פורום טיפול נפשי

שלום יעל.

נשמע מדברייך שה"אובססיה" לעור נוגעת בהיבטים רגשיים עמוקים יותר הנוגעים, בין היתר, לתחושת הערך העצמי, תחושות של חרדה ולחוויות בין אישיות. לאור זאת, אני חושבת שאכן תוכלי להיעזר בטיפול נפשי אשר יאפשר עיבוד של גורמי העומק העומדים תחת העיסוק בעור. ניתן לקבל טיפולים מוזלים דרך קופות החולים. כמו כן, תוכלי לפנות למוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205 ולבדוק האם ניתן למצא מטפל אשר מציע מחיר רלוונטי עבורך. 

בכל מקרה, אני מציעה לא לוותר על טיפול נפשי, מאחר ונשמע שאת סובלת מאוד מהמצב ושהוא מקרין על יחסייך ותפקודך.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום מיכל,

מדבריך נשמע שאת מזהה שמדובר בחרדה. עם זאת, במצב בו מתקיימים תסמינים פיזיולוגים לא מוכרים כדאי להיוועץ עם רופא. בהנחה שעשית את כל הבדיקות והמצב הפיזיולוגי תקין, טוב שאת מזהה שזו חרדה שכן במצב שכזה אנשים נוטים לפרש את התסמינים הפיזיולוגיים כסימן להתקף לב או לבעיה אחרת ופרשנות שגויה שכזו יכולה להוסיף לחוויית החרדה והפאניקה. 

התקפי חרדה, או תסמינים של חרדה, הינם תופעה מאוד לא נעימה שיכולה לחזור על עצמה, אך בהחלט ניתנת לטיפול. קשה לי לתת ״עצה״ כיצד להתמודד ללא היכרות עימך והבנה יותר מעמיקה של המצב, הגורמים והסיבות לו, טריגרים וכו׳.

על מנת להבין טוב יותר כיצד להתמודד, אני מציעה לך לקרוא עוד על חרדה/התקפי חרדה (מצורף לינק למעלה) וכן על שיטות הטיפול. הטיפול הנפשי בחרדה, בהנחה שזו הבעיה המרכזית ואין עוד בעיות רגשיות שדורשות מענה, הינו יחסית ממוקד וקצר מועד. תוכלי לקרוא בהרחבה עוד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהינו הטיפול המרכזי לחרדה. 

תרגישי טוב,

יעל 

שלום לך,

מתיאורך נשמע שהאינטראקציה עם אותו אדם מעוררת כעס. ייתכן וכעס זה קשור ספציפית באותו אדם, או שהוא קשור בקושי פנימי או נפשי כלשהו. במידה ואתה מרגיש שהעניין נקודתי וקשור רק לאותו האדם, ייתכן ויש עוד אופנים בהם ניתן יהיה לנסות לעזור לו להבין את תחושותיך. עם זאת, לעתים קרובות אינטראקציות עם אנשים והתחושות שהם מעוררים יכולות להעיד על חווייה פנימית יותר רחבה או עמוקה. אחת האפשרויות להבין טוב יותר קשיים באינטראקציה עם אנשים אחרים היא באמצעות טיפול נפשי, באמצעותו ניתן לחקור יותר לעומק את התחושות שאתה מתאר כאן, ולנסות להבין ביחד עם המטפל כיצד ניתן להתמודד עם המצב המתסכל וכן כיצד ניתן לתקשר תסכול זה באופן שיאפשר לאחר להבין את רגשותיך.

בהצלחה,

יעל  

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום חגית,

אני מבינה שאת נמצאת במעקב פסיכיאטרי, ועל כן אם השינוי התרופתי גרם להחמרה במצבך כדאי מאוד לדווח על כך לרופא המטפל בהקדם ולהיוועץ איתו וטוב שכך עשית. אם מה שהוא הציע עדיין לא עזר כדאי להתייעץ איתו שוב. אינני פסיכיאטרית, אבל ממה שאני יודעת שינוי תרופתי עלול לגרום לתופעות שונות ולפעמים ההסתגלות לוקחת זמן. בכל מקרה, כדאי שהרופא יהיה מיודע במצבך ואני ממליצה לך לנסות להבין ביחד איתו אם התופעות שמהן את סובלת כרגע נפוצות ומוכרות. לצערי הרב לא אוכל להציע פתרון פשוט לתופעות שאת מתארת. ייתכן וכדאי לפנות לטיפול נפשי במקביל לטיפול הפסיכיאטרי על מנת לטפל בחרדה גם באמצעים פסיכולוגיים. 

מקווה שתרגישי טוב יותר בהקדם,

יעל 

שלום שלומית.

ראשית, טוב שאת נמצא בטיפול פסיכולוגי. לא פעם התהליך הטיפולי אורך זמן מה ובמובן זה, לא הייתי ממהרת להתייאש ולחשוב על טיפול חלופי. מה גם שמרבית המחקרים מצביעים על כך שכל עוד יש קשר טוב עם המטפל, אין הבדל משמעותי ביעילותן של שיטות טיפוליות שונות.

לגבי טיפול תרופתי, אני חושבת שכדאי להתייעץ עם המטפלת. המחקר מצביע על כך ששילוב בין טיפול תרופתי לפסיכולוגי הוא היעיל ביותר להתמודדות עם דיכאון, אך כדאי לשמוע את חוות דעתה של מטפלת שמכירה אותך. מעבר לכך, אני חוששת שאין "טיפים" שיכולים פשוט להעביר את הדיכאון- כדאי לזהות עם המטפלת טריגרים לקושי וקשרים פעילויות אשר מקלים עלייך, ולארגן את חייך בתקופה זו בהתאם.

ליטל

שלום נורית,

התקפי חרדה הינם תופעה מאוד לא נעימה שיכולה לחזור על עצמה, אך בהחלט ניתנת לטיפול. על מנת להבין טוב יותר את הסיבות וכן מהו הטיפול הנכון עבורך, יש צורך בהיכרות עימך ובהבנה יותר מעמיקה של המצב, הגורמים והסיבות לו, טריגרים וכו׳. אני ממליצה לך לפנות בהקדם לטיפול (תוכלי למצוא באתר רשימה של אנשי מקצוע), שכן התקפי חרדה נוטים להתגבר ולייצר מגבלות שונות על חיי היום יום כגון פחד לצאת מהבית, כפי שאת מתארת, במידה ולא ניתן מענה טיפולי הולם. 

על מנת להבין טוב יותר את התופעה, אני מציעה לך לקרוא עוד על חרדה/התקפי חרדה (מצורף לינק למעלה) וכן על שיטות הטיפול. הטיפול הנפשי בחרדה, בהנחה שזו הבעיה המרכזית ואין עוד בעיות רגשיות שדורשות מענה, הינו יחסית ממוקד וקצר מועד. תוכלי לקרוא בהרחבה עוד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהינו הטיפול המרכזי בהתקפי חרדה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום דניאלה,

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) היא שיטת טיפול קצרת-מועד וממוקדת שמשלבת בין שתי גישות - קוגניטיבית והתנהגותית. טיפול זה מתמקד בקשר שבין מחשבות, רגשות והתנהגויות. לרוב, המחשבות שלנו לגבי סיטואציות משפיעות על הרגשות שלנו, אלה גורמים לנו להתנהג בדרך מסוימת אשר מחזקת את המחשבות שלנו, וכך הלאה.

המטרה בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי היא קודם כל לזהות מהם דפוסי החשיבה הלא יעילים, להבין כיצד הם משפיעים על הרגשות וההתנהגות שלנו, ובהמשך הטיפול גם ללמוד כיצד ניתן לשנות או להגמיש דפוסים אלו. חשוב לציין שגם תחת השם הכללי טיפול קוגניטיבי התנהגותי׳ קיימות טכניקות טיפול שונות ומגוונות, כאשר תחום זה ממשיך להתפתח ללא הרף. 

כיום משתמשים בשיטה זו בטיפול במגוון רחב של בעיות כגון דיכאון, ADHD, OCD, הפרעות אכילה ועוד, ובעיקר, CBT הוכח כיעיל מאוד בטיפול בהפרעות חרדה. יש מטפלים שמתמחים בגישה זו, יש שמשלבים טיפול זה גם עם שיטות טיפול אחרות, ויש שכלל לא מטפלים בגישה זו. אם את כבר נמצאת בטיפול, תוכלי להתייעץ עם המטפלת שלך לגבי מידת ההתאמה של טיפול זה עבורך ולהתעניין האם היא מטפלת בגישה זו.

בהצלחה,

יעל 

שלום חדווה,

מהתיאור שלך קשה לי לומר האם מדובר בהפרעת אכילה (ובכל מקרה אנחנו לא מאבחנים דרך הפורום כמובן). על מנת להבין טוב יותר האם מדובר בהפרעה של ממש או רק בהרגל לא טוב, תוכלי ללכת לייעוץ אצל איש מקצוע שמתעסק בתחום הפרעות האכילה. בין אם מדובר בהפרעת אכילה ובין אם לא, מדברייך נשמע שהעיסוק באוכל מייצר אי שקט ולכן אני מאוד ממליצה לך לפנות לקבלת עזרה מקצועית בכדי שתוכלי לקבל תמיכה בהשגת שליטה טובה יותר על הרגלי האכילה וכן על מנת שתוכלי להבין טוב יותר מה עומד בבסיס דפוסי האכילה שאת מתארת. 

מאחר והזכרת חשש מוויתור על אוכל, חשוב לציין שהטיפול לא דורש ויתור על אוכל כמובן, אלא מעודד דפוסי אכילה יותר בריאים ונכונים לצד שינוי בהיבטים נוספים שיכולים להשפיע או להיות מושפעים מהרגלי האכילה. במקרים רבים, טיפול שכזה יכול לתמוך ביצירת שינוי רחב יותר גם בהיבטים הרגשיים הקשורים בהתנהגויות האכילה. 

תוכלי לקרוא עוד באתר על הפרעות האכילה השונות, וביניהן הפרעת אכילה כפייתית והטיפול בה. עם זאת, חשוב להיזהר מאבחון עצמי ולגשת להתייעץ עם איש מקצוע. 

יעל 

שלום לך.

מאחר ואתה מתאר תחושות חוזרות של עצב וחוסר הנאה, יש סיכוי סביר שנפשך "מאותתת" על דבר מה שמצריך התייחסות. במובן זה, לא משנה אם אתה עונה לאבחנה של דיכאון או לא- חשוב יותר להקשיב למה שנפשך מספרת דרך התחושות העצובות והבודדות, ולכן אני חושבת שכדאי לבדוק את האפשרות של טיפול פסיכולוגי. טיפול בגישה פסיכודינמית יכול להתאים, מאחר והוא מציע אפשרות להתבוננות פנימית ועיבוד של התחושות והחוויות העומדות בבסיסם. במרבית המקרים, עיבוד זה מביא להקלה משמעותית.

ליטל

תוכל למצוא כאן רשימת אנשי מקצוע שמטפלים בדיכאון להתייעצות וטיפול

שלום חן,

התקפי חרדה הינם תופעה מאוד לא נעימה שיכולה לחזור על עצמה, אך בהחלט ניתנת לטיפול. קשה לי לתת ״עצה״ כיצד להתמודד ללא היכרות עימך והבנה יותר מעמיקה של המצב, הגורמים והסיבות לו, טריגרים וכו׳.

טוב שאת מבינה שמדובר בחרדה ושעשית את כל הבדיקות, כך את יודעת מול מה את עומדת, וזה חשוב שכן במצב של חרדה אנשים נוטים לפרש את התסמינים הפיזיולוגיים כסימן להתקף לב או לבעיה אחרת ופרשנות שגויה שכזו יכולה להוסיף לחוויית החרדה והפאניקה. 

על מנת להבין טוב יותר כיצד להתמודד, אני מציעה לך לקרוא עוד על חרדה/התקפי חרדה (מצורף לינק למעלה) וכן על שיטות הטיפול. הטיפול הנפשי בחרדה, בהנחה שזו הבעיה המרכזית ואין עוד בעיות רגשיות שדורשות מענה, הינו יחסית ממוקד וקצר מועד. תוכלי לקרוא בהרחבה עוד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהינו הטיפול המרכזי לחרדה. 

בהנחה שהתופעה לא תעבור מעצמה בקרוב, אני ממליצה לך בכל זאת לגשת לקבלת טיפול שכן המצב עלול להחמיר בהיעדר עזרה טיפולית מקצועית. 

בהצלחה,

יעל 

שלום טל,

אני מבינה מדבריך שיש רצון מצדך שבעלך יישן עם בנו אצלך בבית ושבנו מתקשה להסתגל לסביבה החדשה. הסיבות לחוסר הרצון של בנו לישון אצלך יכולות להיות שונות ומגוונות, ולכן קשה לי לתת ״עצה״ או פתרון. אני מציעה לכם לנסות לדבר איתו ולעזור לו לבטא את הקושי שיש לו בלינה אצלך בבית, מתוך עמדה סבלנית ופתוחה וכן מכבדת לרצונו. אני מניחה שגם הוא עובר התמודדות משלו עם הפרידה של הוריו והכניסה של אביו לקשר שני ועל כן מומלץ לאפשר לו זמן להסתגלות. אם שיח עמו בנושא לא יניב פרי תוכלו להמשיך להתייעצות עם גורם טיפולי, על האופנים בהם תוכלו לעזור לילדכם להסתגל למצב החדש. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי למצוא כאן רשימה של מטפלים זוגיים להתייעצות או טיפול

שלום שרון.

אני מבינה את החרדה וחוסר השקט לגבי העתיד, ושמחה לשמוע שאת מטופלת סביב נושאים אלו. לצערי, אני לא חושבת שיש דרך "לחסום" מחשבות מאיימות- אין דרך להעלים תחושות ורגשות- אך באמצעות הטיפול אפשר לחשוב כיצד להתמודד איתן טוב יותר וכיצד להפוך את החששות למניע לפעולה (למשל, לבדוק איך להפוך עצמאית יותר או לבחון אופציות דיור נוספות) ולא רק לחרדה. במקביל, אני מציעה ללמוד טכניקות מיינדפולנס, נשימות והרגעה עצמית אשר יסייעו לך להרגיע באופן נקודתי מחשבות שליליות אשר מלוות בתחושת חרדה.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלום יעל.

ראשית, אני מציעה להמשיך ולהתייעץ עם הרופאה המטפלת בנוגע להשפעות השינוי התרופתי. 

במקביל, מציעה להתייחס לתקופה זו כאל תקופה רגישה יותר בה את זקוקה ליותר "ריפוד" ועטיפה בחיי היום יום: נסי לשתף את הקרובים לך במצב ולבקש את תמיכתם, להרבות בפעילות ספורטיבית ולהוסיף פעילויות מהנות ונעימות לחייך (הרצאה, סרט, מפגש חברתי). לטווח הרחוק, ממליצה להיעזר בספרי פסיכולוגיה חיובית וטכניקות מיינדפולנס אשר משפרות את היכולת לשאת רגשות שליליים.

ליטל

שלום לך.

שכחה של מטפל עשויה לנבוע ממגוון גורמים- החל מאי הבנה, דרך גורם הקשור במטפל עצמו ועד לגורמים הנוגעים לקשר המטפל-מטופל ודינמיקות המשחזרות ומתבטאות בו (למשל, מטופל שגדל לאורך חייו בתחושה של היעדר אכפתיות כלפיו, ודינמיקה זו באה לידי ביטוי בקשר הטיפולי). בהתאם, התבוננות משותפת בגורמים לכשל יכולה להיות משמעותית ביותר הן מבחינת אפשרותו של המטפל לקחת אחריות על טעות שלו והן מבחינת האפשרות להתבונן ולהקנות משמעות לאירוע באופן שיקדם את הבנת נפשו ודפוסי יחסיו של המטופל. לאור זאת, למרות הקושי הכרוך בכך, אני ממליצה בחום להעלות את הנושא מול המטפלת. מנסיוני, התבוננות כנה ופתוחה באירועים המתרחשים בקשר הטיפולי יכולה להיות מקדמת ותורמת לקשר ולתהליך הטיפולי.

ליטל

שלום רועי.

אני מבינה את כאב הפרידה ואת הקושי לעבור לטיפול אחר. לצד זאת, אני חוששת שקשה לי להגיב עניינית לטענותיך מאחר ואני מבינה שקרה דבר מה דרמטי ומשמעותי שהביא לסיום הטיפול באופן זה.

לאור זאת, נשמע שעומדות בפניך שתי אפשרויות- להמשיך להילחם בהחלטה שהתקבלה ע"י המטפל, או להשלים איתה ולאפשר לעצמך תהליך של אבל על מה שהיה ועל משמעות האירוע עבורך. כפי שכתבתי לך בעבר, אני חושבת שקל ומשקם יותר לקיים תהליך כזה של אבל בטיפול חדש שילווה אותך, אבל אני מבינה גם את הקושי ללכת בכיוון זה ולכן יכולה רק לקוות שעם הזמן תוכל לאפשר לעצמך לפנות לטיפול נוסף שאולי יסייע בעיבוד האירועים ובשיקום האמון והכאב.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימה של מטפלים שאיתם תוכל לנסות דרך טיפולית חדשה