פורום טיפול נפשי

שלום איה.

נשמע מדברייך שדרך היבטים של המציאות החיצונית (שעת המפגש, הנפיחות בעיניים) את פוגשת מציאות פנימית מכאיבה, בה מי שאמור להיות שם בשבילך ולהיות קשוב ופנוי אלייך- אינו נגיש ולא באמת נמצא איתך כפי שהוא מתיימר להיות. זו אכן תחושה מכאיבה מאוד, ואפשר להבין מדוע היא מעוררת בך חרדה. לצד זאת, אלו גם תחושות חשובות ובעלות משמעות אשר מלמדות על עולמך הפנימי ולכן חשוב מאוד לשתף בהן את המטפל ולהתבונן יחד איתו במה שהן מספרות על עולמך הפנימי. מנסיוני, שיח על התחושות שעולות בקשר הטיפולי הוא לא פעם השיח המקדם והמעמיק ביותר שנוצר בטיפול, ותורם משמעותית להנעת שינוי נפשי.

ליטל

שלום פנינה.

כאבים גופניים עשויים לנבוע מבעיה פיסית או לבטא קושי נפשי. כדאי לפנות כצעד ראשון אל רופא המשפחה ולשלול גורם רפואי, ואם תחשבו שהכאב עשוי לנבוע מגורם נפשי, בהחלט כדאי לפנות להתייעצות פסיכולוגית.

ליטל

תוכל למצוא כאן מטפלים שמתמחים בטיפול בפוסט טראומה להתייעצות

שלום מנחם.

כאשר קשיים שליטה עצמית מגיעים על רקע קשיים רגשיים ונפשיים אחרים, אכן כדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עמם, וגיל 23 הוא גיל טוב מאוד להתחיל בו עבודה נפשית והתנהגותית- אתה צעיר, ונשמע שיש לך מוטיבציה לשינוי, וזו נקודת פתיחה מצוינת. 

בהצלחה!

ליטל

תוכל למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום הודא.

לא ניתן למנוע ממחשבות מסוימות לעלות למודע, ובפרט כאשר כבר התעוררו ובמובן זה אין טעם להילחם בהן אלא להיפך- לנסות להבין אותן ומתוך כך אולי לבסס דרכי חשיבה יעילות יותר. במידה ויש יועצת או פסיכולוגית בבי"ס, הייתי מפנה את התלמידה להתייעצות עמה כדי לאפשר בדיקה קצת יותר מעמיקה של הגורמים לרמת הלחץ הגבוהה ולסייע ברכישת כלים להתמודדות. במקביל כדאי להיפגש עם ההורים ולנסות להבין האם מופעל על התלמידה לחץ חזק להצטיינות ואם כן, מדוע. במקביל, כדאי לנסות להקל על התלמידה דרך נורמליזציה של הקושי: להסביר שתלמידים רבים חווים "קפיצה" בקושי עם המעבר לתיכון, להזכיר כי הלחץ יכול להיות קשור גם לגורמים אחרים מלבד הציונים (למשל, סביבה חברתית חדשה) ובעיקר- לשתף בכך שתלמידים רבים חווים קושי, חוסר אמון ביכולותיהם ובהלה עם הכניסה לתיכון, אך מגלים עם הזמן כי הם מסתגלים טוב יותר משהעריכו. 

במידה ונראה כי רמת החרדה גבוהה מאוד, ו/או מביאה לסבל או פגיעה תפקודית משמעותית כדאי לשקול פגישת הערכה ראשונית עם פסיכולוג/ית המתמחה בטיפול בבני נוער. 

בכל מקרה, חשוב ליצור עם התלמידה קשר ראשוני טוב ולשדר מסר של נינוחות, זמינות ואמונה ביכולותיה להתמודד.

ליטל

שלום לך.

תוכלי למצא רשימה של מטפלים שנותנים טיפול מוזל כאן ולמיין את הבחירה על פי אזור מגורים ומאפיינים נוספים.

לצד זאת, אני מציעה לבחון האם טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא הטיפול המתאים לך. טיפול ק"ה הוא טיפול המתמקד בנטרול דפוסי חשיבה והתנהגות העומדים בבסיס סימפטומים נקודתיים כדיכאון, כפייתיות, חרדה וכד', ואילו את תיארת בדברייך התמודדות עם סוגיות חיים רחבות יותר. במובן זה, אני תוהה האם טיפול בגישה פסיכודינמית אינו מתאים יותר, מאחר והוא מתמקד לא בסימפטום נקודתי אלא בזיהוי ועיבוד גורמי העומק העומדים בבסיס קשיים והתלבטויות הנוגעים למגוון היבטי חיים. 

ליטל

שלום ליה.

אין לי אפשרות להמליץ על מטפל ספציפי במסגרת הפורום, אך נדמה לי שהדבר הראשון שכדאי לך להתמקד בו הוא בחירת סוג הטיפול. הטיפול היעיל ביותר לסימפטומים של OCD הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי- טיפול קצר הממוקד באפשרות לנטרל את הדפוס הקוגניטיבי התנהגותי היוצר ומשמר את ההתנהגות הכפייתית. זה הטיפול המתאים עבורך אם את מעוניינת להתמקד בסימפטום הספציפי. לצד זאת, במידה ואת מעוניינת לטפל ב-OCD כחלק ממתן מענה רחב יותר למגוון ההיבטים הרגשיים המטרידים אותך, כדאי לפנות לטיפול פסיכודינמי. בטיפול כזה הסימפטום האובססיבי עשוי להיות מנוטרל לאחר זמן רב יותר, אך הטיפול נותן מענה מעמיק יותר לגורמים הלא מודעים העומדים בבסיס מכלול הקשיים.

ליטל

תוכלי למצוא כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול ב-OCD להתייעצות ובחינת טיפול

שלום ריף.

אין לי אפשרות לומר דרך האינטרנט האם מדובר בזיכרון מודחק שצף למודעות או בתוכן נפשי הבא לידי ביטוי דרך החרדה והפשבקים שאת מתארת, אך נשמע מדברייך שאת מוטרדת וסובלת, ושנפשך מנסה לבטא אזור כלשהו אשר עדיין אין לו מילים ופשר. לאור זאת אני מציעה לפנות אל טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית בו ניתן יהיה להבין יותר לעומק מה קורה בנפשך, ועם אלו חוויות עבר ותכנים רגשיים היא מתמודדת.

ליטל

תוכלי למצוא כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול פסיכודינמי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום טל,

לא זאת היתה כוונתי. כוונתי שחוויות נפשיות מסוימות הקשורות למיניות, אינטימיות, גבריות, רוך ו/או חיבור רגשי (וכד') באות לידי ביטוי בקשר עם המטפל. רגשות מיניים יכולים לבטא מגוון חוויות רגשיות החורגות מהמיניות עצמה, ולכן אני ממליצה בחום על שיתוף המטפל והתבוננות במשמעות התחושות המתעוררות כלפיו. מציעה לגשת אל הנושא מעמדה פתוחה, ולא "לאבחן" מראש מה משמעות התחושות ומה הן מעידות/לא מעידות על הנטייה המינית.

ליטל

שלום לך.

מתחת לשם המאיים של "פיצול אישיות" (או אישיות מרובת פנים בעגה המקצועית) מדובר בחלקים נפשיים שהם כל כך בלתי נסבלים עד שהם מפוצלים מהחוויה. כיום, ההנחה המקצועית הרווחת היא שכמעט כולנו מנותקים במידה מסוימת מחלקים בלתי רצויים של עצמנו (למשל, מחלקים שנתפסים על ידנו כיותר מדי מיניים, זועמים, אגואיסטיים וכד'), אך במקרים מסוימים הניתוק יכול להיות עוצמתי עד כדי נתק מוחלט מחוויות רגשיות מסוימות או מתפיסות עצמיות מסוימות. למשל, אישה שנפגעה מינית בילדותה עשויה לא לסבול את החלקים המיניים שלה עצמה ולכן להתנתק מהם. במקרים מסוימים הנתק הוא חזק עד כדי כך שאותם חלקים בלתי רצויים מתגלמים ב"אישיויות משנה" המובחנות מהאישיות המרכזית. במצבים אלו הטיפול הפסיכולוגי הוא קריטי מאחר והוא מהווה מפגש ומרחב בו אפשר "להתיידד" עם החלקים המפוצלים ולהחזיר את האישיות כולה למצב יותר שלם ופחות מפוצל. במובן זה, במידה ואת חוששת שחלקים שלך, כאלו שקשורים קרוב לוודאי לחוויות עבר טראומטיות, מנותקים ומבקשים לבוא לידי ביטוי- חשוב מאוד לשתף את המטפל בתחושות ובחששות ולבדוק יחד כיצד אתם מתמודדים עם המצב. 

אני מבינה את הבהלה ואת תחושת חוסר השליטה, אך סביר להניח שהמצב ניתן לטיפול ושינוי, ובפרט לאור מודעותך אליו.

ליטל

תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום הודא.

מאחר ואת מתארת חרדות המלוות בסבל נפשי ופגיעה תפקודית משמעותיים, אני חושבת שאכן כדאי לפנות בהקדם אל טיפול פסיכולוגי. חרדות מהסוג שאת מתארת אכן לא קשורות ליכולות אינטלקטואליות או חברתיות אלא לאזורים נפשיים פחות מודעים אשר באים לידי ביטוי דרך סימפטומים של חרדה. באמצעות טיפול פסיכולוגי אפשר לזהות מה עומד בבסיס החרדה וכך לנטרל אותה, ואף להקנות כלים להתמודדות עמה, ולכן כדאי לפנות בהקדם. בינתיים, כמורה וכהורים אפשר בעיקר להציע לה תמיכה- להעביר מסר שאתם אמנם לא מבינים מדוע היא סובלת מהחרדות, אך אתם מניחים שהיא מבטאת כאב נפשי כלשהו בו אפשר יהיה לטפל. חשוב לא להאשים או להיבהל מהסימפטום החרדתי אלא להזכיר לה ולעצמכם שחרדה היא בעיה נפוצה מאוד, ובפרט בגיל ההתבגרות, ושטיפול מתאים בדרך כלל מביא לשיפור משמעותי ביותר. 

ליטל

תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום טל.

ההנחה המקובלת כיום היא שהתחושות הנוצרות בקשר הטיפולי מתהוות הן מתוך המפגש הספציפי הנוצר בין המטפל למטופל המביאים את עצמם כפי שהם, והן מתוך מה שמכונה "העברה"- רגשות וחוויות המאפיינים את עולמו הפנימי של המטופל, בדרך כלל כאלו הקשורים ביחסי עבר עם דמויות משמעותיות, ובאים לידי ביטוי גם בקשר מול המטפל (למשל, בן להורים ביקורתיים מאוד החווה גם את המטפל כביקורתי ביותר). כמו כן, המפגש הטיפולי הוא לעתים המקום בו הנפש יכולה להחיות ולבטא אזורי חוויה אותם לא ניתן לבחון ולעבד בחיי היום יום. לאור זאת, אני מציעה לשתף את המטפל בתחושות ולבדוק יחד אתו את משמעותן. סביר להניח שהעיבוד וההתבוננות המשותפת יעמיקו את התהליך הטיפולי ולכן גם את הצמיחה הנפשית.

ליטל

שלום רוני.

סביר להניח שהקושי שלך להביע את עצמך ואת רגשותייך הוא חלק מהגורמים הרגשיים שהביאו אותך לפנות לטיפול ובמובן זה, חשוב וטוב שהקושי יבוא לידי ביטוי גם בשיח הטיפולי. חלק מעבודת המטפל/ת תהיה לא רק לסייע לך לבטא את עצמך אלא גם להבין יחד איתך מה משמעותו העמוקה והלא מודעת שלהקושי שאת חווה. התבוננות משותפת זו תתרום לאפשרות לנהל שיח שוטף ונינוח יותר אך חשוב לא פחות- תסייע בעיבוד עולמך הפנימי ובכך סביר להניח שתביא לשינוי חיובי בהיבטי חיים נוספים.

אין תחום טיפול ספציפי המתמקד בקושי שאת מתארת, אך כל מטפל בגישה פסיכודינמית אמור להיות מסוגל לסייע סביבו. לכן, מציעה לך לנסות לעיין באתרים/כרטיסים אישיים של מטפלים בגישה זו ולבדוק עם מי מהם נוצר חיבור ראשוני אינטואיטיבי. אם תרצי, תוכלי להעלות כבר בשיחה הטלפונית את הנושא, ולבדוק איך את מרגישה עם תשובותיו ועמדותיו של המטפל כדי להתרשם לגבי מידת ההתאמה האפשרית.

ליטל

תוכלי למצוא כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול פסיכודינמי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום יעקב.

צר לי לשמוע על האובדן הקשה שלך, ואני מבינה את הצורך בשיפור התחושות ויכולת ההתמודדות בהווה.

שיח כנה עם המטפל על תחושות של אי התאמה או חוסר שביעות רצון הוא תמיד צעד נכון וחשוב מאחר והוא מאפשר לעשות "הערכת מצב" של מה שאפשרי ובלתי אפשרי במסגרת הקשר הטיפולי המסוים. שיח כזה יכול לסייע לך להבין עד כמה המטפל יכול ונכון להשתמש בטכניקה וכלים טיפוליים שונים מאלו בהם השתמש עד כה, ובמידה ויביע התנגדות לכך, תוכל להבין מה הסיבות לכך. למשל, יש הבדל בין מצב בו המטפל אינו משתמש בטכניקות טיפוליות מסוימות מאחר והוא עצמו אינו בקיא בהן (ואז, כאיש מקצוע הגון עליו לומר זאת ישירות), לבין מטפל אשר מעריך כי ההתבוננות בעבר היא האמצעי הטיפולי המתאים ביותר, גם אם ה"פירות" שלו יהיו בטווח רחוק יותר. לצד כל אלו, מה שחשוב בעיני הוא לבדוק האם נוצר שיח משמעותי- האם אתה מרגיש שהובנת ושהתפתח דיאלוג ממנו אפשר להתקדם הלאה באופן ששניכם שלמים איתו. במידה וכן, אתה כנראה במקום הנכון.

בנוסף, במקביל לטיפול אני מציעה לבדוק אפשרות של קבוצות תמיכה (גם אם אינטרנטיות בשלב זה) או הצטרפות לפורומים של אנשים אשר חוו אובדן דומה. לפעמים דווקא שיח לא טיפולי יכול לספק כלים ותמיכה, ולצד התהליך הטיפולי המעמיק יותר להביא לשינוי משמעותי.

אני מאחלת לך החלמה טובה עד כמה שאפשר מתהליך האבל והאובדן,

ליטל

שלום רינת.

אי הודאות היא אכן מצב לא פשוט להתמודד עמו, במיוחד כאשר היא נוגעת לפעילויות ושגרת חיים שחשובה לנו. לצערי, אני חוששת שאין לי אמצעי המודדות נוספים שאני יכולה להציע מלבד אלו עליהם כתבתי לך בעבר. בכל מקרה כדאי להזכיר לעצמך שזו תקופה קשה, אך היא תעבור.

ליטל

שלום קטרין.

טיפול דינאמי הוא טיפול מאתגר מאחר והוא מעלה תכנים לא מודעים אשר לעתים אכן גורמים להצפה ועלייה זמנית במצוקה. עלייתם של תכנים אלו, קשה ומכאיבה ככל שתהיה, היא גם הבסיס לאפשרות להנעת שינוי נפשי. במובן זה, הקושי שאת חווה אינו סיבה ללקיחת הפסקה מהטיפול ולהיפך- הפסקה כזאת, גם אם תשפיע לטובה בטווח הקצר, אינה אינדיקציה ליעילות/חוסר יעילות של הטיפול ותוצאתה היא רק קטיעה של רצף העבודה הנפשית. 

בהקשר למידת החיבור, אני חושבת שזה נושא שכדאי להעלות מול המטפל. היעדר חיבור יכול לנבוע מחוסר התאמה בין מטפל למטופל אבל גם מגורמים כקושי ביצירת קשר ואמביוולנטיות כלפי התהליך הטיפולי. לכן, מציע לנהל עם המטפל שיח כנה על כך ולבדוק האם מתוך כך נבנה דיאלוג משמעותי, נוגע ומחדש. אם כן- את כנראה במקום הנכון.

ליטל