פורום טיפול נפשי

שלום לך.

כפי שכתבת, אני אכן חושבת שהשאלות שאת מעלה הן חשובות ועמוקות לכן מקומן בטיפול. החוויה שהכעס פוגע והורס היא חוויה רגשית שהיא חומר לטיפול, ולא למענה טכני, וחבל "לבזבז" שאלות כאלו על הפורום, על אף ההקלה הרגעית שהמענה יכול להביא איתו. מעבר לכך, אני חוששת שאני לא יכולה להשיב בשמן של "אנחנו המטפלות". כל מטפלת ואופייה, כל מטופל ואופן ביטויו וכל צמד טיפולי על מה שעולה ומתעורר בו.

אם זה בכל זאת מרגיע מעט, אני יכולה לומר שאחד ההיבטים החשובים בטיפול, הוא היכולת של המטפל/של המטפל והמטופל לחשוב על מה שקורה בו ולא רק על התכנים אשר המטופל מביא עמו. במובן זה, למטפלת "מותר" להרגיש כעס, פגיעה או עלבון- אך הציפייה היא שתוכל להבין מה משמעותם של רגשות אלו, ומה הם מספרים על מה שקורה למטופלת ברגעים אלו.

ליטל

שלום לך שוב,

אני מבינה שהטיפול מציף ומעלה קשיים מאוד משמעותיים. נראה ששאלתך האם זה בכלל מתאים לי, מגיעה מתוך כאב ומצוקה שכעת מרגישים בלתי נסבלים. עם זאת, אני מאמינה שדווקא הרגשות הללו שצפים ועולים שוב ושוב, שכל כך קשה לפגוש אותם, הם בעלי ערך ברמה הטיפולית, אם מאפשרים להם להיות ולאו דווקא פועלים לפיהם. לצערי, אין דרכי קיצור או מעקפים. כמובן שאם זה קשה מדי אפשר להחליט לנתק את הקשר, ובכך לחוות הקלה מכך שלא צריך להתעמת עם הרגשות הקשים והפגיעה שעולים בתוך קשר. עם זאת, במצב כזה, גם נסגרת האפשרות לשינוי, צמיחה והתפתחות. ההבנה שלך שלא מדובר בכאב שקשור רק במטפלת הזו, אלא בכאב שמלווה אותך בקשרים רבים, היא משמעותית, שכן היא מחזירה את הכדור אליך - בהינתן הבנה זו, שהכאב הוא קודם כל פנימי ושאת פוגשת אותו שוב ושוב, מה תרצי לעשות? כמובן שכדי לעבור תהליך שכזה יש צורך במטפלת שאת סומכת עליה ומרגישה איתה מספיק טוב. אני מקווה שלא תתייאשי ושתמשיכי לנסות לפגוש את התסכול והכאב, עם חמלה כלפי עצמך ואמונה שהמפגש עם הכאב יוכל עם הזמן לייצר שינוי חיובי. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך.

אני שומעת ויכולה לדמיין את הכאב והתסכול שעולים לנוכח הזמן והכאב הנדרשים כדי להניע שינוי נפשי מעמיק. את מספרת על עברך הכואב והטראומטי, ואני משערת כמה קשה לשאת, לפגוש אותו בטיפול מבלי להינות מפירות השינוי וההצלחה של התהליך. ויחד עם זאת, לטיפול ולפסיכולוגיה יש הרבה מה להציע. זה אכן יכול לקחת זמן, ותמיד כדאי להעלות מול המטפלת ולחשוב מדוע דברים אינם משתנים, אבל טיפול הוא גורם שינוי משמעותי ביותר. אל תתייאשי. 

ליטל

שלום לך.

ניתן לפנות למטפל מיני מוסמך או לפסיכולוג קליני - שניהם יכולים להציע עזרה מתאימה, מאחר והם אנשי מקצוע בעלי הבנה וניסיון בתחום בריאות הנפש אשר יכולים לסייע בזיהוי ועיבוד של ההיבטים הלא מודעים העומדים בבסיס הקשיים בתחום האינטימי והמיני. מה שחשוב הוא לא לפנות לאדם המכנה עצמו סקסולוג או יועץ מיני ואינו פסיכותרפיסט מוסמך או פסיכולוג קליני - אלו אנשים אשר אינם מטפלים מוסמכים אלא בעלי ידע בתחום המיני, ומתוך דברייך עולה צורך בעזרה טיפולית.

ליטל

שלום הדר.

נשמע שאת אכן סובלת מאוד, גם ביום יום ובוודאי עכשיו.  חרדה וכאבים הקשורים במתח וקושי רגשי הם פעמים רבות דרכה של הנפש לספר על תכנים והיבטים נפשיים אשר עדיין אין להם מילים ברורות. בהתאם, אני ממליצה בחום לפנות אל טיפול פסיכולוגי אשר יסייע לך להבין את מקור החרדות והתחושות. במרבית המקרים, התהליך של עיבוד ומתן מילים, וזיהוי של החוויה הלא מודעת שתחת הסימפטומים, מביאים להקלה משמעותית ביותר הן בחרדה עצמה והן בהיבטי חיים נוספים.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום לך,

לצערי איני יכולה להמליץ במסגרת הפורום, אך את מוזמנת להיעזר באינדקס אנשי המקצוע שבאתר, ולאתר מטפל מתאים באזור מגורייך.

בהצלחה בתהליך,

ליטל

שלום גבריאל,

בקשה להנחה בתקופה זו הינה מאוד נפוצה ומובנת. בייחוד לאור העבודה שההיכרות ארוכת שנים ושהכנסותיך נפגעו. אין סיבה שבקשה שכזו תפגע במטפל, שכן נראה שמאוד הגיוני שתחווה קושי לממן את הטיפול. אני מציעה לך להעלות גם את הצורך בהנחה, אך גם את החשש לפגוע בו, שכן העלאה של חשש זה בפני עצמה יכולה לשמש אתכם לעבודה הטיפולית. יש להביא בחשבון שאולי הוא לא יוכל לאפשר לעצמו לתת הנחה, אך לפחות תוכלו לדבר על כך באופן פתוח וכן. 

בהצלחה,

יעל 

שלום נורית,

לפי הנחיות משרד הבריאות מומלץ להימנע ממפגשים בינאישיים ככל הניתן. המפגש בקליניקה עם מטופלים אינו אסור ונתון לשיקול דעת המטפל, אבל יש להביא בחשבון שצריך להיעשות עם מסכות וממרחק של 2 מטר, כך שאלמנטים משמעותיים מהטיפול נפגעים. כמובן שלא ניתן לומר שזה בטוח להפגש בקליניקה, מאחר וכל מגע אנושי טומן בחובו את האפשרות להדבקות. טיפול אונליין מעלה מורכבויות שונות, כאשר כל אחד מגיב לכך באופן אחר. כמובן שזה שונה, אך טיפול אונליין יכול לאפשר התמודדות עם מרכיבים שלא היו עולים בטיפול בקליניקה. לפעמים לוקח זמן להסתגל, אך לאחר תקופת הסתגלות ניתן להרגיש יותר בנוח. אני מציעה לך לשתף את המטפלת שלך בקושי שעולה. כך תוכלו לחשוב ביחד על האפשרות לחזור לקליניקה וכן על האפשרות להמשיך טיפול אונליין ומה יכול לתמוך באפשרות שלך להפיק יותר מטפול שכזה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

את מזהה באופן מאוד ברור וכנה את המנגנון הרגשי שמוביל לעזיבה של מטפלים. אני חושבת שעצם הזיהוי של הנטייה הזו שלך הוא משמעותי, שכן הכרה בכך שאת עוזבת מסיבות אלו מסמנת שעברת תהליך של הכרה עם עצמך ושאינך פשוט פועלת על אוטומט. אני מניחה שקושי רגשי זה שעולה מול תחושת הדחייה שאת חווה, עולה גם במצבים אחרים, וההתמודדות איתו הוא חלק מהמטרה הטיפולית. לא אוכל לתת טיפ פשוט כיצד לא לברוח, מאחר וכנראה שזה חלק מהמטרה בטיפול. אני מקווה שהזיהוי וההכרה בכך שזהו המצב, ומאמץ מצדך לשאת את תחושת הדחייה והתסכול שמתעורר בך, ולהתמודד עימה בתוך הטיפול, הם בעלי ערך משמעותי ביותר. אני בטוחה שזה לא קל עבורך, אבל זה כנראה חלק מהתהליך. אמנם כבר עשית מעשה וביטלת, אבל אני שומעת שקיימת אמביוולנטיות לגבי העזיבה, אני מקווה שתוכלי לחזק את עצמך ״לרדת מהעץ״, מתוך אמונה שיש לכך ערך קודם כל עבורך, על אף הקושי. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך.

נדמה לי שתחת השאלה ה"תיאורטית" את מתארת חוויה כואבת וקשה של נתק מתחושות של טעם, עניין, הנאה וחיבור לחיים. תחושות כאלו אינן מתעוררות סתם כך, אלא נובעות במרבית המקרים מתכנים נפשיים מודעים ובלתי מודעים הגורמים סבל ומבקשים לזכות לעיבוד, למתן מילים ומשמעות. לכן, אני מציעה לפנות בהקדם אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין טוב יותר את תחושותייך, ומתוך הבנה זו גם לבנות, לאט לאט, את החיבור לחיים. אני מתארת לעצמי כמה סבל כרוך בתחושות שאת חווה ומציעה לפנות לטיפול בהקדם.

ליטל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום שושנה.

איני יודעת לומר, על סמך הדברים שכתבת, "מה זה", וחשוב לבחון האם מדובר בתגובה למצב המשברי של הקורונה או בשינוי שהתהווה לפניה ו/או בלי קשר למצב. בכל אופן, אני יכולה רק לשער כי תגובותייך מסמנות כי ישנו תוכן נפשי מסוים, שעדיין אין לו מילים, אך תופס מקום בנפשך ומנסה לבוא לידי ביטוי. לאור זאת, אני מציעה לפנות להתייעצות ראשונית עם איש מקצוע טיפולי ולבדוק יותר לעומק האם יש צורך בעזרה מקצועית. באמצעות שיח טיפולי ניתן, במרבית המקרים, לתת מילים לסימפטומים, תחושות ושינויים בלתי מוסברים ובכך לשחרר מהם ולהקל.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום לך.

נשמע שבעלך סובל מאוד ואינו מקבל די עזרה ולכן, ובפרט לאור העובדה שסובל לאורך תקופה ממושכת כל כך, אני חושבת שכדאי לפנות בהקדם לעזרה מקצועית. איני יודעת באיזה אירוע טראומטי מדובר ובאיזה אופן בדיוק בעלך סובל ואלו פרטים חשובים לבחירת הטיפול. במידה וסובל מסימפטומים כמו פלשבקים וסיוטים הקשורים באירוע, חרדה וכד', כדאי לפנות ולהתייעץ עם מטפל קוגניטיבי התנהגותי המתמחה בטיפול בטראומה. במידה והתחושות השליליות והכואבות פחות ממוקדות באירוע הטראומטי אלא "מפוזרות" יותר (עצב, חרדה, אי שקט, חוסר הנאה) כדאי לפנות להתיייעצות ראשונית עם פסיכולוג קליני/פסיכותרפיסט העובדים בגישה פסיכודינמית. בכל מקרה, לצד הפנייה לעזרה מקצועית כדאי להעביר מסר של תמיכה ואמונה באפשרות לשינוי.

ליטל 

שלום לך.

אני שומעת ומבינה את הקושי, הפחד והכאב המתעוררים סביב התכנים המעסיקים אותך, ואת הכמיהה להשיג ודאות ואישור. קשה לשאת אי ודאות עמוקה כל כך. אבל אני חושבת שהפורום אינו המקום לקבל תשובה לשאלות החשובות והמהותיות שאת שואלת מאחר וזהו סוג המענה שסוגר במקום לפתוח. התחושות שאת מתארת אכן עשויות להתעורר אצל נפגעות תקיפה מינית, אבל גם במצבים אחרים ולכן כל תשובה תיאורטית שאענה לך וממנה תסיקי את ה"אמת" על עצמך ועל עברך, תהיה מטעה ובעיני אף מפריעה משום שתרחיק אותך מהצורך לבדוק את כל הנושאים שהעלית כאן בטיפול. זהו שיח חשוב שאינו טכני- זו מהות הטיפול ואני חוזרת וממליצה להחזיר אותו לשיח בינך ובין המטפלת ולא לחפש תשובות מבחוץ.

ליטל

שלום לך,

נשמע שהתלות שחווית כלפיה עוררה בתוכך כעס והתנגדות, שבהתאם יצרו צורך בהתרחקות. לא אוכל לענות ממה צורך זה נובע, וכיצד ניתן לפתור, שכן שאלות כאלו הינן עמוקות ודורשות העמקה יותר משמעותית במסגרת טיפולית. אני שמחה לשמוע שאת בטיפול שכן טיפול נפשי הוא מקום טוב להעלות את השאלות האלו וכן את האמביוולנטיות שאת חווה סביב הצורך בתלות. בכל מקרה, צרכים שונים מתפתחים בתוך קונטקסט מסוים. נשמע שעולה בך ביקרות עצמית מאוד מחמירה אל מול הצורך הזה, ואת מנסה להילחם בו. אני מקווה שבטיפול תוכלי לחקור את הצורך הזה, על אף הסלידה שאת חווה כלפיו, מבלי לנסות להתנגד לו, שכן ככל הנראה הוא לא התפתח יש מאין. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך.

אני מצטערת לשמוע שקשה כל כך. 

אומר שוב, שזו תקופה קשה. קשה מאוד, מנתקת ומעמיסה, ונדמה לי שאנשים רבים קורסים בתקופה כזאת למנגנונים פחות מיטיבים של הישרדות. אני שומעת שקורה משהו קשה ומכאיב גם בטיפול שלך, בין אם עקב המציאות החיצונית ובין אם עקב המציאות הפנימית או המפגש בין הפנים לחוץ, ויכולה לדמיין איך המפגש בין הדברים גורם לקריסה באמון, בתחושה שאת מוחזקת ונתמכת ולכן גם בפנייה לפגיעה עצמית. 

את יודעת את הדברים האלו, ויודעת כמה חשוב להעלות אותם מול המטפלת שלך למרות הכעס, הכאב והסערה. הזכירי לעצמך מאלו תהומות יצאת ויצאתן. הזכירי לעצמך שזו תקופה שמגרה מאוד קריסות וחזרה למקומות הרסניים, אבל זו תקופה והיא תעבור, למרות חוסר הודאות ואולי גם תחושות רגעיות שזה לעולם לא יקרה. בעיקר, אני מקווה שתוכלי להזכיר לעצמך כמה קרובה, חזקה יותר ומוחזקת הרגשת עד לפני מספר שבועות. ההישגים הנפשיים האלו לא נעלמים, גם אם הם מושהים כרגע. הם יחזרו וישתקמו. לאט לאט.

שמרי על עצמך,

ליטל