שלום רב, אני נשואה + 2 , גדלתי במשפחה בת 4 נפשות, אמא אבא ואחות ואני, כאשר אני הקטנה.הקשר המשפחתי ביני לבין משפחתי ובין כולנו הוא קשר חסר קשר, כלומר, אימי היא אישה מאוד דומיננטית,ביקורתית, ושתלטנית, לעומת זאת אבי הוא אדם מאוד מופנם,סגור, אף פעם בילדות לא הרגשתי את נוכחותו כלל, ממעט לדבר או שאפילו לא היה מדבר כלל מלבד עם אימי. אחותי ירשה מאבי את האופי. מה שכן אימי שולטת בהכל, היא בקשר איתי לוחוד, עם אחותי לחוד ועם אבי לחוד, לעומת זאת אין קשר כלל ביני לבין אחותי ולבין אבי. אבי אף פעם לא דאג לשמור איתנו על קשר. גדלנו בבית קר וקודר שאמא הייתה חונקת מאהבה ולמדב אותי בילדות לא לבטוח באף חברה ו"שחברה היא עברה", אלא רק לספר לה את כל סודותי, אימי לא לימדה אותנו בנותיה מהן מיומנויות חברתיות כלל. הינו רוב שנות ילדותינו ילדות מאוד בודדות מבחינה חברתית. לא היינו מזמינות חברות ולא היינו מוזמנות. אני זוכרת בילדות שתמיד הרגשתי מעין חלל ריק ותמיד קינאתי האלה שיש להן חברה טובה אחת לפחות ולי זה תמיד היה חסר, רק שבילדות לא ידעתי לבוא ולומר זאת לעצמי הרי שהרגשתי שאני היא כל עולמי ושהיא החברה שלי בנוסף להיותה אימי. אחותי התחתנה בגיל מאוד צעיר כך שנותרתי לגור יחד עם הורי עוד כ8 שנים בבית שלא הרגשתי בו בית. לא הסכימו לי בילדות לצבוע את החדר כשביקשתי לעשות זאת, אימי הייתה קטנה לי בגדים בגיל הנעורים שהיו מראים כבגדי פיג'מה, יום אחד בכיתה אחד הילדים שאל אותי מהיכן אני קונה את בגדי אז עניתי שאימי קונה את בגדי מהסופר ואז כיתה שלמה צחקה עלי. אימי בנוסף לא הייתה מדברת איתי ועם אחותי כלל על מיניות בבית . הייתה קונה לנו בגדים לא אופנתיים ובכל מסתירה את גופינו. תמיד הרגשתי בושה מגופים, מנשיותי. אפילו שביום כיפור בתקופת הנעורים קניתי לי שמלה צנועה לראשונה ולא יקרה כלל וחיבק י את אבי בכדי לומר לו סליחה על על השנה כמסורת לסליחות יום כיפורים לפני צאתו לבית הכנסת, ואימי לאחר שאבי יצא לבית הכנסת אמרה לי שזה לא מכבד לחבק ככה את אבא, ואמרה זאת ליד אחותי, אני ממש לא הבנתי אותה לא עשיתי משהו לא צנועה או לא מכבד, אפילו אף פעם בילדות לא הרגשתי מזה חיבוק של אבא שלא לדבר על דמות אב כלל.השנים חלפו ושמתי לב שאימי לאט לאט נכנסת לסוגיות שלי ושל בעלי בכך שהיא " מנסה לעזור לי", נכנסת לי לבית עם מפתח שבדיעבד הבאתי לה על מנת שתיקח את ילדתי מהצהרום עד שחוזרת הביתה, היא מנקה לי את הבית מסיסה לי רהיטים, יודעת איפה נמצא כל כף ומזלג בבית, יודעת עלי הכלל, יום אחד בעלי הגיע הביתה וראה שהיא לא הולכת אלא ממשיכה להישאר ולא הולכת, לדבר זה מאוד הכעיס אותו עד כדי כך
כך שזרק לי הערה" אולי נארגן לאי ך כאן שק שינה" כמובן שזה היה בצחוק אבל מאז חרד לי האסימון שאימי שולטת בי. לא מספיק כל זה היא גם אומרת לבני הבכור לבוא לישון אצלה שישבת על מנת שנתחייב להגיע אלי לארוחה גם בשישי וגם בשבת. ולא תמיד זה מתאים לנו. אני מרגישה שהעצמאות שלי נבלעת, עכשיו אני בקשר עם אימי של on and of, כרגע כבר 3 שבועות לא משוחחות. זה קרה בגלל שזרקה לי הערה על גידול הילדים ועל התנהגות של כל ילד בנפרד. שולחת לבעלי הודעות על הילדים ומזהירה אותו למשל שהילד שלי אוהב לשחק עם אקדח צעצוע והוא ילד בגיל גן, טוענת שזה יכול להוביל לדברים אלימים בעתיד. רוצה לציין שבלי שום קשר אני ובעלי הולכים להדרכת הורים,ושמה אנחנו מקבלים הכוונה.אימי כל הזמן רוצה להיות מעורבת, ושמבשת ממנה עזרה עם הילדים לא תמיד יכולה,צץ לה משהו דחוף, או שאם שומרת שואלת אחרי שעה מתי באה וחופרת לי לבוא מהר כאילו קרה משהו, אפילו לא מוכנה לשמור על ילדי כאשר אני ובעלי רצינו לצאת ליום הנישואין ללילה אחד במלון. מתי שנוח לה עוזרת ומתי שלא אז לא ואם עושה זאת אז כאילו אני.מחויחבת בפניה להחזיר לה את מה שהעניקה בעודף תשומת לב שאפילו לעצמי אני לא נותנת. אני אובדת עיצות. אין לי תמיכה כלל מהמשפחה ,אין תקשורת כלל ממש עצוב שזה המצב למרות שכן ניסיתי להתחבר לאחותי אף היא מאוד מנותקת כי זה האופי שלה. אני מוצאת את עצמי ממש בוכה ןמרחמת על עצמי שזאת המשפחה שלי, לעומת זאת אצל בעלי המשפחה יותר חמימה ןמכילה ומתעניינת. אה ועוד משהו,אף אחד בילדות לא דחף אותי ללמוד לבגרויות,אני ציינתי לעצמי מכספי שעבדתי מגיל צעיר מורים פרטיים, לאומי לא היה כלל אכפת מתחומי בבית הספר, כאילו אני אוויר בבית, לא היה אכפת לאף אחד מההצלחות והקידום שלי וכן הצלחתי בעונות עצמי לסיים בגרויות וללמוד לתואר. ממש עצוב שאף אחד לא נתן לי מילה טובה בילדות ושגדלתי לילדות עצובה שכזאת. זהו פרקתי. אשמח לקבל. עלות עידוד, או עיצות. תודה רבה.
