פורום פסיכולוגיה

שלום יוכי,

כפי שאת מתארת, יחסים עם הילדים לאחר גירושין עלולים להיות מתוחים ומלאי קונפליקטים, במיוחד כאשר הילדים מזוהים עם צד אחד מההורים או כאשר היחסים בין ההורים קשים והסכסוך ביניהם מחלחל אל הילדים. זהו מצב מורכב, הדורש בנייה של הקשר עם הילדים והבנה שלהם מחד, ומאידך, שמירה על גבולות בבית ולעמוד על כך שכאשר הם אצלך בבית הם יעמדו בכללים וידברו אליך בכבוד. הדבר מורכב ולא פשוט, ודורש התייחסות גם לגיל, לצרכים ולאישיות של כל אחד מהילדים. לאחר גירושין חשוב שלילדים יוכל להיות קשר עם כל אחד מההורים, ולכן טובת הילדים היא לעזור להם להיות איתך בקשר טוב יותר. לצורך כך, פעמים רבות נדרשת תקשורת גם מול הגרוש וניסיון להפחית את הקונפליקט ביניכם ולגייס אותו לטובת העניין. כיוון שמקרים אלו מורכבים ומסבים מצוקה וכאב, הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים, שם ניתן יהיה ללוות אותך בחשיבה לגבי איך ניתן להתמודד עם המצב הסבוך.

בהצלחה,
סיון

שלום ליאורה,

אני מבינה את החשש הקיים, אך הייתי גם מתייחסת אליו בקונטקס רחב הקשור בכלל לחשש מכניסה לקשר זוגי מחייב. בתהליך שכזה, אנו תמיד לוקחים סיכון שנחשף לצדדים נוספים של בן הזוג שפחות נאהב, או שלאורך זמן פתאום נגלה שהזוגיות אינה מתאימה לנו. הדבר עשוי לקרות עם כל אחד, ולא רק עם מישהו שמטופל תרופתית בחרדות או דיכאון. פעמים רבות, הדרך להתמודד עם החששות היא לנסות ולתת צ'אנס, ולראות מה קורה. בתחילת קשר פעמים רבות אין לנו וודאות לגבי מה יהיה בהמשך, ואין לנו אלא לשאת את אי הידיעה לגבי העתיד.לגבי הטיפול התרופתי, אנשים רבים מטופלים בתרופות נגד דיכאון. התרופות אינן משנות את האישיות, אלא מסייעות לאדם לייצב את מצב רוחו. אנשים רבים מפסיקים טיפול תרופתי, ויכולים לחזור אליו לפי הצורך (בדומה לתרופות אחרות שאדם לוקח כשהוא צריך, או מפסיק כשמצבו משתפר). איני יודעת עד כמה בן זוגך סובל מדיכאונות ומה עוצמתם, אך שוב, אלו דברים שלא תמיד יש דרך לדעת אותם מראש. ייתכן והוא יעבור משבר, ויטפל בעצמו ויחזור לאחריו לשגרה. באופן דומה, משברים ותקופות קשות יכולות לקרות לכל אחד. לכן המלצתי אליך היא לבחון את הקשר לפי מה שקורה בו כעת ולפי תחושותיך בתוך מערכת היחסים. במידה ותבחרי להמשיך, דעי שמשברים שונים עשויים להתרחש, ותמיד תוכלו לפנות לאנשי מקצוע על מנת לקבל עזרה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום,

נדודי שינה והפרעות שונות בשינה (במידה והדבר לא נובע ממצב רפואי כלשהו), קשורים ומבטאים מצב נפשי מסוים. למשל, הדבר עשוי להיות סימפטום של דיכאון, פוסט טראומה, מצב מאני ועוד. על מנת לטפל, יש צורך להבין קודם כל מה הסיטואציה שאיתה אתה מתמודד. במידה וקשיי השינה נובעים למשל מדיכאון, cbt יכול לעזור בטיפול בדיכאון. ממולץ לפנות לברור וייעוץ לגבי האבחנה ואז לאור זאת למצוא את הטיפול המתאים.

בהצלחה,
סיון

שלום יוסי,

לעיתים ליזום וליצור קשר עם מישהי שמחבבים זה בהחלט דבר שמעלה חששות ומעורר הימנעות. עם זאת, אם לא עושים צעד, אז עלולים לפספס הזדמנות. אם תצליח לאזור אומץ, אתה יכול לפנות אליה באופן ישיר ומכבד ולהציע לה לצאת או להפגש לקפה ולראות את תגובתה. אומנם יש אפשרות שהיא לא תשתף פעולה, אך לפחות תדע איפה אתה עומד. לגבי סדנאות, יש לעיתים טיפולים קבוצתיים שמתמקדים ביצירת קשרים רומנטיים.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

מוות של הורה הינו אירוע מורכב וקשה להתמודדות, ונשמע שהילד שלומד בכיתתך מתמודד עם נושא כאוב ומציף ומגיב אליו באופן הזה. הייתי ממליצה לך לפנות ליועצת בית הספר, שכנראה גם מכירה את המשפחה, ואולי אף לפסיכולוגית בית הספר, על מנת לחשוב יחד כיצד אתם מתמודדים במערכת הבית ספרית עם האלימות שלו (אלימות אינה מקובלת, גם אם היא נובעת מקשיים רגשיים), ובנוסף כדאי לחשוב עם הגורמים המקצועיים האם להערכתכם הילד זקוק לעזרה נוספת בעיבוד האבל והאובדן (ניתן להבין שלאור האובדן הוא יהיה עסוק בשאלות על מוות, אך כדאי לוודא שיש לו מקום לעבד את רגשותיו ומחשבותיו). לאחר התייעצות זו תוכלו לפנות לאמו של הילד ולדון יחד איתה בילד ובצרכיו (האם מומלץ שיפנו לטיפול? האם בית הספר יכול לתת מענה רגשי כלשהו וכו').

בהצלחה,
סיון

שלום עדה,

ישנם ספרי עזרה עצמית רבים, להלן רשימה חלקית:

חרדה – להתגבר על הפרעת אימה- לורנה ויינסטוק, אלינור גילמן
חרדה ופאניקה- פרופ' יואל גולדברג
מלחץ להצלחה- לוסינדה באסט
פחד ואורחים לא קרואים אחרים- ד"ר הארייט לרנר
אושר אמיתי- ד"ר מרטין א. פ. סליגמן
מחשבות ורגשות- מתיו מקיי/דיוויס מרתה/פנינג פטריק

איני מכירה את הספרים באופן אישי ולכן לא אוכל להמליץ על אחד באופן ספציפי, אך את מוזמנת להתייעץ גם בחנויות הספרים. טוב להרחיב את הידע ולפנות לעזרה עצמית. עם זאת, במידה ואת חווה מצוקה, או דיכאון וחרדות חוזרים או מתמשכים, מומלץ גם לפנות לעזרה בטיפול פסיכולוגי.


בהצלחה,
סיון

שלום עדן,
נשמע שאת מתמודדת עם מספר חוויות מורכבות בו זמנית ובאופן טבעי הדבר מציף רגשית ודורש כוחות. לגבי ההסבה להוראה, לעיתים אנשי המקצוע שאמורים להדריך ולהנחות אותנו אינם באים לקראתנו ולעיתים גם אין חיבור ברמה האישית והדבר בהחלט עשוי להפריע ללמידה, לתחושת הביטחון בתפקיד חדש ולביצועים. עם זאת, חשוב לציין שזו מורה מאמנת אחת, וגם אם ציונך ירדו כעת, זה לא אומר שלא תוכלי לשפר ולהשלים בהזדמנות הבאה, וזה לא אומר שלא תוכלי לסיים את ההסבה ולעבוד במקצוע בהצלחה. נסי לראות האם יש בכל זאת דברים שאת יכולה ללמוד מהתנסות זו, וחשבי קדימה על העתיד בתקווה שהתנסות זו לא תערער את הביטחון והרצון שלך להשלים את ההסבה. אם יש לך בלימודים אחראית על ההתנסויות, אולי תוכלי גם להתייעץ ולשתף אותה בנושא.
בנוגע לאביך, ליווי של הורה שבריאותו מתדרדרת זה בהחלט אירוע מטלטל, מפחיד, מציף וכואב. מציעה להיתמך בבני המשפחה ובחברים ולנסות לגייס כוחות. במידה ותרגישי שאת זקוקה ליותר עזרה, תוכלי לפנות לטיפול לתמיכה בסיטואציה כואבת זו.

שיהיה בהצלחה,
סיון.

שלום רינת, חשוב לציין, כי באופן טבעי ואנושי, לכולנו יש רגעים בהם המצב רוח ירוד, אין חשק לעשות דברים ומופיע דכדוך קל. מצבים אלו הם חלק טבעי מחיינו ולרוב הם גם עוברים מעצמם ופשוט צריך לתת להם לחלוף. לכן, כדי לנסות להתעודד כדאי לזכור שאלו רגעים חולפים. בנוסף, ניתן לעסוק בפעילויות שאת אוהבת (פעילויות פנאי שונות). כמו כן, פעילות גופנית או יוגה/מדיטציה מסייעים רבות להתמודדות עם רגשות שליליים. בנוסף, מומלץ לפנות למקורות תמיכה כמו משפחה וחברים ולא להיות לבד. במידה ותחושי שרגעים אלו חוזרים על עצמם וגורמים למצוקה נפשית, ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין יותר את תחושותיך. בהצלחה, סיון

שלום נטלי,

נשמע שאת מאוד קשובה לבנך ודואגת לו. מתוך דבריך, נשמע כי בנך זקוק לעזרה בכל הקשור ליכולת לשאת תסכול וגבולות (כאשר הדברים אינם מסתדרים כפי שהוא רוצה), וזקוק לעזרה למצוא דרכים מקובלות יותר לעבד את הרגשות השליליים שלו (כרגע כל רגש שלילי מתבטא אצלו באלימות, וצריך לעזור לו לבטא את התחושות שלו בעזרת מילים ובדרכים אחרות). סביר להניח כי הלידה של האחות החדשה תרמה גם היא לקושי, אך את מתארת גם התנהגות שהתחילה עוד בשנה שעברה. נשמע שאת מוטרדת ורוצה מאוד לסייע לו, וטוב שברצונך למצוא דרכים ללמד אותו ולתמוך בו. המקום שלכם כהורים הוא חשוב ביותר ויש לכם יכולת לשפר את המצב (וחשוב שיתוף הפעולה ביניכם בעניין זה). הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים, מפני שבגילאים צעירים אלו (ולרוב גם בגילאים מאוחרים יותר) הטיפול בילד לבדו אינו מספיק. בהדרכת הורים תוכלו להבין יותר לעומק למה הוא זקוק כרגע, כיצד אתם יכולים להרחיב את היכולת שלו לשאת תסכול ואיך ביכולתכם ללמד אותו לא להגיב באלימות. בעזרת הדרכה אני מאמינה כי תוכלו לסייע לו לעבור את השלב הזה ולהמשיך להתפתח ולייצר אינטראקציות חיוביות יותר עם בני גילו.

בהצלחה,
סיון

שלום עידית,

כפי שאת מתארת, לעיתים גם כאשר מבחינה אובייקטיבית לא חסר לנו כלום בחיים, עדיין מבחינה סובייקטיבית יש תחושות קשות של ריקנות ודכדוך. כיוון שאת מתחילה בלהזכיר את העובדה שאינך עובדת כרגע, ייתכן וחיפוש אחר עבודה זהו צעד חשוב בדרך לשיפור הרגשתך. עבודה היא דבר חשוב לתחושת ערך ועניין, ולכן הייתי ממליצה לך לפעול בכיוון זה. כמו כן, ממולץ לנסות לקיים שגרה כלשהי, להיעזר במקורות תמיכה כמו משפחה וחברים ולעסוק בפעילויות שאת אוהבת. מעבר לכך, אם תחושי מצוקה לאורך זמן, הייתי ממליצה לך בכל זאת לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין מה עומד מאחורי התחושות הקשות. לאחר שמבינים טוב יותר את הסיבות למצוקה, ניתן גם להתמודד איתה באופן טוב יותר.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום ניקי,

בעקרון מנגנון הגנה של הכחשה נועד כדי להגן על הנפש מפני תכנים, עובדות או רגשות כואבים, ומחירו הוא סירוב להודות במציאות. השימוש במנגנון מושפע ממבנה האישיות של האדם, אך יכול גם להיות מופעל במצבים שונים. על מנת שהתסריט יהיה אמין, הייתי ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע לגבי כל הסיפור, הדמות והתנהגותה. יש משמעות למה היה לפני המעשה האובדני (עד כמה הדמות הייתה מודעת ומחוברת לסבל שלה?), מה היה הניסיון האובדני (האם מכוון במטרה למות? האם סוג של התנהגות מסוכנת כשכוונת המוות הייתה פחות מודעת?) ולאיזה התנהגויות של הכחשה את מתכוונת. מכיוון שנושאים אלו מורכבים, ממליצה לפנות להתייעצות שכוללת את כל התסריט.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום דודו,

אכן נשמע שאתה מתמודד עם קשיים רבים בכל ההיבטים ומחפש דרך להקל על הסבל והבדידות שאתה חש. הייתי ממליצה לך לפנות לתחנה לבריאות הנפש או למרפאות של קופות החולים לצורך טיפול מקיף הכולל ליווי פסיכיאטרי, טיפול תרופתי וחשיבה על סל שיקום ומסגרת שיקומית בניסיון למצוא עבורך מסגרת תעסוקתית וחברתית שבה יוכלו להתחשב בצרכיך וברגישויות שלך. לגבי האבחנה, נשמע שאתה מאוד מבולבל לאור האבחנות השונות שקיבלת לאורך השנים, והדבר אכן מבלבל. לצערי, לא אוכל לסייע בכך דרך הפורום, אך אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר במרפאה המטפלת ושם יוכלו להעריך מה האבחנה והטיפול המתאימים כרגע.

שיהיה בהצלחה,
סיון