שוב כותרות היום מבשרות את המוות, פיגוע, אנשים נפצעים, אנשים נהרגים, ימים, שנים, אנשים נעלמים מתים, תינוקות נולדים, ואני שואל
מה משמעות החיים? מהו ערך החיים ? בכזו קלות להרוג, בכזו קלות להיהרג, בזמן שבמחלקת יולדות נולדים עוד תינוקות , וזה מן גלגל כזה שלא מובן לי במשמעויות בינהן , בין החיים והמוות .
עוד סיפור על פיגוע, עוד סיפור על פצועים במצב אנוש, עוד על ההורגים שבינהם.
אם להיות כנה, פיתחתי סוג של אדישות , רואה את הכותרת באפליקצייה ומדפדף, אפילו לא נכנס ...
מרגיש קצת אשם , אבל זה "עוד" סיפור אתם מבינים? יכול לתאר שכואב למשפחות ולקרובים שאיבדו או חוו.
אבל אני הוא המאזין לאלפי מיני הסיפורים של כותרות המוות והחיים , של פיגועים ויריות.
לא רק שנמאס לי לשמוע את כותרות היום ,זה כבר הפך ללא מעניין כי זה רק מה שהכותרות מביאות לאוזניים שלנו. והכותרות האלו הופכות לסוג של מרכז החיים , מרכז החיים היומי, וזה מדכא , ומבאס, לגור במדינה כזאת, ולשמוע את הזוועות האלה, ובא לי רק לברוח מפה למקום שבו הכותרות מבשרות שמחה ואהבה
שלום לך.
התחושות שתיארת, החל מהזעזוע ועד לאדישות ה"עייפה" מזוועות הן מובנות. אנחנו אכן חיים במדינה אשר מפגישה אותנו עם מציאות קשה, אלימה, מכאיבה.
ובכל זאת, לצד הקושי ה"אובייקטיבי", אני חושבת על בחירתך לפרסם את ההודעה דווקא בפורום הזה ותוהה האם זו דרכך לספר משהו על כך שתגובותיך הרגשיות אינן רק תגובה למציאות הקשה בישראל אלא גם חוויה פנימית מכאיבה ומתסכלת. במידה וכן, יתכן שכדאי לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי בו ינתן יותר מקום לתחושות אלו ולהבנת משמעותן האישית עבורך.
ליטל
