פורום פסיכולוגיה

אנסה לתאר בקצרה את החוויה שלי בתוך הקשר הזוגי שכרגע אני בתוכו.
לפני כמספר חודשים עברנו לגור ביחד, בהחלטה משותפת.
אנחנו בעשור השלישי לחיים, מנסים לבנות חיים משותפים ביחד.
אני אציין כי אני מעריך את עצמי כאדם בעל ערכים ושאיפות ובסה"כ מחפש חיים שלווים וטובים בתוך מסגרת הזוגיות.
בערך מתחילת הקשר אני מסתובב עם תחושה לא פשוטה שאני נותן מעצמי הרבה מעבר למה שאני מקבל מבת זוגתי. וזה מתבטא במגוון אספקטים:
עבודה, נקיון, בישול, נסיעות, הוצאות כספיות, אינטימות וקרבה, ויוצא שאני (בראיה שלי) תמיד עושה יותר ממנה כמעט בהכל. לאחר שעברנו לגור ביחד, הדברים מתעצמים ונהיים יותר קשים לי. אני מרגיש שלקחתי על עצמי הרבה אחריות על הקשר ועל מה שצריך לעשות בשביל לשמור על הקשר הזוגי ויוצא בסופו של יום שאני מסתובב עם תחושה שאני נמצא עם בחורה שמחפשת שיפנקו אותה ויעשו בשבילה ובדכ לוקח זמן עד שאני נהנה או מתוגמל באיזשהי צורה. אני נהנה לתת מעצמי, אבל ברגע שהצד השני לא נותן או לא מגלה רגישות או אכפתיות לצרכים שלי, אני מרגיש תסכול וחוסר שוויון בקשר. היו לנו לא מעט פיצוצים בתקופה האחרונה עד כדי שאמרתי לה שאני רוצה שניפרד ואיכשהו נותן לזה תמיד צ'אנס. אני אוהב אותה והיא חשובה לי, אבל אני לא רוצה להגיע למצב בעוד כמה שנים כשיהיה לי ילד ואצטרך לגדל שני ילדים בבית ובעצם לחיות עם זה לבד ולא להרגיש שיש מישהו שאיתי באותה הסירה, שרוצה ומוכן לתת מעצמו כי אני מאמין, שהביחד יותר חזק מהלחוד.
הצעתי לה מספר פעמים שנלך לטיפול זוגי אך היא סירבה פעם אחר פעם.
אני מרגיש באיזשהו מקום שאני והיא במקומות שונים בהתפתחות הרגשית ואני ממש על סף ייאוש.
תודה רבה על הקריאה, אשמח לחוות דעת מאנשי הצוות באתר.
ערב טוב

היא שאלה אותי פעם אחת למה אני לא עונה לה יותר והסברתי לה שאני לא מעוניינת בקשר איתה. היא לא מבינה את זה, קנתה לי מתנות והיא ממשיכה להתקשר אליי כל יום אפילו שאני לא עונה, היא ממשיכה וממשיכה להתקשר ואפילו מתקשרת לאמא שלי לומר לה שאני לא עונה לה. לי זה נמאס, איך אפשר לגרום לה להפסיק?
תודה

היי , מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי עם בעיות משקל. אני עליתי מאוד במשקל , ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מתחילה תהליך ירידה מצליחה לרדת 5 4 קילו, מצליחה להתמיד ואחר כך חוזרת לסורי ואוכלת שטויות ולא ממש מתמידה באימונים.
ואז אני מרגישה נורא עם עצמי . מה אני יכולה לעשות שיעזור לי להתמיד?

בנוסף, אני מרגישה שחבר שלי לא נמשך אלי . אנחנו יכולים להעביר הרבה זמן בלי לשכב וזה לא יפריע לו ..
אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל הוא נלחץ מדברים מהר ומגיב בכעס ועצבים וזה מפריע לי . הוא מתעצבן מהר .אני הרבה רבה איתו על זה אבל כל פעם זה קורה מחדש .

לפעמים אני מרגישה שאני אשמה שהוא מתנהג ככה כי אני לא איזה ביצ'ית ואני לא מצליחה לשנות את זה שהוא צועק ומתעצבן עלי.
הוא בכל פעם מבקש סליחה אבל חוזר על זה .
אני כבר לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני אוהבת אותו אבל מצד שני אני מפחדת שהעתיד שלי לא יהיה טוב עם גבר עצבני.

שלום,

לאחר שנה ארוכה של נסיונות אני ובן זוגי הצלחנו להיכנס להריון.
בבדיקת האולטראדסאונד הודיעו לנו שההריון לא מתפתח ועברתי הפלה.
לאחר ההפלה הודיעו לי שההריון היה מולארי מה שאומר שאסור להיכנס להריון במשך חצי שנה.

אני בת 33 וחצי, ומאוד קשה לי להתמודד עם הבשורה.

אחת לכמה ימים אני נתקפת בדחף לבכי ועצב שמקשה עליי לתפקד.
בנוסף יש חששות רבים.
בסביבת העבודה שלי 2 קולגות שעובדים צמוד אליי מצפים לתינוק, וזה מקשה עוד יותר להפנות את המחשבות ולתפקד.

האם את ממליצה לי ללכת לטיפול?

אני חוששת שלא אבחר במטפל הנכון והטיפול רק יעמיק את ההתעסקות שלי סביב הנושא.

תודה,
אפרת

אני אם חד הורית והילד שלי בן 3 אני מאוד דואגת לו כי אני הולכת להעדר מסוף החודש במשך שלושה חודשים מהבית אני אגיע ביום שלישי ובשישי שבת סופ'ש.. אני משאירה אותו עם אמא שלי ולא יודעת איך לעזור לו לעבור את התקופה הזאת.. אני יודעת כמה כל מילה שלי משמעותית עבורו. ואני יודעת שאני אחסר לו מאוד.. איך אפשר לעזור לו במשך שלושה חודשים? תודה מראש

היי,
אני מודעת לכך שאינני מרגישה רגש כלפי כמה דמויות שפגעו בי וכלפי אירועים טראומטיים בנעוריי. אני כן מרגישה גוש כבד בלב כלפיהם או דחייה חזקה או כעס גדול אבל רק כלפי חלק מהם ורק לפעמים. בד"כ הרגש פשוט מנותק שם.
מודעת לכך שזה לא תקין, אבל מה כל כך גרוע בלא להרגיש כלפיהם כלום? איך אפשר לגרום לי להרגיש? ממה זה קרה?
יודעת שפשוט תמליצי לי ללכת לטיפול ואני אכן בבירור כרגע על מטפל/ת, מבקשת חידוד לגבי חשיבות הטיפול בנושא, טיפים בינתיים וכן הסבר לגבי מה יתרחש בתהליך הטיפול בנידון. ונק' נוספת- מה יקרה באם לא אטפל בכך.
תודה

שלום , בימים האחרונים אני מרגישה שאני הוזה אני התעוררתי בפחד שיש דמויות לא אנושות - שהן סביבי עם רוח ואווירה לפגוע בי .. זה עדיין לא בגדר הזיה אבל התחושה של פחד - אני לא ראיתי את הדמויות במציאות רק חלף בראשי וההרגשה של הפחד קיומי .. אני מפחדת שאני משתגעת .. אני בן אדם מאוד בודד מאוד קשה לי להאמין בבני אדם בחודשים האחרונים לא דיברתי עם אף בן אדם הבחירה ורצון להיות בסביבה של אנשים. אני כל הזמן לבד והלבד הזה מביא איתו את המחשבות האלה.

התחושה של הפחד הרגשתי אותה בעבר ואת אותה ההרגשה חודשים אחרי לידה כשנפרדתי מהגרוש שלי הרגשתי את אותה ההרגשה בדיוק

שלום,
נפרדתי מבת זוגי לפני 5 חודשים והיא יצאה עם אחרת.
חזרנו... ואני מקנאה בטירוף,מה שגורם לי לחרדה תהומית..

היי, מודה לך מראש על ההתייחסות.

אני מטופלת אצל פסיכולוג חודשיים וחצי. הוא מאוד נחמד ומשרה אווירה נעימה. אבל אני לא מרגישה שניקשרתי אליו או שאני מצפה לפגישה עימו.
אציין שהייתי מטופלת בעבר אצל פסיכולוגית אחרת, שאליה נקשרתי מיד ושמאוד ציפיתי לפגישות עימה, אבל יחד עם זו יחסיינו עלו על שרטון ומאוד מאוד נפגעתי ממנה. האם זה נשמע לך תקין שאני לא חשה כלפיו כלום, או שאולי אני פשוט חושדת להיקשר אליו בגלל נסיון העבר. נדמה לי שאני אולי רק מתחילה לחבב אותו. הוא באמת שמאוד נחמד ומאוד משתדל ואני מאמינה שבאמת אכפת לו.
מעבר לכך, הוא צעיר מאוד יחסית לפסיכולוגית הקודמת. ולעיתים נדמה לי שאני מתוסבכת מידי בעבורו... ואני לא יודעת אם הוא חזק דיו על מנת להכיל את הקשיים שלי.

תודה רבה לך...

סליחה, אבל אני לא מבין משהו: אם בנאדם למד לתואר שני בפסיכולוגיה הוא לא צריך לבוא מוכן לאפשרות שאולי אחד המטופלים שלו, לחלוטין בלי כוונה, יתעלל בו מבחינה נפשית? אם זה היה בכוונה זה כבר סיפור אחר...

שלום.
בני בן 11 עבר תאונת דרכים לפני כמה חודשים

ברצוני לפנות למישהו שמתמחה בפוסט טראומה.
הוא מתקשה במעבר כביש לבדו . חייב ליווי.
נהיה עצבני ואגרסיבי
אשמח להמלצות למישהו באיזור קריות

היי,
הכל שחור, רע, כואב.. לפני שנה איבדתי את החתולה שלי, בת משפחה במשך 15 שנים והיום נודע לי שהתוכי שלי גם הוא איננו יותר אחר 10 שנים שהוא היה איתנו.
אני לא מתמודדת טוב עם מוות, היה לי מאוד קשה לתפקד אחרי מוות החתולה שלי ועכשיו זה. עברתי לגור במדינה אחרת, לבד, אין לי לאן לפנות. אני מרגישה חסרת אונים, כאילו כל העולם מתמוטט אלי. עצם המעבר מאוד קשה לי (אני לבד, אין חברות ואין משפחה) ועכשיו החדשות האלה.. לפעמים אני מרגישה צורך לפגוע בעצמי (מעולם לא פגעתי) אני לא פועלת לפיו אבל הדחף כך כל חזק שאני מבינה שאני טובעת. אני לא מצפה לעזרה ממך, עצם הכתיבה משחררת המון.
אני לא חושבת שיש משהו שיכול לעזור, בכל מקרה תודה על ההקשבה.

שלום,
כבר שבוע שאני לא ישנה טוב.
אני לא מצליחה להירדם בלילות,
לקחתי פעם אחת כדור "טונייט"
שזה טבעי,ועוזר לי.
אבל מאז לא
אני מגיעה עייפה לעבודה
נרדמת באמצע
חולשה בגוף.
אני לא יודעת מה לעשות
יש לי סיוטים בלילה.

שלום,
שמי אפרת, בת 24, בת אמצעית במשפחה חרדית מרובת ילדים(10 אחים-חמישה מבוגרים ממני וחמישה צעירים ממני). גדלתי (מגיל 5) ללא אבי חרף גירושי הוריי ,עזיבת אמי את הדת וכמו כן בעקבות כך, הכחשת אבי, כל קשר לילדיו. איני יודעת אם בעייתי קשורה בעובדות הרקע הללו אך אשמח לפרט ולהתייעץ בנושא. קרוביי מעידים כי אני בחורה אופטימית, חברותית, מנומסת, ונעימה ועם זאת מעט מופנמת וסגורה ופה שורש בעייתי. במהלך חיי, בכל מסגרת אליה הגעתי הסתגלתי במהירות בזק (קרוב לוודאי עקב מעברים רבים ממסגרת למסגרת) ולרוב רכשתי חברה או שתיים  אך מעולם לא רכשתי חברויות מרובות. אני נוטה להשתכנע כי הסיבה לכך נטועה בהיותי סגורה ושקטה ובעובדה כי קשה לי להיפתח או לסמוך בזריזות על אדם שאיני מכירה. דעתי מונה מספר סיבות נוספות לקשיי החברתיים בהם אני מצויה כמו ; חוסר ביטחון, ופחד להיקשר שמא אפגע או אאבד את היקר לי. צעירה וגלמודה הנני. קשיים אלה מתבטאים בנוסף בתחום הזוגיות גם כן ומהווים לי מועקה גדולה שאינני מעוניינת בה, שכן הנני מוצאת עצמי מבלה את מיטב שנותיי בקרב בני משפחתי או בגלמודי לסירוגין. לאחרונה הנני מרגישה בשלה לזוגיות ( לאו דווקא מונגמית) ובעיקר לאהבה אך נתקלת בקושי  המפורט, שוב ושוב ולצערי מתמודדת עמו בדרכים שגויות שאינן מסבות לי הנאה או הצלחה בתחום.  ההתרחשות החוזרת על עצמה קורית באופן הבא : אני מנסה את מזלי ומשוטטת באפליקציית היכרויות, בוררת היטב, מידי פעם מוצאת בחור לטעמי ומנהלת עמו שיח קצר וקליל במטרה להבין את הדינמיקה, הכימיה ורמת התקשורת היכולה לבוא לידי ביטוי בינינו. בהנחה ושלב זה עובר בשלום אני ממשיכה את השיח בפלטפורמה נגישה יותר-וואטסאפ ואף קובעת פגישה. אנחנו נפגשים לדייט ראשון, אני מאששת את האינסטינקטים הראשוניים לגביו ולרוב שמחה לגלות כי היו נכונים ויושב מולי אדם שיכול לעניין אותי לטווח הארוך ואולי אפילו יהנה מהרגש והחיבה הרבה הנצורה בי, כאילו חיכתה שרק לו אעניקה. *ספויילר: אעיד על עצמי כעל בחורה מינית המרגישה כי חדר המיטות הינו אזור נוחות עבורה- לטוב ולרע.*
 הדייט עובר בשלום ונחתם בנשיקה ובליבי תקווה, אולי התמזל מזלי ומצאתי אהבה. ובכן הקושי לא מרפה וכבר בדייט השני אני נלחצת, נאחזת אימה ופאניקה!  מה עושים? מה להגיד? מה לא להגיד? מה הוא יחשוב? איך כל מילה שלי מתפרשת? האם אתפס כקלת דעת? איך אשמר אוירה מעניינת ללא שימוש במיניות כלל? אולי זה כל מה שיש לי להציע? תהיות שליליות ברובן ואיתן התוצאה: אני פונה אל המוצא הקל ביותר, מין. דייט שני, איני יודעת הרבה על הבחור, איני מעוניינת לשכב איתו כלכך מהר אך מה עוד אציע? איני יודעת להתמודד עם קשיי החברתיים (או מה שזה לא יהיה) בצורה אחרת.  וכך כמו גופי אני מכשילה כל סיכוי להצשך ההיכרות. אני נותנת והוא לוקח וכמובן לאחר מכן בורח.. אובדת עצות, אני פונה בכל לשון של בקשה, אנא עוצי לי עצה, בבקשה. איך להתמודד? האם יש מוצא? תודה רבה מראש, מעריכה!!!

שלום,
מזה 3 שנים בן זוגי ואני מנהלים מערכת יחסים, מתוכה שנתיים אנו גרים יחד. בן זוגי ואני מגיעים מבתים להורים גרושים. אך בן זוגי מגיע מרקע מורכב וקשה הכולל אלימות של האב כלפיי האם ואלימות של האם כלפיי האב וכמו כן מערכת עם המון זעם, שקרים ואלימות ריגשית . זאת ועוד בן זוגי נמצא ביחסים מעורערים עם אימו הכוללים ניתוקים של חודשים והטחות חוזרות ונישנות בנוגע לאופיה ועברם המשפחתי.
לפני מספר חודשים התארסנו, לאחר שנתיים שידעו עליות ומורדות אך עם אהבה עצומה ועקשנות להצלחת הקשר.
לאחרונה בן זוגי מתנהג באגרסיביות כלפיי בכל סוגייה שעולה במערכת, אף הקטנה ביותר. כל דיאלוג מצידו מופנה ישר לשיח קשה ובפעם אחרונה שפניתי אליו באמצע וויכוח לחבק אותו על מנת לרכך אותו הוא הדף אותי ממנו. וכשהתעמתתי איתו הוא נבהל ואמר שאני שקרנית ואף איים לעזוב את הבית.

אני מרגישה שעולמי חרב עליי, הקשר שלנו עבר עליות ומורדות אך מעולם לא הגיע לנקודת קצה שכזאת.
ניסיתי לפתח שיח אך הוא הודף אותי ממנו בכל תוקף ומסרב לדבר, מדבר אליי כאל זרה, ישן בסלון ומאיים להפסיק את הקשר.
טוען שאמא שלו האשימה את אבא שלו באלימות והוא לא היה אלים ואף השווה בנינו.
אני אובדת עצות
אני רוצה שנלך לטיפול זוגי, אבל המצב נמצא בכאוס חסר שליטה ואינני יודעת כיצד לפעול, אם בכלל. אודה לעצתך.