פורום טיפול נפשי

הי היה אתר בגוגל שנקרא קוגניטיבי co il
עם מאמרים מפורטים מאד בפסיכולוגיה
רציתי לשאול אם את יודעת לאן הוא נעלם
ולא מופיע יותר
ואם יש מאמרים אחרים מהסוג הזה
ולא רק תאור כללי של פסיכולוגיה

הי ליטל
יש עניין שמטריד אותי, זה מטריד אותי כי זה קצת לא הוגן מצידי.
אבא שלי הוא לא בנאדם רע, לא פוגע או משהו, כן אולי לא מעורב בחיי, אבל שום דבר לא מסביר את מה שאני מרגישה כלפיו.
אני פשוט לא מסוגלת להיות באותו חדר יחד איתו, או שזה יהיה ממש קשה לי.
כשאני בקרבתו אני נהיית עצבנית מאוד, אם אוכל אעבור לחדר אחר, או אהיה רחוקה כמה שניתן. על מגע אין על מה לדבר.
זה קורה לי לפעמים עם עוד, אבל לא ברמה כזו. מין דחיה כזו.
אני מרגישה סוג של הרגשה כבדה, והרגשה מלוכלכת כזה. משהו לא נעים.
אני מרגישה לא בנוח עם זה, כי הוא אבא שלי אחרי הכל.
ממה נובע התחושה הזו?
אשמח אם תוכלי לענות לי כדי שאוכל להבין קצת יותר מה זה ולמה זה?
כי מרגיש לי לא בסדר ככה להרגיש למישהו שאמור להיות קרוב.
תודה רבה.

לפני כחודש רבתי עם חברה מאוד טובה שלי.
הכל היה בסדר בנינו עד שהתחלתי לפתח כלפיה רגשות ,מה שמסבך את העניין זה שהיא גרה ברומא ..כל הזמן שהיינו בחברות היא טענה שלא מפריע לה אבל היא רואה בי כחברה.
יחד עם זאת קיבלתי ממנה מסרים רבים שהכוונות שלה הן לא לכיוון החברות .
עם הזמן הרגשתי אבל שהיא מתרחקת ממני למרות שהיא טענה שזה כלל לא המצב .
לצערי נקלענו לריב קשה וכואב ובכלל לא על עניין הרגשות היא ביקשה זמן אבל פישלתי ושלחתי לה הודעות בסופו של דבר היא חסמה אותי בכל מקום.
אני נואשת מכל המצב כי אני ממש רוצה שנחזור להיות חברות , ניסיתי בכל דרך אפשרית להגיע אליה אפילו דרך חברה משותפת שדיברה איתה אבל היא נעולה.
האם עליי פשוט לחכות ? לתת לה את הזמן ?
האם יש סיכוי שהיא תחזור ?

אבל אין שם כלום

היי
אני אמא לשלושה ילדים בגיל ההתבגרות ובחודש האחרון אנחנו עושים שיפוץ בבית דבר שהשבית חדר מקלחת אחד בבתינו (יש לנו שלושה בבית שהחלוקה הלא רשמית אבל הידועה שאחד שייך לנו ההורים, אחד לבת בת ה17, ואחד לשני בניי. חדר המקלחת שלי ושל בעלי בשיפוץ ואנו "נאלצים" להשתמש בחדרי המקלחת האחרים בבית...
לפני מספר ימים תפסתי את ביתי ברגע אינטימי שלה עם עצמה...
אנחנו הורים שמאמינים בשיח וקיימת בבית פתיחות אולם הרגע היה מביך לשתינו... לאחר המקרה השתדלתי להתנהג כרגיל כי הרגשתי שהיא נבוכה ומרגישה לא בנוח אולם עבר כבר כמעט שבוע ואני מרגישה שוני ביחסים..היא יותר מרוחקת וקרירה למרות שחלילה לא הערתי או אמרתי לה משהו בנושא.. מתלבטת האם לפתוח זאת מולה וכיצד לדבר איתה על כך שלא תרגיש נבוכה או שחלילה תחשוב שעשתה משהו לא בסדר או לחכות עד שהמקרה ישכח...
חשוב לציין שאנחנו מאוד מכבדים את הפרטיות של ילדנו (שלושה מתבגרים בבית) ואף פעם לא נכנסים מבלי לדפוק ומבינים שהם בדיוק בגיל של אוננות, קיום יחסי מין וכו' אבל עדיין קיימת רתיעה ומבוכה מצידם לשתף ולדבר אתנו על הנושאים האלה..

במשך שנים הייתי מכור למין, על כל המשתמע מכך
עד שלפני שנתיים הכרתי את בת הזוג הנוכחית שלי - וכביתי...
איבדתי עניין, אין לי הסבר, הליבידו שלי מת, אני בהמנעות,
אני לא מבין למה זה קרה, ויותר חשוב איך להחזיר לי חיות ותשוקה שאבדה
אני בן 56, האם זה קשור לגיל? האם זה קשור לשובע ואולי המיאוס מהרדיפה הבלתי פוסקת אחרי מין מזדמן חסר פנים ומשמעות?

בתודה

שלום רב,
גרושתי מטופלת אצל פסיכולוגית ותיקה שנים רבות, לפני שנתיים התחילה בתי (בת 23) להפגש עם אותה פסיכולוגית. החשש שלי שהיא מקבלת טיפול מוטה, שהמטפלת נמצאת בפוזיציה ובהזדהות, ומכך שאינפורמציה בנוגע לגירושים הקשים שעברנו שכללו בגידות, סכסוכים ומאבקים בנוגע לחלוקת רכוש וכספים, עברה/זלגה בין אם במודע ובין שלא לבתי ובכך חיזקו מצב שלי ניכור הורי מתמשך.

1. האם קיימת התייחסות בנוגע לטיפול מקביל בקוד האתי הפסיכולוגי?

במידה ויש - מה ניתן לעשות בקשר לכך?

בתודה

רם

כל מייל שמגיעה אני מיד מוחקת מדואר נכנס מהאשפה הכל מוחקת שישאר נקי יושבת בתוך המייל איך שמגיע מוחקת אני ממש לא שולטת בזה
למה ?????

מחפשת מטפל לטווח ארוך עבור ילדה בת 6 על הרצף בתפקוד גבוה לטיפול פסיכולוגי מאזור חולון (עדיפות על הסדר מול קופת חולים כללית).

אולי זה ישמע מצחיק בשורה הראשונה אבל תאימנו לי שלא, אני סובל באמת סובל.
אני חי בעולם בתחושה שכל מה שבא לי לעשות זה סקס עם כל גבר שאני פוגש, רואה ברחוב, בעבודה באמת בכל מקום.
אני מגיע לים,לחופשה, לקניון, לחדר כושר ובמקום להינות מהמטרה העיקרית אני סורק את כל הגברים, מפנטז על מין איתם והכי גרוע מרגיש קנאה חזקה על זה שהם יפים, כמעט כל מי שאני רואה, ורק אני לא. מרגיש קנאה חזקה ומגעילה שכל מה שאני רוצה זה להיות איתם בסקס ולהיראות כמוהם.
הכי אוכל אותי שאני בזוגיות וזה מפריע לי, גורם לי לתסכול אבל זה לא נשלט אצלי
מפחד שיום אחד נפרד כי אני לא יחזיק מעמד ויכנע למפלצת הזאת בתוכי וירצה להיות ביחסים פתוחים או פשוט לחתוך.
והכל בשביל מה? סקס עונג רגעי שגומרים הכל נרגע והכל שוקע.

קשר בין פסיכולוג למטופל, ברוב המקרים אינו כולל יחסי מין.
קשר בין פסיכולוג למטופל, יסתיים ברגע שהמטופל יפסיק לשלם.

קשרים זוגיים כוללים לרוב יחסי מין, ואינם כוללים תשלום.

מדוע אם כך, הפסיכולוגים הקליניים מבצעים השוואה בין קשר טיפולי לקשר זוגי?

שלום, אני בחור בן 28. גילו אצלי באיחור רב לצערי מחלה אוטואימונית שגורמת לנשירה הצטלקותית בלתי הפיכה של השיער, ליכן פלנופילריס. איבדתי את רוב שיער הראש,חלק מהגבות,שיער גוף,ריסים בפרק זמן מאוד קצר. כיום אני לא מזהה את עצמי במראה(תווי הפנים שלי פשוט השתנו בקצב מאוד מהיר). אני מסתובב עם יחידת שיער היום שאמנם מזכירה מאוד את מה שהיה לי אבל זה פשוט לא אני. כיום מטופל בתרופות לא פשוטות של דיכוי חיסוני(מתוטרקסט,פלקוויניל,סטרואידים) כדי לנסות לעצור את המחלה. ניסיתי טיפול פסיכולוגי זה לא עזר. נוגדי דכאון למיניהם גם לא עזרו והאמת שאני כבר לא כל כך אוהב לחיות בתצורה הנוכחית. נשמע קלישאתי אבל אני נשאר פה רק בשביל החברים והמשפחה. אני סטודנט לרפואה ויש לי זכרון מעולה ואני לא חושב שאני אי פעם אצליח לשכוח את המראה הקודם שלי שאיבדתי בפרק זמן מאוד קצר ואני לא יודע איך ממשיכים מכאן. אני מאמין שחיים עם איכות חיים ירודה וסבל הם חיים שלא שווה לחיותם(ההשקפה האישית שלי). האם יש תקווה או שנדונתי בחיים האלה לסבל נפשי לצמיתות? האם אני אי פעם אוכל להשלים עם המום שהמחלה הותירה בי? המחלה הותירה בי צלקת פיזית ונפשית ונראה ששום דבר לא יכול לסייע וכל מה שנותר זה לסבול. אשמח לדעת אם יש דרך להפחית את המצוקה הנפשית. תודה רבה, מתנצל אם זה היה ארוך,א.ל.

הייתי סובלת מחרדות באופן קבוע בפרט בזמן קימה משינה במהלך היום -זה היה קורה גם אם הייתי נרדמת לחצי דקה או מנמנמת לרגע הייתי מתעוררת בחרדה קשה שהתבטאה בדופק חזק ומהיר מאוד, צמרמורות , זרמים וכובד בגוף, חולשה ותחושת ריקנות איומה, זו הייתה חוויה קשה מאוד בשבילי שהיה גם לוקח לי זמן להתאושש ממנה ברמה כזאת שגם אם הייתי עייפה מאוד במהלך היום הייתי נמנעת משינה כדי לא לחוות את החרדה שתגיע בקימה , לא היה עוזר לי שום דבר כדי למנוע אותה והיא לא הייתה מפספסת אפילו פעם אחת.
קצת אחרי תחילת הטיפול עם המטפלת הנוכחית שלי החרדות ממש שקטו (מה שהפליא אותי מאוד) אבל עכשיו שאני בתקופת הפסקה של 3 שבועות מהטיפול עד אחרי החגים אני מרגישה שפתאום החרדות חוזרות אלי שוב כאילו בהדרגה, האמת שיותר הפליא אותי שהן נעלמו מזה שהן חוזרות עכשיו כי זה לא שעבדנו על משהו מסוים שהיה גורם להם ולכן הן שקטו .... אבל עדיין אני מנסה להבין למה זה קורה לי? אני לא מרגישה שקשה לי עם ההפסקה. היה לי קשה מאוד ב3 ימים אחרי הפגישה האחרונה ואח"כ סוג של השלמתי עם זה והוצאתי את זה לגמרי מהראש ברמה שהתנתקתי מהרעיון ולא קשה לי. אז למה זה יכול להיות? זה רק אומר שהשקט עד עכשיו היה סוג של פלסטר?

יש לי כמה שאלות כלליות לגבי טיפול:
האם הטיפול גורם למטופל אושר?
האם יחסו של המטופל אובססיבי לכסף, יקבל פנים חדשות?
האם יתפתח בקרב המטופל הרצון לתרום מכספו לזולת?
האם אלו בכלל מטרות טיפוליות?

שלום, אני בחור כבן 30, לאחרונה אני נזכר הרבה בשתי חלומות שחלמתי בילדות, אולי כשהייתי בן 8 - 10, אני לרוב לא זוכר את החלומות שלי, אבל אותם אני זוכר באופן מוחשי, ושניהם לא ממש הגיוניים לכאורה, אבל בכל אופן הם היו מבעיתים, התעוררתי מהם בתחושה של חוסר אונים וצורך להתחפר בשמיכה ולגונן על עצמי, ולאחרונה צפים לי זכרונות או פלאשבקים מהחלומות ההם. אני יודע שלעתים יש משמעות פסיכולוגית לחלומות, לכן אני מעוניין לשתף אותם בתקווה שתהיה לכם איזו תובנה שתשפוך אור על מהות החלומות הללו.

בחלום הראשון אני זוכר שהרגשתי כאילו אני ער ויורד מקומת חדר השינה לקומת הסלון והמטבח, ובקומת הסלון והמטבח אני מוצא כמה אנשים זרים, שאותם זיהיתי בחלום כפולשים, שודדים, או משהו כזה, והם פותחים את כל הארונות בנמרצות, ובאותו החלום הם החזיקו קולבים, כאלה שתולים עליהם בגדים, בתור כלי נשק, וזה כל מה שאני זוכר מהחלום הזה, וכנראה התעוררתי ממנו בבעתה.

החלום השני, אני מוצא את עצמי משוטט ברחובות השכונה שבה אני גר, בשעת בוקר מוקדמת כזאת, כשעדיין טיפה חשוך, והרחובות שוממים לגמרי, (זה כשלעצמו היה מפחיד כי הייתי ילד ובחיים לא הייתי בחוץ לבד בשעות כאלה) ומתוך השממה שברחובות אני רואה לפתע אדם זקן ושפוף נושא על גבו משא ענק וכבד שנראה כמו איזה מקרר גדול, ואז התעוררתי בבעתה, וכשהבטתי מהחלון בחדר השעה הייתה בדיוק כזאת שכבר בוקר אבל מעט חשוך בחוץ, באופן שהרגיש ממש כפי שהרגיש בחלום, וזה גם הוסיף לתחושת הפחד וחוסר האונים ופשוט התחפרתי לי בשמיכה בהתגוננות.

איכשהו, היום בגילי, אני עדיין מרגיש חשוף ופגיע ומתכווץ באי נוחות כשאני נזכר בחלומות האלו. יכול להיות שהחלומות הללו מרמזים על משהו? על איזה עניין בלתי פתור? או על איזה פחד מהותי שמלווה אותי בתת המודע? ואם כן, האם יש דרך לפצח את משמעותם?

תודה רבה