פורום טיפול נפשי

שלום לך.
הרגישויות שאת מתארת אכן עשויות לנבוע ממגוון קשיים- החל מרגישות חושית ועד מבנה אישיותי יותר נוקשה ואובססיבי ולכן קשה לי לומר מה משמעות ההתנהגויות שאת מתארת לאורך זמן ובהיבטים נוספים. בהתאם, ואף בהקשר לשאלתך לגבי האפשרות לשינוי, אני חושבת שכדאי להעלות מול בן זוגך את התהייה שלך לגבי רגישויותיו ולהבין ממנו איך הוא רואה אותן וכמה הוא נכון לשנות אותן במידה והן מפריעות לך. אם הוא אינו רואה בהן בעיה ואינו נכון לפעול לשינויין, הסיכוי שישתנו הוא נמוך מאוד. אם יש לו תובנה לגביהן ונכונות לפעול לשונות, יש יותר מקום לאופטימיות. במילים אחרות, אני חושבת שתשובה טובה ואמיתית לשאלותייך תוכלי למצא בשיח ישיר עם בן זוגך על הנושא ובהתבוננות בתגובותיו.

ליטל

שלום הדס. נדמה לי מדברייך שמספר תחושות ונושאים מתערבבים יחד: תהייה שלך לגבי משמעותך והעניין הכנה שאת מעוררת במטפלת, אמביוולנטיות לגבי שינוי, המתח בין עצמאות לנטישה, חשש מצלילה לאזורים נפשיים נוספים, וכנראה עוד מגוון נושאים וניואנסים שכל אחד מהם מורכב ומאתגר בפני עצמו. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשתף את המטפלת בתחושותייך ולנסות להבין יותר לעומק באיה אופן הדינמיקה ביניכן מחייה ומבטאת היבטים חשובים של עולמך הפנימי.אני מאמינה שהתבוננות משותפת מסוג זה יכולה להיות מקדמת ומשמעותית ביותר. ליטל ליטל

שלום שרה, כמעט כל טיפול פסיכולוגי מתאים לטיפול בדיכאון, ומחקרים מצביעים על כך שאין הבדל ביעילות הטיפולים השונים. ניתן לפנות לטיפול פסיכודינמי או לטיפול בינאישי, תוכלי למצא מידע רב על שתי שיטות הטיפול באתר. ליטל

שלום רינת. תחושות העצב שאת מרגישה כאשר את מתחברת לחבר הילדות שנהרג, ואולי דרכו גם לתקופה טובה ושמחה בחייך, היא תגובה טבעית ומובנת. במובן זה, אני חושבת שאם את בוחרת להתמקד בזיכרון ובעיסוק בתכנים המכאיבים, אין דרך להעלים את הכאב והעצב. אין דרך להיות במגע עם מה שמכאיב מבלי לכאוב, כפי שאין דרך להניח יד באש בלי להיכוות. בהתאם, אני חושבת שהדרך להתמודד היא לבדוק מראש האם מתאים ונכון לך להכנס לאזורים אלו או לא.אם את מרגישה שאין לך את הכוחות לכך, לגיטימי שלא לשקוע בזיכרון והאבל. אם את רוצה להשאר מחוברת לנושא מבלי לכאוב כ"כ, יתכן ועדיף לתעל את האנרגיות להתנדבות למען חיילים. אני שמחה לשמוע שהפסיכולוגיה החיובית מדברת אלייך, ומציעה להתמיד בכך כי רק התמדה ותרגול קבועים בתחום מביאים שינוי מחשבתי ורגשי לאורך זמן. ליטל

שלום אייל.
ראשית, אני מבינה כמה מתסכל ומכאיב תהליך כזה יכול להיות, ומעריכה את הנחישות שמאפשרת לך להמשיך ולהילחם על מציאת הקשר והעזרה הנכונים עבורך.
קושי למצא מטפלת מתאימה עשוי לנבוע מהיבטים רגשיים שהמטופל מביא איתו (קושי במתן אמון, קושי בשימור אינטימיות וכד'), מחוסר מזל הגורם למפגש עם מטפלות שאכן לא מתאימות, ובד"כ משילוב כלשהו בין שני אלמנטים אלו. לאור זאת, אני לא בטוחה שאני יכולה לייעץ לך חד משמעית כיצד להתקדם. התחלת טיפול אצל מטפל גבר או טיפול קבוצתי עשויים להצליח מאחר והם עשויים לעורר חוויות רגשיות שונות (למשל, אם יש קושי באינטימיות טיפול קבוצתי עשוי "לדלל" את עוצמת הקשר עם המטפל וכך להקל במידה מסוימת), אך הנקודה המרכזית, מעבר לבחירת המטפל/ת וסוג הטיפול, היא בעיני הנכונות לבחון בזמן אמת מה קורה לך בטיפול ולנסות להבין איפה ההיבטים שאתה מביא איתך פוגשים את מגבלותיו/כשליו של המטפל. במקרים רבים, עבודה פתוחה וכנה משני הצדדים מאפשרת להתגבר על מכשולים ותקיעות בקשר הטיפולי.
בכל מקרה, אל תוותר. מציאת הקשר הנכון היא לא פעם תהליך ממושך ומכאיב, אך כאשר ניתן להתבונן בו וללמוד ממנו הוא עשוי להיות גם מקדם, בדרכו.

ליטל

שלום לך.
נשמע מדבריך שאתה סובל ושהסבל והקושי הנפשי פוגעים בתפקודך, ולכן אני מציעה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה להבין טוב יותר את מקור הקושי ולהציע לך תכנית טיפול המתאימה לקשייך. מאחר וציינת כי הכנסתך הכספית מוגבלת, מציעה לפנות לטיפול דרך מרפאת קופת החולים אליה אתה משתייך.

ליטל

שלום לילך.
תחושות מהסוג שאת מתארת, ובפרט כאשר הן מופיעות במהלך טיפול פסיכולוגי, הן חומר טיפולי יקר ערך אשר אני חושבת שלא כדאי (ובד"כ גם אי אפשר) לנטרל ולהעלים באמצעות "טיפ" נקודתי(למרות הכאב ואי הנוחות שנלווים לו). במקום, אני מציעה לשתף את הפסיכולוג בתחושות שהתעוררו ולחשוב יחד איתו על משמעותן. אני מאמינה שהתבוננות משותפת זו תביא הן להקלה והן להרחבה של הבנתך את עולמך הפנימי.

ליטל

שלום נור.
איני יכולה לאבחן דרך הפורום ולקבוע האם מדובר בתגובה לגמילה או בקושי נפשי אחר, אך הדאגה שלך מוצדקת ואכן יש צורך בפגישה עם פסיכיאטר בהקדם האפשרי.
אפשרות אחת היא לשכנע את בעלך לפנות לרופא משפחה (רופא שנחשב פחות מאיים), ואולי הרופא יצליח לשכנע אותו לפנות לאיש מקצוע מתאים יותר. כיוון שני הוא לערב את כל המשפחה הקרובה והאנשים החשובים לו, לכנס מפגש משפחתי ולהציב גבול ברור- להעביר מסר חזק וברור שמבחינתכם הוא מסכן את עצמו ואתכם כאשר אינו מטפל בעצמו ולא תסכימו לכך. כדאי להסביר לו שבמצב הנוכחי הוא עלול להגיע אף לאשפוז פסיכיאטרי, וחבל שלא למנוע זאת.
אפשרות נוספת היא לנסות להזמין ביקור בית של רופא בו גם אם הוא עצמו לא ישתף פעולה, את ובני משפחה נוספים תוכלו לתאר את המצב.
מקווה שאחד הכיוונים יתאים ויסייע,
ליטל

שלום רינת, ראי תשובתי למטה ליטל

שלום מעיין.
כמו שאני רואה את הדברים, בשלב הראשוני של הטיפול, במידה והמטופל רוצה בכך, המטפל צריך להבהיר באופן גלוי וישיר מהי שיטת הטיפול שלו ואיך הוא רואה את התהליך הטיפולי. כדאי לשמוע מה יש למטפל להציע ומה הוא חושב שיתאים, אך ההחלטה היא אך ורק של המטופל. במובן זה, במידה ואינך שקטה לגבי הכיוון הטיפולי אליו אתן הולכות כדאי לומר זאת ישירות למטפלת, לבקש הסבר ברור בנוגע לשיטתה ולבחור בהתאם להבנתך. כאמור, כדאי לבוא עם ראש פתוח ולשמוע מה המטפלת מציעה, אך אם את מעוניינת בשיטה או משך טיפול מסוימים, יש לכבד את רצונך, ואם המטפלת אינה עובדת בגישה זו, אני חושבת שעליה לומר ישירות שלא תוכל להציע לך מה שאת מבקשת.

ליטל

שלום לך.
כמו בכל פעם, את מתארת בצורה כל כך כנה וישירה את הקשיים, את הכאב הנפשי שנלווה להתאוששות, להתמודדות ולסיום הטיפול שהוא שלב מטלטל ומאתגר כ"כ באופן טבעי. השינויים בתחושות והעוצמות הרגשיות אכן אופייניים למה שמכונה אישיות גבולית אבל מעבר ל"כותרת" פורמלית אני חושבת שכדאי לזכור ולהזכיר לעצמך שאת אכן בשלב מאוד מאוד רגיש- לאחר משבר שהביא לאשפוז, מעט לפני סיום וחזרה לשגרה פחות עוטפת (ואולי גם בחופש עקב החג?). במובן זה, סביר להניח שעוצמת הרגשות לא תמיד תהיה כך. את נותנת לעצמך להרגיש את מלוא הפחד והכאב ויתכן שחלק מכך הוא התחושה הלא מודעת שזה הזמן להרגיש את הדברים- כאשר את מטופלת ויש להם מקום. במובן זה, יתכן שהכאב הוא חלק מהתהליך הטיפולי, חומר טיפולי יקר ערך שכדאי להביא לטיפול שלך.

אני מקווה שהדברים נוגעים ומרגיעים מעט,
ליטל

שלום דניאל.
נשמע שאת עושה הרבה כדי להתמודד עם הקשיים, וטוב שכך. כיוון נוסף שיכול לסייע הוא טכניקות מיינדפולנס- טכניקות נשימה ושהייה עם החוויה אשר נחשבת ליעילה מאוד בהתמודדות עם לחצים ובשיפור התחושה הכללית.

ליטל

שלום הודיה.
הגבול בין רגישות ואמפתיה לבין "הזדהות יתר" הוא גבול דק.לא פעם, מי שנותן לדברים ולאנשים אחרים לגעת בו באופן עמוק כל כך חי חיים עשירים מאוד, אך לעתים גם כואבים יותר. בהקשר זה, אני חושבת שאם את מרגישה שהדברים נוגעים בך חזק מדי, באופן שמביא לפגיעה בתפקוד או סבל,או אם את פשוט סקרנית להבין על כך יותר, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לעבד ולהבין את הדברים. במידה ואת לא מרגישה צורך בכך, אני חושבת שאפשר פשוט לקבל את עצמך כך, ולדעת שלרגישות הגבוהה יש היבטים חיוביים יותר ופחות.
בקשר המקצועי, מציעה לך לקרא על המונח "הזדהות השלכתית". יכול להיות שיעניין אותך.

ליטל