פורום פסיכולוגיה

שוב שלום,

ההבנה שבכדי לתמוך בבני משפחתך כראוי יש צורך לחזק את עצמך היא חשובה ומשמעותית. אני מקווה שתמצאי את הדרך לקבל תמיכה בתקופה זו, ולהתחזק פיזית ונפשית ובהמשך גם להרגיש שאת מצליחה לתמוך בבני משפחתך, מבלי שתמיכה זו תגרום למצוקה כה גדולה. 

תרגישי טוב,

יעל 

שלום רוני.

אני מבינה את דאגתך, מאחר ולקיחת אחריות וחיבור לקיומה של בעיה היא צעד ראשון וקריטי להנעת שינוי.

לאור התנגדותה של אישתך לקבלת עזרה, אני מציעה לבקש ממנה לפנות יחד איתך להדרכת הורים, תוך הדגשת הצורך שלך עצמך בקבלת ייעוץ והכוונה הורית. במקרים רבים, הקונספקט של הדרכת הורים מעורר פחות חשש ואשמה מ"טיפול", ומאפשר להורים לחלוק באחריות על המצב בבית ולא למקם את הקושי או ה"בעייתיות" רק אצל הורה אחד. הדרכת הורים תסייע בעיבוד הקשיים מול הילדים ועשויה לעורר מוטיבציה ונכונות לעבודה פנימית גם בהיבטי חיים אחרים.

במידה וגם הצעה זו לא תענה, אני מציעה לומר לאישתך שאתה דואג לילדים הן לאור התפרצויות הזעם שלה והן לאור היבטים אחרים הקשורים בתפקוד התא המשפחתי, ושתפנה להדרכה גם בלעדיה. אמירה מסוג זה יכולה להוות "איתות רצינות" ובכך לעודד אותה להצטרף אליך וגם אם לא- תוכל להשתמש בהדרכה כדי לחשוב כיצד לסייע לילדיך במצבי התפרצות וכיצד לבנות דיאלוג אשר ישכנע את בת זוגך לפנות גם כן.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימת אנשי המקצוע המתמחים בהדרכת הורים להתייעצות ובחינת טיפול

ציונה שלום.

הטיפול הנכון לטיפול בהפרעת קשב וריכוז הינו טיפול משולב הכולל טיפול תרופתי, התנהגותי ורגשי.

הטיפול התרופתי, הינו רק חלק מהטיפול ומותאם ע"י הרופא למצב ולצרכיו של הילד. 

נטילת התרופה אינה מרפאת את הפרעת הקשב והריכוז אלא ממתנת את ביטויי הפרעת הקשב ( היפראקטיביות, אימפולסיביות, חוסר קשב ועוד), 

בזמן נטילת התרופה:
בזמן נטילת הטיפול התרופתי הילד בדרך כלל ירגיש הקלה ויכולת להתמודד עם מטלות הדורשות ריכוז וקשב שללא התרופה יתקשה לבצען וכך יוכל למצות את הפוטנציאל שלו ולהביא את היכולות שלו לידי ביטוי.

מה עושה התרופה? המוח שלנו בנוי מרשת של עצבים המקושרים באמצעות חומרים שונים, אחד מהם הוא הדופמין. הדופמין משפיע על רמת הקשב שלנו. אצל אלה המאובחנים כסובלים מקשב וריכוז הדופמין מגיע באופן לא תקין וכך נוצר קושי בוויסות.

טיפול תרופתי נועד לווסת את מעבר הדופמין במוח. הבסיס הטיפולי התרופתי בהפרעת קשב, הוא מתן תרופות מקבוצת הסטימולנטים (תרופות מעוררות שלהם יש השפעה מעוררת על הגוף). קבוצת הסטימולנטים נחלקת לתרופות על בסיס החומר הפעיל מתילפנדיאט או תרופות על בסיס החומר הפעיל אמפטמין (תלוי בסוג התרופה הנלקחת). הסטימולנט למעשה מאפשר למוח להעביר את הדופמין ממקום למקום באופן תקין.

כמו כל תרופה, יש לה השפעות לוואי -  היות והתרופה מפריעה לישון, מומלץ לא לקחת אותה בערב. 
התיאבון נעלם לכמה שעות בזמן נטילת התרופה. אך חשוב להדגיש שכאשר פגה השפעת הכדור התיאבון חוזר.  חשוב לזכור שכל משתמש יושפע אחרת מהתרופה. יהיו ילדים שיסבלו מכל תופעות הלוואי הנפוצות, ויהיו כאלה שלא יסבלו מאף תופעת לוואי. הדרך היחידה לדעת מהן השפעות התרופה היא לנסות אותה למשך תקופה מסוימת (על פי שיקול דעתו של הרופא המטפל) ולשים לב לשינויים בהרגשה. בכל אופן כשתם זמן השפעת התרופה כל תופעות הלוואי יחלפו.  מעבר לכך, יש ילדים (לא כולם!) שעלולים לסבול בתחילת השימוש מתופעות כמו עצבנות, נמנום, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות ודפיקות לב. כל אלה הם תוצאה של הסתגלות לתרופה והשינוי ברמת האדרנלין בגוף –  הם יחלפו, בדרך כלל, אחרי שבוע של טיפול סדיר. 
אין לתרופות להפרעת קשב תופעות לוואי ארוכות טווח.

שולה שלום.

למרות שבמרבית הפעמים, אנו נראה את הסימפטומים מופיעים בגילאים צעירים ומעוררים בסביבה את החשד להפרעת קשב וריכוז.
במרבית הפעמים, מומלץ להמתין עד לסביבות גיל 6 טרום העליה לכיתה א'.
ישנם מיקרים בהם, למרות הגיל הצעיר העוצמה של הסימפטומים חמורה ופוגעת במיצוי הפוטנציאל של הילד והשתלבותו במסגרת הגן.
במקרים אלו, למרות הגיל הצעיר - מומלץ לפנות לאבחון הפרעת קשב וריכוז על מנת למנוע תחושות תסכול ,חוסר הצלחה ופגיעה בדימוי העצמי של הילד.
וכן, לא ליצור מצב שהילד ייתפס "כבעייתי" ע"י הגננת, וחלילה ידחה על ידי החברים בגן עקב התנהגות מתפרצת או/ ואלימה.
אבחון קשב וריכוז בגיל 4 מתבצע אך ורק ע"י פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער אך חשוב שיהיה בעל ניסיון רב בגיל הרך או דרך התפתחות הילד ע"י רופא התפתחותי בעל מומחיות נירולוגית. 
פניה למסגרת התפתחות הילד או פסיכיאטר חשובה על מנת לבצע אבחון כולל ולהתייחס לאבחנה מבדלת ולא רק להפרעת קשב וריכוז.

ברגע שהילד מאובחן, אין צורך באבחון נוסף, כיוון שהפרעת קשב וריכוז הינה אבחנה קבועה ולא משתנה.

היה והילד יאובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז , מומלץ להמשיך ולהיות במעקב רפואי לאורך השנים , כיוון שהעוצמה וסוג הסימפטומים משתנים עם הגיל.

שלום לך,

נשמע שהחוויה איתה את מתמודדת מציפה רגשות שונים ומורכבת להתמודדות. מצבו של אבא משפיע על כל בני הבית ונראה שאת מאוד מעורבת ומגויסת לתמיכה בשני ההורים. מצד שני, אמך אישה מבוגרת, וכל עוד אין סכנה ממשית לחייה יש צורך לכבד את רצונה. אני לא בטוחה שאני מבינה למה הכוונה ב״התמוטטות נפשית״, אבל אם יש סכנה אובדנית, כמובן שמוטל עליך לפנות לעזרה. אך אין סכנה שכזו, ובהנחה שהיא אינה מעוניינת בעזרה נפשית, אפשר לדבר איתה ברוגע וברוך ולנסות להבין ביחד איתה מהיכן מגיעה ההתנגדות, אך לא ניתן להכריח אדם לקבל עזרה אם אינו מעוניין בכך. אם הרגשת שטיפול עזר לך בעבר, אולי תוכלי את לפנות להמשך טיפול בו תוכלי לעבד את החוויות שאת חווה בבית ומול האחים ולחשוב ביחד עם איש טיפול מקצועי כיצד תוכלי לתמוך בהוריך בצורה הטובה ביותר בתקופה זו של חייהם. גם אם יש התמודדות מורכבת בבית, כדאי שלא להזניח את עצמך בדרך ואת הבריאות הנפשית שלך, שכן מצב שכזה יכול להיות מאוד שואב נפשית. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום מאי,

נשמע שחווית אכזבה שכן היתה ציפייה למעבר ל״שלב הבא״ ובמקום את חווה משבר באמון, בשלב יחסית מוקדם, עוד בטרם הצליח להיבנות אמון שמתבסס על ניסיון ארוך טווח. יצירה של אמון בין בני הזוג הוא חלק מרכזי מבנייה של קשר, ונשמע שזה בהחלט משהו שחשוב לך ובצדק. לצערי לא אוכל לענות לך האם ניתן להתגבר על זה או לא. זה תלוי בשניכם, ובמידה בה תוכלו לפתוח את הדברים בצורה כנה ולהפוך נושאים שלא היו מדוברים למדוברים. בהנחה שהבחור נהג לשקר לך, אני מאמינה שבנייה מחדש של האמון בו תהיה מורכבת עבורך. אני מציעה שבכל מקרי תיקחי לעצמך קצת זמן לבחון את התחושות שלך לגביו ותחכי עם מעבר לשלב, שכן כרגע צריך לבחון האם יכולה להתאפשר בנייה מחודשת של אמון, והאם תוכלו לייצר תקשורת פתוחה ללא צורך בשקרים ובהסתרות.

בהצלחה,

יעל  

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול זוגי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום אלון,

בעיות שינה (אינסומניה) יכולות להיגרם מסיבות שונות, פיזיולוגיות או פסיכולוגיות. לעתים קרובות קשיי שינה קשורים במצב נפשי שכן השינה מושפעת בקלות ממצבי מתח נפשי. אני מציעה שתתייעץ עם רופא המשפחה בעניין, ובהנחה שקשיי השינה לא קשורים לגורם פיזיולוגי כלשהו, אפשר יהיה לבחון את האפשרות שאתה חוווה מתח נפשי כלשהו שמתבטא בקשיי שינה. במידה וזה המצב, תוכל לטיפול פסיכולוגי כאשר המטפל יוכל לעזור לך להבין את המקור לאי השקט שאתה חווה ותוכל להתחיל לטפל בכך. תוכל לקרוא בלינק המצורף עוד על קשיי שינה ושיטות הטיפול. כמו כן, כדאי לקרוא על היגיינת שינה (גם כן בלינק המצורף) ועל האופנים בהם ניתן לשפר את חוויית השינה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום אילה.

בין אם מדובר במבר גיל המעבר ובין אם בהתרחשות נפשית אחרת המביא לתסכול, חוסר סיפוק ודיכאון, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה לברר יותר לעומק את מקור התחושות. פעמים רבות ה"סימפטומים" מגיעים כאשר הנפש אינה מצליחה לתת מילים ומשמעות לחוויה נפשית מסוימת ובמקומות אלו הטיפול מסייע במתן מילים לחוויה הנפשית וכך גם מצליח לשחרר את הנפש מהצורך לייצר סימפטומים. בהתאם, אני חושבת שכדאי לעודד את בן זוגך לפנות לטיפול שיסייע לו בתהליך זה. במקביל, חשוב וכדאי להיות אוזן קשבת לתחושותיו, לתת להן לגיטימציה ולהביע אמון באפשרות להשתמש בתחושות אלו כבסיס לשינוי והרחבה של היכולות ותחומי העניין האישיים.

ליטל

שלום שמרית.

טיפול פסיכולוגי אכן דורש משאבי זמן, כסף והשקעה רגשית גבוהים, ולגיטימי, טבעי וחשוב שאת עוצרת לבדוק האם השקעה זו נכונה עבורך כרגע. 

לצערי, אני חוששת שאין לי תשובה פשוטה עבורך. אין "מתכון" לנקודת הסיום המומלצת מאחר ומטופלים שונים מאוד במטרותיהם, בקשיים שמביאים אותם לטיפול ובקצב ההתקדמות שלהם. באופן כללי אני יכולה לומר שטיפול יכול לשמש לשתי מטרות מרכזיות- פתרון סימפטומים או קשיים נקודתיים ומתן מקום לנפש כך שיתאפשרו תהליכי צמיחה, העשרה וגדילה אישית. חלק מהמטופלים בוחרים לסיים טיפול לאחר שהשיגו תוצאות רצויות ספציפיות וחלקם רואים בטיפול אמצעי שיכול ללוות אותם לאורך תקופות חיים ממושכות. שתי הבחירות לגיטימיות, כמובן, ואולי הבחנה זו תסייע לך מעט בהתלבטות. 

מעבר לכך, מחשבות על סיום הטיפול יכולות לגעת בנושאים, רגשות ורבדים רגשיים רבים ולכן, למרות שהקושי הכרוך בכך, חשוב לפתוח את הנושא מול המטפל ולהבין איתו יותר לעומק מה מקור הרצון לסיים- מיצוי? קושי בכניסה לנושאים עמוקים יותר? ומדוע קשה כ"כ לדבר על כך- האם, למשל, את חוששת להעליב או לפגוע במטפל? 

במילים אחרות, נושא הסיום הוא תוכן נפשי בפני עצמו וכדאי להתייחס אליו כאל כזה ובהתאם, לתת לו מקום בשיח הטיפולי. העלאת הנושא לגיטימית וחשובה, ואני מאמינה שהמטפל יוכל לתת לה מקום מכבד ופתוח.

ליטל

שלום לך.

אני מבינה מדבריך את התסכול ואת הכמיהה להיות מובן, ואולי גם "זכור" ושמור יותר בנפשה של המטפלת. אני מבינה מדבריך שאתה ער לכך שהקושי אינו ייחודי לקשר עם המטפלת אלא מבטא ומשחזר קשיים מקשרים נוספים מחייך ולכן, במובן מסוים, לא מפתיע ואף חשוב שקושי זה בא לידי ביטוי גם בקשר הטיפולי- ביטויו בקשר אמור לאפשר לכם לעבד אותו באופן חי ומשמעותי שעם הזמן ישחרר אותך ממנו במידה מסוימת לפחות. 

קשה להחוות דעה מהצד ולקבוע האם מה שקורה בטיפול הוא שחזור וביטוי של קשיים רגשיים אשר מאפשר לכם עיבוד והתקדמות או כשל של המטפלת- למרבה הצער אלו דברים שאפשר לדעת בד"כ רק מתוך הטיפול ובדיעבד. לכן, אני יכולה רק להמליץ להמשיך והלעלות את הנושא מול המטפלת ולתת לעצמך את האפשרות להתבונן ולחקור אותו יותר ויותר לעומק, בתקווה שעם הזמן חקירה והתבוננות אלו יאפשרו גם הקלה ושינוי.

ליטל

שלום לך.

מתיאורך אכן נשמע שמדובר בחרדות אשר באות לידי ביטוי דרך סימפטום פיסי. סימפטומים פיסייים-רגשיים נוטים לייצג תכנים נפשיים או קונפליקטים אשר אינם מודעים לאדם עצמו- לא פעם דווקא אנשים יציבים ומתפקדים מוצאים עצמם מתמודדים עם סימפטומים מסוג זה אשר מייצגים את חלקי הנפש היותר פגיעים ורגישים אשר לפעמים "נדחקים" או "מושתקים" על ידי חלקים מתפקדים ו"פרקטיים" יותר. בהתאם, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה לברר יותר לעומק את מקורם הלא מודע של הסימפטומים והחרדות. במרבית המקרים, בירור ועיבוד של היבטים אלו משחרר את הנפש מהצורך לבטא אותם דרך סימפטומים. במקביל, הטיפול הפסיכולוגי מקנה כלים ומיומנויות לוויסות והרגעת החרדה.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול בחרדה להתייעצות ובחינת טיפול

שלום דורין.

מאחר ואני מבינה מכותבת שאלתך שמדובר בילדה, מציעה לפנות לאל"י- האגודה להגנת הילד ולקבל מהם הכוונה לבי דרך הפעולה היעילה ביותר. כמובן, במידה ומדובר באלימות משמעותית יש לפנות מיידית למשטרה.

ליטל

שלום אבי,

לצערי איני מכירה מחקרים שנערכו בנושא. אולי כדאי לפנות ליד ושם ולהתייעץ איתם.

ליטל

שלום לימור,

נשמע שכרגע את מרגישה בדידות ושהכעס יצר נתק בינך ובין בני משפחתך. לצד זאת, את מתארת התמודדות נפשית, עם טראומה בעבר, שמייצרת חרדה ואולי קשורה גם היא לכעס שאת חווה. לצערי, אין ביכולתי לתת ״עצה״ לגבי איך להרגיע את עצמך. כואב לשמוע שהכעס יצר נתק בינך ובין בני משפחתך, דווקא בתקופה בה נשמע שאת זקוקה לתמיכה. מעניין מדוע ההצעה לפנות לטיפול מעוררת כעס גדול מצידך. אולי תוכלי לשאול את עצמך מה המשמעות של לפנות לטיפול עבורך? ומדוע הצעה זו מצד הסביבה מייצרת כעס שכזה? נשמע לי שאולי ההצעה של בני משפחתך לפנות לטיפול התפרשה על ידך כאמירה שאינם רוצים לשמוע את השיתוף או לעזור לך. אני מבינה את הצורך בכך שכאבך יישמע וברצון לשתף ולהיתמך על ידי בני המשפחה, אך ייתכן ובני משפחתך רוצים בטובתך אך מרגישים שאין בידיהם את הכלים המקצועיים המתאימים לתמוך באופן מלא ועל כן מציעים גם טיפול. אני סבורה שהתנתקות מבני המשפחה יכולה לייצר עוד מתח, בתקופה בה את זקוקה לתמיכה, וחבל. אולי כדאי לבחון החלטה זו והאם היא באמת מיטיבה עבורך כרגע וכן לבחון את הסיבות לחוסר הרצון לקבל תמיכה טיפולית.

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקרוא כאן עוד על מה זה טיפול פסיכולוגי שיכול להיות מועיל

שלום אוהד,

טוב שעשית את כל הבדיקות הרפואיות ושהן יצאו תקינות. בהנחה שבאמת אין סיבה פיזיולוגית לתחושות האלו, ייתכן בכל זאת שהמצב קשור לחרדה כלשהי. על אף שאתה בתקופה טובה, יכול להיות שעצם חוויית אובדן השליטה שחווית באמסטרדם במהלך צריכת המריחואנה יצרה חרדה כלשהי ששבה ועולה במצבים שונים. חרדה עלולה לעלות גם במצבים בהם אין מצוקה נראית לעין, אבל בכל זאת יש משהו שמעורר אותה (למשל, פחד מאובדן שליטה). נשמע מדבריך שהחוויה שחווית עוררה חשש מכך שהמצב הנוכחי לא יחלוף ושהוא ישבש את תכניותיך לעתיד. חשש זה בפני עצמו יכול לעורר חרדה ולייצר תסמינים פזיולוגיים שונים (גם אם החרדה לא מודעת). 

ייתכן ובכל זאת יש צורך להתייעץ באופן מקצועי עם איש מקצוע מתחום הנפש (פסיכיאטר, או פסיכולוג) שיוכל לעזור לך להבין האם ייתכן שהתסמינים שאתה חווה קשורים בחרדה (חרדה לא חייבת להגיע עם טריגר נראה לעין). במידה ותגיעו למסקנה שהתשובה היא כן, קיימות שיטות טיפול פשוטות וקצרות מועד כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי (cbt) לטיפול בחרדה ספציפית. בכל מקרה, אני מציעה לא להיבהל מהמצב שכן הבהלה יכולה להחמיר את התסמינים ולנסות לפנות לעזרה. אני מניחה שמיותר לציין שכדאי להימנע מצריכה של מריחואנה או כל חומר משנה תודעה.

בהצלחה,

יעל