פורום טיפול נפשי

שלום לך.

אני יכולה לדמיין עד כמה קשה הפרידה, וכמה קשה לסגור את הקשר ולשחרר אותו על רקע פרידה קשה כל כך. באופן סטנדרטי הייתי ממליצה לבקש פרידה מסודרת יותר, אך נשמע מדבריך שיש סיבות לכך שנאמר לך לא ליצור קשר ובמקרה זה- אין מנוס למכבד את דרישת המטפל לניתוק הקשר. לצד זאת ולמרות הקושי שודאי כרוך בכך, אני מציעה שכאשר תריש בשל לכך תפנה לטיפול נוסף אשר יסייע בעיבוד הפרידה ובבנייה של המשך התהליך הטיפולי.

ליטל

שלום לימור.

אני מבינה את המצוקה ואת הרצון לשינוי מהיר, אך לצערי אין פתרונות קסם אשר יעלימו את החוויה הרגשית. נשמע שבחרת בכיוונים טיפוליים טובים ואפקטיביים, ואני מאמינה שעם הזמן יביאו לשינוי והקלה. בינתיים, כדאי לנסות להוסיף לשגרת החיים הן פעילות ספורטיבית והן תרגול מיינדפולנס- שני כיוונים שמסייעים משמעותית בהתמודדות עם תחושות שליליות ומוסיפים תחושת עשייה ופעילות.

ליטל

שלום לך,

נשמע שאת מרגישה שפיתחת עיסוק מוגזם, או אבססיה לאותה הבחורה וכי עיסוק זה טורד את מנוחתך. לצערי, אין באפשרותי לתת ״טיפ״ פשוט להפסקת העיסוק. במצב כזה יש צורך בהבנה מעמיקה יותר של הסיטואציה וכן של הגורמים הנפשיים והאישיים שעומדים בבסיס אובססיה שכזו. אני ממליצה לך לפנות להתייעצות במסגרת טיפול נפשי אצל פסיכולוג/איש טיפול מקצועי על מנת שתוכלו לנסות להבין ביחד את הבעיה וכן את האפשרויות לטיפול. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלום שרון,

אני מתארת חוויה קשה ביותר, של גדילה בצל אמא שנהגה כלפיך באכזריות. חוויית גדילה שכזו בהחלט יכולה לפגוע ברבדים שונים של הנפש. אני שמחה לשמוע שאת נמצאת בטיפול ומקבלת מענה, ומקווה שאת מרגישה נתמכת על ידי המטפל/ת. לצערי אין תשובה אחת לגבי ״איך מתמודדים״, טיפול נפשי מוצלח יכול לעזור לך לעבור תהליך נפשי באמצעותו תוכלי עם הזמן להרגיש חופשיה יותר ובתקווה, שיוכל לעזור להתמודד גם עם היום יום ועם מה שאת מכנה ״העולם האמיתי״.

עם זאת, אין ברירה אלא לאזור סבלנות מאחר ולעתים לוקח זמן לחוות הקלה באמצעות טיפול, בייחוד במצב בו ההתמודדות היא מורכבת ועמוקה כפי שאת מתארת. במידה ואת מרגישה שהטיפול אינו נותן מענה מספק, ייתכן ואת זקוקה לתמיכה יותר אינטנסיבית, כמו למשל העלאת מספר הפגישות השבועיות, או תמיכה נוספת אחרת. אני מציעה שתעלי את החוויה שאת מתארת כאן מול המטפל/ת ותנסו לחשוב ביחד מהן האפשרויות להגברת התמיכה היום-יומית שאת זקוקה לה. 

יעל 

שלום גילי,

לפי מה שאת מתארת נשמע שאת סובלת מפוביה ספציפית לרופאים, שיכולה בהחלט להגביל את חייך שכן לפעמים אין ברירה אלא ללכת לרופא. את מוזמנת לקרוא באתר בלינק המצורף על פוביות והטיפול בהן. פחד קיצוני, או פוביה בשפה המקצועית הינו מצב נפוץ ביותר ממנו סובלים כ-20% מהאוכלוסיה.

על מנת לטפל בפוביה, אין צורך ללכת לפסיכיאטר (בהנחה שאכן מדובר רק בפוביה הספציפית ואין עוד הפרעות נוספות), אלא ללכת לטיפול נפשי אצל פסיכולוג שיוכל גם לעזור באבחון של הקושי הרגשי וגם בבנייה של תכנית טיפולית שמתאימה לך. לרוב, טיפולים בפוביות הינם קצרים וממוקדים. הטיפול המקובל היום הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהינו טיפול ׳קו ראשון׳ לטיפול בהפרעות חרדה שונות וביניהן פוביות ומתמקד בהקניית מיומנויות להתמודדות עם התקפי חרדה, בחשיפה הדרגתית לגירויים מהם נמנע המטופל לאורך זמן ומשמרים את החרדה שלו, וכן בשינוי של דפוסי חשיבה בלתי אדפטיביים המייחסים פרשנות שלילית לגירויים ניטרליים. 

אני ממליצה לך לחפש מטפל שמטפל באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי. את יכולה לחפש מטפל מתאים לפי אזור מגוריך באתר בטיפולנט (איני מציעה טיפול במערכת הבריאות הציבורית על אף שזו כמובן אפשרות שכן את נמנעת מלגשת לרופא המשפחה, ויש בכך צורך לשם קבלת טיפול נפשי במערכת הציבורית או דרך קופת החולים, אך כמובן שגם זו אופציה). 

בהצלחה,

יעל

שלום לך.

OCD, או הפרעה אובססיבית קומפולסיבית היא שמה הפורמלי של הפרעה הכוללת הן חשיבה אובססיבית והן התנהגות קומפולסיבית המכוונת לביטול המחשבה האובססיבית. אובססיה היא מונח לא פורמלי אשר נוגע לחשיבה אובססיבית בלבד. ניתן לקרא כאן על הפרעה אובססיבית קומפולסיבית וכאן על אובססיה

ליטל

שלום רותי,

את מתארת התלבטות מורכבת, אכן ההחלטה לסיים טיפול יכולה להיות לא פשוטה ולהעלות חששות ופחדים שונים. בהנחה שאת נמצאת בטיפול עם מטפלת שאת סומכת עליה ושיש עימה שיח פתוח, אכן כדאי להעלות את ההתלבטות הזו מולה. אין צורך להגיע אליה לאחר שכבר החלטת, להיפך, זו יכולה להיות הזדמנות לדון באספקטים השונים של סיום הטיפול ומשמעותם עבורך. ייתכן וביחד תוכלו לחשוב על הסיבות האפשרויות לתחושה שאת מבזבזת את זמנך ולהגיע להחלטה הנכונה עבורך להמשך הדרך. 

בהצלחה,

יעל 

שלום שירלי,

ראשית, יש להבין במה בדיוק מדובר כאשר מדברים על דיכאון, שכן ישנם מספר סוגים של הפרעות דכאוניות לפי המדריך הסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5) וביניהן דיכאון מז'ורי, שמהווה אפיזודה חריפה של דיכאון; דיסטימיה - חוויה כרונית של מצב רוח ירוד ועקבי; הפרעת דיכאון ווסתית, שקשורה לשינויים הורמונליים חודשיים ועוד.

לשם הבנה יותר ברורה והחלטה על סוג טיפול כדאי מאוד להתייעץ עם איש מקצוע (לא בהכרח פסיכיאטר, מספיק עם פסיכולוג קליני), שיוכל לעזור באבחון הבעיה וכן להמליץ על שיטת הטיפול המתאימה ביותר עבורך. אני ממליצה לך להכנס ללינק שהוספתי בכדי לקרוא עוד על סוגי הדיכאון וכן על שיטות הטיפול הנפוצות. תוכלי למצוא באתר גם רשימה של פסיכולוגים לפי מקום מגוריך. 

כפי שתוכלי לקרוא, הטיפול השכיח בהפרעות דיכאוניות בדרך כלל משלב שיטות קוגניטיביות התנהגותיות שנמצאו כיעילות בטיפול בתסמינים הדיכאוניים. אין הכרח לעשות שימוש בטיפול תרופתי, וכמובן שאם יש לך התנגדות לטיפול שכזה תוכלי לנסות טיפול פסיכולוגי ללא טיפול תרופתי. עם זאת, במצבים מסוימים, השילוב עם טיפול תרופתי יכול לתמוך בטיפול הנפשי לפחות לתקופה מסוימת בכדי לתמוך בהנעה של שינוי. שוב, זה תלוי בחוות הדעת המקצועית של איש הטיפול עמו תתייעצי וכן ברצונך החופשי. 

תרגישי טוב,

יעל 

שלום לילי.

כדאי להבחין בין מציצנות (או וויריזם) שהיא סטיה מינית המאופיינת בצפייה באנשים בעירום/בעת קיום יחסי מין ללא ידיעתם והסכמתם, לבין פנטזיה נקודתית כפי שתיארת, אשר אינה מהווה סטייה מינית או בעיה אלא פשוט פנטזיה (בהתאם, גם אין ספרות מקצועית בנושא, למיטב ידיעתי).

המיניות האנושית היא מורכבת ומגוונת, ובמובן זה, כל עוד לא מדובר בסטייה מינית (כמו מציצנות), קשה להצביע, ואני גם לא בטוחה שיש טעם, על מקור ספציפי לפנטזיה. מה שחשוב הוא שאפשר יהיה לדבר על הפנטזיות בתוך הזוגיות, לכבד זה את גבולותיו של זה ובמידה ומתעוררים קושי או מתח משמעותיים סביב פער בצרכים המיניים, לפנות לאיש מקצוע שיסייע לנהל את השיח באופן טוב ובונה לשני הצדדים.

ליטל

שלום דקלה.

סכיזופרניה היא קבוצת סימפטומים המאופיינת בפגיעה בבוחן המציאות ובכישורים חברתיים, קוגניטיביים ותפקודיים. מזמינה אותך לעיין באתרנו במידע נוסף על סכיזופרניה 

כפי שתוכלי לראות, מדובר בהפרעה מגוונת ובהתאם- כל אדם הלוקה בה מרגיש אחרת וזקוק לעזרה אחרת בהתאם לקשייו ומגבלותיו. לכן, הדרך המומלצת לעזור היא להישאר בקשר עם האדם הסובל מהמחלה, לבחון היכן קשה לו ולסייע בהתאם.

ליטל

שלום דפנה.

ריבוי בכי, מחשבות שליליות ותחושת דיכאון עשויים להעיד על כאב או תוכן נפשי אשר זקוק לעיבוד ותשומת לב. לכן, אני מציעה לפנות להתייעצות עם איש מקצוע טיפולי, להבין יותר מה קורה ומשם לחשוב האם ואיזה טיפול יכול לסייע לך.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המטפלים בדיכאון

זה יכול להיות כל פסיכיאטר דרך השירות הציבורי (קופת חולים/בריאות הנפש) או הפרטי. אבל הפסיכיאטר הוא זה שחותם על הטופס, ולרוב לא זה שעוזר בהגשת הבקשה - לשם כך יש צורך באיש מקצוע כגון עו״ס/מטפלים מטעם בריאות הנפש.

אם תרצי שהוא גם יהיה זה שמעניק לך את אחוזי הנכות (לעקוף את הביטוח הלאומי) למיטב הבנתי יש רשימה מצומצמת של פסיכיאטרים שממונים על זה אבל תצטרכי לבדוק בגוגל. גם את תצטרכי לחתום על הבקשה כמובן. 

כדי לקבל שירותי סל שיקום יש צורך במעקב פסיכיאטרי. זה לא חייב להיות בכל שבוע כמובן, במקרים מסוימים מספיק פעם בכמה חודשים, תלוי במצבו הנפשי של המטופל. 

בהצלחה,

יעל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכיאטרים

יש צורך בליווי של גורם טיפולי מוסמך, שכן סל שיקום מבקש חוות דעת פסיכיאטרית כחלק מהתהליך. אין חובה להיות בטיפול נפשי רציף, אבל יש חובה של פסיכיאטר ברקע למעקב לפחות. 

שלום מיכל,

לסל שיקום זכאים אנשים שזכאים ל-40 אחוזי נכות נפשית ומעלה באישור הביטוח הלאומי, זאת לאחר שיש אבחנה פסיכיאטרית כלשהי כמובן (שניתנת על ידי פסיכיאטר מטעם השירות הציבורי, או פסיכיאטר פרטי - יש פסיכיאטרים שמורשים לתת את אחוזי הנכות מטעם הביטוח הלאומי, אפשר לחפש בגוגל). 

סל שיקום הינו שירות שניתן על ידי משרד הבריאות, לאחר האישור של אחוזי הנכות מטעם הביטוח הלאומי. את הבקשה לסל שיקום יש להגיש למשרד הבריאות. מומלץ שאת התהליך תלווה עובדת סוציאלית או מטפלת מטעם מרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך, או דרך מוסד אשפוזי כלשהו (אם היה אשפוז פסיכיאטרי).

את יכולה לגשת למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך ולבקש מהם שילוו אותך בתהליך זה.

בהצלחה,

יעל

שלום גילי,

נשמע שזו התמודדות מורכבת, ושאת מודאגת, בייחוד לאור הכניסה למערכת הצבאית שמעוררת קשיי הסתגלות במקרים רבים. לצד זאת, בתך כבר מעל גיל 18 ועל כן מעורבות שלך בטיפול הרגשי צריכה להיעשות באישורה של בתך, אלא אם מתקיים חשד שהיא עלולה לפגוע בעצמה באיזשהו אופן. את יכולה לקרוא עוד על דכאון וטיפול במסגרת השירות הצבאי כאן. 

מאחר וכעת היא נמצאת במסגרת הצבאית, אני ממליצה שהפנייה לטיפול נפשי תיעשה דרך הצבא. בכל מסגרת צבאית יש קב״ן שאמור לתת מענה רגשי לחיילים שנתנונים במצוקה נפשית. ייתכן וגם את תוכלי לדבר עם הקב״ן באישורה של בתך. במידה ואינכן רוצות לערב את הצבא, תמיד ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטי ואת יכולה גם לפנות להתייעצות בלעדיה על מנת לנסות להבין יותר טוב כיצד לעזור לה. 

אם את מודאגת ורוצה לקחת חלק בתהליך זה, אני מציעה שתשתפי את בתך בכך שאת מודאגת ושאת רוצה לעזור לה. כדאי לעשות זאת באופן שיעורר כמה שפחות התנגדות ומתוך עמדה מבינה ומכילה.

בהצלחה,

יעל