פורום טיפול נפשי

אני הייתי בחורה שמחה אחרי שעזבתי את המסגרת פעלתי התנדבתי אבל אחרי שזה קרה לאבא שלי זה התחיל אשמח לדעת מה לעשות בנוסף גם עצמי לבד כבר היום כדי להקל על ההרגשה שלי אשמח לעידוד ממש תודה אשמח עם תוכלי לכתוב לי כמה שיותר מהר אני זקוקה לזה ממש תודה

אחי הציע לי להתנדב אבל ממש אני מרגישה בגלל הדיכאון שאין לי כוחות לזה אני ממש בחרדה ודיכאון שעם אני לא אהיה בבית יקרה משהו לאימא שלי או לאבא שלי ואני גם ככה מרגישה מועקות עבודה אין בכלל על מה לדבר מי יקבל אחת כמוני שהיתה שנים במסגרת כזאת?

גם אין לי סל שיקום גם אני מפחדת לפנות לרווחה אני לא רוצה לעבור עוד פעם את הסיוט הזה אין לי ברירה אלא להיות לבד עם עצמי ולסבול אני ביקשתי מהרופא לפנות לפסיכיאטר פרטי בקופת חולים הוא לא הסכים אני לבד עם עצמי אשמח עם תציעי לי בנוסף איך להקל על עצמי גם לבד אני לא יודעת מה לעשות אני קמה כל בוקר עם חרדות דיכאון לא טוב לי אין לי אפילו עם מישהו אחד לדבר ממש תודה אשמח לתגובה מהירה זה חשוב לי

אין לי מייל ופייסבוק ועם אפנה לרופאה אחרת בקופת חולים אף אחד מהמשפחה שלי לא יעזור לי בכלום ויבקשו להחזיר אותי לרופאת משפחה שאני נמצאת בה ואני מפחדת שיוציאו אותי מהבית אני ממש במצוקה אשמח לעזרה

שלום שמי רינת גרה בשרון יש לי שני אחים נשואים אני בת 49 ללא ילדים ללא חברים הרבה שנים גרה בבית אבא שלי חלה באלצהיימר קשה אימא שלי במשבר נפשי מאוד לא טוב היא לא רוצה עזרה מצד אחד אני הייתי המון שנים במסגרות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שיקומים עברתי גהנום לא עשה לי טוב לכן גם חזרתי לגור אצל ההורים כבר הרבה שנים כיום אחרי שאבא שלי חלה ואין לי קשר עם דודים או קרובי משפחה האחים שלי הסבירו לי שהם לא יכולים לעזור לי אחרי כל המקרה עם אבא שלי ביקשתי מאימא שלי שתעזור לי היא גם אמרה שהיא לא יכולה לעזור לי הלכתי לרופאת משפחה ניסיתי את העזרה שלה ביקשתי פסיכיאטר בקופת חולים לא דרך בית חולים פסיכיאטרי כי אני לא רוצה להגיע לזה עוד פעם אני מפחדת מאשפוזים דיורים מוגנים שיקומים אני עברתי את זה אני יודעת על מה אני מדברת ומצד שני אין לי ממש עזרה ממקור אחר הציעו לי ללכת למשרד הרווחה אבל אני מפחדת כי הם יכולים עוד פעם לשים אותי במסגרת הזאת ואני מפחדת עוד פעם לעבור את כל מה שעברתי שביקשתי מהמשפחה עזרה אחרת גם הם מתנגדים בעצמם שאחזור למסגרת הזאת ומצד שני אני כן רוצה עזרה בצורה אחרת אימא שלי לא רוצה שאני יעזוב את הרופאת משפחה אבל שאמרתי לה שאני רוצה אז היא צרחה עלי שלא יעיז לעזוב אותה כי היא רופאה טובה רציתי לעזוב אותה רק בגלל שהרופאה חוץ מבית חולים פסיכיאטרי לא רצתה לעזור לי בדרך אחרת ההורים שלי מחזיקים לי את הכסף אין עלי כסף קשה לי להתמודד עם עצמי לבד ועוד בגיל שלי אין לי מייל ופייסבוק כי אני לא יודעת איך לעשות והמשפחה לא מוכנה לעשות לי הם ממש מפחדים שאכתוב לאיזה משרד הבריאות או משהו כזה למרות שגם אני מפחדת ולא רוצה אבל מצד שני אני ממש בודדה אין לי עם מי לדבר אני פוחדת פחד מוות ללכת לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי יש לי חרדות נוראיות מזה אחרי מה שעברתי הרבה שנים אני מחזיקה את עצמי בכוח לא ללכת מחרדות מהם אין שום תמיכה שום עזרה לא מהאחים שלי לא מאימא שלי כי היא אמרה שהיא לא יכולה לעזור לי כרגע אין לי למי לפנות חוץ מהרופאת משפחה שההצעה היחידה שלה לשלוח אותי לטיפול פסיכיאטרי אני יושבת בבית בחרדות ודיכאונות אין לי עבודה אין לי כסף לא חברים שיעזרו לי אין לי עם מי לדבר בטלפון אני יושבת ובוכה בבית ולאף אחד לא אכפת אפילו הלכתי לרופאת משפחה ובכיתי והיא אמרה לי שחוץ מזה היא לא יכולה לעזור לי אין לי כסף על עצמי וההורים שלי מחזיקים לי את הכסף שוב אני מפחדת פחד מוות מטיפולים גם פסיכולוגים גם אין לי כסף לזה אפילו ללכת לבית חולים פסיכיאטרי ולבקש טיפול פסיכולוגי אני ממש מפחדת כלום אין לי עם מי לדבר אין לי כלום אני רק יושבת לבד בבית עם דפיקות לב נוראיות בוכה בלי סוף אין לי שום עבודה אני כן מקבלת ביטוח לאומי אבל ההורים שלי אחראים לזה הכסף לא אצלי והם לא נותנים לי להיות עצמאית אין לי אף בן אדם אבל אף בן אדם לדבר איתו אני במצוקה רגשית גם ניסיתי לדבר עם ע"רן אבל הם לא ייעצו לי בכלום אני מפחדת ללכת למשרד הרווחה כי אני לא רוצה עוד פעם לעבור סיוט וישלחו אותי לדיורים מוגנים בתי חולים פסיכיאטרים אני עברתי שם חבל על הזמן ואני מפחדת מזה בצורה מאוד גדולה אני לא רוצה לעבור גיהנום על גיהנום כמו שאומרים האחים שלי הבטיחו לי שאני לא יחזור למסגרות האלה יותר ואשאר בבית כל החיים אבל חוץ מזה הם אמרו שהם לא יכולים לעזור לי יש להם משפחות משלהם ממש אין לי עם מי לדבר בכלל ואני יושבת עם דפיקות לב חרדות עם חנק בגרון אין מי שיעזור לי בדרך אחרת מה עושים במצב כזה? בבקשה אשמח לעצה ולעזרה ממך מה לעשות במצב הקשה שאני נמצאת בו? אני ממש מודה לך על התמיכה שבת נפלאה

שלום,

יש לי שאלה על פסיכולוגיה קוגניטיבית כבר זמן מה ואני לא מצליח למצוא את התשובה באינטרנט אז קיוויתי שאולי יש כאן מישהו שיוכל אולי לעזור לי עם השאלה שלי.

נכון שיש את הקוגניציה והקוגניציה היא מגוון כל היכולות של המוח?. אז במסגרת הקוגניציה יש לנו כל מיני יכולות ורבות מהן קשורות לידע שלנו. היכולות הקוגניטיביות של קליטת המידע, היכולות הקוגניטיביות של אחסון המידע, היכולות הקוגניטיביות של שליפת המידע וכדומה'.

השאלה שלי היא כזאת:
האם הידיעה האנושית עצמה, במצבה הסטטי, כאשר לא מתעסקים בידע עצמו בשום צורה או דרך, לא קולטים אותו, מאחסנים אותו או שולפים אותו אלא כאשר הוא פשוט קיים בתוך התודעה מבלי שמתעסקים בו בשום צורה או דרך, האם ההחזקה בו היא יכולת קוגניטיבית?.
או בנוסח פשוט יותר:
האם הידיעה האנושית עצמה היא יכולת קוגניטיבית בפני עצמה?. האם ההתקיימות עצמה של ידע במסגרת של תודעה של ישות אינדבדואלית בעלת תובנה היא יכולת קוגניטיבית?.

אם כן, מה הוא שמה של היכולת הקוגניטיבית הזאת?. האם מישהו יכול להגיד לי באיזה יכולת קוגניטיבית מדובר מתוך רשימת המיומנויות הקוגניטיביות שבתמונה שבעמוד הויקיפדיה של מושג ההכרה? (כי בעמוד הויקיפדיה של המילה "הכרה" יש תמונה של רשימה של כלל המיומנויות הקוגניטיביות וחלוקתן לקבוצות של מיומנויות קוגניטיבית). תחת איזה קבוצה של מיומנויות קוגניטיביות המיומנות הקוגניטיבית הזאת נופלת?.

אהיה אסיר תודה לכל מי שיוכל לעזור לי.

היי. לאחרונה חזרו לי סממנים של הפרעת אכילה. ואני מחפשת טיפול מתאים בירושלים.

שלום, לפני כחודש בעלי עשה צילום שיניים
לאחר מכן התחילו לו כאבים בשריר במותן והוא החליט שזהו סימן למחלה סופנית .. מאז הוא בדיכאון וכל הזמן חוזר על זה שהוא עומד למות . בהתחלה הכאבים היו לו בבטן ולאחר צילום אולטרסאונד הוא נרגע והתחיל לדבר על מקומות אחרים - כיום הוא מדבר על כך שיש לו חוסר תאבון- הוא אומר שהוא לא מרגיש רעב ושכבר אוכל אז לא מרגיש את האוכל בקיבה.. הוא מדבר על שריפה בגרון , שלשולים ומן תחושות חשמל ביידים . בנוסף עשינו לו בדיקות דם והבדיקות יצאו תקינות אך לטענתו הערכים היו גבוהים מידי ולכן ביצע מאז עוד 2 בדיקות דם ושגם שם הבדיקות הראו עלייה ( יש לציין שזה בטווח הנורמה ) הוא החליט שיש לו מחלה נדירה מהקרינה של הצילום שיניים ושהוא עומד למות . נסינו להסביר לו שהכל בראש שלו ושהוא בעצם בריא ושכדאי שילך לשיחות אך הוא מסרב להקשיב .. הוא מתעורר בלילה מבוהל וכמעט ולא ישן.
מה לעשות ?? איך אפשר לגרום לו להבין שהוא בריא ??

היי
בעלי נוטה לשתות כמעט כל ערב 2,3 כוסיות של משקה אלכוהולי
כבר קרה כמה מקרים שקם לשירותים והתחיל לחפש את עצמו בחדר ולא מצא את השירותים
אתמול זה היה השיא
הוא קם והתחיל לחפש את השירותים
וחשב שהחדר שלנו זה השירותים ופשוט השתין על הריצפה
זה כבר ממש מתחיל להדאיג אותי
האם קשור בבעיה פסיכולוגית ? נפשית ?
או כתוצאה מאלכוהול ?
לא נעים לי להזכיר לו מה היה .. זה מביך בכל זאת
אשמח לתשובה בהקדם

תודה רבה

היי.
אציג את הבעיה - אשתדל בבירור.
אני אדם מאוד אנרגטי, חיובי ושמח כלפי חוץ.
כל מקום שאני נכנסת אליו אנשים חוזרים על משפט קבוע ואומרים שאני מביאה איתי אור לכל מקום שאני נכנסת. ובין היתר תופסת המון תשומת לב. אולי מהאנקגיה שאני משדרת.

אנשים רואים בי הרבה דברים טובים שאני לא רואה.
מעבר לכך, בשנה האחרונה בערך אני מסתכלת בתמונות או סרטונים של עצמי ולא מרגישה שזו אני.
רואה מישהי יפייפיה, חכמה, מוכשרת. (סביר להניח שפתאום אני רואה על מה הסביבה מדברת) מסתכלת בתמונות וסרטונים ומרגישה כאילו זו מישהי אחרת ולא אני.
לעתים רחוקות גם כשאני עומדת ממש מול המראה, רק לאחר מחשבה באמת עמוקה אני קולטת שבאמת אני זו שעומדת במראה ולא אף אחת אחרת.

השאלה אם סתם פשוט מדובר בחוסר הערכה או בטחון עצמי או משהו מעבר
תודה רבה ולילה טוב.

מחשבות על סקס/אוננות/להסתכל פורנו שעולות בראש כל
כמה ימים זה אובססיה ? כי אחרי שאני עושה אותם יש הפסקה במחשבות אבל אחרי כמה ימים זה חוזר איך מפסיקים לחשוב עליהם ?

הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית עקב דיכאון. היום שזה כבר מאחורי אני מרגישה שאני עדיין זקוקה למפגשים . לא באותה תדירות אבל אחת לשבועיים שלושה . הפגישות האלו עוזרות לי לסדר את הראש גם אין תמיד בעיה קונקרטית . אני פוחדת שזו מעין התמכרות מצד אחד אבל מצד שני זה עוזר כל כך . מה עושים ?

היי, אני בן 30 ואני מרגיש שאני משתף את הזולת ואת החברה בפרטים אישיים שלי למרות שלא ביקשו ממני. לעיתים, זה גורם לקרבה וחברות. הבעיה נמצאת בתחילת קשר זוגי בה אני משתף ושופך החוצה מידע רב עליי ללא הפסקה. כמובן, כל המידע הוא אמת ומרשים. לא ברור לי מה הסיבה שאדם חושף בתחילת קשר עם בת זוג זרה את כל הקלפים והמידע עליו? אשמח להבין התנהגות כזו? אני מנסה להימנע מכך אבל זה חזק ממני. תודה רבה . יום נעים.

אני בן 29. אני נמצא בתוכנית שיקום בירושלים. מזכיר דירה אומנם, אבל חוץ מזה החיים שלי על סף תהום.
אני סובל מהשמנה קיצונית שמקשה עלי לתפקד ולהרגיש טוב. לעתים קרובות אני סובל מהתקפי פסיכוזה. אני רוצה להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית ולא לעשות כלום.
האנשים בתוכנית השיקום הם אנשים קשים. המנהלת אישה טובענית, מתחשבנת מפחידה וקשה. כבר כמה וכמה פעמים ניסתה להעיף אותי מהתוכנית על חוסר תפקוד.
אני לא זוכה לכבוד במסגרת התעסוקתית כלל. מרוויח 200 שקל על עבודה במפעל מוגן. לא נירדם בלילות, פוחד על גורלי.
אני סובל ממחלת הסכיזופרניה עם התקפי פסיכוזה. המשפחה מביאה כסף, זה הדבר הטוב היחיד.
אני מאוד פסימי ועצוב, מרגיש שקצו כול הקצים.
לפני כשנתיים אימי עברה דירה לבית בקומה גבוהה, אני סובל מאוד מפחד גבהים.
בארבע השנים האחרונות עליתי במשקל- הכפלתי את משקלי!.
המחשבות שמלוות אותי הן יאוש ומוות, קפיצה מהמרפסת בגורד השחקים בו אימי גרה.
השנים האחרונות היו הקשים בחיי ואני לא מאמין שהוכל להתגבר על כדור השלג הדורסני של הרס עצמי שהתגלגלתי עליו.
הכן, אני מרחם על עצמי, מעשן סיגריות, אוכל לא בריא לא ישן הרבה , מוזנח ומכין עצמי לשלב הבא-המוות שאני מרגיש שבא לקראתי.
אני לא מאמין בעצמי וביכולות שלי, התחושה שמאוחר מדי והסוף הגיע מורגשת מתמיד.

אני גרוש שנה + עם 2 ילדים מקסימים בן 5 ובת 7.5.
הגירושים רעים, גרושתי עושה את המוות ומערבת את הילדים באמצע.

זמני שהות 7/7

והילדים לדעתי חייבים טיפול רגשי, מינימום שבעל מקצוע ייתן אבחנה.

יש לי הפניה מהרופא משפחה לייעוץ פסיכולוגי, אבל הבנתי שאני צריך למלא שאלון ושגרושתי גם תחתום.

מה קורה במצב שהיא אומרת "הילדים שלי מושלמים" הם לא צריכים שום טיפול.

מה אני יכול לעשות?

תודה