פורום טיפול נפשי

היי.זה כבר כמה ימים שאני מרגישה שיפור משמעותי בתפקוד ובמצברוח.אני יודעת שזה עדיין לא כמו שצריך להיות..אבל במציאות שלי ובמיוחד בשנה האחרונה,זה השתפר באופן משמעותי.
ובכל זאת...כשאני מרגישה איזשהו תסכול, כעס,פחד,עצב או כשיש לי מחשבה לא טובה אני מיד מרגישה צורך להיות עם הפסיכולוגית שלי.זה ממש מרגיש לי כמו ילד בגן שבוכה כשקשה לו ואומר "אני רוצה את אמא"...זה בדיוק המשפט שאני שומעת בראש שלי..רק במקום אמא זו היא.
(אין לי אמא).
הייתי רוצה להבין ממה זה נובע, וגם האם זה ייגמר.

אני קראתי קצת על מה אמור לקרות בעקבות לטיפול, ואני לא יודע איך אני אמור להתקדם, הטיפול הוא 2 פגישות בשבוע, אני חווה בערך פעם בשעה איזה משבר, אני לא יכול להציק לפסיכולוגית ולהתקשר כל דקה למרות שזה היה מציל לי את החיים, אני מפחד להיות בחוץ ומפחד להיות בפנים, איך המצב אמור להתקדם אם אני לא יכול להתמודד עם כלום בשום שלב של הטיפול, אני כל הזמן חסר אונים ורק שורד מפגישה לפגישה, איך דברים אמורים להתקדם כשאני במצב של הישרדות ביומיום?

זה לוקח את כל האנרגיות, הייתה תקופה קצרה שהייתי מתקשר לפסיכולוגית כל יום, ההישרדות הייתה הרבה יותר טובה ביומיום, הייתי נפתח יותר בקלות בטיפול, אבל עכשיו איך אני אפתח אם כל השבוע אני מרגיש שאני בסופו של דבר מתמודד עם הכל לבד, גם כשאני מרגיש שהטיפול היה טוב אני לא יכול לסמוך עליה כשבסופו של דבר מתי שחשוב היא לא שם ואני צריך להחזיק את זה עד הטיפול הבא

אני זקוקה לעזרה דחופה. אני לא בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי יש לי אבא חולה בדמנציה קשה אתמול הוא התחיל לאבד את הזיכרון המשמעותי קשה לי לחזור לטיפול כי עברתי בעבר טראומה בטיפולים ואני רוצה לעזור לעצמי בינתיים לבד. אני נמצאת בתקופה של משבר אני יודעת שבסופו של דבר אתחזק לבד אבל אשמח ואני מתחננת ומבקשת שתתנו לי עצה איך לעבור את המשבר שנקלעתי אליו בגלל אבא שלי אבא שלי לא מזהה אותי ואת אימא שלי ונכנסתי לסוג של חרדה אני בוכה הרבה אני בסך הכל רוצה עצה איך להתחזק כי בסך הכל אני ברגיל יודעת לעזור לעצמי ולצאת ממשברים לבד אבל קשה לי לראות את אבא שלי במצב כזה אני מאוד אשמח וממש מבקשת שתעזרו לי בעצה זה דחוף לי איך להתמודד עם המשבר שאני נמצאת בו אני תמיד אומרת לעצמי אני אתמודד וחייבת להיות חזקה אבל לפעמים תוקף אותי בכי איום אימא שלי בוכה כל הזמן אני באמת למרות המשבר מנסה להראות לאימא שלי שאני חזקה אני מנסה לעודד את עצמי אבל לפעמים אני פשוט לא יכולה יושבת ובוכה רק אחר כך יש לי הקלה קטנה אני רוצה להתחזק לבד ולצאת מהמשבר שנקלעתי אליו קשה לי לראות את אבא שלי מאבד את הזכרון אפילו עם תתנו לי עצה איך לעזור לעצמי בעזרת ספרים או דרך האינטרנט כמו אתר מסוים אני ממש אודה לכם שוב אני ממש מפחדת ולא רוצה ללכת לטיפול כרגע עם אני אראה בעתיד שזה יחמיר אז אשקול טיפול אבל אני ממש מתחננת אני במצוקה נפשית למרות שוב שבתוך תוכי אני מנסה לחזק את עצמי למרות הבכי והקושי אבל לפחות עצה קטנה איך להקל על עצמי שארגיש יותר טוב לבד. אני ממש מודה לכם אני ממש מבקשת תנו לי עצה אפילו להפנות אותי לאתר או ספרים שאני יכולה לקרוא כדי להתחזק שוב עם המצב שלי יחמיר ממש אשקול לדבר עם הרופאת משפחה וללכת לטיפול בינתיים אני רוצה להתחזק ולטפל בעצמי לבד. אני ממש מודה לכם מקווה שתסכימו לקבל את מה שכתבתי ללא טיפול כרגע אני מחפשת להתחזק לבד. אני מודה לכם ומאחלת לכם שבת שלום וגמר חתימה טובה

שלום,
עברתי תקופה של חרדות שהתחילה לפני שנה.החרדות החלו בתוך קשר זוגי שהיה לי, ובגללן החלטתי לעת ההיא לעזוב את הקשר ולטפל בעצמי, לא מתחרטת על זה. במשך כמה חודשים לאחר הקשר סבלתי מהתקפים ומחשבות,התחלתי טיפול cbt כשראיתי שהטיפול הדינמי פחות עוזר במקרה הזה. נמנעתי ככל האפשר מלהגיע למצב של לקיחת כדורים, ובאמת לא לקחתי, הcbt עזר מאוד והיום אני במצב הרבה יותר טוב. אין התקפי חרדה, רמות החרדה ירדו מ10 ל2, וגם כשיש איזשהו גל אני מצליחה לנהל אותו ולא לגלגל את כדור השלג לעוד התקף.
אך עדיין, יש סימנים שלא שככו, בכל בוקר ברגע הראשון אני עדיין קמה עם נשימה שנעתקת מליבי, המחשבות הטורדניות עדיין קיימות פה ושם, ובכלל, מרגיש לי שכל פעם כשאני מרגישה משהו בצורה קצת יותר אינטנסיבית, לטוב או לרע, הרגש מידרדר ישירות לסוג של חרדה. דפיקות לב, הזעה, גלי חום, קוצר נשימה, והתסמין הקשה ביותר מבחינתי- תסריטי קטסטרופה או מחשבות טורדניות.
אני רוצה לקדם את עצמי ולחזק את המערכת, רציתי לשאול האם יש סיכוי להירפא לגמרי ? לחזור ליציבות הרגשית שהכרתי בעצמי לפני המשבר הזה ?
ואם כן, מה יכול לעזור ?
אני שוב אכתוב שכרגע כדורים הם לא אופציה, כמו שאני רואה את זה הם יזיקו לי כרגע יותר מיועילו. אני מחפשת דרך בה אני אוכל להתפתח, ואולי, לחזור לקום בבוקר כמו בן אדם בלי התחושה הזו ברגע הראשון שמשהו רודף אותי. בלי תסמיני חרדה. מחפשת את היציבות, הגופנית והנפשית.

שלום רב.

לפני חודש הרופא הוריד לי שתי כדורים שלקחתי המון שנים,וכתוצאה מזה הייתי בחרדה אם דפיקות לב מואצות זה היה תופעות לוואי של הכדור,ונתן לי כדור חדש. החרדות עברו לי אך יש לי קצת דיכאון לא קשה אבל דיכאון שמתבטא בחוסר מוטיבציה לעשות דברים שאהבתי לעשות לפני מה שעברתי. אני מאוד רוצה לחזור לעצמי לחזור לעשות את מה שאהבתי כגון תחביבים,וכאלה הליכות שנהגתי לעשות ואני לא עושה. אני אודה לכם על עצה קטנה איך אני יכולה לחזור למוטיבציה שהייתה לי לפני שזה קרה לי? לפני שזה קרה לי הייתי פעילה מאוד ואני רוצה לחזור לזה. אני ממש אודה לכם אם תוכלו לתת לי עצה קטנה איך חוזרים למוטיבציה ואנרגיה לעשות את מה שעשיתי זה מאוד יעזור לי ויקל עלי אני מאחלת לכם שבת שלום וממש ממש תודה אם תסכימו לעזור לי בפורום לעצה קטנה.

שלום וברכה

האם יש פסיכיאטרים שמפנים לבדיקת דם של הורמון קורטיזול,או בדיקה סביב ציר hpa כדי לקשר דיכאון ללחץ נפשי?

בברכה

שלום ליטל,

מה יכולות להיות ההשלכות של פרידה לא מעובדת?
איפה היא יכולה לפגוש אותנו במהלך החיים ומה גודל ההשפעה על המשך ניהול חיים תקינים?
האם בהכרח חייב להיגרם נזק כלשהו? האם זו רק תקופה שתחלוף?

תודה.

מה זה בעצם דמנציה? איך מבדילים בין דמנציה לסתם שכחנות בעקבות הגיל? יש הבדל בין דמנציה לאלצהיימר? איך מתמודדים עם דמנציה?

שלום.
עברתי תאונת דרכים לפני כמה שנים ואני מרגישה שעדיין לא הצלחתי לגמרי להשתחרר מזה. אני מרגישה מעין התקף חרדה כשאני צריכה להיכנס למכונית או אוטובוס, ואני מוצאת את עצמי הולכת יותר ברגל גם כשזה למרחקים גדולים.
בלילה אני חולמת על התאונה, חווה מחדש את הכל ומתעוררת בבהלה.
איזה סוגי טיפול יש לפוסט טראומה? כמה זה אפקטיבי? האם רק פסיכולוג יכול לטפל בפוסט טראומה או שיש סוגי מטפלים אחרים?

אני בחור בן 29. נראה טוב יוצא עם בחורה .יש לי סיכזופרניה . מטופל על ידי כדורים. בעקבות נטילת הכדורים יש לי טסטוסטרון נמוך ופרולקטין גבוה. ירידה בחשק המיני וחוסר זיקפה. רופא המשפחה מתחמק מטיפול ולפסכיאטרית אין תשובה.
מה אני אמור לעשות ?
, מאוד מפריע לי, מי יכול לעזור לי?

הכרתי בחור שבהתחלה לפני הפגישה הייתה התרגשות אבל מהדייט הראשון עד השלישי ההתרגשות הזו נעלמה ואותו בחור הוא בסדר מבחינת מראה, שיח ונהנים בדייטים עצמם אבל אני לא מרגישה כלום ותהיתי ממה זה יכול לנבוע?

היי ליטל התכוונתי לבעיה שיש לי בגב שהתגלתה לפני שנתיים הייתי במצב מאוד קשה מבחינה נפשית גופנית לקח לי הרבה זמן לצאת מהמצב ולהחלים ולחזור לתפקוד יומי יומי הכול היה בסדר במשך שנתיים עד שלפני 6 חודשיים בערך חטפתי התקף ומאז החיים שלי השתנו מקצה מקצה עברתי תקופה לא קלה בכלל הייתי סגורה לא יכלתי ללכת לאף מקום כמו שאומרים משובתת עד שהחלמתי לפני חודשיים להחלמה מלאה חזרתי ללכת לכול מיני מקומות שלא הלכתי אליהן כמו תחנת אוטובוס כמו ללכת לקניון הכול היה בסדר רופא שבדק אותי אמר שאני בהחלמה וגם המטפל שלי שבדק אותי אמר ואז לפני כמה ימים ביום שישי האחרון הייתי בחדר שלי וסדרתי דברים בום התקף לא האמנתי שזה קורה שוב פעם חזרה לקביים וחזרה למיטה אבל אני כבר למדתי מה יחלים אותי הליכה וגיחות מהמיטה הרבה סבלנות אני צריכה כמו שאת אמרת משאבי כוח אנוש צריך אני מקווה שבעזרת החגים אני יחלים מהר טיחזור לתפקוד מלא והכול יחזור להיות בסדר אני אופטימית

אם לי יש ocd אלימות
ולאבא שלי יש סכיזופרניה יהיה לי גם סכיזופרניה בבקשה תענוו לי

שלום,
לאחר 5 חודשים של טיפול פסיכולוגי החלטתי לסיים , לא הרגשתי חיבור עם המטפלת וגם לא הרגשתי שהטיפול הוא המקום שממנו אני יכול לצמוח ולהתקדם, כבר בהתחלה הרגשתי שהיא לא מתאימה אבל רציתי לתת צ'אנס ולראות לאן הדברים יתפתחו וניסיתי 5 חודשים , התחושה הייתה שאנחנו מנסים להחיות קשר בנינו בזמן שאין כימיה טבעית וזה היה קשה ... אני מציין שכשהייתי נער היה לי קשר טיפולי טוב עם הפסיכולוגית ככה שיש לי אינדיקציה וכיוון למה אני מצפה. כמובן שהציפייה היא לא אחד לאחד אבל כן שיהיה חיבור וקשר קרוב , מצאתי את עצמי משתעמם ממנה בזמן שהיא מנתחת ,מפרשת ומנסה להסיק מסקנות לגביי. מה שהוביל ברוב הפעמים למצב שאני מרגיש שהיא לא מבינה אותי באמת אבל מתאמצת להבין... התעייפתי מלפמפם או לנסות להחיות קשר שלא באמת יש בו טעם או חיבור כלשהו, אם הזמן הערכתי אותה ואת הטיפול פחות עד שהגעתי להחלטה הנכונה עבורי, שיתפתי אותה בהכל כמובן וגם שאני חושב שאני אפיק יותר בטיפול קבוצתי, היא אמרה שזה לא נכון עבורי להפסיק טיפול פרטני ושטיפול קבוצתי יענה רק על חלק מהצרכים. (גם אפשר לטעון אחרת.) אני עושה מה שנכון עבורי , מה שמתאים לי, לא לכיס שלה.
בכל אופן התגובה שלה לזה שאני רוצה לסיים רק חיזקה אצלי את התחושה שהיא לא מתאימה לי, שאני לא רוצה מטפלת כזו שתלווה אותי למסע שאליו אני רוצה להגיע. היא לא יכולה לעזור לי באמת, וגם הניסיונות שלה להבין אותי כשלו בעיניי. החוויה הפכה ללא נעימה כשהיא בעצם מתווכחת איתי מה נכון לי ומה לא, מה אני יקבל ומה לא, כשאני באתי אחרי כל החושבים האלה שהיא מנסה לעורר בי, שאני יודע הכי טוב מה נכון בשבילי וטוב לי, למה היא חשבה שהיא יודעת יותר טוב? אולי היא דאגה יותר לכיס שלה. לא אהבתי את זה ובטח לא את זה שהיא מנסה לטעון נגד ההרגשה שלי. בעייני זה לא מקצועי ואולי גם לא אתי להתווכח עם מטופל. בכל אופן יצאתי עם תחושה מרה כי באתי להיפרד ונתקלתי בהתנגשות. חייב לומר ובלי לזלזל ,שרוב המטפלים בקופ"ח הם ברמה ירודה, אני אומר את זה גם מהחוויה האישית שלי וגם מאנשים אחרים . איכות הטיפול כנראה לא משתווה לטיפול פרטי אצל מי שעומדים אצלו בתור. מי שעובד בקופ"ח זה לרוב כאלה שאין להם מספיק לקוחות באופן פרטי כי הם פשוט גרועים. וזה בסדר, כי לא כל פסיכולוג הוא טוב ולא כל מעצב שיער הוא טוב וכך הלאה... לא כל בעלי המקצוע הם טובים ואיכותיים. אני סטודנט ולצערי אני לא יכול להרשות לעצמי טיפול באופן פרטי,זה אומר שאני צריך להתפשר על איכות של טיפול? ממש לא בא לי להתפשר , כמו שלא אתפשר על הבריאות הפיזית שלי... אני מעריך ומכבד כל אדם באשר הוא, אבל כשלא מכבדים אותי אני מחזיר באותו מטבע באופן טבעי...

לפני חודשיים עברתי התקף מאוד קשה ועברתי החלמה של חודש עד שהחלמתי וחזרתי לעצמי מבחינת פעילות יומית יומית דברים שלא עשיתי הרבה זמן ביום השישי האחרון עשיתי טעות וסדרתי את המיטה כמה זמן אחרי זה חטפתי עוד פעם התקף ועכשיו אני נמצאת במצב שהייתי בו לפני חודשיים איזה הרגשה מה אני יכולה להרגיש עכשיו אחרי החלמה כל כך ארוכה כברת דרך שעכשיו אני צריכה לחשוב איך אני יוצאת מהמצב הזה ומחלימה עוד פעם איזה חלום בלהות איך מתמודדים עם זה ?