תפריט נגישות

Histrionic personality Disorder - הפרעת אישיות היסטריונית

הפרעת אישיות היסטריונית מאופיינת בהתנהגות מוחצנת המתבטאת בהבעה דרמטית של רגשות, נטייה לפתיינות, עיסוק במראה חיצוני וצורך רב להיות במוקד תשומת הלב. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים הפרעת אישיות היסטריונית, גורמים ודרכי טיפול. 

עד סוף המאה ה-19 המונח 'היסטריה' (שפירושו המילולי ביוונית הוא 'רחם') התייחס למחלה המאופיינת בסימפטומים פיזיולוגיים שונים, כמו שיתוק איברים או סחרחורות והתעלפויות, בה שוער כי לוקות נשים בלבד בעקבות נדידה של הרחם לאזורים אחרים בגוף. הודות לעבודתם של הנוירולוג ז'אן-מרטן שארקו וזיגמונד פרויד אחריו, התגבשה ההבנה כי מקור הסימפטומים עשוי להיות פסיכולוגי, ולעיתים קרובות נעוץ בטראומה, וכי גם גברים מתמודדים עם המחלה. כיום, המונח הפסיכיאטרי עבור תסמינים פיזיולוגים או נוירולוגים שמקורם פסיכולוגי הוא הפרעה סומאטית או הפרעות דיסוציאטיביות, ואילו הפרעת אישיות היסטריונית נותרה באופן שנוי במחלוקת עם המונח שמקורו במושג הישן 'היסטריה', למרות שמדובר באבחנה שונה.

הפרעת אישיות היסטריונית מתייחסת לדפוס קבוע של התנהגות מוחצנת המאופיינת בהבעה דרמטית של רגשות, נטייה לפתיינות, עיסוק במראה חיצוני וצורך רב להיות במוקד תשומת הלב. באופן מצער, עלולים המתמודדים עם הפרעת אישיות היסטריונית להיתפס על ידי הסביבה כלא אותנטיים או בעלי חשיבות עצמית מופרזת, בעוד שהם לרוב חווים מצוקה נפשית רבה ובדידות.

קיימות תיאוריות פסיכולוגיות המציעות כי התנהגותם של המתמודדים עם הפרעת אישיות היסטריונית נובעת מקונפליקטים תוך-נפשיים לא מודעים העוסקים במגדר, מיניות ויחסי כוחות. לרוב, אלה מאופיינים בחוויה של המגדר השני כמושך אך מאיים, ובתפיסה של המגדר עימו האדם מזוהה כחלש או דחוי. לפיכך, ניתן להבין את הצורך בתשומת לב כנובע מערך עצמי נמוך הזקוק לחיזוקים מבחוץ, ואת ההתנהגות הפתיינית אשר עשויה להעניק תחושה של עוצמה, כאמצעי הגנה מפני תחושת חוסר אונים או בושה אל מול המגדר השני. על כן, אף על פי שהמתמודדים מפגינים לעיתים תפקוד גבוה בתחומים אחרים כמו תעסוקה או לימודים, הם לרוב יתקשו לאפשר אינטימיות רגשית במערכות יחסים רומנטיות או מיניות ולשמור על קשרים חבריים ארוכי טווח.

הפרעת אישיות היסטריונית לפי ה-DSM5

חשוב לציין כי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM) נשען בעיקרו על סימפטומים התנהגותיים בכדי לגבש קריטריונים לאבחון, ובמובן זה הוא אינו מתייחס לאופן בו הקונפליקטים הפנימיים אשר משפיעים על נפשו של האדם עשויים להוביל להתנהגותו. אבחנה של הפרעת אישיות היסטריונית ניתנת כאשר ישנו דפוס קבוע ונוקשה של אמוציונליות רבה והבעת צורך בתשומת לב מאחרים אשר מופיע לראשונה עד הבגרות המוקדמת ומתבטא במגוון מצבים ב-5 (או יותר) מהדרכים הבאות:

1. נטייה לחוש אי נוחות בהיעדר קבלת תשומת לב מהסביבה.

2. אינטראקציות בין-אישיות מאופיינות בהתנהגות פתיינית או מינית באופן שאינו תואם לנורמות החברתיות המקובלות, למשל במערכות יחסים מקצועיות.

3. רגשות לרוב מובעים באופן שטחי ומתחלפים במהירות.

4. נטייה לעשות שימוש בהופעה החיצונית כדי למשוך תשומת לב.

5. סגנון הדיבור מאופיין בתיאורים כלליים של מחשבות או רגשות סובייקטיביים, ונוטה להיות דל בפרטים ועובדות.

6. הבעת הרגשות נוטה להיות דרמטית או תיאטרלית.

7. נטייה לסוגסטיביות (אירועים ואנשים משפיעים בקלות על רגשותיו ודעותיו של האדם ועל כן הוא עלול להיות חשוף לניצול, במיוחד על ידי דמויות סמכות).

8. נטייה לתפוס מערכות יחסים כאינטימיות וקרובות יותר מכפי שהן נתפסות על ידי אחרים.

אבחנה של הפרעת אישיות היסטריונית ניתנת רק במידה והסימפטומים פוגעים בתפקוד, גורמים למצוקה סובייקטיבית לאדם, ולא ניתן לייחסם למצב רפואי אחר, להתמכרות לחומרים או להפרעת אישיות אחרת.

שכיחות, התפתחות והפרעות נלוות

שכיחותה של הפרעת אישיות היסטריונית היא כ-2% מכלל האוכלוסייה, כאשר מדגמים קליניים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים. לרוב, המתמודדים עם הפרעת אישיות היסטריונית אינם חשים במצוקה סובייקטיבית בראשית חייהם הבוגרים, אלא רק לאחר מספר שנים כאשר חוו די התנסויות בין-אישיות. דפוסי ההתנהגות המאפיינים את ההפרעה עלולים לפגוע באופן משמעותי במערכות יחסים קרובות, ביכולת לשמר קשרים בין-אישיים לטווח ארוך ולעיתים גם ביכולת להשתלב במקום עבודה הכולל אינטראקציות בין-אישיות מתמשכות.

המתמודדים עם הפרעת אישיות היסטריונית נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות נפשיות נוספות כמו דיכאון מזו'רי, התמכרות לחומרים, התקפי חרדה ועוד. נראה כי הם אינם נמצאים בסיכון גבוה יותר לאובדנות, אך עלולים לעיתים להפגין יותר התנהגויות אובדניות מסכנות בניסיון לקבל תשומת לב. כמו כן, רבים מהמתמודדים מאובחנים עם הפרעת אישיות נוספת, לרוב מדובר בהפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, הפרעת אישיות נרקיסיסטית והפרעת אישיות תלותית.

גורמים להפרעה

נראה כי השילוב בין גורמים גנטיים לבין גורמים סביבתיים, המאופיינים בסביבה רווית לחץ או טראומה בילדות, מגדילים את הסיכוי להתפתחותה של הפרעת אישיות היסטריונית.

גורמים סביבתיים: נמצא קשר בין הפרעת אישיות היסטריונית לבין פגיעה מינית בילדות על ידי דמות מטפלת מהמגדר השני. כמו כן, סגנון הורות נוקשה ומתמשך המאופיין בהיעדר גבולות, ריצוי מוגזם, הפכפכות או חוסר יציבות, כמו גם הפגנת התנהגות מינית לא נאותה על ידי ההורים, מהווים גורמי סיכון נוספים להתפתחות ההפרעה אצל ילדים.

גורמים גנטיים: קרובי משפחה של המתמודדים עם הפרעות נפשיות בכלל, והפרעות אישיות והתמכרות לחומרים בפרט, נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחותה של הפרעת אישיות היסטריונית.

טיפול בהפרעת אישיות היסטריונית

המתמודדים עם הפרעת אישיות היסטריונית עשויים לפנות לטיפול עבור דיכאון, הפרעת חרדה או מצוקה נפשית אחרת שהתעוררה בעקבות קשיים ואכזבות במסגרת מערכות יחסים. השילוב בין טיפול פסיכותרפי לבין טיפול תרופתי עשוי להקל על מצוקות אלו ולהביא לשיפור במיומנויות חברתיות ובהתמודדות עם משברים בין-אישיים.

טיפול פסיכודינמי: המתמודדים עם הפרעת אישיות היסטריונית עשויים להיתרם מטיפול פסיכודינמי ארוך טווח, בו הזמינות הרגשית של המטפל לצד היציבות והביטחון של המסגרת הטיפולית עשויים לספק מרחב להתבוננות פנימית בו המטופל יכול לגבש תובנות בנוגע למקור מצוקותיו. כמו כן, בשל הקונפליקטים המגדריים המאפיינים את ההפרעה, הקשר הטיפולי עשוי להוות הזדמנות להתנסות בקשר שונה, בו מטפל מאותו המגדר אינו חסר אונים, ומטפל מהמגדר השני אינו מפתה או מתפתה. לעיתים, מומלץ לשלב בטיפול גם טכניקות של פסיכותרפיה תמיכתית אשר מתמקדת בהפחתת המצוקה הרגשית, כמו עידוד, ייעוץ בפתרון בעיות, הרגעה וחיזוק הערך העצמי של המטופל.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): טיפול זה עשוי לסייע בזיהוי והגמשה של דפוסי המחשבות, האמונות וההתנהגויות אשר גורמים למצוקה או פגיעה תפקודית, ורכישת אסטרטגיות התמודדות מיטיבות יותר. קיימים מחקרים אשר מצביעים על יעילותו של הטיפול בסכמה תרפיה, אשר משלב בין טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות לבין טכניקות חווייתיות והתמקדות בהיבט הבין-אישי. הטיפול עשוי לאפשר הגמשה של הסכמות אשר עוסקות במגדר ומיניות ומעצבות את תפיסתו וחווייתו של האדם בעולם, לצד אימוץ של סגנונות התמודדות מיטביים יותר.

טיפול תרופתי: על מנת להקל על המצוקה הרגשית במצבי משבר, דכאון או חרדה, לעיתים נעשה שימוש בתרופות נגד דיכאון, תרופות נגד חרדה, או מייצבי מצב רוח. הטיפול התרופתי עשוי להפחית את הסימפטומים ולהקל על התפקוד היום-יומי.


מקורות

DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press

Lingiardi, V., & McWilliams, N. (Eds.). (2017). Psychodynamic diagnostic manual: PDM-2. Guilford Publications

French, J. H., & Shrestha, S. (2020). Histrionic personality disorder. StatPearls [Internet]

Bamelis, L. L., Arntz, A., Wetzelaer, P., Verdoorn, R., & Evers, S. M. (2015). Economic evaluation of schema therapy and clarification-oriented psychotherapy for personality disorders: a multicenter, randomized controlled trial. The Journal of clinical psychiatry, 76(11), 5383

Kraus, The "A-B-C's" of the Cluster B's: Identifying, understanding, and treating Cluster B personality disorders. Clinical Psychology Review 0272-7358, vol: 21 (3) 2001 p:345-373

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה