פורום פסיכולוגיה

הייתי מאוד אקטיבי בחלום, פעיל, והייתה לי הרגשה שהחלום מאוד אמיתי, גם אחרי שעבר הרבה זמן שהחלום נגמר.

חלמתי שאני במלחמה.
שטיים אלינו בסירות ואנחנו מגנים על מקום מסוים. אני לא מרגיש פחד.
אני נלחם באנשים אבל האנשים שאני נלחם בהם זה אני(אנשים בדמות שלי).בהתחלה אני הורג אותם ושומר על קור רוח, וכל אחד שאני הורג נאנק מכאבים ואני מרגיש אמפתיה חזקה כלפי הכאב שהם שאני גורם להם. אני נילחם עם האחרון שבחלום אני גובר עליו אבל לא מצליח להרוג אותו אני רק פוצע אותו וגורם לו להתייסר, הוא סובל פצוע וחבול. ואני מתחנן וצועק מבחור שיביא לי כמה שיותר מהר ויתן לי את החרב שלו, הוא נותן לי סכין מטבח ואני כועס עליו מאוד שלא הביא לי חרב. ובסוף אני נותן מכה חזקה בצאוור שלו ועורף לו את הראש. ואני נשבר, ונופל על הברכיים, בוכה וזועק שאני לא יכול יותר.

המוטיב שהכי תפס אותי בחלוםזה הסכין מטבח והצאוור.
תחלית החלום אני לא מפחד מהמלחמה אני מוכן לקראתה ולאט לאט אני נשבר מהכאב שאני גורם לאנשים בדמותי(לעצמי),ובסוף אני שבר כלי.


אני מאמין שדרך חלומות יש מסרים סמויים.
אני חושב שזה אומר שזה עם אני פוגע באדם מסוים זה יהיה כמו שאני יפגע בעצמי.
אני ישמח לשמוע פירוש לחלום מגורם מקצועי. כי החלום הזה תפס אותי חזק, תודה.

היי,
שמי דניאל, בת 22, אני יוצאת עם גבר בן 41, גרוש פלוס 2 , מזה קרוב לשנה.

מה שהתחיל שמקרה אינטימי חד פעמי הסתבר כאהבה חוצת גבולות.
בחיים לא חשבתי שזה מה שיקרה.
אני ילדה מאוד 'לפי המסגרת' עם תעודות הוקרה מהצבא, בעבודה מצטיינת, חוגים בעלי שם ולימודים מצויינים.
למעט הלבוש המעורר ביקורת בצעבוניותו ובמיניות או עוצמה שלעתים הוא משדר.

מצטיירת בעיני החברה כאדם אופטימי, תומך, נוח, מצחיק.

הקשר עם הבן זוג שלי הוא משהו מאוד שאינו מתקבל יפה בחברה ותמוהה.
הקשר רציני והכרתי את כל המשפחה והילדים והחברים מצידו.
הקשר קיבל הגדרה רק לאחר שקיבלנו תשובות כואבות ועברנו מלחמות לגבי העתיד המשותף כגון ילדים , נישואים (חוזרים מצידו), השלמה עם פערי הגילאים בהיבט של גידול ילדים ויכולת כלכלית.

האצבע שלנו תמיד על הדופק ודואגים לשמור על כנות, אמון, תקשורת מלאה והתמודדות ראויה מול המציאות המורכבות עם מליון היבטים שונים ו0 הכחשה למה שיהיה לנו קצת פחות נוח לעיכול.

המשפחה שלו כבר קיבלה אותי.
אצלי במשפחה רק אחי הקטן יודע - וכמובן שהוא לא הכי שש לקשר אבל כבר קיבל את זה.
אין לי שמץ של מושג קלוש איך אני מספרת את זה להורים שלי, אני מחכה שתיהיה לי עבודה נוספת להכנסת השלמה כי אני דיי בטוחה שיזרקו אותי מהבית.
העניין הוא גם שהורי מאוד תומכים בכל דבר תמיד, אף פעם לא חסכו ממני דבר והם הורים מדהימים מדהימים וחמים.
פשוט אני לא חושבת שהם יקבלו את זה ומצפה לרע מכל , למרות שאני לא מרגישה שמכירה אותם ואולי יוכלו להפתיע.
בקיצור אין לי מושג מה יקרה אין לי מושג איך להגיד ואין לי מושג איך הם יגיבו ומהן ההשלכות.
אני מעדיפה שפתאום מישהו יספר להם מאשר לפתוח בשיחה בעצמי.
אני מבועתת מהמחשבה על זה וכל פעם שאני חושבת על כך ממש יש לי בחילה.

בבקשה בבקשה אשמח לכלים וכמה קטנה.
תודה רבה רבה ושבוע טוב

שלום
אני מטופלת בריטלין כבר מספר שנים אך לאחרונה אני מרסקת את הכדור ומסניפה. הכמויות הולכות וגדלות ואני חסרת שקט ולא יכולה להפסיק.
חייבת עזרה בבקשה.
והאם יש טיפול תרופתי מניעתי?

כבר הרבה זמן שאני מרגישה מצויין. פתאום מאתמול בבוקר התחלתי להרגיש מצב רוח ירוד חולשה חוסר אנרגיה חוסר חשק לכלום,ישנתי רוב היום אני רוצה לחזור לעצמי,לחזור לשמחה ולחיוניות הייתי שמחה לעצה מה ניתן לעשות.

אהלן,
שאלתי פה לפני חודשיים ואשמח להתייעץ איתכם שוב.
לפני חודשיים טיילתי בחו"ל וניפגשתי עם בחורה מהטינדר, הייתה נראת נקבה לכל דבר ועניין. אבל כשהגעתי אליה היא אמרה לי שהיא נערת ליווי והיא רוצה כסף.
אמרתי לה שאני לא הולך לנערות ליווי והיא פשוט הביא לי ביד עד שגמרתי.
קצת חשדתי במהלך האקט שהיא לא נותנת לי לגעת בה או להוריד לה את הבגדים,
ונראה שהיה לה הרבה תוספות בשיער, דיברתי איתה אחר כך והיא התוודתה בפניי שהיא טראנסג'נדרית וממש נפגעתי מיזה.
הרגשתי בדאון איזה שבוע, סיפרתי לכמה חברים שכמובן צחקו עליי וזה עבר.
הקטע שפתאום חודש אחר כך התחלתי להיזכר בזה עוד ומאז זה פשוט תקוע אצלי בראש, חזרתי לארץ ואני עדיין חושב על זה ומאוד מבואס מיזה.
מרגיש כאילו עברתי פגיעה מינית, עברתי המון קשיים בחיים שלי והיו לי המון צלקות נפשיות אבל אף פעם לא התמודדתי עם בעיה מן הסוג הזה.
פעם שעברה ששאלתי פה אנשים חשבו שאני מחפש "אישור" לחזור אליה אבל ההפך הוא הנכון, אני סטרייט במאה אחוז ובגלל זה זה כל כך מפריע לי.
מאז שהייתי איתה שכבתי כבר עם כמה נשים ובכל זאת עדיין המחשבה הזאת עולה לי פה ושם.
לא כל כך יודע מה לעשות, החלטתי שקודם כל אפרוק כאן ואולי אנסה לחזור לשם ולפגוע בה כמו שהיא פגעה בי, אני מדבר על להרביץ לה אפילו שהסיכוי שלי למצוא אותה הוא די קלוש, אני יודע שזה ישמע ילדותי אבל לפעמים אני חושב שזה אחלה פתרון לסגירת מעגל.
חבר'ה אני ממש מבקש לקחת את השאלה ברצינות ולא להגיב לי סתם תגובות רעות, אני מבין שיש אנשים שחשוב להם להטריל וכאלה אבל אשמח אם תחרגו ממנהגכם. אהלן,
שאלתי פה לפני חודשיים ואשמח להתייעץ איתכם שוב.
לפני חודשיים טיילתי בחו"ל וניפגשתי עם בחורה מהטינדר, הייתה נראת נקבה לכל דבר ועניין. אבל כשהגעתי אליה היא אמרה לי שהיא נערת ליווי והיא רוצה כסף.
אמרתי לה שאני לא הולך לנערות ליווי והיא פשוט הביא לי ביד עד שגמרתי.
קצת חשדתי במהלך האקט שהיא לא נותנת לי לגעת בה או להוריד לה את הבגדים,
ונראה שהיה לה הרבה תוספות בשיער, דיברתי איתה אחר כך והיא התוודתה בפניי שהיא טראנסג'נדרית וממש נפגעתי מיזה.
הרגשתי בדאון איזה שבוע, סיפרתי לכמה חברים שכמובן צחקו עליי וזה עבר.
הקטע שפתאום חודש אחר כך התחלתי להיזכר בזה עוד ומאז זה פשוט תקוע אצלי בראש, חזרתי לארץ ואני עדיין חושב על זה ומאוד מבואס מיזה.
מרגיש כאילו עברתי פגיעה מינית, עברתי המון קשיים בחיים שלי והיו לי המון צלקות נפשיות אבל אף פעם לא התמודדתי עם בעיה מן הסוג הזה.
פעם שעברה ששאלתי פה אנשים חשבו שאני מחפש "אישור" לחזור אליה אבל ההפך הוא הנכון, אני סטרייט במאה אחוז ובגלל זה זה כל כך מפריע לי.
מאז שהייתי איתה שכבתי כבר עם כמה נשים ובכל זאת עדיין המחשבה הזאת עולה לי פה ושם.
לא כל כך יודע מה לעשות, החלטתי שקודם כל אפרוק כאן ואולי אנסה לחזור לשם ולפגוע בה כמו שהיא פגעה בי, אני מדבר על להרביץ לה אפילו שהסיכוי שלי למצוא אותה הוא די קלוש, אני יודע שזה ישמע ילדותי אבל לפעמים אני חושב שזה אחלה פתרון לסגירת מעגל.
חבר'ה אני ממש מבקש לקחת את השאלה ברצינות ולא להגיב לי סתם תגובות רעות, אני מבין שיש אנשים שחשוב להם להטריל וכאלה אבל אשמח אם תחרגו ממנהגכם. אהלן,
שאלתי פה לפני חודשיים ואשמח להתייעץ איתכם שוב.
לפני חודשיים טיילתי בחו"ל וניפגשתי עם בחורה מהטינדר, הייתה נראת נקבה לכל דבר ועניין. אבל כשהגעתי אליה היא אמרה לי שהיא נערת ליווי והיא רוצה כסף.
אמרתי לה שאני לא הולך לנערות ליווי והיא פשוט הביא לי ביד עד שגמרתי.
קצת חשדתי במהלך האקט שהיא לא נותנת לי לגעת בה או להוריד לה את הבגדים,
ונראה שהיה לה הרבה תוספות בשיער, דיברתי איתה אחר כך והיא התוודתה בפניי שהיא טראנסג'נדרית וממש נפגעתי מיזה.
הרגשתי בדאון איזה שבוע, סיפרתי לכמה חברים שכמובן צחקו עליי וזה עבר.
הקטע שפתאום חודש אחר כך התחלתי להיזכר בזה עוד ומאז זה פשוט תקוע אצלי בראש, חזרתי לארץ ואני עדיין חושב על זה ומאוד מבואס מיזה.
מרגיש כאילו עברתי פגיעה מינית, עברתי המון קשיים בחיים שלי והיו לי המון צלקות נפשיות אבל אף פעם לא התמודדתי עם בעיה מן הסוג הזה.
פעם שעברה ששאלתי פה אנשים חשבו שאני מחפש "אישור" לחזור אליה אבל ההפך הוא הנכון, אני סטרייט במאה אחוז ובגלל זה זה כל כך מפריע לי.
מאז שהייתי איתה שכבתי כבר עם כמה נשים ובכל זאת עדיין המחשבה הזאת עולה לי פה ושם.
לא כל כך יודע מה לעשות, החלטתי שקודם כל אפרוק כאן ואולי אנסה לחזור לשם ולפגוע בה כמו שהיא פגעה בי, אני יודע שזה ישמע ילדותי אבל לפעמים אני חושב שזה אחלה פתרון לסגירת מעגל.

בהמשך לפוסט הקודם שלי,
אני ממש מוכן לטיפול, ואני ממש לא מתבייש בבעיות שלי, אני מודע אליהן.
ואני אשמח לחלוק אותם ולדבר עליהם אם פסיכולוג, כדי לנסות לשחרר מחסומים שהם גורמים לי בחיי היומיום, ולנסות "לשפר" את עצמי.
הבעיה שהייתה לי בפגישות ראשונות עם מטפלים זה ההרגשה של זריקה של כסף, וזה מבאס.

אולי אני אוכל לקבל פה המלצות למטפלים?
או האם יש מקום (קצת יותר פרטי) שאני אוכל להתייעץ, ולקבל המלצוץ למטפלים שיוכלו להתאים לי?

תודה:)

שלום רב
אימי נפטרה בשיבה טובה בגיל 87 היתה ביננו קרבה מיוחדת והייתי איתה עד רגע האחרון. אני בת מאומצת תחילה חשבתי שעוד בית נהרס למרות שזו אימי אמיתית והיחידה שנתנה לי חיים/אין לי חשק ללכת בעיקר לאירועים משפחתיים מקום שאימי היתה חלק ממנו הרבה האם זה טבעי?יש לי בבוקר מיחושים בחזה וגם דפיקות לב לוקחת תרופה הומפתית כדורים קשה לי לקחת האם סה טבעי המצב תודה עמליה

לא רוצה זוגיות. לא רוצה. לא רוצה.
בכעס רב אני אומר את המילים האלו.
מתעצבן כשאני צריך לבחור להיות כמו כולם, בזוגיות , מאושר , משרה בכירה , חתונה ילדים ... זה היעד הסופי?
אז לא רוצה. החופש האישי שלי קודם למשרה בחברה גדולה, לזוגיות או הבאת ילדים. למה זה נראה לאנשים לא נורמלי לא לרצות את הדברים האלו ? שהם טבעיים אצל רוב בני האדם אבל אצלי לא. לפחות לא כרגע. אז אני פגום? אני לא בסדר? אני אשם במשהו על כך שהרצונות שלי לא מתיישרים עם החברה או עם הטבע?
מרגיש לא בסדר לרצות דברים אחרים שונים מהציפיות המקובלות וזה מייסר מאוד. מה אני מפספס כאן? אני לא אמור להיות נאמן לעצמי ולתחושות שלי?! התחושה היא שהסביבה הקרובה כל הזמן מנסה לשנות אותך במקום להניח לך להיות כפי שאתה.
נמאס לי.

לילה קשה.
מחשבות מנקרות האם אני יכולה לצלוח את המפלצת השחורה שבתוכי ? ומה מצפה לי בהמשך ? הרי היא לא תיעלם.במקרה הטוב תהיה רדומה..
מגלה שאין לי מוטיבציה
וגם רוצה להקל על הסובבים.
בעלי חשב שאחזור מהאשפוז "על הרגליים" שנתחיל דרך חדשה.
וגם הפסיכולוגית שלי (האהובה והמצויינת) קרוב לודאי כבר מיואשת ממני.
אני מאוזנת תרופתית.אני לא בדיכאון.
ועדיין החיים נראים לי בלתי אפשריים וחסרי טעם.
יש לי הכל ואין לי כלום.אין לי את עצמי.

יש לי מידי פעם ימים מבאסים ורגשות שליליים, מה ניתן לעשות כדי להגיע למודעות רגשית ומחשבתית טובה זה מעייף אותי. אני לא בטיפולים כאלה או אחרים לכן פניתי לפורום

שלום,

עברנו לאחרונה בדיקות וטיפול פוריות ומי שמכיר זאת לצערי הרב זהו דבר איננו נעים כלל פיזית לאישתי ובעיקר נפשית לשנינו...
אך הדבר שגרם לנו לחרדות הוא בדיקות על ידי רופא גבר (אנחנו דתיים אז תנסו להבין) לכן עשינו הכל שתהיה רופאה וכו' אך נכחו בחדר גם גברים בכל מיני סיטואציות (רופא מרדים וסניטר)
מאז אנחנו בחרדה שראו/נגעו או לא יודע מה...
לא מסוגלים לצאת מה"סרט" הזה אבל ממש כבר לא יודעים מה לעשות...
חרדות, לחץ ביומיום, נידודי שינה עד סיוטים כמעט שמפריע בתפקוד היומי.
תמיד החשש שניצטרך להיבדק ע"י רופא או בלידה וכו' ואף גורם לא יכול להתחייב שדבר כזה לא יקרא ואנו חרדים על כך נורא
בקיצור אין לנו מושג איך לצאת מזה.
נישמח לעצות או קו מחשבה מסויים ספציפית לזה הנושא.
תודה רבה

הבן של חברים שלי כבר בן 20 ויש לו התנהגויות אלימות מאוד כלפי המשפחה, הוא יכול להכות את אחותו ואת אמא שלו, להיכנס לעימות פיזי עם אבא שלו, ובמצבים קיצוניים אף לאיים על חייו של אחותו הקטנה בת 5.
הוא נמצא בטיפול כבר לא מעט זמן ולא נראה שזה משנה משהו, אפילו מתגבר ואין להורים רצון לפנות למשטרה למרות שזה מה שייעצתי להם לעשות.
לאיזה עוד כתובות אפשר להפנות אותם או אותו? איך אפשר למנוע הסלמה של התנהגות כזו לילד שבסוף יכול להפוך לבעל ואבא אלים?

שלום, הייתי מזדהה אבל אני אנונימי.

לפני כ6 שנים עברתי משבר שהכניס אותי לתקופה של 3 שנים של דיכאון וחרדות.
שלא טיפלתי בעצמי במהלכן.
לאחר מכן, החלטתי לצאת מהדיכאון בעצמי, והמצב השתפר. הצלחתי לשמוח שוב בזכות עצמי. והיום אני במקום הרבה יותר טוב.
אבל עדיין מדי פעם יש לי נפילות קטנות, ועוד המון בעיות ברקע.

הרופאת משפחה שלי המליצה לי הרבה פעמים ללכת לפסיכולוג, ניסיתי איזה שלושה פסיכולוגים שונים, וכבר בפגישות הראשונות ראיתי שהם לא מספיק טובים לי.
כבר תקופה ממש ארוכה שאני רוצה ייעוץ פסיכולוגי ועזרה, ואני לא מצליח למצוא!

אודה לעזרה, איך למצוא מטפל שיהיה מספיק טוב בשבילי ובמחיר שאוכל לעמוד בו.

מרגיש שאין לי זכות קיום, או זכות לרצות , לחלום ולדרוש .
זה לא היה ככה רוב חיי רק בשנתיים האחרונות. התחלתי לדכא כעס או אסרטיביות כי חשבתי שזו חולשה והתחלתי יותר לגלות איפוק עד כדי כך שקשה לי לבטא כעס למרות שמבפנים אני כועס. התחלתי גם "לתקוף" את עצמי בביקורת עצמית כמעט בלתי פוסקת ואני מוצף ברגשות אשם רוב הזמן.
אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר 3 חודשים ולמרות שאני מתקשה לתת אמון אני מדבר בפתיחות עם המטפלת על רוב הדברים.
אבל התחושה שאין לי זכות קיום עדיין קיימת ועדיין לא הספקתי לדבר איתה על זה... למה אני מרגיש ככה?
פעם הייתי ההפך הגמור, עומד על שלי, אסרטיבי, מביע את הצרכים שלי וחושב שמגיע לי ואני ראוי.

שלום,
מאז שאני זוכר את עצמי יש לי בעיות עם אמא שלי. למרות שהיא לא אובחנה במשך השנים, להבנתי היא לוקה בבעיה נפשית.
כיום נשוי עם ילדים ואני רואה איך הדברים משפיעים הלאה.
אבקש הכוונה לטיפול מקצועי בנושא הנ"ל.