פורום טיפול נפשי

שלום לימור.

ראשית, תחושות מתמשכות של חרדה הן אכן סיבה לפנות לטיפול- "טיפים" נקודתיים בדרך כלל אינם מסייעים לאורך זמן בעוד שטיפול פסיכולוגי מקנה כלים להתמודדות ואפשרות לעיבוד גורמי העומק שתחת הסימפטומים של החרדה. לכן, ממליצה על פנייה לטיפול בהקדם. מעבר לכך, נשמע מדברייך שאת מקשרת בין תחושות הלחץ והקושי לחוסר מעש ולכן כדאי לפעול בכיוון זה- לנסות לבנות שגרת פעילות של פעילות ספורטיבית, תחומי עניין, התנדבות (למשל עם בע"ח) ומפגשים חברתיים, וכך לבסס שגרה שתקל עלייך. מעבר לכך, ממליצה ללמוד טכניקות נשימה והרגעה עצמית שישמשו אותך במצבים בהם יש עלייה בחרדה.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול בחרדה

שלום שרון, 

את מתארת התמודדות מורכבת שכן מצד אחד, דאגתך האימהית מאוד מובנת. נשמע שבתך לא מצליחה לקחת אחריות על מצבה הבריאותי ובתור אמא מצב כזה יכול להיות מתסכל מאוד עבורך. לצד זאת, בן זוגך צדק באמירתו שהיא בוגרת ועל כן צריך לכבד את בחירותיה. 

במצב של התנגדות מצד אדם לקבלת טיפול, יש חשיבות מכרעת לאופן שבו הקרובים לו מנסים ״לשכנע״ אותו לקבל טיפול. אחד המפתחות המרכזיים הוא לא לייצר לחץ והתנגדות מהצד השני. אמנם את מודאגת בצדק, אבל כדאי שלא ״להילחם״ בביתך שכן עמדה כשזו יכולה לגרום לה להתבצר עוד יותר בעמדתה. חשוב מאוד לנסות להתחבר לעמדה שלה, בעדינות ובסבלנות, לנסות להבין את הקושי שלה ואת הצורך להתנגד או ״למרוד״. תוכל לנסות לומר לה שאת מכבדת את בחירתה ולנסות להביע הבנה, גם אם בחירתה לא נראית לך רציונלית.

ציינת שבגיל ההתבגרות היא לא מרדה. ייתכן באמת שיש קשר בין הדברים. עם זאת, הייתי ממליצה להיזהר מלהגדיר את ההתנהגות רק כמרד, כי ייתכן שמבחינתה קיים רציונל מסוים והיא מאמינה בדרך שבחרה ויש לכבד זאת. כמו כן, ייתכן שקיים קושי רגשי אחר שיש צורך לנסות להבין. על אף הקושי המובן שלך, נסי להימנע מהבעה של החרדה שלך כלפיה, שכן זה יכול לייצר עוד מתח אצלה ולהקשות עליה לרצות לשתף פעולה. 

בהצלחה ושנה טובה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול במתבגרים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום גול,

אני מניחה שב״גבוליות״ את מתייחסת להפרעת אישיות גבולית. אינני יודעת באיזה טיפול את נמצאת כרגע, אך טוב שאת שמה לב כי יש קושי ״להתניע״ שינוי בשל גורמים רגשיים. אני חושבת שאת מזהה נכון שאנשים שסובלים מהפרעה זו לעתים מתקשים לייצר שינוי שכן הקושי הרגשי הינו עמוק. עם זאת, כדאי להיזהר מההנחה שבשל ה״גבוליות״ כפי שאת מכנה אותה אין ביכולתך לעשות שינוי. אני מקווה שבאמצעות התמדה בטיפול מתאים, תוכלי בכל זאת לעבור תהיך משמעותי ולהרגיש גם שינוי רגשי. עם זאת, טיפול אינו ״פתרון קסם״, ולעתים דורש עבודה קשה מצד המטופל. אני ממליצה לך מאוד להתמיד בכך ולא להתייאש, על אף הקושי. 

תוכלי לקרוא בלינק שצרפתי, יש טיפול שנמצא יעיל בהפרעת אישיות גבולית שנקרא ״DBT" בעברית, טיפול דיאלקטי התנהגותי. מדובר בתוכנית טיפולית אשר מתמקדת באלמנטים קוגניטיביים והתנהגותיים. הטיפול נועד לשפר את כישורי ההתמודדות של המטופל בתחומים של קשרים בין אישיים, ויסות רגשי, יכולת לשאת מצוקה ותשומת לב לסביבה. במסגרת הטיפול, מחויבים המשתתפים בו להשתתף גם בפסיכותרפיה "רגילה".

אולי תוכלי לברר גם על קבלת טיפול שכזה במקביל לטיפול בו את המצאת כרגע, אפשרי גם במסגרת קבוצתית (שנמצאה גם היא יעילה).

בהצלחה ושנה טובה,

יעל 

שלום שוהם,

ההחלטה לפנות לייעוץ פסיכיאטרי יכולה להיות לא פשוטה. נשמע מדבריך שאת מאוד מסתייגת מכך, בין השאר בשל חשש מפני ״סטיגמה״ חברתית. למרות חוות הדעת של המטפלת שלך, יש לך את החופש לבחון האם האפשרות הזו מתאימה לך. לקראת ההחלטה, הייתי ממליצה לך לנסות לחשוב עם עצמך, או ביחד עם המטפלת, אם את מרגישה שהטבה משמעותית במצבך יכולה להתרחש ללא תמיכה תרופתית. במידה והתשובה היא לא, בהחלט כדאי לבחון את האופציה של טיפול תרופתי במקביל לטיפל הפסיכולוגי. לפעמים, טיפול תרופתי יכול לעזור ״להתניע״ תמיכה בשינוי במצב הנפשי, גם אם זה רק לתקופה מסוימת. תוכלי לקרוא עוד בלינקים שצרפתי. 

באופן כללי, טיפול פסיכיאטרי נוטה להיות די ממוקד, והפגישות אינן שבועיות, אלא יותר מרווחות, בייחוד לאור העובדה שאת נמצאת במקביל בטיפול פסיכולוגי. לרוב, ובייחוד למטופלים שנמצאים כבר בטיפול, הטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באבחון סימפטומטי ובטיפול תרופתי שאמור להקל על הסימפטומים. אני מניחה שהפסיכיאטר גם ירצה לשמוע את הסתייגותך ותוכלו לדבר על כך ביחד. כמו כן, הוא יוכל לדבר איתך על תופעות הלוואי הספציפיות של התרופות אותן הוא יציע לך. לכל טיפול תרופתי תופעות לוואי שונות. 

לגבי החשש מתגובות חברתיות. ראשית, אין הכרח לשתף אף אחד בכך שפנית לטיפול פסיכיאטרי והעניין יכול להישאר דיסקרטי. שנית, כיום אנשים רבים נעזרים בטיפול תרופתי ולא צריכה להיות בכך בושה. במידה ואדם סובל באיזשהו אופן, וניתן להקל על הקושי, חבל להימנע מכך רק בשל החשש מהתגובות החברתיות. במידה וכן תחליטי לשתף את החברים הקרובים, אני חושבת שתופתעי לגלות כמה נפוץ השימוש בתרופות פסיכיאטריות בחברה שלנו היום, גם בקרב אנשים מתפקדים שלא היית מנחשת שנעזרים בתרופות. 

בהצלחה ושנה טובה,

יעל 

שלום ניצה,

קיימים סוגי טיפול זוגי שונים, התלויים בעיקר באורנטצייה של המטפל/ת. אני מבינה שאתם מעוניינים בטיפול משותף, בו שני בני הזוג מגיעים לטיפול ביחד. קיימים גם טיפולים בהם כל אחד מבני הזוג הולך למטפל/ת לבד, או שכל אחד הולך למטפל/ת אחרים. קיימים גם טיפולים קבוצתיים. בנוסף, המטפלים השונים מתמחים בתחומים שונים. למשל, קיימים מטפלים במתמחים במיניות וב״החייאה״ של חיי המין, מטפלים שמתמחים בניהול של משברים ומתחים ועוד ועוד. באינדקס המטפלים שלנו תוכלו לחפש מטפל לפי תחום מומחיות: טיפול זוגי/מיני ועוד. כמו כן, תוכלי לקרוא עוד מאמרים באתר שלנו שמרחיבים עוד על ההבדל בין סוגי הטיפולים.

בכל מקרה, לאחר הפנייה למטפל/ת כלשהם, בעיני הדגש צריך להיות על חיבור אישי ותחושת הבטן שלכם. חשוב ששני בני הזוג ירגישו בנוח עם המטפל/ת על מנת שהתהליך יוכל להיות משמעותי עבור שניכם. אני ממליצה ליצור קשר ראשוני עם מטפל/ת זוגיים באיזור מגוריכם ולהתעניין ולנסות להבין אם אתם ״משדרים על אותו גל״. תוכלו גם לשתף חברים/מכרים שעליהם אתם סומכים, אני בטוחה שתופתעו לגלות שאתם לא היחידים ואולי תוכלו לקבל המלצות אישיות על מטפלים בסביבת מגוריכם. 

בהצלחה,

יעל 

שלום אהובה,

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המאופיינת בירידה דרסטית במשקל הגוף, המלווה בפחד עצום מאכילה והשמנה, למרות שהמצב הגופני רחוק מלהיות כזה. הלוקים בהפרעה זו נוטים להסתיר ואף להכחיש את מצבם, להתנגד לטיפול ולשמור בסתר את הפעולות הקשורות באוכל שנועדו לירידה במשקל (במקרים מסוימים יכולות להיות גם התנהגויות אחרות כגון פעילות גופנית מוגזמת, לקיחה של משלשלים ועד). אני מזמינה אותך לקרוא עוד על ההפרעה בלינק המצורף. בכל מקרה, אני מציעה שתנסי להביע את דאגתך באופן גלוי ותנסי בעדינות רבה להציע את תמיכתך. חשוב מאוד שלא לייצר התנגדות, ולא להגיע מתוך עמדה חשדנית או מאשימה, אלא מתוך עמדה מכילה ואמפאתית למצב. 

השאלות שאת שואלת הן חשובות, שכן ייתכן ואכן קיימת בעיה אך אחותך עושה מאמצים להסתיר. במידה ואכן זה המצב, חשוב למצוא דרך לעזור לאחותך לקבל עזרה על אף הכחשתה. לעתים קרובות אנשים הסובלים מהפרעות אכילה מתנגדים לקבלת עזרה ואף מתכחשים לבעיה. מצב זה יכול לגרום למתח רב בקרב בני משפחה מודאגים. לצד זאת, יש חשיבות גדולה מאוד למחשבה מעמיקה על האופנים בהם ניתן לעזור לבן המשפחה החולה לקבל עזרה, בייחוד אם קיימת התנגדות. 

אני ממליצה לך לא לוותר, לקרוא חומר (יש הרבה באתר שלנו) על הפרעות אכילה ועל האופנים בהם בני משפחה יכולים להיות מעורבים בטיפול. קיימים טיפולים שונים לאנורקסיה, וכמובן שהטיפול יהיה תלוי בדרגת החומרה של המצב. הסובלים מאנורקסיה עשויים לגלות התנגדות רבה לטיפול פסיכולוגי דינאמי המכוון לעלייה במשקל. בניית אמון תהיה מרכזית בכל טיפול בהפרעות אכילה, תוך דגש על הבנת נקודת המבט של המטופל והצורך שלו לשמור על הרזון. כמו כן, קיימים טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים שמתמקדים בשינוי הסימפטום באופן אקטיבי יותר. 

כמו כן, נמצא כי טיפול משפחתי תורם מאוד לטיפול בהפרעות אכילה, לפעמים אפילו יותר מטיפול פרטני. טיפול משפחתי סביב הפרעות אכילה אף מציע תמיכה לבני משפחה. במידה ואחותך עדיין מתנגדת לקבלת עזרה, תוכלו לפנות לאיש טיפול המתמחה בתחום (אפשרי גם דרך מרפאות המתמחות בהפרעות אכילה) על מנת להתייעץ כיצד ניתן לגייס את אחותך לקבלת עזרה.

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

ממה שאני מבינה הצורך שלך בחויה מינית מסוג מסוים מגביל את יכולת להינות ממין עם בן זוגך הנוכחי ומגבילה את חייך. אני מציעה לפנות למטפלת שמתמחה במיניות (מטפלת מינית) או לחילופין לטיפול נפשי בו תוכלי להעמיק בהבנת המקורות לפטיש ולקבל עזרה בהרחבה של האפשרויות להנאה ממין. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע בתחום המיניות

שלום מיכל, 

שינוי במינונים תרופתיים יכול לגרום לתופעות לוואי שונות. אני לא פסיכיאטרית ואיני מעורה בפרטי מצבך ולכן קשה לי לתת ״עצה״ לשיפור המצב. עם זאת, אני ממליצה לך ליידע את הרופא המטפל בכך שאינך מרגישה טוב בשל השינוי ולבחון האם שינוי זה היה נכון עבורך. בכל מקרה, במידה ואת מעוניינת בשיפור בחווייה הרגשית והנפשית, ייתכן ויש צורך לפנות לטיפול נפשי במקביל לטיפול הפסיכיאטרי, על מנת שתוכלי להבין טוב יותר את הגורמים למצבך, ואת הגורמים המעכבים חזרה לשגרה. 

תרגישי טוב,

יעל 

שלום יעל,

אני מצטערת לשמוע שכך את מרגישה. נשמע שהמשבר שחווית טלטל אותך ואת עולמך ופגע בכל תחומי חייך. איני מכירה את פרטי המקרה, ולכן קשה לי לתת תשובה ממוקדת, אך אני מאמינה שחוויה שכזו מצריכה טיפול שמתאים לצרכיך, בו תוכלי לעבד את החוויה הרגשית הקשה, לנסות להבין את הגורמים למשבר ואת האופנים שבהם חוויה זו השפיעה על תחומי חייך השונים. ערך עצמי נמוך יכול לייצר קושי ממשי ביצירת חוויות חיוביות ובהצלחה במשימות שונות. 

מאחר והקושי שאת מתארת מתבטא בכל תחומי חייך, ועל אף שהטיפול הקודם הסתיים, אני מאוד ממליצה לפנות לקבלת תמיכה נפשית באמצעות טיפול פסיכולוגי/טיפול נפשי. בתוך המסגרת הטיפולית, תכלי לבחון מחדש את האמונות שיש לך לגבי עצמך, את האופנים בהם הן מתבטאות בפועל וכן לעשות עיבוד של החוויה הרגשית הכרוכה בהתמודדות הנוכחית.  

טיפול נפשי דורש העמקה וסבלנות, שכן יצירת שינוי לעתים קרובות הינה תהליך שלוקח זמן. אני מקווה שתאזרי את הכוחות לפנות בכל זאת לטיפול נוסף ושלא תתייאשי, שכן מדבריך נשמע שבעבר תפקדת ברמה גבוהה, וזו יכולה להיות אינדיקציה לכך שתוכלי לחזור לתפקוד בהמשך. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלום טל,

חרדה זו תופעה לא נעימה שיכולה לחזור על עצמה, אך בהחלט ניתנת לטיפול. קשה לי לתת ״עצה״ כיצד להתמודד ללא היכרות עימך והבנה יותר מעמיקה של המצב, הגורמים והסיבות, טריגרים וכו׳. לא הייתי ממליצה לך לנסות להסיח את הדעת מחרדה שאת חווה, שכן לעתים קרובות חרדה מסמנת שיש איזושהי מצוקה נפשית שכדאי להתייחס אליה ולתת לה מענה. 

על מנת להבין טוב יותר כיצד להתמודד, אני מציעה לך לקרוא עוד על חרדה/התקפי חרדה (מצורף לינק למעלה) וכן על שיטות הטיפול. הטיפול הנפשי בחרדה, בהנחה שזו הבעיה המרכזית ואין עוד בעיות רגשיות שדורשות מענה, הינו יחסית ממוקד וקצר מועד. תוכלי לקרוא בהרחבה עוד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהינו הטיפול המרכזי לחרדה.

בהצלחה,

יעל 

שלום ניר,

אני אענה לך בינתיים, וליטל תשתדל לענות גם היא בהמשך כשתוכל. 

נשמע מדבריך שאתה מקשר בין דפוסי האכילה שלך לאיזשהו צורך רגשי, ובייחוד להתמודדות עם מצבים של לחץ. לעתים קרובות יש קשר בין דפוסי האכילה לבין גורמים רגשיים, כך שהזיהוי שלך את הקשר הזה הוא משמעותי. כתבת שאתה מנסה לעשות דברים מהנים וכיפיים עבור עצמך, ואני חושבת שבכל מקרה זו יוזמה מבורכת, שכן אם דפוסי האכילה אכן קשורים בלחץ, כמובן שהרגשה טובה שנובעת מפיעלויות חיוביות יכולה לשפר גם את יכולת ההתמודדת עם דפוסי האכילה. כמובן שגם פעילות גופנית היא משמעותית ביותר ביצירת השינוי שבו אתה מעוניין, וגם יכולה לתמוך בהפחתת הלחץ אותו אתה חווה. 

בהנחה שהדפוסים הרגשיים הם הגורם המרכזי לאכילת היתר, פסיכולוג, או מטפל רגשי מקצועי יוכלו לסייע לך בהתמודדות הרגשית ובהתאם, לעזור לך להפחית בצריכת הסוכר, או המזון שאתה מרגיש שמזיקים לך. מדבריך אני מבינה שכעת אינך מעוניין בכך, אך אני מאמינה שטיפול נפשי יוכל לסייע לך להבין טוב יותר את הקושי ביצירת שינוי ולספק לך מערכת תמיכה בכדי להתמיד בשינוי שבו אתה מעוניין. 

בהצלחה ושנה טובה,

יעל 

שלום מאיה,

את מתארת תחושה לא פשוטה של כישלון בכל תחומי החיים. אני מניחה, שתחושה זו קשורה בערך עצמי ירוד ובאופן שבו את תופסת את עצמך. ערך עצמי נמוך יכול לייצר קושי ממשי ביצירת חוויות חיוביות ובהצלחה במשימות שונות. ממה שאני מבינה, המצב מייצר חרדה, ואני מניחה שחרדה זו בהתאם מקשה על האפשרות להצליח במשימות השונות. בנוסף, הגיוני מאוד שהלחץ החיצוני שמופעל עליך מגביר את החרדה ומקשה עליך להתקדם. 

מאחר והקושי שאת מתארת מתבטא בכל תחומי חייך, אני מאוד ממליצה לפנות לקבלת תמיכה נפשית באמצעות טיפול פסיכולוגי/טיפול נפשי. בתוך המסגרת הטיפולית, תכלי להתחיל לבחון את האמונות שיש לך לגבי עצמך, את האופנים בהם הן מתבטאות בפועל וכן לעשות עיבוד של החוויה הרגשית הכרוכה בהתמודדות הנוכחית. כמו כן, טיפול יוכל לתמוך בהפחתת החרדה ובחזרה לתפקוד גבוה יותר בהמשך. 

טיפול בחרדה ובאמונות שליליות לגבי עצמי, יכול להיות ממוקד יחסית ולכלול טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות (השאובות מתוך טיפול CBT), על מנת שתוכלי להתחיל לבחון את האמונות השליליות לגבי עצמך ואת האפנים שבהם אמונות אלו משפיעות על רגשותייך והתנהגותך. את מוזמנת לקרוא עוד על טיפול מסוג זה כאן וכן לחפש מטפל מתאים באיזור מגוריך. אפשרות נוספת, היא טיפול יותר מעמיק, בגישה דינאמית, בו האדם לומד להכיר את עצמו יותר לעומק מתוך ההבנה והאמון שנוצרים בין המטפל למטופל. לאורך זמן, המטופל לומד כיצד לשאת את רגשותיו ולהתמודד איתם בצורה טובה יותר, דבר שמסייע להתחזקות פנימית ולשינוי בחוויה הסובייקטיבית ופעמים רבות גם לשינוי במציאות החיים.

כך או כך, טיפולים אלו דורשים העמקה וסבלנות, שכן יצירת שינוי לעתים קרובות הינה תהליך שלוקח זמן. את בחורה צעירה, והחיים עוד לפניך, אני מקווה שתפני לקבלת טיפול מתאים ושלא תתייאשי.

בהצלחה,

יעל 

שלום טל,

מאחר ופתחת בכך שכרגע אינך עובדת או מתנדבת, ייתכן ואת מזהה כי חוויות חוסר המעש מייצרת אי שקט ואינה מיטיבה עבורך. במידה וזה המצב, אני מציעה שתנסי לייצר לעצמך פעילויות שונות. זו לא חייבת להיות עבודה. כפי שציינת, פעילות יכולה לכלול התנדבות, או לחילופין הליכה בים, ישיבה בבית קפה, הליכה לחוגים במתנס ועוד ועוד. פעילות לאורך היום ויציאה מהבית הינה גורם משמעותי בבריאות נפשית, ובמצב של חוסר מעש רבים האנשים שיחוו אי שקט. 

במידה ויש קושי ביצירת פעילויות והחרדה ממשיכה, ייתכן וכדאי לפנות לטיפול נפשי על מנת לטפל בחרדה גם באמצעים פסיכולוגיים. על מנת להבין טוב יותר את התופעה, אני מציעה לך לקרוא עוד על חרדה/התקפי חרדה (מצורף לינק למעלה) וכן על שיטות הטיפול. הטיפול הנפשי בחרדה, בהנחה שזו הבעיה המרכזית ואין עוד בעיות רגשיות שדורשות מענה, הינו יחסית ממוקד וקצר מועד. תוכלי לקרוא בהרחבה עוד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהינו הטיפול המרכזי בהתקפי חרדה. 

תרגישי טוב,

יעל 

שלום טלי, 

מאחר ואת מעלה את השאלה לגבי אתיקה וגבולות, ייתכן והתעוררה בך השאלה האם יש בידיה של המאמנת שלך את הכלים המקצועיים לתמוך בך כראוי. בהחה שיש לך ספקות והרגשת שהגבולות נחצים, אני מציעה לך שלא להתעלם מכך. אחת מהביקורות הנוקבות שהופנו כלפי אימון היא היעדר הבהירות הורגולציה סביב נושא זה. מאחר ולמרבית המאמנים אין הכשרה טיפולית, לא תמיד הם בעלי כלים ויכולות אבחוניות המאפשרות להם לזהות כי תחת הקושי הנקודתי מתקיים קושי רגשי הדורש טיפול מקצועי. במקרים אלו, עשוי המאמן להציע טיפול בלתי מקצועי להפרעות אכילה, דיכאון, חרדה, הפרעות אישיות ומצבי משבר משמעותיים מבלי שתהיה בידו ההכשרה המתאימה.

שמירה על גבולות בתוך כל סוג של טיפול, אך גם באימון היא משמעותית ביותר ועל כן, אם את חווה אי נוחות כלשהי, אני מציעה שלא תתעלמי מכך. ייתכן ויש צורך בפניה לטיפול נפשי מקצועי על מנת להבין יותר לעומק את הצורך בקשר אישי יותר ולספק עבורך מסגרת טיפולית אחראית. 

בהצלחה,

יעל 

שלום בן,

נשמע שאתה חווה אשמה על חוויות/פנטזיות שחווית בצעירותך. אני לא חושבת שיש תשובה אחת לכיצד להיפטר מרגשות האשמה. עם זאת, שיתוף של אחרים בהם אתה בוטח ועליהם אתה סומך יכול להיות כלי משמעותי להתמודדות עם רגשות אשם. עצם השיח והדיבור יכול לייצר תחושת הקלה, שכן נשמע מדבריך שעד כה הדברים נשמרו בסוד. ייתכן ובת זוגתך היא הפרטנרית הנכונה לכך, במידה ואתה מרגיש שהשיח ביניכם פתוח ושהיא תוכל להכיל את מה שיש לך לספר. במידה ואינך בטוח שאתה מעוניין לשתף אותה, או חבר טוב, תוכל לפנות לאיש טיפול אותו תוכל לשתף ועמו תוכל להתייעץ כיצד ניתן לשתף את הקרובים אליך, האם יש צורך בכך וכן הלאה כאשר השיתוף ייעשה באופן דיסקרטי. כמו כן, במסגרת טיפולית תוכל לעבד פנטזיות מוקדמות אלו וכן את תחשוות האשם שהן העלו. בעיני יש לכך ערך. 

בהצלחה,

יעל

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול