דורש מאחרים בסביבתו יחס מעריץ באופן מוגזם- זו הישענות יתר על הזולתעצמי.

ליטל

שלום שיר.
את שואלת מה לעשות עם הבחור אבל נדמה לי שהשאלה היא מה תופס אותך בקשר הזה, שמתנהל כקשר וירוטואלי ותיאורטי ולא כקשר של ממש. אמנם בתקשורת האינטרנטית יכולים להיווצר רגשות, אך מה שנוצר בפועל הוא בעיקר פנטזיות על "איך זה יהיה כש" ו"איך זה ירגיש אם". במיוחד במקרה שאת מתארת, בו פער הגילאים מפריע לכם ונחווה כגורם שמונע אפשרות לזוגיות של ממש. במובן הזה, אני חושבת שהשאלה המרכזית היא מה משאיר אותך בקשר-לא קשר: האם קל יותר לפתח רגשות כשאין אפשרות לאינטימיות של ממש? האם חוסר האפשרות למימוש הופכת אותו לנחשק יותר? במילים אחרות, אני חושבת שכדאי להתבונן על משמעות הבחירה בקשר מסוג זה. חשיבה מסוג זה אפשר לקיים גם במסגרת טיפול פסיכולוגי שיכול להרחיב ולהעמיק את ההתבוננות והחשיבה, ואולי לסלול את הדרך ליצירת קשרים מספקים יותר.

ליטל

הי עמית,
החסכים מצד הזולת עצמי לא מביאים לערך עצמי נמוך או גבוה- הם מביאים לפגיעה בערך העצמי שיכולה או להחוות כדימוי עצמי נמוך או להתפתח להפרעה נרקיסיסטית בה תחושת הנחיתות מוכחשת כך שהחוויה המודעת היא חוויה של עליונות, אך מתחת לפני השטח החוויה הבסיסית היא של נחיתות. כלומר, החסכים תמיד פוגעים בלכידות ותחושת הערך, והשאלה היא מתפתחת הגנה נרקיסיסטית של עליונות או לא.
צרכי תאומות מתייחסים לצורך של הילד להרגיש שהוא דומה מאוד לאדם נערץ, באופן שתורם לערך העצמי. למשל, הילד שמרגיש שהוא דומה לאב החזק, האמיץ וכד' חווה את עצמו כבעל ערך על בסיס דמיון זה, ולכן זהו צורך מהותי על פי קוהוט.

ליטל