פורום טיפול נפשי

תודה יעל.
את צודקת במה שכתבת...
ובכוונה נתתי את הדוגמא הארוכה עם הבחור הספציפי. כי איתו כן חששתי להיכנס לקשר הוא נראה לי אחד שיפגע בי ושטותניק.
והקטע שדווקא כשעכשיו נוצר סוג של קשר ולא בניתי עליו כבן זוג. היה לי חוסר אמון טוטואלי אליו מה שנקרא תדמית שנתפסה צלי בראש מאז. כמובן שהחברים בכיתה גם הוספיו לתדמית שלו.
ועכשיו בעצם כל פעם הייתי פוגעת בו. כמו עצם העובדה שקמתי והלכתי לו במפגש. תביני גם אז הוא חווה דחיה ממני.זה בהחלט מעליב. הקטע שאני מרגישה רע רע אני הכי לא כזאת.בחיים שלי לא קמתי והלכתי למישהו. אני עד עכשיו מרגישה רע עם מה שעשיתי. אני לא יודעת מה קרה שם.. כמו שכתבתי הייתי חולה נראית רע ולא ראיתי בזה דייט כשהכוונות שלו היו אחרות הוא התלהב שההיא רוצה אותו..
יש לי בעיה עם מגע ועם הכוונות שלהם..

ובדיעבד כי נדבקתי אליו פה ושם אחרי מה שקרה הבנתי שכן היה רציני כי כך אמר.
אגב כשקמתי והלכתי אז התחיל סוף סוף לדברואז הבנתי שרציני..
אבל.. הוא כבר לא רואה אותי ממטר גם לא בתור ידידה וזה מה שמפריע לי. ואז זה חיזק את החוסר אמון כי איך בן אדם רוצה אותך ולא מתעניין בך? רק מגע יש לבנים בראש?
יש עוד בחורים כאלו הכל או כלום אני חושבת שזו בעיה שקשורה לקטע מיני וגופני.

בכל מקרה בסוף הוא ממש אושש את החוסר אמון... מידי פעם כשאני הייתי יוצרת קשר ( הוא בחיים לא ניסה) אז כל הזמן גרר אותי לשיחות כזוג נניח מתי את באה לביקור? החלטת לבוא לבקר אותי... וכל הזמן משתמש במילה מאמי..
תביני לא נפגעתי ולו לרגע אחד כי אין לי אמון בו אבל זה הדליק אותי לדעת מי הוא ולדעת למה אני כך..
והסוף נגמר שנמאס לו שאני קצת עוקצת אותו קראתי לו שהוא שחקן עם בנות.. ערמומי..
ויום אחד הודיע לי שנולד לו ילד!!!
איחלתי מז"ט ולא האמנתי ואכן נולד לו ילד כי שוב כל פעם שאני חושבת שמסתלבט עליי בסוף יוצא שהוא כנה..
אבל הנוכלות שלו הייתה שלכאורה משחק בי ( שוב אני יוצרת קשר מידי פעם לשאול מה נשמע והדביל אומר שלא יתפתח בינינו כלום וכבר דיברתי איתו על זה ואמרתי לו למה לא יכול להיות כמו עם שאר הבנות בפייס) והמשחק שלו זה להראות לי שהנה אני לא מדבר איתך יותר איך אדבר איתך שנולד לי ילד? משפט תמוהה כי אנשים מדברים כשיש להם ילדים..
בקיצור מהרגע הראשון שעבר לאילת הכניס מישהיא ל הריון הבנת?
אז אכן החששות שלי אמתיים...

ואת צודקת בהחלט יש אנשים שאנחנו יודעים לדביהם דברים...

למה הוא?
כי כשהוא היה דלוק עליי בכיתה זה הפתיע אותי כי זה היה צירוף מקרים ששנינו בו זמנית וכמובן עם החוסר ביטחון שלי חשבתי שלא ישים לב אליי ושאני לא ראויה. מה הסיכוי לבינגו של אהבה ממבט ראשון?

בכל מקרה את צודקתלא ניתן ממקרה אחד להסיק אל הכלל...
יש אנשים שלא כדאי להתעסק איתם מלכתחילה.
פשוט אני מתעניינת בו באמת והוא לא. למרות שכל התקופה במעבר שלו באילת שניסיתי ליצור קשר וברור שזה חד צדדי ( הוא לא פונה או מאחל חג שמח) הוא כן רוצה לדעת למה סירבתי לו.
ולא דיברתי איתו על זה שלא התכוונתי לפגוע בו ולא הבנתי את כוונתו. הוא מבחינתו נעלב והחליט שזהו... ואני ראיתי בזה לא מעניינת סתם אחת..

גם כשנולד לו הילד מצד אחד התעניין ואפילו כן יזם שיחה אחת לברר למה קראתי לו סטוצי. והוא שאל אם אני ככה אליו מאז או מהמפגש ואם ה מה שאני חושבת עליו..
מצד שני הוא הפך לכל כך אנטי שאני הרגשתי פסיכית שמציקה לו אז עזבתי אותו לגמריי.

ושוב אפשר לראות פה חולי שלי. למה אני מנסה בכלל ליצור קשר של שיחה עם אדם שלא מעוניין? למה אני מנסה להיות חברה שלו= ידידה?
הפחד מהדחיה?
העניין שלא רוצה אותי?
הרגשת החמצה שכן היה רציני? ותכלס שנינו רצינו...

או שאולי אם היה ממשיך לחזר אז הייתי דוחה אותו כי אין לי אמון..

לעולם לא אדע.
פשוט הוא מצטייר לי כל פעם כמשהו אחר..


אני אקח את העיצה שלך שלא להתעסק עם מי שמרגישים חוסר אמון.
וחבל שאין לי טיפים איך להתנהג איתם כי כמו שאמרתי אם אין מגע ישר כבת זוג הם נעלמים.
ואמון הולך עם מגע ותחושת ביטחון...
וזרות ואי הכרה לא יכולה ללכת עם נשיקות ומחמאות מפה עד הודעה חדשה.. זה לא קונה אותי.
וזה הוכח מדעית שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

מעבר לזה שאני לא יודעת איך להיות חסינה נפשית מפגיעה של גבר
נניח יש כאלו ששוכבות ואז אם הן מרגישות שהלך או שהיה סטוץ הן יכולות להמשיך בחיים ואני לא.


תודה

שלום, בחורה בת 19 שרוצה לעשות שינוי מין כי לא נוח לה עם הגוף שלה. לא סובלת את החזה ואת המחזור שלה כבר כמה שנים ורוצה לעשות שינוי מין. הבעיה שהיא בודדה מאוד מאובחנת עם חרדה חברתית קשה והפרעת אישיות גבולית ביקורתית בצורה קיצונית כלפי עצמה כל נקודה או כל סימן מסתגרת בבית ולא יוצאת האם במצב נפשי כזה אפשר לעשות שינוי מין שזה שינוי משמעותי לחיים?

היי,
חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבוע הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג.
לפני יומיים התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. בינתיים הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור.
שמעת על מקרים כאלה? מה יכולה להיות הסיבה לכך? איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו . האם זה יעבור? מה אני יכולה לעשות?

כל החיים שלי מרגישה שאני מנתקת
אם מגיע מייל מיד מוחקת
אם מדברת עם מישהו לא ממש מסתכלת עליו
אני ממש לא יכולה להסתכל על דברים
אם יש עומס בדברים חייבת לזרוק
לא מוצאת מנוח שיש דברים מסביבי
מצד שני
כל הזמן מחפשת חיבור
שמגיע חיבור אז שוב מנתקת
מה זה אומר

שלום רב.
אני חייבת עצה דחוף. אבא שלי חולה באלצהיימר קשה הוא לא מזהה את אימא שלי ואימא שלי במצב נפשי קשה. אני גם סובלת פיזית משפחתי מתנגדת שאלך לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי אני דווקא מאוד רוצה עזרה אני בעצמי קורסת מכל העניין הזה אבל אימא שלי ביקשה מהרופאת משפחה לא להפנות אותי לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי וכל משפחתי מתנגדת שאלך לעזרה אני במצב נפשי לא קל סובלת מחרדות איומות במיוחד לפחות עם משפחתי מתנגדת שאלך לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי אני מאוד רוצה לעזור לאימא שלי אבא שלי לא מזהה את אימא שלי הוא מטריד אותי ואת אימא שלי אני רואה כל מה שקורה בבית האחיות שלי לא רואות את זה הם נשואות יש להם חיים נהדרים הם לא מבינים את כל הנושא הזה ואני צריכה להתמודד גם עם עצמי לבד וגם עם אימא שלי ואבא שלי לבד אני גם לוקחת הכל על עצמי לאחיות שלי החלטתי לא להתקשר יותר ולערב אותם כי גם ככה הם לא עוזרות בשום דבר כמה שאני מסבירה לאימא שלי שאני רוצה לדבר עם הרופאת משפחה אפילו על המצב גם של אימא שלי וגם שלי אימא שלי והמשפחה שלי מתנגדים בתוקף לפחות עם לא טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי מה עלי לעשות כדי להרגיש קודם כל יותר טוב עם עצמי? איך לחזק את עצמי? איך להתנהג במצב כזה בבית עם אימא שלי? איך לעזור לה? האם לעזור לה בכלל? או שהיא צריכה להתמודד לבד? אני בייאוש לא יודעת מה לעשות זה בעיה איתי אני סובלת אימא שלי סובלת אבל אימא שלי מתנגדת המשפחה שלי מתנגדת שאדבר אפילו עם הרופאת משפחה ואימא שלי באה איתי לרופאת משפחה רק כדי לדבר על הבעיות הפיזיות שלי היא לא תיתן לי לדבר איתה על החרדות שלי ומה שאני עוברת אני לא יודעת איך מתנהגים לאבא עם דמנציה קשה ואני לא יודעת איך לעזור לאימא שלי אני לוקחת על עצמי את הכל אני ממש מחפשת חיזוק ועצה מה עושים במצב כזה? עם אפנה לטיפול המשפחה תנתק איתי את הקשר ואני לא רוצה את זה. לפחות תעזרו לי בפורום עם תוכלו לתת לי עצה איך להתחזק בעצמי? איך להרגיש טוב עם עצמי באופן עצמאי אני ממש אשמח ואודה לכם מקרב לב ואשמח עם תייעצו לי מה לעשות ממש תודה מכל הלב זה דחוף לי

אני צריכה לקבל הפניה לטיפול נפשי ואני קצת בלחץ מזה. אני סובלת מחרדות וזה משפיע עלי גם פיזית. במשפחה כרגע יש לי קרע משפחתי ואני גרה בבית ואני לא יכולה לגור כרגע במקום אחר. אני מרגישה דפיקות לב מואצות לחץ נפשי כאבי ראש יש לי הפניה לרופא בקופת חולים עוד כמה ימים ואני רוצה בינתיים לשנות גישה ולהרגיש עם עצמי יותר טוב באופן עצמי כי אין מי שיעזור לי כרגע. אני לוקחת על עצמי הכל גם בעניין המשפחתי. אימא ואבא שלי לא מסתדרים ביניהם אני רואה הכל וזה משפיע עלי לא טוב. אשמח עד הטיפול עם תוכלו להציע לי איך לשנות גישה באופן עצמי ולהרגיש פחות חרדה ויותר טוב עם עצמי אני אשמח מאוד לעזרתכם תודה מכל הלב

שלום,
קצת מתקשה להתנסח...

אני נמנעת מיצירת קשרים עם בני המין השני כי בניגוד לאחרים/ות פרידה ממש עושה לי רע ואני מרגישה שאין לי כח נפשי להתעסק עם הסבל הנפשי.
נניח אם יש מישהו שכן ארצה להיות איתו בקשר ואז אפילו נהיה זמן קצר הדחייה עצמה תעשה לי רע ותערער אותי להרבה זמן.זה יכול להיות מישהו שגם אני לא ארצה אבל אם הוא הראשון שיפרד....

אני יודעת היום שזה משהו "מולד" כי הבחור הראשון הסכמתי לו לחברות היה רק בצבא וגם רק אחרי שהייתי בטוחה שהוא אוהב אותי בכל מצב צבירה :) את מי שאני ומה שאני.. פשוט היו לנו המון שעות יחד בבסיס..הוא גם היה דמות מגוננת ופסיכולוגית וכל הזמן חיילים מסביב היו רומזים וכאילו שואלים נו.. ובסוף שנתתי מעצמי אז הייתה פרידה וכל כך אהבתי אותו ואת מי שהוא והוא היה הרבה דברים בשבילי.. ואכשהו נכנסתי לדיכאון בהתחלה לא הבנתי שזה זה.. היו עוד טרעגרים כי השתחררתי מהצבא וההורים בדיוק התגרשו אבל אני יודעת שבגגלו הייתי ממש עצובה ונשבעתי לעצמי שלא אתהב יותר ובשביל מה זה טוב .

אני מרגישה ביחסים שכל החיזור זה סתם אין חברות אמת לכן אני לא שמה על מחזרים.. שאף אחד לא ירצה אותי לנצח.. וכשאומרים לי שאין בזה חברת ביטוח זה מעצבן אותי.. כי למה עם בנות המין שלי החברות יותר ארוכה? יש לי פחד מלהינשא ויהיה לי רע ובטח אם יהיו ילדים.. יש לי פחד מגירושין..
והפכתי להיות ממש בררנית כלומר שאם מישהו מתחיל איתי אז זה לא יהיה בגלל איך שאני נראית והגוף כי נורא קל לפי מראה.. אלא שיהיה ביסוד שלו בחור יציב שמחפש קשר.
ויש עוד דבר שמפריע זה נושא יחסי מין. אני לא סטוציונרית ואני גםן לא חרמנית אז כך שבמובן הזה נוח לי לבד.
אבל כשיוצאים עם בחור זה ישר נגיעות על הדייט הראשון מנסים לנשק לפעמים במהלך השייט וקשה לי עם זה כי זה סוג של חוסר אמון בגברים.
בלי קשר, אני עושה מה שטוב לי אבל אני שואלת.. מה כולם כל כך אוהבים אותי? למה הם ישר רוצים לנשק שזה משהו אינטימי ביותר וצרי שהיה כימיה או כיף ביחד והם לא מכירים אותי.. אגב כל הבחורים שאני מכירה הם לא מהיכרות קודמת ( ולא שחברים הכירו) אז קשה לי ומעליב אותי זה נראה שאני לא מעניינת ושוב מה שמעניין אותם זה הגוף.

בעצם אני בלופ שאני מאוד בררנית וסרבנית מה שנקרא לא נותנת להתקרב אליי מחשש להיפגעוכמו שאמרתי חוסר אנרגיות בכלל לנסות. וכשאני מנסה אז קשה לי כי כמו שאמרתי שזה ישר טוטאליות מיצדם שאגב נראית שקרית לחתירה למגע לכל מיני משפטים חסרי שחר ואני לא שם בכלל בקטע הגופני אז לרוב זה גם נגמר מהר כי לאף אחד אין סבלנות בשבילי ליצור קשר חברי.

כתבתי הרבה אבל אוסיף שיצאתי לא מזמן אם בחור שהיה ממש ממש דלוק עליי בלימודים פניתי אליו בפייסבוק סתם לשאול מה נשמע ( כי אני סגורה וכולם מכריחים אותי להיות בפייס אז ניסיתי לפתוח כרטיס ומצוא "חברים") הוא ישר גרר אותי למפגש. לא ביניתי על קטע רומנטי בכלל ולא ידעתי מה הסטטוס שלו למרות שבירר על שלי, יש לו המון חברות בפייס...הוא סיפר שעובר לאילת אז בכלל לא חשבתי.. סתם באתי לומר לו שלום.. לדבר .. נכן אולי כן אפשר שיקרהמשה בעתיד אבל.. זה סוג של פגישה עיוורת אין לי תמונות בפייס ואני חושבת שאנימכוערת או שהכערתי עם השנים..
כך או כך. הוא לקח אותי לפאב ואני לא שותה והוא יודע. ואיך שישבנו הוא התחיל לגעת בי וללטף אותי ולא היה לי נעים כי אני שונאת שכולם כך.אני לא טיפוס של מגע ולא אף אחד במשפחתי גם הרחוקה.מגע מלחיץ אותי רק כשזה מישהו קרוב קרוב נוח לי. אז זזתי ואח"כ הוא בא לדחוף את השפתיים שלו והייתי קצת בהלם.. והוא גם נפגע ואכשהו מהלחץ כי לא נמשכתי אליו הרגשתי חרא שכאילו אני מזמינה אותו לדייט והייתי מבולבלת ורציתי הביתה כי לא בניתי עליו ואני לא יכולה לומר שאני מכירה אותו.. ועשיתי משהו מטופש הרגשתי מחנק ורציתי החוצה ויצאנו ואז הוא התחיל להתקרב אליי ואני "בורחת לו" בחיים לא הייתי כך. זה היה סוג של דחיה גועל שאני לא רוצה שיגע בי. סוג של בילבול. חשוב לי לציין שבאותו יום הייתי אחרי הרדמה בבי"ח ואסור גם לשתות אלכהול..ובלי קשר הייתי ממש ממש גמורה וחולה באותה תקופה (אז גם אין ראש לנשיקות וכו)הייתי חיוורת וצהובה.. וזה הפליא אותי שבכלל רצה אותי. אגב יש לי סטיגמות עליו שהוא לא רציני בגלל זה אז לא רציתי אותו.שיהיה ברור הבנתי שגעתי בו כי כאילו אני הזמנתי ואז ברחתי אבל אני באתי רק כמחווה לפני שנוסע לא חשבתי שרוצה קשר ולכן כל המגע הישיר הזה שכולם עושים לי הלחיץ אותי הוא גם העיר הערה על החזה שלי מה שגם לי ישר לחשוב שהוא סטוצי...

אסיים ואומר שהרגשתי רע רע על זהששילם עליי שהזמן לי מונית שדיבר אח"כ דברים שנגעו לליבי ואני מרגישה דחייה והאמת שאני לא ודעת מיהו ומהוא למה ישר נגיעות? אח"כ ברח ואמר שלא בקטע רציני שני בכלל לא בניתי על זה כי נוסע לאילת לחיות שם וכי נוח לי הלאט או חוסר מגע.. אבל הא לא נשאר חבר בפייסהוא לא פנה או יזם שיחה רק אני.. ונדבקתי אליו כי עיצבן אותי שאם אמר שלא בקטע רציני שזה מה שרציתי אז זה כלום... ושוב הרגשתי שאני לא מעניינת רק ציצי ותחת או שאצל בחורים מסויימים זה הכל או כלום ולמה עם אחרות זה לא כך אצלו? למה הוא לא רואה אותי ממטר? ולמה כשיוצאים עם מישהו זה ישר הערות מיניות.. כך או כך ניסיתי לשמור על קשר אבל לא הועיל.. הוא קר ובכוונה נדבקתי כי אני יזמתי את הקשר ואני קובעת מה נהיה מי אמר שרוצה משהו רומנטי... בין לבין הבנתי שהוא כן רצה אותי באמת שהכל בראש שלי...אבל לא הצלחתי ליצור אפילו ידידות. הוא כל זמן אמר שלא יתפתח ביניו כלום וזה אפילו לא העליב אותי..בקיצור לאט לאט הפך כבר להיות פחות נחמד...

אני לא מצליחה לבנות קשר.
אני יודעת שיש לי בעיה מהבית בגלל ההורים והדמות של אבא והקשר לי איתו.
אני יודעת שכן יש לי עם גברים בעיה של שולט נשלט

ואין לי כסף לפסיכולוג :(
אני רק רוצה לדעת איך אפשר לצאת לדייטים שיתעניינו בי במי שאני.
תודה

היי, חלמתי חלום שבעלי אנס אישה אחרת.
ואחר כך תקפתי אותו והוא התגונן ולא לקח אחריות וירד עליי בעצמו.
מה זה אומר?
לא נרגעת מהחלום

לצוות מומחי me

אני בת 28, אקדמאית ועובדת לפרנסתי.

בגיל התיכון, לאחר אבחון פסיכו-דידקטי, קיבלתי התאמות נרחבות
בבחינות הבגרות. בנוסף, הומלץ על טיפול תרופתי (ריטלין), אשר הופסק לאחר כשבוע, בעקבות תופעות לוואי מקשות.

היום, אני חווה מספר סימפטומים, שאני לא מצליחה לשייך אותם "להפרעה" ספציפית ולטפל בהם כנדרש.

הסימפטומים הדומיננטיים מתבטאים ב- ניתוק ו"חלימה בהקיץ", מחשבותיי נודדות במהירות למקומות אחרים, מתבטא גם בשיחות עם הקרובים אלי, ולא רק במשימות ביצוע, יכולת להישאר בפוקוס בתוך משימה ספציפית אחת. קושי לעבוד ברעש, מתעייפת מהר במהלך היום, בלבול קוגניטיבי (דיבור מהיר או קטוע- מגומגם, חזרה על משפטים שנאמרו כמה פעמים), משפטים לא מאורגנים, רוצה לומר משהו ושוכחת אחרי כמה שניות-דקות, קשיי שליפה וכו'


מאחר וקיימות מחשבות טורדניות, האם אני סובלת מocd? או הפרעת קשב וריכוז (ללא היפראקטיביות)? מגבלה אחרת?

איך וכיצד ניתן לאבחן את הבעיה שלי? האם הטיפול בהכרח תרופתי?

תודה רבה

היי ליטל,

מה עושים כשמטופל לא יכול להגיע לקליניקה שלא בהחלטת המטפל, אלא בהחלטה של גורמים אחרים בקליניקה?
מבחינת המטפל הוא מעוניין לקבל אך לא רוצה לסכן את מקום עבודתו.
האם יש פתרון למקרה כזה?

שלום ליטל,

הטיפול הסתיים בצורה חותכת וכואבת, ללא תהליך פרידה וללא עיבוד מתאים.
לאחר כחודש, פניתי יחד עם תשלום אחרון עם מכתב מפורט שמסביר את הצורך הזה, אך המטפלת בחרה להתעלם מהמכתב.
אני מרגישה שהקשר הזה, גם אם הוחלט להפסיק אותו ואציין שהיא זו שיזמה את הפרידה מהסיבות הלא נכונות, לא היה צריך להסתיים באופן הזה.
גם אם אין המשכיות, גם אם אין רצון להמשיך ולקיים פגישות, לכל הפחות, מגיע יחס הולם והוגן שמכבד אותי כמטופלת שבחרה להשקיע כסף רב (טיפול שארך כשנה וחצי במפגשים דו שבועיים, את יכולה להבין את הסכום).
אני לא רוצה להאמין שהכסף הזה שהיה יכול לשמש אותי היום לדברים שאני צריכה ואולי ייקח לי עכשיו יותר זמן להשיג אותם כי מדובר בסכום שעמלתי עליו חודשים רבים ורובו נשלח אליה באותו רגע שהופקד בחשבוני.
אני פגועה מאוד, גם מהפרידה הזו ובטח מההתעלמות.

מה עושים? האם אפשר לנסות לבקש פעם נוספת?

יעל תודה על התמיכה,אך יש לי בעיות פיזיות ויש לי תור אצל רופא משפחה יום שני. המצב של אימא שלי גורם לי לעצב לחרדות נכון הייתי בטיפול בעבר ובאמת זה חיזק אותי ואחרי שהפסקתי טיפול הייתי חזקה שמחה משפחה מאושרת אבל מה שקורה לאימא שלי ובמשפחה והמצב הפיזי שלי זה מוביל אותי לבכי אני לא בוכה ליד אימא שלי אבל אני בוכה לעצמי המון ועם כל החולשה שלי אני באמת מנסה לחזק את אימא לפחות עד שאלך לרופא משפחה ואני אספר לו הכל גם על המצב הנפשי שלי אני מחפשת איך להתחזק עד אז ולהרגיש יותר טוב לא רק מבחינה פיזית גם מבחינה נפשית כי אני מאוד רוצה לעזור לי לאימא למשפחה להיות חזקים
תודה

שלום,
בת זוגי סובלת מהתקפי זעם כלפיי וכלפי ילדינו, אך לא מודה שזקוקה בטיפול, מכחישה כל צורך כזה, כאשר אני אומר לה שצריך לנסות טיפול היא אומרת שזה אני שצריך או ילדים צריכים, אך לא היא.
היא סובלת גם מחרדות , אך היא מקבלת תרופות ממשפחת SSRI.
מה עלי לעשות ע"מ לשכנעה אותה לנסות טיפול ?

שלום.
מתי צריך להתחיל טיפול תרופתי להפרעות קשב וריכוז? מה בעצם התרופה עושה? האם יש תופעות לוואי? איזה סוגי טיפול נוספים יש להפרעות קשב וריכוז שאפשר לנסות לפני טיפול תרופתי?
תודה

שלום,רציתי לשאול לגבי אבחון להפרעות קשב,הגננת של הבן שלי הציעה ללכת לאבחון להפרעות קשב, מאיזה גיל אפשר לעשות אבחון והוא אכן יעיל? האם אבחון בגיל מוקדם עוזר? מה התהליך של אבחון לילד כל כך צעיר והאם יהיה צורך באבחון נוסף כשיעלה לכיתה א'?