פורום טיפול נפשי

שלום שרית.

שעות הערב הפחות פעילות אכן מפגישות לא פעם עם חוויות, מחשבות ודאגות אשר השגרה היומיומית מטשטשת. במובן זה, כדאי כצעד ראשון לא להעלים את התחושות שליליות אלא לחשוב האם הן מספרות על תכנים אשר זקוקים ליותר עיבוד ותשומת לב. למשל, אם שעות הערב מעלות תכנים של בדידות, אולי יש צורך לחשוב יותר לעומק מדוע את בודדה וכיצד להתמודד עם הבדידות. חשיבה זו כדאי לעשות במסגרת טיפול פסיכולוגי. 

ניתן להתמודד עם המחשבות השליליות גם באופנים יותר נקודתיים כמו העשרת פעילויות הערב (ספורט, הרצאות וכד') ובאמצעות ספרי עזרה עצמית של פסיכולוגיה חיובית, אך אלו מציעים בדרך כלל פתרון נקודתי ולא מעמיק ומקיף יותר.

ליטל 

רותי יקרה,

את מיטיבה לתאר את תחושותייך.

פעמים רבות קורה שבהיעדר האדם שתומך בנו, במקרה זה המטפלת, אנו מחזיקים עצמנו, מגויסים על המשמר ואז דווקא שהגורם התומך חוזר הקושי צף. 

טוב שאת משתפת. חשוב שתחזקי עצמך ותעריכי עצמך על כוחותייך להחזיק. מבינה שצריך לגייס עכשיו כוחות לעבודה וזה גם חשוב. מציעה לעשות זאת תוך חמלה והבנה לגוף שקשה לו והוא מבטא את הקושי. לעיתים, שאנו מקבלים את הקושי, ומתייחסים לגוף כאילו הוא ישות חברית בתוכנו, כאילו נפרדת ומשוחחים עימו, מפרגנים לו שהחזיק כל כך יפה ועכשיו קצת נחלש ואומרים לו בתוכנו "כל הכבוד על העבודה עשית עד עכשיו, חייבים להמשיך לעבוד, אבל אני מבינה שקשה לך ואעזור לך להתמודד" - זה מקל על ההתמודדות.

כמובן, חששוב להביא את כל התחשות הללו לטיפול ולעבד אותן שם.

כוחות לגוף ולנפש, שרון 

שלום לך,

מבינה מאד את סבך התחושות. מחד כמה קשה לך להיות במערכת יחסים טיפולית שאתה מרגיש חוסר אמפטיה במצבים מסויימים ומרגיש שהתגובה אלייך לא מדויקת. מאידך, אתה זקוק לטיפול ויודע שהקושי לייצר קשר, הרגישות הגבוהה, ההסתבכויות בקשר יכולות להופיע גם בקשרים טיפוליים אחרים, כמו שהופיעו שמערכות יחסים אחרות בחיים. 

טיפול הוא מערכת חשובה ומסייעת, אך תחושת התלות אינה פשוטה. לעיתים, שיש קושי קשה להבחין האם זהו קושי הנובע מהקשיים שלך או שיש בעיה בטיפול. 

מציעה לך להמשיך לדבר על כך עם המטפלת. העובדה כי יצרתם קשר משמעותית מאד. אתה צריך לסמוך על תחושותיך האם הטיפול סך הכל מקדם אותך ומסייע לך.

אפש תמיד לשקול להוסיף במקביל עוד ערוצים טיפוליים כמו טיפול דרך אומנויות, שימוש בספורט ככלי טיפולי, אימון בקשיבות, טיפול קבוצתי על מנת שלא כל התלות תהיה במערכת הטיפולית. לדעתי, תוכל לבחון אפשרויות אלו עם המטפלת שלך. 

במידה ואתה במעקב רפואי תוכל להתייעץ גם עם הרופא שלך על סוגיות אלו. 

בכל מקרה, זהו קשר משמעותי וחשוב וחשוב להמשיך להפיק ממנו התקדמויות כולל היכולת שלך לזהות ולהגיד מה אתה מרגיש, להכיל חוסר דיוק וקשיים בקשר ולהמשיך. מציעה לגוון בעוד כלים טיפוליים על מנת למתן את חווית התלות. 

בברכה, שרון 

שושי יקרה,

החוויה של דה-ראליזציה היא לא נעימה ומפחידה. היא מלווה פעמים רבות מצבי חרדה או התקפי חרדה. 

ראשית, רצוי שאת האבחון יעשה הפסיכיאטר. 

ניתן לטפל באמצעות טיפול תרופתי, שצריך להתאימו עד שיועיל ובאמצעות טיפול נפשי - פסיכותרפיה - המתמקדת בחוויות הגוף ושינוי בה - טכניקות של CBT  יכולות מאד להועיל לפהחת הסימפטומים, תוך שילבו של מיומניות כגון הרפיה, קשיבות, ביופידבק, שינוי מחשבות. תמיד מועיל לשל בטיפול רכיבים פסיכודינמיים של הבנה של מקורות הקושי. במקרה זה , לצד הטיפול התרופתי והפסיכולוגי. 

לגבי הדחיפות, כדאי לבדוק האם ניתן להקדים את התור נוכח הסבל. טיפול נפשי, פסיכותרפיה מהוסוג שתיארתי יכול להועיל והייתי מציעה להתחיל בו באופן מיידי. אם תרצי עזרה באיך לאתר מטפלת או מטפל מתאימים כתבי לנו שוב. 

בברכה, שרון 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

ורד שלום רב,

הייתי מתחילה את הבירור דווקא מרופא או רופאת המשפחה.

במצב כזה, יש תחילה לעשות בדיקות רפואיות ולשלול גורמים רפואיים. אם יסתבר שהכל תקין ניתן לעבור ולבחון יחד עם רופא המשפחה מה יכולות להיות הסיבות.

לעיתים, עייפות וחולשה מבטאות סימפטומים של דיכאון ואז צריך לברר ממה הוא נובע ואיך ניתן לטפל בו ברמה התרופתית או ההתנהגותית או הרגשית. אולם זהו שלב מתקדם. בשלב התחלתי, הייתי עושה בירור רפואי גופני במסגרתו ניתן יהיה גם לבחון האם יש אפשרות שהסימנים הללו מבטים סימפטומים נפשיים ויש לטפל בהם בהתאם. 

בברכה, שרון 

שלום אירית,

לגבי ההתנגשות בין התרופה לטיפול בהפרעת הקשב והריכוז לבין הפריזמה שנועדה לטפל בבעיות הנוספות לא אוכל לייעץ כי יש צורך בייעוץ רופא. מציעה לשאול את הפסיכיאטר ולבקש ממנו מידע מפורט. אם ברצונך לקבל חוות דעת נוספת  - כתובת טובה להתייעצות כזו היא רופא הילדים בקופת החולים. תוכלי להתייעץ עימו אם הוא רואה התנגשות בין התרופות. 

לתפיסתי ומנסיוני, טוב לשלב בין טיפול פרטני לטיפול קבוצתי העוסק במיומנויות חברתיות. התוצאות בדרך כלל טובות יותר שהטיפול הפסיכולוגי הפרטני מלווה את הטיפול הקבוצתי. 

בכל מקרה שיש חשש או חוסר בטחון מומלץ לקבל חוות דעת שנייה, להרחיב דעת, לשקול ולקבל החלטות. 

מקווה שהועלתי, בברכה, שרון 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלום רב,

אני מבינה את הכאב והמצוקה שאת מרגישה. קשה מאד שאדם שקרוב לנו נוהג בצורה שמכאיבה ופוגעת בנו ואיננו מבינים למה. 

כמובן, איני יכולה ללא היכרות מעמיקה להבין מדוע הוא מתנהג כך. יכולות להיות סיבות רבות ולא ברור אם הוא מודע למצב. 

כמובן, שטיפול פסיכולוגי יכול לסייע ללבן את המצב, לנסות להבין את מקורותיו, את הסיבות, לייצר הבנה מדוע זה קורה ולגבש דרכי פעולה על בסיס הבנות אלו. אם תרצי סיוע בבחירת טיפול מתאים כתבי לנו. 

אוכל גם לתת רעיון לדרך פעולה, אך אני מדגישה כי הוא ניתן באופן כללי ובלי היכרות מעמיקה ולכן יש להשתמש בו רק אם מתאים. יש באפשרותך גם לכתוב לו מכתב לתאר מה מפריע לך וכיצד את מרגישה וכמה אכפת לך ממנ ומאיך הוא מתייחס אלייך ולבקש שתדברו על זה או להבין מדוע זה קורה. אני מציעה עיצה זו בזהירות כיוון שיתכן וזה יוביל לשינוי וזהירות, אבל בהחלט יתכן שהוא לא יגיב וצריך להיות מוכנים לכך או שתגובתו לא תהיה נעימה ולכן מומלץ לעשות מעשה כזה בתמיכה של ובביך או של טיפול. 

טוב ששתפת

בברכה, שרון 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלום בן,

יש מטפלים זוגיים המתמחים בפוסט טראומה. אני חושבת שאתה צודק ואתם צריכים לפנות למישהו שמתמחה בנושא.

מציעה לך לכתוב אימיל לרון נסים  [email protected] פסיכולוג קליני ומטפל זוי ומשפחתי המתמחה בפוסט טראומה. רון נמצא לתקפוה בחול ולא יוכל לטפל. אבל הוא מכיר מטפלים רבים המתמחים בפוסט טראומה ויוכל להמליץ. כתוב לי שאני בקשתי שימליץ לך.

במרכז לוטם באיכילוב לטיפול בטראומה מציעים טיפולים מסוג זה. 

רון יוכל להציע כתובות נוספות

בברכה, שרון

תוכלי גם לקבל כאן רשימת מטפלים זוגיים המתמחים בפוסט טראומה

היי רותי,

לא הצלחתי להבין מפנייתך באיזה קשר מדובר - טיפול, חברות?

תמיד כדאי ללבן ולדבר יחד ולא להחליט לבד. 

נשמע שזה מאד מטריד אותך. צריך יותר מידע כדי להכווין, אך באופן כללי חשוב ועוזר ללבן ולדבר עם מי שאנו בקשר עימו ועם אחרים בחיינו על קשיים - זה עוזר לחדד מה אנו רוצים וצריכים.

בברכה, שרון 

חן יקרה,

את מתארת קושי להניע את עצמך לפעולה ומצב רוח מודכודך ונעדר אנרגיה. 

אני מציעה לפנות מיידית לעזרה וטיפול.

גם רופא משפחה יכול לסייע אולי בטיפול תרופתי.

אפשר לבקש הפניה לטיפול נפשי - פסיכותרפיה זה יכול להועיל. 

גישות שונות של טיפול יכולות להועיל - CBT קרי טיפול התנהגותי קוגניטיבי המעודד פעילות ושינוי מחשבות, טיפול פיכודינמי המנסה להבין מה מקור הקושי ולעבד אותו כך שיהיה נגיש לחוויה, גישות המשלבות טכניקות חוויתיות. ראי כמה הודעות מטה בפורום פסוט בו תיארתי אךי מטפילם בדיכאון. 

יש הרבה מקורות לעזרה - רופא משפחה, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בקהילה, עובדת סוציאלית בקופת חולים או רופא משפחה יכולים להפנות. 

אם לא תמצאי מקור עזרה תוכלי לכתוב לנו שוב. 

חשוב להניע תהליך טיפול. ניתן לשפר את המצב. 

בברכה, שרון 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע המטפלים ב-CBT

שלום שוב,

מקווה שתקראי את מה שכתבתי קודם וזה יתן כוח כן ללכת לפגישה. 

אני חושבת שחשוב לקיים את הפגישה.

מציעה להתקשר למטפלת ולקבוע שוב למועד שנקבע או מועד אחר. 

מאד חשוב לבטא את הצרכים והרצונות שלנו ולא לסמוך על זה שאחרים ינחשו אותם - הם פשוט לא מסוגלים. 

המטפלת לא יכלה לדעת שעברו עלייך ימים קשים, שהתקשרת בעצם להגיד שאת מאד מחכה לפגישה ושקשה לך לחכות, שמרוב שקשה לחכות את רוצה לבטל - היא לא יכולה לנחש זאת. גם אני לא הייתי מנחשת זאת. 

חשוב לבטא רצונות באופן הכי ברור שאפשר - כמו למשל, קשה לי לחכות לפגישה שלנו. עוברים עליי ימים עצובים וחשוב לי לשתף. 

אני מציעה להחזיר את הפגישה. 

אחרים לא יכולים לדעת מה אנו צריכים בניחוש. מעריכה כי רצתה לכבד את רצונך. 

מקווה שתפגשו מיזמתך במהרה וכי תשתפי אותה בתחושותייך בישירות ופתיחות שכן הטיפול היטיב ויכול להטיב הלאה.

בברכה, שרון 

שלום ציון,

ראשית, נשמע שאתה חבר נהדר ודואג לחברך. מחמם את הלב. 

לא הצלחתי להבין מהתיאור שלך מהו הדיבור העצמי בדיוק. אני מבינה שזה נמשך שנים. זה יכול לנבוע ממגוון רב של סיבות רפואיות שלא יהיה אחראי לפרטן ללא היכרות מקצועית עימו. 

השאלה המרכזית היא האם זה מפריע לו לתפקד. אם כן חשוב לסייע לו לקבל עזרה.

האם שוחחת עימו על זה או אתה חש שהוא יפגע וחושש לדבר? רגישות לזולת היא חושבה, אבל לעיתים אם פונים בעדינות ואומרים משהו כמו: אני מקווה שלא תפגע, ואתה יודע שאני אוהב אותך ומקבל אותך כמו שאתה, אבל רציתי לשאול אותף ושוב אני מקווה שלא תפגע, האם אתה שם לב שאתה מדבר לעצמך? אני לא מצליח להבין מה אתה אומר וחשוב לי לבדוק איתך מה אתה מרגיש עם זה?

כמובן, בעדינות.

יתכן והוא כבר מטופל ואתה לא מודע לכך כי הוא אינו משתף. 

כך, שיכולות להיות מגוון סיבות, השאלה העיקרית היא כמה זה פוגע בו, ניתן בעדינות רבה לבדוק עימו מה הוא מרגיש לגבי זה והאם הוא מחפש עזרה או שכבר יש לו.

מקווה שהתשובה מסייעת.

בברכה, שרון 

שלום פליקס,

המצב כפי שאתה מתאר קשה. 

אני מציעה לפנות מיידית לפסיכיאטר או פסיכיאטרית שמלווה אותך ולגורמים נוספים שליוו אותך. איני יודעת אם אלו אנשי מקצוע היית בקשר - אך הייתי חוזרת ופונה אליהם. חשוב לדווח על ההחמרה במצב. חשוב שתתאר בפירוט את ההחמרה במצבך, את הצורך בקצבה, תבקש עזרה בפנייה חוזרת לביטוח לאומי. 

לשכת רווחה במקום מגורייך יכולה לעזור, עובדת סוציאלית בקופת חולים יכולה לעזור, סניף אנוש מקומי יכול לעזור, הפסיכיאטר או הפסיכיאטרית יכולים לעזור. איני יודעת בדיוק אם אלו גורמים היית בקשר אך חשוב לפנות אליהם. חשוב לחדד שיש החמרה. שאתה לא מצליח לעבוד. לתאר את הקושי בתקשורת.

חשוב שתבקש עזרה ותחדד מה אתה צריך ותגייס אותם לעזור לך. אפשר לעזור וחשוב לבקש את העזרה. 

מקווה שתשובתי עוזרת

בברכה, שרון 

לירן יקר,

אתה מתמודד עם מצב מאד קשה - מחלות קשות של ההורים, סבל שלהם, סכנת חיים. מובן שמאד קשה לך. 

נראה כי אתה קשור מאד להורים וסופג את המצוקה שלהם לתוכך ומתקשה להכיל אותה. המצוקה משתלטת על כל פינה. קשה לך להיות איתם מצד אחד, לתמוך בהם, לכאוב את כאבם וגם להמשיך להנות מהחיים והליות עם משפחתך הצעירה. 

מצוין שפנית לטיפול. זה מאד יכול לעזור. טבעי שאחריי פגישה אחת עוד אין הקלה משמעותית. 

חשוב לסכם אם המטפלת את מטרות הטיפול, להמשיג את הבעיה, לחדד מה מקשה עלייך לשלב בין מסירות להורייך ועיבוד הכאב שבסבלם לבין המשך חייך, לרכוש כלים להיות עימם וגם להמשיך את חייך, לעבד את המידה שאתה קשור אליהם וחווה את סבלם כסבל שלך.

מסירות להורינו היא דבר נהדר. אם הבנתי נכון אתה הצערי במשפחה ומאד קשור להורים ותקופה ארוכה בחייך הם סובלים וחולים - למעשה מאז היותך בן 25.

אתה זקוק לכלים להיות מסור ומצד שני להכיל את הכאב ולחיות גם את חייך עם משפחתך כפי שהורייך היו מאחלים לך. 

אני מאמינה שהטיפול יעזור לאורך זמן. חשוב להציב במהלכו מטרות ולחדד איך ניתן לעזור. 

אשמח אם תתמשיך לשתף.

בברכה, שרון 

שלום שוב:)

מצוין שלבנת את העניין עם המטפלת. מציעה להמשיך ללבן איתה ולחשוב עימה על שילוב שיטות טיפול נוספות:

שילוב קשיבות מיינדפולנס בטיפול

שילוב אומנויות

שילוב של גישה אקטיבית יותר - ACT, DBT גישות שיש בהן הפעלה התנהגותית. 

יהיה מצוין להיעזר בה לחשוב על כלים נוספים שיניעו את התהליך.

העובדה שזה נפתח בינכם היא חשובה מאד ובסיס להתקדמות

בברכה, שרון