פורום טיפול נפשי

אני לא מבין את המונח מקצועיות באופן כללי, אבל אם המטרות שלי יבחנו במקצועיות אני לא אתאים לטיפול, כי אין לי כוונה להשתפר או משהו בסיגנון אלא רציתי טיפול כי קשה לי לדבר עם אנשים וזה המקום היחיד שאין בו חוקים ואני לא צריך לעשות מה שרוצים שאעשה, זה מספק בשבילי אינטרקציה שבועית ואז אני לא צריך לסבול אינטרקציות עם אנשים שאני עושה רק כדי לשמור על שפיות, חזרתי לעצמי הבן 8 שלא מדבר סתם ככה עם אף אחד.

רציתי גם מישהו שיגיד לי מה לעשות כי אני לא חושב לעשות כלום בעצמי, כמו האם לצאת החוצה, איך להתנהג ומה להגיד לפעמים כי אני לא יודע מה אומרים לאנשים ואני לא מבין אף אחד אף פעם, קשה לי שאני צריך להמציא בעצמי מילים, והפסיכולוגית לא אומרת לי מה לומר, או מה לעשות אז זה לא עוזר

זה נמאס שאני צריך להמציא את המילים לומר, דווקא כשהייתי בן 8 פשוט לא הייתי מדבר, אולי אני בכלל לא יודע לדבר, אולי גם מה שאני כותב זה המצאה, אני מרגיש חובה חיצונית לדבר, לא מעצמי

האם כאבי ראש אחרי פעילות גופנית ובזמן נסיעה ברכב יכולים להיות קשורות בצורה ישירה או עקיפה להפרעות קשב וריכוז ?

אני חושדת שלאחותי ולאמא שלי יש הפרעת אישיות נרקיסיסטית.

אחותי בת 32, אמא שלי בת 53.

האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשפר את חיי?
פשוט כל הזמן הן מנסות לריב איתי, מקניטות אותי, מנסות ביחד לגרור אותי לריב איתן ואני פשוט כל פעם מחדש מוצאת את עצמי מתעלמת, ואומרת להן להניח לי, פשוט קמה והולכת.

אם יכולתי לעזוב את הבית מבחינה כלכלית, זה היה פותר הכל(כי הרי ככה אין להן שום אופציה להתעלל בי) וככה הייתי מונעת מהן להתעלל בי. אבל בגלל שאין לי כרגע את היכולת לעזוב את הבית אני מחפשת מה עוד ביכולתי לעשות חוץ מGREY ROCK, ו NO CONTACT
אני עושה מה שביכולתי ליצור גבולות בצורה נינוחה ובנועם, ולהבהיר להן שזו דרך התנהגות לא תקינה, לא נעימה, לא בוגרת ולא בריאה, ולא מכבדת.
זה עוזר במידה מסוימת. אבל עדיין אני כנראה צריכה לשמור על קור רוח ולהזכיר לעצמי שלצערי אימי ואחותי אכן בעלות הפרעת אישיות נרקיסיסטית, כי זו הדרך בה אדם כזה מתנהג, גזלייטינג, דיואלואינג, השלכה, ועוד שלל התנהגויות פוגעניות חולניות. אני כנראה צריכה להמשיך להבהיר להן ולהציב עוד ועוד גבולות בתקווה שאני מורידה את ההתנהגויות המתעללות שלהן ומורידה אותן ממני.


אני קוראת ומחפשת מידע בנושא. בינתיים זה מה שמצאתי, שיכול לעזור. זה מאוד לא נעים לי שאימי ואחותי כל יום מקניטות, פשוט מתעללות בי נפשית ואין לי מה לעשות כדי לסיים את ההתעללות הזאת. אני תמיד עם הפלאפון עם אוזניות, שומעת מוסיקה חיובית כדי לשמור על אופטימיות ולמנוע מעצמי לשמוע את הרוע שהן מפזרות.

האם יש פתרון? האם יש דרך לגרום להן להניח לי?
תודה

שלום
יש לי תלמידה בכיתה י סקרנית מאוד, קוראת הרבה ספרים כמעט כל החדר שלה מוצף בספרים. כשאני מדברת איתה אני מגלה עד כמה שהיא יודעת בכל התחומים. לצערי מצד אחר היא לא משקיעה בשיעורים בבית הספר , היא לא מגישה עבודות בית וכנראה לא לומדת כמו שצריך למבחנים, לכן הציונים שלה לא ברמה המצופה ממנה אימא שלה אומרת לי שהבת שלה יש לה יכולות, אבל זה לא בא לידי ביטוי כי היא לא משקיעה מספיק. עכשיו האם פנתה אלי כמחנכת והשאלה כיצד אוכל להניע אותה ללמידה ולהשקעה , לפתור את שיעורי הבית כמו שצריך ולהכין את עצמה טוב למבחניםאשמח אם תוכלו לעזור לי בנושא במידה ואפשר

היי,
גילתי ששנים אני סובלת מבעיה שכן יש לה שם וזה טכירוטילומניה.
עד היום לא ידעתי שמוגדר כזה דבר,
כעסתי על עצמי אין סוף למרות שבפועל לצערי אין לי שום יד בדבר ואני לא רוצה לעשות את זה.

זה הגיע למצב ששיער שלי מתחיל לא להיות באורכו שווה.
ועוד - רואים את הקרקפת (לא ממש אבל עדיין) במגע עם מים.

זו הנקודה הכי קריטית של השיער שלי כי חשבתי שיהיה אפשר להפסיק ועכשיו אני בנקודה שלא יודעת כיצד הגעתי אליה.

אני לא רוצה וממש לא מסוגלת לספר לאף אחד. יודעת שאני חשובה לכולם ואנשים בסביבתי לא יצליחו להבין אותי.

מה עליי לעשות בבקשה?
חשוב לי לציין שאני פוחדת גם מאבחנות.
מטיפולים וכדומה.
פשוט רוצה לדעת כיצד להרגיע את עצמי ולהבין שאכן יש מוצא לשקם את השיער שלי כי זה הדבר היחיד שחשוב לי.

תודה ליטל, נהניתי לקרוא את תשובתך. אשמח שתרחיבי מתי סיכויי ההצלחה של טיפול דינמי נמוכים יותר.
סיימתי טיפול לפני מספר חדשים וכעת אינני מעוניינת בהמשך כלשהוא.
נעזרתי והפקתי מהטיפול תועלת רבה, אך לקראת סיומו התחושה היתה שלא ניתן יותר לקיים תקשורת אפקטיבית ביני לבין המטפל. היה לי קשה עם חוסר ההדדיות בקשר אינטימי, הרבה פעמים לא ירדתי לסוף דעתו של המטפל ובהרבה פגישות הרגשתי שאני נאלצת לשתף במחשבות ורגשות בעל כרחי, לפעמים מבלי להיות בטוחה שהם נכונים. וכן, דיברנו על הנושאים האלו ארוכות.
אין ספק שהתקשורת הנדרשת לטיפול דינמי בעייתית מבחינתי. האם זה הנושא עליו יש להתמקד ? אילו הייתי משוכנעת בכך, הייתי ממשיכה.
שאלת ההתאמה לטיפול מעניינת אותי לשם למידה מהתהליך, וגם משום שטיפול ככלל מוצג הרבה פעמים כפתרון כולל שיכול להתאים לכל מי שיתאמץ ויתמיד.

שלום:
יש לי תלמידה שהייתה במערכת יחסית כבר שנתיים עם בחור שגדול ממנה בשנתיים. התלמידה בכיתה י והבחור בכיתה י"ב. לפני שבוע נפרדה ממנו ומאז היא במצב קשה אפילו ללימודים היא לא נכנסת. הלכתי לבקר אותה בבית, ואז הסבירה לי את הסיפור שלה, היא טוענת שהיא לא מצליחה להבין אותו, מה הוא רוצה, לפעמים היא מבקשת ממנו להשתנות, והוא אומר לה את צריכה לקבל אותי כמו שאני, היא טוענת שהוא לא נמצא לידה בעת שהיא צריכה אותו, לא כל כך מתקשר ודואג כמו שהיא רוצה היא פשוט מחפשת כנראה קשר חם והוא לא כזה.
עכשיו היא נפרדה ממנו והיא בוכה אולי היא מיהרה בהחלטה שלה( למרות שלא כלכך דאג לא לוותר), והיא חושבת על זה כל הזמן. לאמת אין לי מושג מה להגיד ואיך אוכל לעזור לה בתור מורה ומחנכת.אשמח לקבל טיפים כיצד אעזור לה לעבור תקופה זו. תודה

שלום, אני קצת אבודת עצות ולא יודעת מה אפשר לעשות, כך שאני מנסה לבדוק אם יש אפשרות נוספת מלבד טיפול פסיכולוגי. אני במצב של סטרט כבר שנים. בעקבות כך אני סובלת ממצב בריאותי שכל פעם הולך ומחמיר (אני כבר עם מרשם של אנטיביוטיקה לשנה) ולאחרונה גם עם נזק כתוצאה מחריקת שיניים שנובע מהסטרסט. אני יודעת שאני הולכת להיכנס לסיטואציה שרק תגביר את הסטרס והחשש מזה משפיע עלי ומונע ממני שינה רציפה ומשבש לי את התפקוד היום יומי. שקלתי האם ללכת לפתור את זה בטיפול, אך הבנתי שזה לא מתאים לי, ומכמה סיבות. קודם כל יש את העניין הכלכלי. ראיתי שמחיר טיפול הוא סביב 200-300 ואין לי יכולת גם לרבע מהסכום הזה (אפילו לא לפעם בשבועיים -שלושה), כך שזה כבר פוסל את האפשרות הזו גם אם רציתי. חוץ מזה קצת קשה לי להתחבר לסגנון הזה (סליחה, אבל פשוט אני באמת מרגישה שמדובר קצת בהתפלספות וניסיון ל"קרוא ולפענח אנשים" וזה לא מתאים לי. אני קוראת תשובות באתרים ופורמים שונים בתחום וזה לא סגנון שאני יכולה להתחבר אליו. זה לא קשור למישהו ספציפי. פשוט בכללי זה ממש לא בשבילי). חוץ מזה אני לא נוטה לסמוך על אנשים ואם אלך לאחד ולא אתחבר, אני ממש לא אנסה לבדוק כבר מישהו אחר, אלא רק אתחרט שניסיתי בכלל. אני גם מוטרדת מלהיחשף ולא יכולה לבטוח בחיסיון. אני לא רואה את עצמי פונה אפילו רק מהחשש שזה יתגלה. אני אובססיבית לגבי הפרטיות שלי וזה ערך עליון מבחינתי.
מכל הסיבות האלה אני באמת חושבת שזה לא בשבילי. עם כל כמה שבחודש האחרון חשבתי לנסות פעם אחת, לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה. אני לא יודעת מה הפיתרון, אבל כנראה שזה לא זה. גם דברים אחרים שכן חשבתי עליהם נפסלו בגלל שאין לי אפשרות כלכלית לעמוד בהם. האם יש כיוון אחר שאוכל לנסות אותו? תודה

האם יש אנשים שבגלל תכונות, מבנה אישיות או דפוסי תקשורת פחות מתאימים או לא מתאימים לטיפול דינמי ?

היי, איך יודעים לזהות אם יש קשר טוב בין המטפל למטופל? והטיפול צריך להימשך, או שכדאי לעבור למטפל אחר?

שלום
יש לי תלמידה בכיתה י מקסימה עם המון ביטחון עצמי, חרוצה ויש לה ציונים טובים מאוד. היא עוברת עם ציונים טובים מאוד בכל המקצועות חוץ מהמתמטיקה. היא נמצאת ב 5 יח"ל ועדיין מתחילת שנה לא עברה במבחנים. בכיתה היא משתתפת עושה עבודות אולם בבחינה היא אומרת לי שהיא שוכחת הכל, הבעיה שהיא לא מצליחה לפתור , ובמידה שהיא פותרת החישובים לא נכונים. לפי דעת מורת המקצוע זה עניין של לחץ וחרדה, וצריכים ביחד לעבוד על זה. השאלה שלי אם התלמידה לא מצליחה רק במתמטיקה, ושאר המקצועות מצליחה האם אני יכולה להגיד שהיא סובלת מחרדת בחינות או לא? וכיצד אני ומורת המתמטיקה נוכל לעזור לה כדי להפחית רמת הלחץ??

שלום
אני יכולה לאכול רגיל חצי יום ובערב להתחיל לתקוף מה שיש ואז אני מרגישה כבד ומקיאה אני לא עושה את זה כל יום אבל זה קורה לי בערך 3 פעמים בשבוע המטפלת שלי חושדת שיש לי הפרעת אכילה - היא אומרת שזה נשמע כמו בולמיה (לא אמרתי לה כמה פעמים אמרתי לה שמדי פעם) אבל אני לא חושבת שיש לי בולמיה כי זה לא קורה לי כל יום וגם אני לא חושבת שאני כל כך עסוקה סביב המשקל ואיך שאני נראית אני פשוט כשאני אוכלת הרבה אז אני מרגישה רע עם זה ומקיאה אבל יש ימים שאני בכלל לא עושה את זה ימים שאני לא אוכלת הרבה ולא מקיאה. גם כשאני אוכלת הרבה זה הרבה אבל לא כמו שמספרים על בולמיות שמסוגלות לאכול כיכר לחם שלם. גם אם ארצה אני לא אצליח אני אוכל הרבה מהנורמה אבל לא עד כדי כך . האם זה נקרא הפרעת אכילה?

היי, שלום לכולם, כותב פה בפורום אולי מישהו מאנשי מקצוע יראה את ההודעה שלי וישמח לעזור. רציתי לשאול אם יש פה מישהו או מישהי שמתנדב לתת תמיכה נפשית בטלפון בחינם. הייתי מעוניין לדבר עם בן אדם כזה, השיחות האלה עוזרות לי מאוד להרגיש טוב. תודה לעונים.

היי,
אני אמורה לעבור משיחות טלפון עם המטפלת למפגש של פנים מול פנים בקליניקה ואני לא עומדת בזהההה רק המחשבה על זה גורמת לי לכזאת מועקה הרגשת מחנק שבא לי להקיא אני כל כך מפחדת מהרעיון ואני לא יודעת למה. אני לא מצליחה להרגיע את עצמי אני לא מסוגלת לחשוב על זה אני יודעת שאני לא אשרוד את זה זה ירגיש לי קרוב מדי ברמה שתשתק אותי ואני לא אצליח לזוז ולהוציא מילה מהפה ככל שהזמן עובר ומתקרב החרדה רק יותר גוברת שבא לי לברוח כל מה שאני מנסה להגיד לעצמי לא עוזר זה כל כך עושה לי רע ואין לי כח לחשוב על זה אפילו. אני מכירה את הפחד הזה בסיטואציות דומות בחיי אבל תמיד ברחתי מהם כי לא הייתי מסוגלת להתמודד איתן ועכשיו אני מצד אחד רוצה להצליח אבל מצד שני אני מרגישה שזה ממש בלתי נסבל . אני רוצה שתתנו לי עצה איך אני יכולה לסבול את החרדה הזאת אני לא יודעת אם תבינו בכלל את העוצמה אבל מבחינתי זה אחד הדברים הכי מאיימים שיכולים להיות ואני כן רוצה להצליח אבל לא מצליחה. אשמח מאוד לעצתכן איך אפשר להקל את התחושות האלה

בעבר סבלתי מדיכאון שהלך והדרדר עד שהפך לדיכאון מאז'ורי. לשמחתי אני לא שם יותר, הרבה בזכות תרגול עצמי של cbt וגם טיפול פסיכולוגי מתאים.
יחד עם זאת, כל פעם שאני נזכר בכך, בתקופה אני מתחיל לבכות, וזה מטרגר אותי. אין לי פוסט טראומה מהאירוע במובן הקלאסי אבל בהחלט יש לי טראומה מכל הסיפור הזה. המטפלת שלי, טובה ככל שתהיה, לא מתמחה בתחום הזה להבנתי ולכן לא יכולה לעזור לי.
תהיתי אם יש מקורות מומלצים לבעיות מהסוג הזה? תרגילים?