קשה לי שאין לי כח ומילים לתאר ולכתוב היתי אצל המטפלת היום ולא הרגשתי בפגישה שום דבר מיוחד אבל כשיצאתי ועליתי לרכב הרגשתי השבתההה לא יכלתי להתחיל לנהוג הנחתי את הראש והתחלתי לבכות לא יודעת אם נרדמתי תוך כדי גם כי כשהסתכלתי על השעון ראיתי שעבר שעה וחצי מהזמן שיצאתי וזה היה נראה לי מהר מדי אבל לא משנה ואז התחלתי לסוע אבל כבר לא נסעתי לעבודה שזה מה שהייתי צריכה לעשות גם כי היה כבר יחסית מאוחר וגם כי הרגשתי שממש אין לי כוחות ואפילו לא הודעתי לאף אחד על כך גם הבוסית התקשרה ולא עניתי לה אני מרגישה שזה לא בסדר מצד אחד מצד שני לא פנויה באמת לחשוב על זה .
קיוויתי שהתחושות יעברו תוך כמה שעות ואתאושש אבל זה לא קורה אני מושבתת כאילו שהגוף שלי שוקל טון והראש כואב פיצוצים ומרגישה מיואשתתתתת מסיכוי להתקדמות / שיפור אפילו קטנטן כי איןןןןן לי את הכוחות. המטפלת היום ניסתה שנעשה סדר בכל מכלול ה"בעיות" שהבאתי איתי (ולצערי לא חסר והיא עוד לא יודעת הכל) ולחשוב במה להתמקד ראשון אני לא ידעתי בכלל לענות על זה הרגשתי שהכל ביחד מעורבב .אין לי על מה להצביע דווקא עכשיו . וגם הרגשתי פתאום שכל שינוי ידרוש ממני המון כוחות שאין לי . כאילו אני רוצה להרגיש טוב אבל מצד שני לא זה דרך ארוכה ומפרכת כאילו יש עלי שק כבד מאוד ואין בי כוחות לעזור לעצמי ולהתחיל לפרק אותו ..
קשההה לי להסביר את התחושות במילים לא יודעת מה אני רוצה לשמוע אני מחפשת לפרוק כאן את הקושי של התחושות הבלתי נסבלות שמשביתות ומשתקות אותי! ואין לי כחחחח לקום מהמיטה בגללם כאילו שאני מכוסה בארגזים ששוקלים טונותתת
בבקשה תגידי לי משהו חוץ מלדבר עם המטפלת אני אדבר איתה וגם באמת יותר מדברת איתה בזכותך אבל עכשיו רוצה שתגידי לי גם משהו כי נורא קשה לי מרגיש לא נסבל אני רוצה עכשיו קצת פלסטר בינתיים