פורום פסיכולוגיה

שלום אייל,

סודיות בין מטפל למטופל היא אחת מאבני היסוד של חוקי האתיקה של הפסיכולוגים וכמובן שחובתו של המטפל לשמור עליה גם לאחר סיום הטיפול. מתוך כללי האתיקה של הפסיכולוגים: ״פסיכולוגים ישמרו על כבודם ועל פרטיותם של לקוחותיהם. לשם כך יקפידו על סודיות המידע שהגיע אליהם תוך כדי עיסוקם המקצועי, וזאת גם לאחר שהסתיים הקשר המקצועי עם הלקוח, ואף לאחר מותו״.

עם זאת, לפי הקוד האתי, "פסיכולוגים אינם מחויבים בשמירת הסודיות במקרים שבהם על פי חוות דעתם המקצועית המטופל נמצא במצב של סיכון לעצמו או לאחרים", אך גם במקרה כזה העברת המידע מתקיימת ככל הניתן בידיעתו של הטופל. במקרים חריגים, מתקיימת דרישה לקבלת מידע מגורמים כגון הצבא (במקרה של טיפול פרטי - רק בהנחה שהמטופל עדכן את הצבא שהוא בטיפול) או מערכת המשפט. גם במקרים אלו העברת המידע לא נעשית ללא ידיעת המטופל ורק לאחר תהליך של הבנת צרכי המערכת ושמירה ככל הניתן על פרטיות המטופל. 

שיתוף בתכנים שעלו בטיפול של גורמים טיפוליים נוספים לדוגמת פסיכיאטר יכול להתקיים בהתאם לגורמים שונים וביניהם רצון המטופל, הגדרת החוזה הטיפולי שנעשה ביניהם בתחילת הטיפול, הערכת סיכון אובדני, האם יש גורמים טיפוליים נוספים בתמונה ועוד. כל העברת מידע מסוג זה נעשית בכפוף לחתימת המטופל על הסכם ויתור סודיות לגורם ספציפי ונעשית בידעתו המלאה. 

בהנחה שבמהלך הטיפול הפסיכולוגי לא נחתם ויתור סודיות שבו הסכמת להעברת מידע לגורם כלשהו, הפסיכולוג/ית מחויבים להמשיך בשמירת הסודיות גם לאחר סיום הטיפול.

מקווה שהצלחתי לענות על שאלתך,

יעל 

שלום דניאל,

אני מצטערת מאוד לשמוע שכך את מרגישה ושחווית אכזבה שכזו בתוך הטיפול. לצערי אין לי מספיק מידע על המקרה בכדי להביע חוות דעת מקצועית בנושא.

טיפול נפשי צריך להיות מרחב בטוח שבו מתקיימת הזדמנות לשיח פתוח גם על מורכבויות שעולות בקשר בין המטופל למטפל. איני יודעת אם ניסית להעלות את אכזבתך ואת תחושותיך מול המטפל. במידה ולא, אני מאמינה שיכול להיות לכך ערך טיפולי. במידה ואינך מרגישה בטוחה לעשות זאת מול המטפל הספציפי, ועל אף האכזבה שחווית, אני מקווה שלא תאבדי את האמון בכלל המטפלים, ושתאפשרי לעצמך חוויה מתקנת בהמשך.

בהצלחה,

יעל 

שלום נאוה, 

ראשית, יש להבחין בין טיפול פסיכולוגי לבין סוגי טיפולים המשתייכים לאסכולת הרפואה המשלימה. בטיפול פסיכולוגי, בו הכלי המרכזי הוא השיח המילולי, מתקיים איסור על מגע וכמובן על כל ביטוי של מיניות בין המטפל/ת למטופל/ת. 

עם זאת, באסכולת הרפואה המשלימה יש סוגי טיפול אחרים שכן כוללים מגע, לדוגמא, פסיכותרפיה גופנית. בכל מקרה, ובכל סוגי הטיפולים שכוללים מגע, הוא כמובן צריך להיעשות בהסכמה ובצורה מקצועית ואך ורק למטרות טיפוליות. בבחירת מטפל/ת מומלץ מאוד לשים לב לחוויית הביטחון שהוא/היא משרים עליך ולשים דגש על הסכמה, בייחוד לאור העובדה שאת מתארת רתיעה ממגע. 

לגבי הסיבות לרתיעה ממגע, הן יכולות להיות מגוונות ואני ממליצה לך להעלות את תחושותיך בטיפול שכן זה בהחלט משהו שניתן לחקור בתוך המרחב הטיפולי, בין אם מדובר בטיפול במגע או בטיפול בדיבור.

בהצלחה,

יעל 

שלום עומר,

את מיטיבה לתאר את חששותיך ואת הפחד מתלות. נשמע שאת מתלבטת זמן רב ושהתלבטות זו מעיקה עליך וייתכן שאף מותירה אותך בחוויה של בדידות בתוך הקשר הטיפולי. 

אכן, ההתמסרות לטיפול פסיכולוגי ולקשר זה יכולה להיות מורכבת ולהעלות תחושות שונות, פחדים וחששות. כמו כן, לעתים בטיפול עולים רגשות וחוויות שמזכירות דפוסים בקשרים אחרים בחיים. כל אלו הם מצע חשוב וחומר משמעותי לעבודה הטיפולית ושיח פתוח עם המטפלת עליהם יכול להוות הזדמנות לתיקון ולשינוי של דפוסי קשר מוכרים.

מאחר ואת מתארת שהמטפלת משתדלת ומזמינה, אני ממליצה לך להעלות את חששותיך מולה שלך ולראות אם שיח שכזה יכול לפתוח משהו ולייצר שינוי בתחושותיך כמו גם בקשר ביניכן.

בהצלחה,

יעל 

שלום אלונה, 

במקרים מסוימים טיפול יכול להתקיים באמצעות שיחת וידאו, אך טיפול בטלפון (או במיילים) ללא וידאו יפספס את האפשרות לראות את הבעות הפנים ולשמור על קשר עין, שהינם גורמים משמעותיים במרחב הטיפולי.

טיפול בוידאו מתקיים לרוב בשל אילוצים משמעותיים, לדוגמא כאשר המטפל והמטופל לא מתגוררים באותה המדינה. יש מטפלים שעובדים באופן הזה ויש שלא, ולכן יש צורך להתייעץ עם המטפל/ת הספיציפיים.
אפשר לקרוא כאן על טיפול דרך האינטרנט

משאלתך אני מבינה שאת כבר נמצאת בטיפול ולכן הייתי ממליצה להעלות את השאלה הזו מול המטפל/ת שלך ולחשוב ביחד על ההשלכות של שינוי כזה והאם הוא מתאים כעת. 

בהצלחה,

יעל

שלום לך.

אני מבינה את הרצון למצא מענה ותשובה חד משמעיות סביב סוגיות העולות מול המטפלת וסביב סיום הטיפול, ויכולה לדמיין מתוך אילו כאב ותסכול אתה מעלה מעלה שאלות אלו. אלא שלצערי אין אפשרות ל"קיצור תהליכים" דרך התייעצות חיצונית: אתה מתאר קשיים ותחושות עמוקים ומכאיבים המלווים אותך בסביבות חברתיות רבות ובמובן זה, טבעי שקשיים אלו באים לידי ביטוי גם בקשר הטיפולי. אלא שהפעם יש אפשרות לבדוק, לעבד ולהתבונן- בניגוד לחיי היומיום בהם הדברים פשוט קורים, ואין אפשרות לנתח ולעבוד עליהם. במובן זה, אני חושבת שהדרך היחידה היא להמשיך להעלות את הנושא שוב ושוב מול המטפלת ולתת לעצמך את האפשרות לעבד רגשית לעומק את הנושאים הכ"כ רגישים וכואבים שאתה מתמודד איתם.

ליטל

שלום רינת.

אני שומעת ומבינה את המצוקה אך כפי שכתבתי לך בעבר, אין דרך "להעלים" רגשות ובמובן זה, אני חושבת שחשוב לפנות לטיפול אשר מתמקד בהתמודדות עם החרדה, או לפחות להשקיע ברכישת טכניקות של הרגעה עצמית- מיינדפולנס, נשימות, יוגה וכן הלאה. בינתיים, מציעה לנסות לקטוע את מצבי החרדה- לנסות לשנות פעילות או אפילו מיקום כאשר החרדה מתגברת (למשל לצאת לטיול בחוץ) ולדאוג שימייך יהיו פעילים ומלאים כמה שיותר בפעילויות פנאי. במקביל, כדאי להיעזר בקרובים לך ולשתף בהרגשתך או להיעזר בקווי מענה וסיוע טלפוניים או אינטרנטיים.  

ליטל

תוכלי לראות כאן רשימה של אנשי מקצוע שמטפלים בתחום החרדה

שלום לך.

התמודדות עם אתגרים חברתיים כמו לגלוג ועינות אינה לפי "מתכון" ולכן קשה לי לייעץ באופן כללי: לפעמים עדיף להתרחק ממקור הלגלוג והעוינות, לפעמים אפשר ליזום שיחה ישירה שתבהיר את הקושי ותעורר בצד השני מוטיבציה להתנהגות חיובית יותר, ולפעמים כדאי להתבונן פנימה ולבחון האם משהו בהתנהגותנו הוא שמגרה את הלגלוג והעוינות. 

בכל מקרה, במידה ואתה חווה דילמות וקשיים מתמשכים וחוזרים בתחום הבינאישי, כדאי מאוד להיעזר באיש מקצוע אשר יוכל לסייע באופן אישי ומותאם יותר.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע

שלום אמנון.

אני מתארת לעצמי כמה קשה ההרגשה שאתה נשאר איתה. אכן קשה מאוד לסיים כך קשר טיפולי.

איני יודעת איזה גבול חצית והיכן חציית הגבול פגשה את המטפל ובמובן זה, נדמה לי שהדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לשלוח למטפל מכתב או מייל בו תשתף בהבנתך את האירוע ותבדוק איתו את האפשרות לבנות חוזה טיפולי אשר יאפשר לכם לחזור לטיפול, או לפחות לעבד את האירוע ולהיפרד ממקום שלם ותקשורתי יותר. במידה והמטפל לא יסכים, אני חושבת שחשוב מאוד לפנות לטיפול אחר למרות הקושי העצום הכרוך בכך. כפי שאתה עצמך מתאר, סיום כזה יכול להיות טראומטי ולשחזר את חווית חוסר האמון באנשים, ובמובן זה זהו סיום מאוד פוגע וקשה אותו כדאי וחשוב לעבד כדי שלא יהפוך לעוד שבר בחייך. אולי לא קל לחשוב על כך עכשיו, אבל אני מקווה שבמידה והמטפל יסיים את הקשר, עם הזמן תוכל לחשוב על כך ולקחת את הסיכון-סיכוי של פנייה לטיפול נוסף.

ליטל 

שלום לך.

נשמע מדבריך שהקשר עם הפסיכולוגית טעון ומעורר בך תחושות חזקות ומכאיבות, אשר אני יכולה רק לשער שקשורות לא רק בהווה עם המטפלת ובכשלים ומגבלות שלה, אלא גם בחוויות הנפשיות שאתה מביא איתך: חוויות הקשורות (אני משערת) באמון, קשר, אינטימיות וכן הלאה. במובן זה, אני חושבת שחשוב לשאול את עצמך האם מה שקורה עם המטפלת הנוכחית הוא ייחודי או קורה, וסביר שיקרה, גם עם מטפלות אחרות. לא פשוט לערוך התבוננות פנימית כזאת, אך אני חושבת שחשוב לנסות כדי למנוע מעזיבה מיותרת שתביא אותך לאותו המקום רק עם מטפלת אחרת. בהקשר זה, אני גם לא רואה טעם במפגש טיפולי כפול, אשר מרחיק מהנושא וההתמודדות המרכזית.

מבחוץ, אני כמובן לא יכולה לומר האם המטפלת לא מספיק קשובה ומכווננת אליך או שמדובר בחיי הנפש שלך הבאים לידי ביטוי בקשר הטיפולי. זו הבחנה קשה, אך נדמה לי שרק אתה תוכל לבצע אותה. קריטריון שיכול לסייע בהבחנה נוגע לשאלה כמה אתה מרגיש שהשיח על נושאים אלו פתוח ומרחיב את הבנתך את עצמך. אם השיח מחדש ונוגע ברבדים שמרגישים לך משמעותיים ונוגעים, יש סיכוי סביר שאתה במקום הנכון.

ליטל

שלום ניקול.

כצעד ראשון אני מציעה להעלות את הנושא מול המטפלת ולחשוב יחד על משמעותו עבורך, מאחר והתבוננות זו יכולה לחשוף רבדים נוספים וחשובים. למשל, כדאי לבדוק האם המרחק הגיאוגרפי הוא הסיבה היחידה למחשבה על סיום הטיפול. פעמים רבות עצם השיח על החוויה פותח ומעלה אפשרויות נוספות, וכך גם ההיבט הטכני של המרחק הופך לפתיר יותר.

ליטל

שלום לך.

אני מצטערת לשמוע על הסבל העמוק בו את נמצאת, אך בו זמנית שמחה לשמוע גם על החלק שמבקש לחיות ולהפסיק את הסבל- אמנם דרך פגיעה עצמית על נזקיה השונים, אך עדיין "במקום להתאבד". 

אני כמובן לא מבינה מספיק מה קרה וקורה לך, אך באופן כללי מאמינה שפגיעה עצמית היא דרכה של הנפש לסמן אזורים כאובים הזקוקים לעיבוד. אזורים אשר אני מניחה ש"מסומנים" גם דרך הסבל העז שלך, הקושי לתפקד והמחשבות על המוות. במובן זה, אני לא חושבת שהרצון למות והסבל חייבים ללוות אותך תמיד אלא מציעה לראות אותם כמו עלייה בחום הגוף אשר מסמנת שמשהו לא בסדר ודורש מענה. כך, אולי, גם הנפש שלך מאותת בסבלה ש"משהו לא בסדר", משהו שצריך לתת לו יותר מילים ומקום. 

איני יודעת אם את נמצאת בטיפול כרגע, אך מציעה ומקווה שתפני לטיפול במידה ואינך מטופלת, או שתשתפי בהקדם את המטפלת שלך בהתרחשות במידה ואת נמצאת בטיפול. מנסיוני, אני מאמינה שכאשר אזורי הסבל והכאב מעובדים, גם עוצמתם משתנה ויש מקום ליותר הנאה וחיבור לחיים.

אל תתייאשי.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע ומטפלים

שלום שיר.

במרבית המקרים לתחושות של תקיעות, היעדר הגשמה וסיפוק וכן הלאה ישנם שני היבטים- היבט "גלוי" שנוגע למקומות בהם אכן יש חוסר (חוסר בבן זוגי, חוסר ביכולת לממש את שאיפותייך) והיבט פחות מודע הנוגע לגורמי העומק הנוגעים לתחושות אלו ולמשמעותן. למשל, פעמים רבות תחושות תקיעות נובעות לא רק מקושי טכני אלא מהיבטים רגשיים כמו דימוי עצמי נמוך, קונפליקטים סביב תלות ועצמאות וכן הלאה. בהתאם, ולאור התסכול והכאב שאת מתארת אני מציעה לפנות לעזרה מקצועית אשר תסייע הן בהיבט הפרקטי והן בהיבט הרגשי-תמיכתי. במידה ואת מעוניינת בעיקר בהנעת שינויים נקודתיים אפשר להיעזר באימון בגישה פסיכולוגית ובמידה ואת מעוניינת בעבודה הנוגעת גם בגורמי העומק כדאי פנות לטיפול בגישה פסיכודינמית.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע