פורום טיפול נפשי

שבת שלום ליטל.

כמו שאת יודעת אני מקבלת תמיכה וטיפול מצוין מהצוות. אבל מבחינה חברתית לא יודעת לא מצליחה ליצור קשר עם החברים במועדון מחוץ למועדון. רק במועדון אנחנו צוחקים מדברים כיף,אבל חסר לי חברים מחוץ למועדון. ובסופי שבוע אני תקועה בבית. אנחנו בקורונה קצת אחרי אבל אני לבד בבית בסוף שבוע ותקועה באינטרנט ובטלוויזיה זה קצת מעיק. אשמח עם תוכלי לתת לי עצה מה לעשות למרות שאני בטיפול ותמיכה. ממש תודה שתהיה לך שבת מקסימה ליטל תודה רבה

היי ליטל.

אני מרגישה מאד מקולקלת.משהו בי לא עובד.שבור.

אני מרגישה נורא עצובה.חבולה.
מרגישה כאילו חטפתי מכות בכל הגוף.
מפורקת ממכות.

אני מותשת
ואני מרגישה מאד מאד בודדה (זו אגב לא הרגשה בלבד אלא גם מציאות קונקרטית)

ודוקא במציאות יש איזה הסתמנות של חזרה לנורמליות.זה מעודד לא?

והיא מחכה לי בקליניקה שלה.במפגש האמיתי הממשי שלנו.
ומעציבה אותי כבר מעכשיו המחשבה שהפגישה תיגמר.

לו יכולתי הייתי יושבת שם ודוחפת את הידיים שלי מהצדדים אל מאחורי קירות החדר שלה ומחבקת את כולו.כזה עוטפת אותו..
אני מתגעגעת אפילו לתמונות,לשטיח, לכריות,לכורסאות, לשולחן הקטן, לחלון ולמה שנשקף ממנו.אפילו לספה שעליה מעולם לא שכבתי.ודווקא בא לי...
החדר הזה הוא המקום הכי נעים בעולם.

זה משמח.אז למה אני מרגישה ככ עצובה?
אני בנאדם מאד מאד דפוק אני חושבת.

היום בדיוק 8 שבועות מאז שבעלי נפטר מסרטן ריאות אכזרי. בן 56 וחצי. שנתיים מטלטלות ומפחידות. היו בהן תקופות קצרות של שקט לכאורה ומעט הנאות, שאפשרו לנשום. עשינו כל מה שניתן להעלות על הדעת כדי להרחיק את רוע הגזירה. בחצי שנה האחרונה הרגשתי כמו עליסה בארץ הזוועות. נפילה מתמשכת. לא הספקנו לעכל והתרחשה נפילה נוספת. אין לי סבלנות לעולם החיצון. מוקפת בטבעת אנושית מכילה. ילדיי, בני משפחה וקומץ נבחר של חברים שלא מצפים ממני לחזור לחיים ולתפקד. אני כותבת לו. קוראת. הולכת לטיפול. בעוד שבועיים אצטרף לקבוצת תמיכה. ממעטת לצאת מהבית. הכאב, הצער והגעגועים קשים מנשוא. מבקשת לדעת אם יש רשימת ספרים מומלצים להתמודדות עם השיעור הקשה הזה בחיי.
תודה מראש,
רונית

היי,
יש שאלה שממש משמעותית לי עכשיו.
אני לחוצה מנושא חסיון רפואי, אני יודעת שאי אפשר למסור מידע בלי הסכמה מהמטופל וכו׳ וכו׳ אבל מה עם מצב קיצון?
הבנתי שיש דרך שנגיד בית משפט מחייב את המטפל למסור סיכום טיפול אפילו בלי הסכמת המטופל. חייבת לשמוע שאין שום דרך חוקית כזו!! אם אפשר אפילו עם הפניה לחוק שלא מאפשר את זה. כי היה מי שאמר לי שזה כן אפשרי במצבים מסוימים, ואם כן, באילו ומה החוק שמאפשר את זה.
תודה רבה

אני כל הזמן מחפשת אנשים לפנות אליהם, ותכלס אני ממשיכה לחפש.
אני לא מסתפקת במה שיש לי, למרות שאין לי כל כך הרבה על מה להתייעץ...
אשמח אם תוכלו לעזור לי...
חגית.

שלום,
חמותי בת 72 בריאה ועצמאית
כל חייה לא ידעה להתנהל כלכלית ..בשל כך גם בעלה התגרש ממנה לפניי כעשור.
היא חיה בסוג של לללנד ואסביר,
ב20 שנה שאני מכירה אותה מכרה בגלל חובות לאורך השנים כ5 נכסים, בן זוגי ובתה מדברים איתה כל השנים ומנסים לנווט אותה , אפילו הביאו לה יועץ כלכלי לפניי כמה שנים אך ללא הועיל .היא פשוט חולת ביזבוזים וחייה בלי חשבון ולא מבינה שהיא חולה ולא משנה כמה הפסידה.
ביבר גם בן זוגי וגם ביתה עזרו לה כלכלית (מה שיכלו) עד לרגע ששניהם הבינו שדבר לא יעזור (גם לא החזירה מעולם להם את ההלוואות) ואמרו לה בזמנו שכבר לא יעזרו כלכלית.
עכשיו, לאחר שנשארה ללא כל ונכנסה שוב לחובות אדירים אמורה לפנות את הדירה אשר בשכירות והתקשרה לילדים לשאול מה עושים ואיך הם עוזרים לה..
שניהם אמרו שתתמודד ושאינם יכולים לעזור(מעולם לא עזרה להם או חשבה איך הם מתמודדים כלכלית בחיים)
אני מרחמת עלייה אך מבינה גם את ילדייה
איך לדעתך לנהוג?
כל מי שמכיר אותה יודע שהיא מקרה עבוד בעניין הכלכלי תודה

שלום- אני קוראת הרבה באתר שלכם על טיפולים בזמן הקורונה ומה שעולה זה שאפשר להמשיך את הקשר הטיפולי מרחוק (אני נמצאת בתהליך טיפול דינמי עם בעלת מקצוע מעולה...)מה שאני תוהה זה שמנסיון אישי הטיפול הוא לא כמו שמציגים אותו הוא לא עונה על הצרכים של אינטמיות וקרבה...והוא בהחלט מרחוק...הוא לא אותו דבר הוא שונה! וחסר בו הרבה...הייתי רוצה לשמוע איך אפשר להתגבר על המכשול הזה...של הריחוק, השינוי...אין כמו לשבת בחדר הטיפולי באוירה המסוימת...כל כך...מה עושים? איך מתגברים על הקושי הכביכול טכני אבל מאד ריגשי?

אני משמשת מדריכה בעמותת "ידיד לחינוך",שהרעיון שלה לגייס גילאים מתנדבים בחזרה לקורת גג של בי"ס,כדי לסייע לתלמידים.עכשיו,שהגמלאים ממשים את "אפקט הפיג'מה ביתם,הם עצמם אמורים לחזור לשגרה מהקורונה.יש ביניהם,בעלי חרדה מהבלתי נודע ,שבהתנהגות החדשה מחוץ לביתם.אילו טיפים אני נותנת לגימלאים,שבעצם חוששים לחזור לשגרה?תודה רעיה

אני עובדת כסייעת בעייריה כ4 שנים בשנתיים הראשונות עבדתי כמ"מ בגנים ובתי ספר היה צוות שהיה לי כיף לעבוד איתו והיה שלא אפילו עבדתי שתי חופשים בגן חינוך מיוחד על בסיס קבוע בסוכות חנוכה פסח וחודש וחצי קיטנה אני אהבתי לעבוד שם בראשון לספטמבר שנת הלימודים הקודמת קבלתי עבודה קבועה בכיתת חינוך מיוחד הסייעת שאני עובדת איתה נתנה לי להרגיש שהיא לא רוצה שהעבוד שם היא גם אמרה שהיא שונאת חרדים ואשכנזים (שזה מה שאני מיצגת) גם אני מרגישה שנותנים לה לעשות מה שבא לה השנה ניסיתי כמה פעמים לדבר עם ההנהלה וזה לא עזר שבוע שעבר המנהלת אמרה לי שיש שתי אפשרויות שאני לא אעבוד שם הראשונה שאני לא ארצה והשניה שאני אפסיק להתלונן
גם היא גם בעלי וגם בעייריה אמרו לי שבכול מקום יכולה להיות לי סייעת כזו
אשמח מאוד לתגובה
תודה רבה

שלום לך ליטל.
חייבת לשתף אותך במשהו עוצמתי מאוד שקרה לי בזכות המענה המדויק והמקצועי שלך.
כבר יותר משנתיים מאז משבר בחיי האישיים שהייתי במצב נפשי מטולטל ומיוסר תמידי ויומיומי.
ממש תחושה קבועה של חיפוש מושיע מעצמי ומהסבל הנפשי.
פניתי לטיפול אחרי חצי שנה של סבל, ובעקבותיו התגלו דברים שקשורים לעברי הטראומתי עברתי לטיפול דינמי שהוא התאים למצב שלי ולעבר שלי- טראומה מורכבת.
הטיפול שחזר את הטראומה במשך יותר משנה.
הייתי פה בפורום כמה חודשים, כמעט כל יום שלחתי לפה שאלה/הודעה, הפורום הזה היה עוד אחד מהמקומות שבהם חיפשתי את המושיע מעצמי. מהטיפול. מהעולם.
ליוויתן אותי בסבלנות ובחמלה, בלי שידעתן מי אני, בלי שיכלתן אפילו לזהות.
ליטל, את כיוונת אותי בזהירות ובאחריות למצוא את התשובות בעצמי, לזהות את העובדה שאני עוברת שחזור טראומתי לחפש את המקום הנכון בשבילי לטיפול מיטיב.
בשלב כלשהו שאלתי אותך ליטל שאלה שטלטלה אותי נורא, ולא ענית לי, הפנית אותי לטיפול בחזרה.
הטלטלה שנגרמה לי מחוסר המענה, הזעזוע העמוק שחוויתי פתחו לי חלון למקום בנפשי שהיה מוכחש ולא מוכר לי.
בזכותך דיברנו והעמקנו בכך בטיפול.
העבודה עדיין רבה, הדרך ארוכה, אבל מאז, כבר כמעט שלושה שבועות שיש לי רוגע.
כמעט שלושה שבועות! זה המון בשבילי, כי לא היה לי יום של רוגע כבר יותר משנתיים!
רק מי שחווה את המצב הנפשי המייסר והבלתי אפשרי של חיפוש מושיע תמידי יומיומי יכול להבין לעומק כמה סבל ובהתאם כמה הכרת הטוב עמוקה יש בתוכי.
אני לא יודעת אם את יכולה לזהות אותי (וירטואלית כמובן).
יתכן מאוד שלא.
אני רק רוצה לומר לך תודה רבה! מהמקום הכי עמוק בליבי ונפשי.
היית לי לעזר בתקופה קשה מאוד מאוד.
יש לי מטפלת מדהימה. הרבה בזכות ההכוונה שלך.
אי השקט הקיצוני והמייסר שהייתי נתונה בו שנתיים, ברוך ה' נרגע.
מברכת אותך שתמיד תראי רוגע ושלווה שמחה בריאות והצלחה בכל מעשייך!
תודה! תודה! תודה!
נ.ב.
האמת שפחדתי לכתוב פה, פחדתי שבעקבות כך הצורך להיות פה והטלטלה ישובו אלי, אבל הכרת הטוב אלייך גוברת על הפחד.

אני ממש אודה לך עם תסכימי זה מאוד עוזר ללמוד לעצמי בבית בנוסף לטיפול.תבורכי

אני מחפשת ספרים בנוסף לטיפול שאני מקבלת במועדון, על חרדות לעזרה עצמית, או להפנות אותי לאתר באינטרנט שאוכל ללמוד בבית כעזרה עצמית בנוסף לטיפול. הם מאוד תומכים בזה במועדון. עם את מסכימה אשמח עם תפני אותי לאתר או ספרים. ממש ממש תודה אני מתנצלת על ריבוי השאלות זה שאלה אחרונה. ממש מודה לך ליטל יום מקסים

היי ליטל.רציתי לשאול אותך כמה שאלות תיאורטיות:
1.האם קורה שמטפל רוצה לחבק את המטופל למשל אם הוא בוכה או נסער,אך נמנע מלעשות זאת כדי לשמור על הגבולות וכו?
2.האם לפעמים מטפל חש ביקורתיות כלפי מטופל אך נמנע מלהביע אותה בשל התפקיד שהוא ממלא כדמות מיטיבה/מקבלת?
3.האם יש טיפוסים שונים של בורדרליין? כלומר שהיבטים שונים באים לביטוי..נגיד כאלה שאימפולסיביים וכאלה שפחות,כאלה שנוטים יותר להתפרצויות זעם וכאלה שפחות..
ואם כן האם יש איפה לקרוא על הנושא הזה?

היי,
אני סובלת מפחד מפני אובדנות או פחד שאני אובדנית או שמא אתאבד פחד מחוסר שליטה וחוסר ביטחון.
מטופלת במסגרת אשפוז יום מחודש דצמבר ואובחנתי כסובלת מדיסוציאציה וחרדה חמורה. אני בנוסף סובלת מחוסר ריכוז עייפות ומניתוקים.
לאחר טיפול באנפרניל במשך 3 וחצי חודשין שלא צלח עברתי לפני שלושה שבועות לטיפול בציפרלקס 10 מג שטופלתי בו 7 שנים בעבר ובטיפשותי הפסקתי לפני יותר משנה ולאט לאט מצבי החל להתדרר. כעת ממתינה להשפעה. כמו כן נוטלת רבע קלונקס 3 פעמים ביום ואני רוב היום מדוכדכת ועייפה, התקפי חרדה אין, מחשבות אובססיביות פחות אך יש מידי פעם פחד מאובדנות בעיקר ברגעים שאני לבד. בנוסף יש לי פחד/אובססיה שהמציאות אולי לא אמיתית למרות שאני רואה אותה וניתוחים מידי פעם של ההתנהגות והדיבור והניסיון להבין את ההגיון שבהכל.
מטופלת שיחתית ותרופתית- זה עוזר אך בבית הפחדים מתגברים.

היי ליטל.

היום היה לי פעם ראשונה שיחה פרטנית במועדון, ונכנסתי מזה קצת ללחץ וחרדה. זה שיחה ראשונה שלי ושאלה אותי שאלות שקצת נלחצתי. תמיד שיש שינוי בהתחלה אני נלחצת. אשמח לדעתך מה אפשר לעשות כדי לא לחשוב כל היום גם בבית על החרדה מהשיחה? אני יודעת שבסך הכל זה טיפול ורוצים לקדם אותי ולעזור לי ואני מודה להם על זה מכל הלב. אבל בכל זאת השאלות שהיא שאלה קצת הלחיצו אותי. תבורכי ליטל שיהיה לך שבוע מקסים