אני בת יחידה, אמי בת 64, עולה לשעבר מבריה״מ שמרגיש לי כאילו לא הצליחה להתאקלם כאן עד הסוף. היא ואבי גרושים.
היא יצאה לפנסיה לא מזמן, כרגע שגרת חייה היא בעיקר להיות בבית ולראות טלויזיה. היא לא יוצאת או עושה הרבה, החברות שלה כולן סבתות במשרה מלאה, אין לה עם מי. הדבר היחיד שמוציא אותה קצת זה טיולים עם הכלב.
אני משתדלת כמה שיותר לבקר אותה ומדברת איתה כל הזמן,
אבל אני מרגישה שהיא בודדה, במקום רעיל ודכאוני עם עצמה.
התשובה שלה לכל מיני נסיונות שלי להכניס משהו לכל הזמן הפנוי שיש לה היא שהיא פשוט לא רוצה. שאין לה חשק לכלום.
היא כבר לוקחת ציפרלקס. כשהצעתי טיפול, התשובה שלה ישר הייתה מבטלת, ש״כל המטפלות צעירות ולא יבינו אותה״, שהיא לא תצליח לבטא את עצמה בעברית או שאין לה כסף לזה.
אשמח להבין אם קיימים מטפלים בשפה הרוסית, כיצד להניע אדם ללכת לטיפול כשטכנית אני לא באמת יכולה להכריח או להשפיע כשאין רצון.
אני מפחדת שאורח החיים הנוכחי ידרדר את מצבה הבריאותי.
תודה רבה מראש.
שלום מיכל.
אני שומעת ומבינה את דאגתך, ואכן נשמע שאמך זקוקה לעזרה בכניסה למסלול עשייה ובנייה של שלב חיים זה באופן חיובי יותר. כפי שאת עצמך מזהה, יכולתך לסייע ללא שיתוף פעולה היא אכן מוגבלת, אך אולי ניתן לסייע במספר דרכים. ראשית, טיפול נפשי אכן יכול להתאים ואת יכולה לחפש מטפלת מתאימה, לפי סינון אזור מגורים ושפה, בקישור זה. יתכן וכדאי גם לבקש מחברותיה ליזום מפגשים מצידן, וכך לסייע לה לשבור את הצלילה למצב הסביל והמסתגר. אפשרות נוספת היא לנסות לחבר אותה למשהו ש"מועיל" לעשות, כדי לייצר תחושת ערך ומשמעות- פרוייקט עצמאי בתחום התעסוקה הקודם או התנדבות, למשל. אם אפשר, כדאי גם לנסות לחבר לפעילות ספורטיבית אשר עשויה גם היא לתרום למצב הרוח.
היבט נוסף נוגע לסוג הדיאלוג שאת עצמך יוצרת עם אמך. אנשים מסוימים נוטים להיאטם ולהיאבק גם במה שיכול להועיל להם כאשר הוא בא מבחוץ, ובמקרים אלו, ובפרט לאחר דיאלוג ממושך בנושא, יתכן ומוטב להרפות מעט. יתכן וכאשר את תחזיקי פחות את הדאגה והמצוקה, אמך תמצטרך להתחבר אליה יותר, וגם לפעול.
ליטל
