פורום טיפול נפשי

שלום, אני מאוד מודאגת ממצבי הנפשי ואשמח לשמוע חוות דעת. ילדתי את בני לפני שלושה חודשים ומאז חיי התהפכו. אני מאגישה שהחיים שלי נהרסו הכל נקטע ואני הולכת אחורה. כל פעם שיש יום לא טוב אתו אני מתוסכלת מאשימה טת עצמי שאני אמא גרועה
בנוסף התחלתי לקלל את בעלי בלי סוף והיו פעמיים של אלימות פיזית. אני בחיים לא הרבצתי לו לפני
הכל מפחיד אותי ואני מפחדת שאני השתגעתי/ אשתגע
כן אציין שיש ימים מאוד גם טוב עם התינוק וכשאני מחייכת אליו זה מהלב ומאהבה ואני דואגת לו לכל הצרכים וגם מניקה.
מודאגת בעיקר מהתפרצויות על בעלי שעושה הכל בשבילי וזה לא מגיע לו
האם זה חמור? ודורש טיפול בכדורים או יכול לעבור לבד?
תודה

היי

בימים האחרונים איבדתי את האיזון. הייתי אצל הרופא שלי והוא לא רצה לשנות או להוריד או להעלות את התרופות הוא אמר לי לעשות פעילות כי אני מרגישה דכדוך קל. אני רוצה לחזור לעצמי לשמחת חיים שלי איך עושים את זה? בנוסף לפסיכולוגיה חיובית? שוב הרופא שלי אמר לי לעשות פעילות שתרופות לא יעזרו אשמח לטיפ קטן. אני ממש מודה לך ליטל שיהיה לך יום נפלא

למנהלות הפורום שלום ובוקר טוב. יש לי רשימת פסיכולוגים ממרפאת קופת החולים שלי, ואני לא יודעת במי לבחור. אספר בקצרה מה הבעייה שלי: אני עוברת סוג של משבר תעסוקתי ומתקשה להתקדם הלאה עם עצמי. אשמח לקבל את עצתכם, כיצג לבחור, בנוסף חיפשתי המלצות על מי שאני חושבת לפנות אליה אך לא מצאתי.
שבוע טוב, והמשך יום נעים.

היי,

בהמשך לשאלה הקודמת שלי - איך מוצאים מטפל המתמחה בשיטה ?
אודה להכוונה

היי,
יש לי קושי להתמיד במקומות עבודה, נראה כי אותם קשיים צפים מול המעסיקים\מנהלים ואני לא מצליח להבין למה.
אודה להמלצה על טיפול מתאים.

הי ליטל
לאחרונה אני כותבת כאן הרבה
אני בטיפול אינטנסיבי מאד גם דינמי וגם אי אמ די אר בגלל ptsd
חזרתי אליה לפני חודשיים אחרי 5 שנות טיפול מגוונות אצל מטפלות אחרות.
האחרונה שהייתי אצלה שנה וחצי ולא התחברתי אליה אבל לא היתה לי משהי אחרת וככה סחבתי מטיפול לטיפול והרגשתי שאני קורסת אבל פחדתי ליפול כי לא סמכתי עליה
מפה לשם חזרתי לראשונה זאת ששם הלב שלי הרגיש בטוח להתפרק
והתפרקתי התפרקות אכזרית
כבר אחרי שני מפגשים הנפש שלי התמוטטה היא הפנתה אותי לפסיכיאטרית שקבעה שזה דכאון מג'ורי ודכאון אחרי לידה.
התחלתי טיפול בציפרלקס וזיפרקסה
מנסה לשרוד
הטיפול מציף אותי מאד והמרחב בתוכי רעיל ולא מכיל
אני מרגישה שכל הכאב שצברתי פשוט מציף אותי והבית הפנימי שלי התמוטט
כואב לי מאד הבפנים אני מרגישה חסרת ערך ומרגישה דפוק עם עצמי
אני מתפקדת אבל מינימלי ומבן אדם חברותי הפכתי לכבויה וסגורה ונמנעת מבני אדם
אני בן אדם מאד קיצוני כשטוב לי אני לא מצליחה להתחבר לעצמי וכשרע לי מאד מאד מאד אני מצליחה לדייק ברגשות
ולכן אני חושבת כל הזמן שבגלל זה הדכאון הזה לא עוזב אותי.
אני מרגישה שכל עוד הוא כאן הילדה הפנימית שלי מקבלת מענה וכשאני חזקה אז אני הולכת רעבה
אני מרגישה אשמה שהגיע אלי הדכאון הזה
ואני שונאת את עצמי וזה לופ שלא נגמר
התחלתי לספר למטפלת שלי היום על הטרדה שעברתי דרך הרשת מאישה
ואז נגמרה הפגישה ואני מתחרטת שספרתי לה ומפחדת שהיא תגיד לי שאני אשמה שנתתי לה שצילמתי לה שהתכתבתי שהמשכתי למרות האלף נורות אדומות
זהו אני מוצפת מאד ומרגישה שכל פעם אחרי הפגישה אני מוצפת
מלבד הדכאון שמציף אותי התכנים בפגישה משגעים אותי לגמרי
היום הרגשתי פיזית שאני נחתכת מבפנים
קשה לי נורא
ואני מרגישה שכואב לי נורא ואני אשמה בכאב הזה
כאילו שהייתי יכולה לעצור את הדכאון הזה
כאילו יזמתי אותו
אני יודעת שאני לא
אבל אני מרגישה אשמה ומיואשת
איך יוצאים מדכאון?

שלום, ביתי הבכורה (יש 2 נוספים בת בגיל 24 ובן 20)בת 26 גרה עם בן זוגה ומגיע אלינו פעם בחודש/חודש וחצי, יש איתה תקשורת יום יומית בטלפון. כשהם מגיעים אלינו לסופש. 1- הם מגיעים בשעה 18.00 בערב ואחרי חצי שעה הולכים לנוח וקמים כשיושבים לאכול א. ערב.
2. ביתי מדברת אלי לפעמים בצורה לא מכבדת מול בן זוגה-הפעם ממש גרמה לי לבכות
3. היא מתנהגת כמו אורחת בבית, כשכולם מסדרים שולחן/ או מפנים עד שלא מבקשים ממנה היא לא קמה.


מה עלי לעשות? אשמח לתשובתכם

שלום,
אני מרגישה ש״יש בי בעיה״. כל פעם מחדש אני מרגישה שמגיעה לאותו מקום. אני מרגישה מתוסכלת, אני לא מצליחה לראות את העתיד של עצמי- לא מצליחה לראות תמונה שאני יכולה לשאוף אליה. התקיעות הזו נוגעת פחות או יותר לכל תחום בחיים שלי- בזוגיות, בתחום מקצועי, חברתי, ומשפחתי. משהו מרגיש לי מתוסבך יותר מאנשים אחרים, אני רואה אנשים סביבי מתמודדים עם בעיות שונות ועוברים אותן, הם מפחדים וחרדים פחות ממני, הם החלטיים יותר ממני. נראה שדברים פחות מסובכים אצלם. אצלי הכל תמיד מלא בכל כך הרבה רבדים ואני מרגישה שהולכת המון לאיבוד עם עצמי ובתוך עצמי, לא מצליחה לקחת החלטות, נמצאת המון בלחץ ובתחושה של חוסר שליטה ובעיקר הרבה תסכול מעצמי.
אני נמצאת בקשר זוגי כבר קרוב לשנתיים, מההתחלה היו לי ספקות, ועוד לפני הקשר ליוותה אותי תחושת התקיעות הזו. בן הזוג שלי מדהים מכל בחינה, הוא מכיל אותי, ואני מרגישה בטוח וטוב איתו. ועדיין משהו בראש שלי לא מרפה, ואני כל הזמן מתנדנדת ביחס אליו ובתחושות שלי אליו. מרגיש לי שיש משהו עמוק מאוד שאני צריכה לפתור כדי שדברים יוכלו לעבוד איתו, ובינתיים נוצר מצב שפעם בכמה זמן יש פיצוץ שגורם לנתק בינינו ותחושות מאוד קשות של שני הצדדים, פיצוצים שמביאים כמעט לפרידה. אני רוצה לטפל בעצמי, אני רוצה להבין דברים, לשנות את התקיעות בחיים שלי באופן כללי, ולהצליח לגרום לקשר הזה לעבוד בפרט, להבין את מה שאני צריכה להבין כדי שהפיצוצים המתישים האלה ייפסקו- ברור לי שריבים וכעסים תמיד יהיו, אבל הפיצוצים האלה נוגעים לדברים כל כך מהותיים בקשר, וזה משהו שברור לי שלא צריך לקרות בתדירות כל כך גבוהה- גם בתחושה שלי, וגם מכל ההתנהלות של זוגות שאני רואה מסביבי. אשמח לעצה שתוכל לקדם אותי בכיוון כלשהו. מפחדת מאוד לאבד את בן הזוג שלי…

הייתי אצל כמה פסיכולוגים אך לצערי התחושות שלי שהמומחים לא תמיד יודעים להבין את עומק הבעיה.
האם יש מומחים עם יכולות הבנה עמוקות מהממוצע? כלומר למטופל עם IQ גבוהה.

אחרת , כל מפגש שלי עם מטפלים מסתיים בבזבוז כסף וזמן יקר.

שלום רב,
אני מתמודד כבר שנים עם פוסט טראומה, אמנם לא אובחנתי רשמית, אבל כך אני מניח. בנוסף, עברתי תקיפה מינית.
הגעתי להבנה שאני צריך עזרה, אך השפע פה מעט מבלבל. האם יש דרך טובה לדעת איזה טיפול מתאים יותר? בין טיפול במים או cbt.
תודה מראש.

שלום, האם עיסוק תדיר ואפילו אובססיבי בנושא מסויים זה רומינציה?
כל פעם זה נושא אחר, הפרעה שיש לי, תחום שמעניין אותי וכו. זה יכול לבוא לידי ביטוי בחיפוש על הנושא באינטרנט כל הזמן וביסודיות, קריאת ספרים, כניסה לקבוצות בפייסבוק, "ניתוח" אנשים ("יש לו את התסמינים של ההפרעה הזו").
אני עושה את זה כדי לקבל מידע ותמיכה והיום גם כדי לקבל כלים להתמודד.
אני כן מבחינה שהעיסוק הזה לא תמיד עושה לי טוב, והאמת שעכשיו כשכל כך טוב לי מפחדת שזה חלילה יביא לנסיגה במצב. פעם לא שלטתי בזה, היום יש לי יותר שליטה.
אז השאלות שלי הן אם זה רומיניציה? האם עיסוק אובססיבי בנושא מסויים קשור להפרעת אישיות גבולית? וכמובן, איך מפסיקים עם זה?

מה זה הזדהות השלכתית
ומה ההבדל בין השלכה להזדהות השלכתית?
והאם תלות בפסיכולוגית
או התאהבות בה זה הזדהות השלכתית?
אשמח לתשובה

היי ליטל.
8 שנים של טיפול אצלה.עם הפסקה של 10 שנים בין השנה השלישית לרביעית...
עברנו הרבה יחד, והיא אחד העוגנים בחיים שלי ובין האנשים שאני הכי סומכת עליהם בעולם.(בתקופה הקשה ההיא, הקשר איתה החזיק אותי בחיים).
אמרתי לה לא פעם שמבחינתי זה לכל החיים.עד שאחת מאיתנו תעזוב את הכדור..והיא אומרת בתגובה שכל עוד אני ארצה,נמשיך.
השגנו הרבה מטרות, ואיכות החיים שלי השתפרה מאד, אבל זה לא טיפול של יעדים- זה יותר כמו קיבוע ל"שלד" של הנפש שלי.וגם גדר ששומרת עליי...
אז מה אני רוצה/שואלת? קודם כל, האם זה בסדר? זה בסדר שזה ככה? זה יכול להיות ככה?
וגם למה למרות כל הזמן הזה והבטחון, אני עדיין זקוקה לנוכחותה הקונקרטית בין הפגישות ולפעמים זה מכאיב.ומכעיס.
האם זה ביטוי להפרעה שלי וצריך לתקן את זה?
אני רוצה להדגיש שהיא שומרת על הגבולות ועל הטיפול, אפילו הפסקנו את התקשורת בין הפגישות (מותר לי לכתוב לה מיילים אבל סיכמנו שהיא לא מגיבה).

ליטל קודם כל תודה
הלוואי והיית יודעת כמה זה מקל האפשרות לכתוב כאן וכמה התשובות שלך תמיד מצליחות גם לכבד וגם להקל בלי לפגוע בטיפול.
אני מרגישה כל פעם איך ברגעים של נפילות קשות, חוסר אונים ורצון לעזוב הכל, את במילה שתיים כאילו מחזירה אותי למסלול (לטיפול) ונותנת לי עוד דחיפה, עוד נשימה עוד טיפה כוח להתמסר לטיפול ולכאבבבב האינסופיי שבא יחד איתו
אני כאובה נורא , שכחתי שאפשר להגיע לכאלה רמות של כאב

אני לא יודעת ממה להתחיל.
אובחנתי כסובלת מפוסט טראומה ודכאון
התחלתי לקחת כדורים
אני כבר לא בוכה כל היום כבר לא שורף לי ברמה של מוות והדיאלוגים הפנימיים טיפה התמתנו
אבל
השנאה העצמית היריות בעצמי התיעוב לעצמי לא נמחק הוא עמוק ושורף ודוקר
וקשה לי ואני מרגישה רע
אני לא עובדת כבר שנה ועכשיו עקב מצב כלכלי אני כנראה אצא לעבוד ואני פוחדת מזה נורא
אין לי כח לייצר אינטראקציה עם אנשים חדשים
גם את הקשרים החברתיים לא חידשתי ואני יוצאת רק מתי שחייבת לא מעבר
והיום ישנתי עד הצהריים ואחרכך הייתי עם הילדים והרגשתי האמא הכי נוראית שיש קשה וכבדה וחסרת בטחון
לא הייתי רוצה אמא כמוני לעצמי
וכבר כמה ימים שאין לי כח נפשי להתקלח ואני מרגישה פיצוצים בתוכי אני לא בוכה אבל טובעת בשנאה עצמית ובקורת נוקבת
ואני צריכה חיבוק ואפילו שיש לי אמא אני מחפשת אמא ומקום חם להיות בו ובו זמנית רועדת מזה פחד מוות
ועכשיו אני במיטה כבר כמה שעות ולא יוצאת ממנה
אני מרגישה שהעולם הפנימי שלי קורס ואין לי כח לחיות מלחמות
מצד שני יש לי קטע שכשרע לי הכי רע וכואב שיש אז אני מרגישה חזק את הרגשות וברורה איתם וכשטוב לי אין לי דיאלוג עם עצמי
בקיצור בלבלתי אותך גמני מבולבלת
וכואב לי בחלק הכי רגיש ועמוק של הלב
ואני לא בוכה רק שוכבת מפורקת במיטה ולא רוצה לקום
שברתי תהליך של אימוני כושר שלא פספסתי גם בימים הכי קשים והיום לא הלכתי
שברתי תזונה בריאה של יותר מחודשיחם והיום התפרקתי על שוקולדים
שברתי כל דבר שחיזק אותי
ואין לי כח אלי
ויש מלא כביסות והבית לא מתפקד ככה
אבל יש מלחמה בתוכי וכרגע החושך גובר על האור