פורום פסיכולוגיה

אני בת 33, רווקה, משכילה ומצליחה סה"כ. עברתי הרבה שנים (כ-9) של טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אינטנסיבי ובגלל מצב כלכלי פחות טוב כרגע (סטודנטית) עברתי לקבל טיפול "פסיכולוגי" מנטורופטית, במחשבה שנחוץ לי שיהיה מי שיקשיב לי קצת אבל זה פחות יעיל בתחושה. כרגע איני נוטלת תרופות ואיני חשה צורך לטפל בדרך זו אחרי הנסיון שצברתי עם זה.
אני מרגישה קצת אבודה ובמקום של תקיעות מבחינת הנפש. פתחתי הרבה מקומות שהיו חבויים שנים ובמשך 7 שנים עיבדתי הכל ועכשיו זה פשוט תקוע לי מול העיניים כמו עובדות שאני צריכה לקבל וללמוד לחיות איתם אך לא כ"כ מצליחה לעשות זאת למרות שעבר זמן. אני חובה הרבה בדידות, כאב ועוצמת רגשות, איני במקום מאוזן ושליו ואני מרגישה צורך עז באוזן קשבת ובשיחה עם אדם חכם ומקצועי שאולי מולו אצליח בנוסף לפורקן לקדם ולפתור את הקשיים הרגשיים ע"י שיח שכלי על הרגשות והמצב. יש לי נטיה להצליח יותר כשהתובנות באות דרך ההגיון והשכל.
אני מאוד מתקשה למצוא מטפל/ת שבאמת אבטח בהם ובכוונותיהם וארגיש שהם מקצועיים מספיק כדי לעזור לי. בחוויה שלי שילמתי הון, ממש משכורות במשך שנים עבור טיפולים רבים, מה גם שהתהליך אינו קל כלל לנפש, ולכן אני מנסה להבין מה האופציה הכי נכונה עבורי כעת, האם הטיפול לא אמור להוביל למקום של סוף ויכולת התמודדות עצמית ועצמאית? בהמון מובנים הרגשתי תלות במטפלת ובסופו של יום הרגשתי גם סתם עוד לקוחה.
אם אני רוצה לקדם את עצמי ומשלמת הון שאין לי לשם כך אז הציפיה היא שהמטפלת תתאבד איתי על המטרה אבל בסופו של יום פסיכולוגים הם אנשים עם חיים משלהם ואני עוד לקוחה שמנסים לעזור לה לפי הזמן והמצב רוח של המטפלת אותו יום והמפגשים בשלב מסויים מאבדים יעילות.
אשמח לתובנות/עצות. תודה
(אגב פניתי דרך האוניברסיטה וגם דרך קופת חולים לטיפול פסיכולוגי ויש המתנה מטורפת לטיפול פסיכולוגי, נכנסתי להמתנה שכרגע עומדת על 8 חודשים)

לגולשי הפורום שלום,
בתאריכים 20.8-29.8 אהיה בחופשה כך שלא אוכל להשיב לשאלות.
מוזמנים לכתב ואשיב עם חזרתי.
במקרי חירום ומצוקה קשה, ממליצה לפנות לקו האנונימי של ער"ן שפעיל 24 שעות ביממה בטל' 1201

ליטל

שלום רב,

אני בת 19 ומגיל קטן מאוד אני בררנית באוכל בצורה מוגזמת, אוכלת רק חטיפים פיצה ללא תוספות, בשר עוף נקי רק מלח ופלפל, מעדנים ובירקות רק עגבניה ומלפפון ביחד, אף פעם לא בנפרד.
המאכלים שאני אוכלת בצורה קבועה לא בריאים כלל, ההורים שלי ניסו כל דבר בעולם בכדי לשכנע אותי לאכול דברים אחרים אבל ללא הצלחה, אני מאוד רוצה אבל לא יכולה, אני מבשלת ומכינה אבל אף פעם לא טועמת.
מאוד רוצה להיפטר מזה, מרגישה מרוחקת משולחן המשפחה.
האם יש טיפול כלשהו נגד זה?
משהו שיכול לגרום לי לאכול עוד מאכלים חוץ מאלה.

תודה מראש לעונים.

את מקסימה הקלת עלי מאוד כל הכבוד לך אני מאוד מעריכה את העזרה והתמיכה והתשובה המהירה מאחלת לך שבוע נפלא

היי, אני בת 30 ואני בעלת מקצוע מכובד ועובדת בעבודה במשרד. שמתי לב לתופעה שקרה לי סך הכל פעמיים בחיים, אבל בכל זאת לא מובנת לי.
אני מוכשר, נאה וקורה שאם יש ויכוח או אי הסכמה איתי בעניין מסוים אז קולגה בעבודה מחליט פשוט שהוא לא מדבר איתי ועושה עליי חרם ולא מנסה ליישב את הבעיה בשיחה בוגרת. קרה לי לפני שבוע וקרה לפני שנתיים. מה הגורם לאדם פשוט לא לשוחח על אי ההבנה או הבעיה ופשוט להחרים אותי כמו ילדים קטנים?
אשמח לדעת ממה נובעת התנהגות קיצונית מעין זו? והאם היא תקנית מבחינת האדם המחרים? תודה

שלום ליטל.
לפני זמן לא רב סיימתי טיפול ממושך.
ואז החלטתי לחזור לטיפול אבל עם מטפלת חדשה.
נפגשנו כבר מספר פעמים ופה ושם עולה געגוע למטפלת הראשונה.
ואני עוד לא הצלחתי להבין אם מתאים לי וטוב לי עם המטפלת החדשה.
ומה שבעיקר מבלבל אותי זה הגעגוע. אולי למוכר ולידוע?
יודעת שצריכה להחליט לבד, אבל לעיתים מרגישה שכל כך לא יודעת.
יש לך הצעה מה לעשות?
איך להחליט?
כמה זמן לתת לטיפול החדש?

לחשוב על סקס/להסתכל פורנו כל כמה ימים ואח"כ להתאפק למשך זמן
מסוים ואז עוד פעם לחזור על ההנ"ל זה אובססיה ?

סיימתי טיפול ונורא מסקרן אותי לדעת מה רשמו עליי, האם אני יכול לקבל ? ומה אומר החוק לגבי זה אשמח לתשובה :)

אני הייתי בחורה שמחה אחרי שעזבתי את המסגרת פעלתי התנדבתי אבל אחרי שזה קרה לאבא שלי זה התחיל אשמח לדעת מה לעשות בנוסף גם עצמי לבד כבר היום כדי להקל על ההרגשה שלי אשמח לעידוד ממש תודה אשמח עם תוכלי לכתוב לי כמה שיותר מהר אני זקוקה לזה ממש תודה

אחי הציע לי להתנדב אבל ממש אני מרגישה בגלל הדיכאון שאין לי כוחות לזה אני ממש בחרדה ודיכאון שעם אני לא אהיה בבית יקרה משהו לאימא שלי או לאבא שלי ואני גם ככה מרגישה מועקות עבודה אין בכלל על מה לדבר מי יקבל אחת כמוני שהיתה שנים במסגרת כזאת?

גם אין לי סל שיקום גם אני מפחדת לפנות לרווחה אני לא רוצה לעבור עוד פעם את הסיוט הזה אין לי ברירה אלא להיות לבד עם עצמי ולסבול אני ביקשתי מהרופא לפנות לפסיכיאטר פרטי בקופת חולים הוא לא הסכים אני לבד עם עצמי אשמח עם תציעי לי בנוסף איך להקל על עצמי גם לבד אני לא יודעת מה לעשות אני קמה כל בוקר עם חרדות דיכאון לא טוב לי אין לי אפילו עם מישהו אחד לדבר ממש תודה אשמח לתגובה מהירה זה חשוב לי

אין לי מייל ופייסבוק ועם אפנה לרופאה אחרת בקופת חולים אף אחד מהמשפחה שלי לא יעזור לי בכלום ויבקשו להחזיר אותי לרופאת משפחה שאני נמצאת בה ואני מפחדת שיוציאו אותי מהבית אני ממש במצוקה אשמח לעזרה

שלום שמי רינת גרה בשרון יש לי שני אחים נשואים אני בת 49 ללא ילדים ללא חברים הרבה שנים גרה בבית אבא שלי חלה באלצהיימר קשה אימא שלי במשבר נפשי מאוד לא טוב היא לא רוצה עזרה מצד אחד אני הייתי המון שנים במסגרות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות שיקומים עברתי גהנום לא עשה לי טוב לכן גם חזרתי לגור אצל ההורים כבר הרבה שנים כיום אחרי שאבא שלי חלה ואין לי קשר עם דודים או קרובי משפחה האחים שלי הסבירו לי שהם לא יכולים לעזור לי אחרי כל המקרה עם אבא שלי ביקשתי מאימא שלי שתעזור לי היא גם אמרה שהיא לא יכולה לעזור לי הלכתי לרופאת משפחה ניסיתי את העזרה שלה ביקשתי פסיכיאטר בקופת חולים לא דרך בית חולים פסיכיאטרי כי אני לא רוצה להגיע לזה עוד פעם אני מפחדת מאשפוזים דיורים מוגנים שיקומים אני עברתי את זה אני יודעת על מה אני מדברת ומצד שני אין לי ממש עזרה ממקור אחר הציעו לי ללכת למשרד הרווחה אבל אני מפחדת כי הם יכולים עוד פעם לשים אותי במסגרת הזאת ואני מפחדת עוד פעם לעבור את כל מה שעברתי שביקשתי מהמשפחה עזרה אחרת גם הם מתנגדים בעצמם שאחזור למסגרת הזאת ומצד שני אני כן רוצה עזרה בצורה אחרת אימא שלי לא רוצה שאני יעזוב את הרופאת משפחה אבל שאמרתי לה שאני רוצה אז היא צרחה עלי שלא יעיז לעזוב אותה כי היא רופאה טובה רציתי לעזוב אותה רק בגלל שהרופאה חוץ מבית חולים פסיכיאטרי לא רצתה לעזור לי בדרך אחרת ההורים שלי מחזיקים לי את הכסף אין עלי כסף קשה לי להתמודד עם עצמי לבד ועוד בגיל שלי אין לי מייל ופייסבוק כי אני לא יודעת איך לעשות והמשפחה לא מוכנה לעשות לי הם ממש מפחדים שאכתוב לאיזה משרד הבריאות או משהו כזה למרות שגם אני מפחדת ולא רוצה אבל מצד שני אני ממש בודדה אין לי עם מי לדבר אני פוחדת פחד מוות ללכת לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי יש לי חרדות נוראיות מזה אחרי מה שעברתי הרבה שנים אני מחזיקה את עצמי בכוח לא ללכת מחרדות מהם אין שום תמיכה שום עזרה לא מהאחים שלי לא מאימא שלי כי היא אמרה שהיא לא יכולה לעזור לי כרגע אין לי למי לפנות חוץ מהרופאת משפחה שההצעה היחידה שלה לשלוח אותי לטיפול פסיכיאטרי אני יושבת בבית בחרדות ודיכאונות אין לי עבודה אין לי כסף לא חברים שיעזרו לי אין לי עם מי לדבר בטלפון אני יושבת ובוכה בבית ולאף אחד לא אכפת אפילו הלכתי לרופאת משפחה ובכיתי והיא אמרה לי שחוץ מזה היא לא יכולה לעזור לי אין לי כסף על עצמי וההורים שלי מחזיקים לי את הכסף שוב אני מפחדת פחד מוות מטיפולים גם פסיכולוגים גם אין לי כסף לזה אפילו ללכת לבית חולים פסיכיאטרי ולבקש טיפול פסיכולוגי אני ממש מפחדת כלום אין לי עם מי לדבר אין לי כלום אני רק יושבת לבד בבית עם דפיקות לב נוראיות בוכה בלי סוף אין לי שום עבודה אני כן מקבלת ביטוח לאומי אבל ההורים שלי אחראים לזה הכסף לא אצלי והם לא נותנים לי להיות עצמאית אין לי אף בן אדם אבל אף בן אדם לדבר איתו אני במצוקה רגשית גם ניסיתי לדבר עם ע"רן אבל הם לא ייעצו לי בכלום אני מפחדת ללכת למשרד הרווחה כי אני לא רוצה עוד פעם לעבור סיוט וישלחו אותי לדיורים מוגנים בתי חולים פסיכיאטרים אני עברתי שם חבל על הזמן ואני מפחדת מזה בצורה מאוד גדולה אני לא רוצה לעבור גיהנום על גיהנום כמו שאומרים האחים שלי הבטיחו לי שאני לא יחזור למסגרות האלה יותר ואשאר בבית כל החיים אבל חוץ מזה הם אמרו שהם לא יכולים לעזור לי יש להם משפחות משלהם ממש אין לי עם מי לדבר בכלל ואני יושבת עם דפיקות לב חרדות עם חנק בגרון אין מי שיעזור לי בדרך אחרת מה עושים במצב כזה? בבקשה אשמח לעצה ולעזרה ממך מה לעשות במצב הקשה שאני נמצאת בו? אני ממש מודה לך על התמיכה שבת נפלאה

שלום,

יש לי שאלה על פסיכולוגיה קוגניטיבית כבר זמן מה ואני לא מצליח למצוא את התשובה באינטרנט אז קיוויתי שאולי יש כאן מישהו שיוכל אולי לעזור לי עם השאלה שלי.

נכון שיש את הקוגניציה והקוגניציה היא מגוון כל היכולות של המוח?. אז במסגרת הקוגניציה יש לנו כל מיני יכולות ורבות מהן קשורות לידע שלנו. היכולות הקוגניטיביות של קליטת המידע, היכולות הקוגניטיביות של אחסון המידע, היכולות הקוגניטיביות של שליפת המידע וכדומה'.

השאלה שלי היא כזאת:
האם הידיעה האנושית עצמה, במצבה הסטטי, כאשר לא מתעסקים בידע עצמו בשום צורה או דרך, לא קולטים אותו, מאחסנים אותו או שולפים אותו אלא כאשר הוא פשוט קיים בתוך התודעה מבלי שמתעסקים בו בשום צורה או דרך, האם ההחזקה בו היא יכולת קוגניטיבית?.
או בנוסח פשוט יותר:
האם הידיעה האנושית עצמה היא יכולת קוגניטיבית בפני עצמה?. האם ההתקיימות עצמה של ידע במסגרת של תודעה של ישות אינדבדואלית בעלת תובנה היא יכולת קוגניטיבית?.

אם כן, מה הוא שמה של היכולת הקוגניטיבית הזאת?. האם מישהו יכול להגיד לי באיזה יכולת קוגניטיבית מדובר מתוך רשימת המיומנויות הקוגניטיביות שבתמונה שבעמוד הויקיפדיה של מושג ההכרה? (כי בעמוד הויקיפדיה של המילה "הכרה" יש תמונה של רשימה של כלל המיומנויות הקוגניטיביות וחלוקתן לקבוצות של מיומנויות קוגניטיבית). תחת איזה קבוצה של מיומנויות קוגניטיביות המיומנות הקוגניטיבית הזאת נופלת?.

אהיה אסיר תודה לכל מי שיוכל לעזור לי.

היי. לאחרונה חזרו לי סממנים של הפרעת אכילה. ואני מחפשת טיפול מתאים בירושלים.