פורום פסיכולוגיה

שלום קרן.

נשמע שאת חווה פער משמעותי ומתסכל בין "הראש" שאומר לך שנכון לבצע את המעבר או לפחות שמדובר באופציה ריאלית שכדאי לחשוב עליה, לבין החוויה הרגשית והפחות ברורה ומודעת, אשר מסמנת לך, דרך הבכי והקושי, שהמעבר מעורר קונפליקט וכאב. פער מסוג זה מצביע בדרך כלל על מעורבותם של גורמים רגשיים לא מודעים: ככל הנראה מעבר הדירה מעורר תחושות אשר טרם קיבלו מילים ונוסח ברור ועל כן מתגלמות בבכי והחרדה שאינם ברורים לך. לאור זאת, אני מציעה לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי אשר יסייע לך לנסח ולתת מילים לאותם גורמים רגשיים לא מודעים. במרבית המקרים, תהליך זה ועיבוד הגורמים הלא מודעים מאפשר ירידה בתחושות השליליות והרחבה של חופש הבחירה ממקום מודע ובטוח יותר.

ליטל

שלום לך.

באופן אישי אני מאמינה שאחד הדברים החשובים ביותר בתהליך הטיפולי הפסיכודינמי הוא בניית מצע לכך שהמטופל ילמד את נפשו ויניע את התהליך הטיפולי באופן עצמאי ויצירתי. במובן זה, הנושא שאת מתעקשת עליו הוא בעיני מהותי והתעקשותך חשובה ונכונה, גם אם במחיר סיום הטיפול, במידה ושיח על הנושא אכן לא מצליח להביא לשינוי. בוודאי לא קל לקבל החלטה כזו, ובפרט כאשר את מודעת ומחוברת גם למעלותיהם של הטיפול והמטפלת, אך עמדתי האישית היא שהטיפול צריך להיות קודם כל "של המטופל" ולא "של המטפל". 

לצד זאת, חשוב לי לסייג ולומר שלא פעם דינמיקות שנוצרות בטיפול ומעכבות את התפתחותו האישית של המטופל אינן נובעות רק ממגבלה ואופי של המטפל אלא קשורות (גם) בהשלכות של המטופל על המטפל הנובעות מגורמים רגשיים שונים, ומשחזורים של דינמיקות מוקדמות בקשר הטיפולי. במילים אחרות, חשוב לנסות ולהבחין האם מדובר בעיקר במגבלה/תכונה של המטפלת או בחומר נפשי שאת מביאה איתך ובא לידי ביטוי בקשר הטיפולי. במקרה הראשון, אני חושבת שיש מקום לחשיבה על סיום הטיפול ואילו במקרה השני יש מקום להמשך עיבוד של הנושא בתוך הטיפול. לא תמיד קל להבחין בין השניים, ונדמה לי שקריטריון שיכול לסייע הוא בדיקה האם השיח הטיפולי על הנושא מביא להעמקת הבנתך את עצמך ולהעשרת השיח- או לא. בכל מקרה, גם אם תחליטי לסיים אני ממליצה לאפשר לעצמך תהליך סיום שיאפשר עיבוד ו"סגירה" של הנושא.

ליטל

שלום ברי.

תחושת תקיעות וקושי בביטוי בטיפול יכולה לנבוע מגורמים רגשים רבים ומשמעותיים, ולכן אני חושבת שלא כדאי להתייחס לנושא כאל בעיה שיש לפתור (באמצעות עישון או טכניקות אחרות) אלא כאל חומר לחקירה והתבוננות בטיפול, באמצעות שיח פתוח וכנה עם המטפלת. מעבר לכך, לאור הקושי הזוגי שאתה מתאר סביב נושא העישון אני חושבת שכדאי לבדוק יותר לעומק את הגורמים הלא מודעים העומדים תחת השימוש שאתה עושה בעישון בזוגיות ותחת הרצון להשתמש בעישון גם בקשר הטיפולי. אני מאמינה שהתבוננות משותפת וכנה יכולה לפתוח ולהעשיר את השיח ולסייע בהבנת דינמיקות וחוויות בין אישיות שונות.

ליטל

שלום גילי.

הן הגוף והן הנפש שלנו מגיבים לאירועים רגשיים כמו אלו שמתרחשים באינטראקציות בין אישיות משמעותיות, שביניהן הקשר הטיפולי. בהתאם, לפעמים חווית הריגוש והאינטימיות שבקשר הרגשי מפעילה תחושות אירוטיות שאינן נחוות כמו תחושות מיניות בביטויין ה"רגיל" והמוכר יותר אלא בדרכים סמויות ופחות ישירות ומודעות. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשתף את המטפלת בחוויה ולהתבונן איתה יותר לעומק אילו מחשבות, אסוציאציות ותחושות יש לך לגבי הנושא- ומשם לראות לאן השיח יקח אתכן.

ליטל 

שלום לך.

תהליך ההתמחות הקלינית של פסיכולוגים כולל ארבע שנות התמחות בהן המטפל מלווה בהדרכה של פסיכולוגים בכירים, ולאחר מכן כדי לקבל תואר מומחה עליו לעמוד בבחינת ההתמחות. העובדה שהמטפל אליו פנית הוא מתמחה משמעה שהוא נמצא בשלב כלשהו של תהליך זה (אם הנושא חשוב לך תוכל גם לשאול אותו באיזה שלב של ההתמחות הוא נמצא- יש הבדל בין מתמחה שזה עתה החל בהתמחותו לבין מטפל אשר נמצא לקראת סיום ההתמחות אך טרם ניגש לבחינה). מעבר לכך, אמנם ניסיון הוא פקטור משמעותי באיכות הטיפול אך איכות החיבור והקשר שנוצרים בין המטפל הספציפי למטופל הספציפי הם בעלי משמעות עצומה ולכן, בעיני, היבט זה הוא שאמור להיות הגורם המכריע- האם אתה מרגיש שנוצר חיבור טוב, שהשיח הטיפולי נוגע באלמנטים המשמעותיים לך וכן הלאה. במקביל, כדאי לשאול את עצמך כמה נושא הניסיון משמעותי לך- אם הוא מפריע לך משמעותית ואתה מרגיש שיקשה עליך מאוד לתת אמון ולהיכנס לתהליך- כדאי לשקול אם פנייה למתמחה אכן נכונה לך. אם אתה מרגיש שאתה יכול לשים זאת בצד ולבחון באמת את איכות החיבור שנוצרת מול המטפל המסוים- איני רואה סיבה לפנות למטפל אחר.

ליטל

שלום מנחם.

שאלתך כללית ורחבה מאוד כך שאין לי אפשרות להשיב עליה במסגרת הנוכחית.

תוכל להיעזר בספר 'שיקום הסמכות ההורית' או בספרים אחרים שנכתבו ע"י פרופסור חיים עומר.

ליטל

שלום דנה,

נשמע מדבריך שאת חווה כאב שנובע מהיחס של אחותך ואמך להתמודדותך הנפשית ולקושי שאת חווה. קושי של בני משפחה לקבל את ההתמודדות הנפשית של בן/בת משפחתם יכול להעלות כאב גדול ואני מצטערת לשמוע שזו החוויה שאת חווה. מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי, אולי תוכלי להעלות ולבטא קושי זה וביחד עם הפסיכולוג/ית תוכלי לחשוב על אופני ההתמודדות עם התנהגותן וכן על האופנים בהם תוכלו לייצר תקשורת קרובה, מקבלת ופתוחה יותר. חשוב שתדעי שקיימים שירותים שיקומיים שמציעים תמיכה והכוונה לבני משפחה של מתמודדי נפש (לדוגמא, מיל״ם), יכול להיות שתוכלי להציע לאמך ולאחותך לקחת חלק בפעילות שכזו בכדי שיוכלו להבין טוב יותר את החוויה שלך ואת ההתמודדות הנוכחית. 

בהצלחה, 

יעל 

מענה בשאלה הקודמת 

שלום דנית,

אני מבינה מדבריך שהמצב מורכב. כמו כן, עולות מדבריך שאלות לגבי האפשרות שלך לבחור בחירות באופן עצמאי כאשר נשמע מדבריך שבני משפחתך בוחרים בחירות מסוימות עבורך. איני יודעת מדוע בני משפחתך מתנגדים לכך שתלכי לטיפול, וכן מדוע הם מתנגדים לכך שיהיה לך פייסבוק. נשמע מדבריך שאת מתמודדת עם חרדה וכאב גדול, ושיש צורך בתמיכה נפשית. למרות חששותיך מפנייה לעזרה ולמרות ההתנגדות המשפחתית, אני מעודדת אותך לפנות שוב לבני המשפחה, ולנסות לקבל את תמיכתם לקבלת טיפול ועזרה.

בהצלחה,

יעל  

שלום רייצ׳ל,

נשמע מדבריך כי הטיפול מעלה חוויות רגשיות ופיזיות קשות ומעיקות, כאשר עולה בך רצון מאוד מובן להפסיק את החוויה הלא נעימה ולהרגיש טוב יותר. חשוב שתדעי, שלמרות שזה יכול להיות קשה בהתחלה, יש חשיבות גדולה לתחושות לא נעימות שעולות בטיפול, כאשר זהו חלק משמעותי מתהליך של ריפוי והחלמה. כמובן שכולנו שואפים להרגיש טוב, אך לעתים קרובות אין מנוס מהתמודדות עם תחושות לא נעימות, על מנת לחוות הטבה בטווח הארוך. הקלה בטווח הקצר יכולה להיות נעימה לרגע, אך לא תמיד תביא להטבה משמעותית בטווח הארוך יותר. בכל מקרה, אני מציעה לך לשתף את המטפל/ת שלך בתחושות הפיזיות כמו גם בתחושת הייאוש שעולה, על מנת שתוכלו לנסות להבין ביחד כיצד ניתן לתמוך ביכולת שלך לשאת את התסכול שעולה מתוך התהליך הטיפולי. 

איני יכולה לדעת כמובן מה יהיה אחרי, אבל אני מאמינה שהתמדה, ביחד עם הקושי, תביא עם הזמן לתחושת הקלה. אני מאוד מקווה שהייאוש לא יגבר עליך, ושתצליחי על אף הקושי, להמשיך בתהליך שהתחלת, עם אמונה שהתמדה תביא לשיפור בהמשך. חשוב לזכור, שהעובדה שאת סובלת כל כך עכשיו לא מנבאת את העתיד, ושהסבל הנוכחי הוא שמעלה תחושת ייאוש וצובע את העתיד בשחור. נסי לפרגן לעצמך על עצם הפנייה לטיפול ועל המאמץ שאת עושה, אני מאמינה שהוא ישתלם לך. 

בהצלחה,

יעל 

שלום מאיה,

כאב בגוף יכול להיות קשור בגורמים שונים, פיזיים או נפשיים. כמובן שייתכן שיעלה כאב תוך שיחה על נושא מסוים, וייתכן שהכאב קשור לנושא השיחה ולתחושות הנפשיות שעלו במהלך השיחה. מאחר ואת נמצאת בטיפול, הייתי ממליצה לך לשתף את הפסיכולוג בכאבים שעלו במהלך השיחה, ואולי תוכלו לנסות להבין ביחד את החוויה הגופנית שעלתה. חוויות גופניות אינן רק ״הסחה״, אלא גם מקור משמעותי למידע אודות המתרחש בתוכנו.

כמובן שבחינה של המשמעויות הנפשיות של הכאב לא מהווה תחליף לבדיקה גופנית אצל רופא במידת הצורך, כאשר במצב של כאבים גופניים כדאי לבחון גם אפשרויות למצב רפואי שדורש מענה.

בהצלחה,

יעל  

שלום נועה,

נשמע שאת מאוד רגישה למצבה של החניכה, וטוב מאוד שיש לה מישהו שחושב עליה ועל הצרכים שלה. באשר לקושי שלה, הייתי נזהרת מאבחנות כי אינך יודעת ממה בדיוק היא סובלת. אפשרות ראשונית היא לקחת אותה לשיחה אישית ולשאול אותה באופן עדין ורגיש (שלא יחווה כשיפוטי) האם היא חווה קושי כלשהו, מהו הקושי הזה וכן באיזה אופן את יכולה לתמוך ולעזור לה. יש סיכוי טוב שהיא תדע להסביר לך בעצמה. כמובן שבמידה והיא מסכימה לכך תוכלי גם ליצור קשר עם הוריה ולחשוב ביחד כיצד ניתן לתמוך בה (ורק במידת הצורך ובמידה והיא והוריה מעוניינים בכך) להעלות את רעיון הטיפול. בכל מקרה, כדאי להשתדל לתת לה תחושה טובה ולהעביר את המסר שאת שם בשבילה, ולהיזהר מלגרום לה להרגיש שהיא עושה משהו לא בסדר או שהיא צריכה לשנות את התנהגותה. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות חרדה חברתית שעשוי להועיל

שלום דנית,

נשמע מדבריך שהקשר עימם שמותו של דודך הציף חוסר בקשר עם בני המשפחה ורצון להתקרבות. קשה לי לתת עצה פשוטה כי איני מכירה את הדינמיקה המשפחתית ואיני יודעת מה הרחיק ביניכם עד כה וכן מה הקושי ביצירת קשר עימם. כמובן שלמרות שאין לך את הטלפונים שלהם תוכלי ליצור עימם קשר דרך הפייסבוק אם תהיי מעוניינת בכך ואף לבקש מהם את מספרי הטלפון. אני מניחה שיצירת הקשר הראשונית תהיה יותר מאתגרת עבורך, אבל לאחר מכן אולי תוכלו להתחיל לגשר על הפערים. בכל מקרה, נשמע שכדאי להתחיל לפעול בעניין, במידה ואת מרגישה צורך בכך. הזכרת שאת זקוקה לטיפול אך לא יכולה מסיבות אישיות. הייתי בוחנת בכל זאת כיצד תוכלי להיתמך ברמה הרגשית כי עולה מדבריך שאולי את מרגישה צורך ביותר תמיכה וקרבה בימים אלו.

בהצלחה,

יעל 

שלום רפאל.

קושי בהתקדמות בקשר הזוגי עשויה לנבוע או מקושי ממשי בקשר (למשל, מצב בו הקשר הזוגי אינו מספק או משחזר דפוסי יחסים שליליים מהעבר) ו/או מגורמים רגשיים כפחד ממחוייבות, קושי באינטימיות, פחד מנטישה וכד'. לא תמיד קל להבחין בין השניים וכפי שאתה מתאר- השפעם על התקדמות הקשר יכולה להיות משמעותית ומצערת. לכן, אני מציעה לפנות אל טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית בו תוכל לזהות ולעבד את גורמי הקושי, וכך גם להרחיב את החופש שלך לממש את הזוגיות וליהנות ממנה.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול פסיכודינמי

שלום אורטל.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי אכן יעיל בטיפול בבריחת שתן וצואה.

לצערי איני מכירה את המטפלת, אך אי הופעתה באינדקס שלנו אינה מעידה על כך שאינה מטפלת מוסמכת. כדאי לבדוק מולה כי אכן מדובר באשת מקצוע בעלת רקע טיפולי (פסיכולוגית, עו"ס, מטפלת באמנויות) אשר למדה באופן ספציפי את הטיפול בתחום ההרטבה בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

ליטל

במקביל תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול בהרטבה