פורום פסיכולוגיה

שלום לירון,

ראשית, הייתי ממליצה לבדוק שהכל תקין מבחינה גופנית (למשל, חוסר בברזל עשוי לגרום לעייפות). אם הכל בסדר מבחינה גופנית, ניתן לשער שהעייפות שאת מתארת מושפעת וקשורה למצב רגשי. כדאי לנסות להבין יותר את העייפות ואת תחושותיך: האם העייפות מלווה בתחושות דכדוך ועצב? האם היא מפלט מאירועים מלחיצים? האם קרה משהו בשגרת החיים בתקופה האחרונה? מהן המחשבות הלא נעימות שמציפות? ניתן לחקור שאלות אלו בינך לבין עצמך, או עם אדם אחר קרוב. לעיתים, תקופות של עייפות או דכדוך באות וחולפות, וניתן להתמודד על ידי ניסיון להמשיך בשגרה, לצד מנוחה ולהיתמך בסביבה הקרובה. אם את חשה מצוקה והעייפות נמשכת לאורך זמן, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי לבירור מעמיק יותר של תחושותיך.

בהצלחה,
סיון

שלום,

תוכלי לפנות לספרים של ד"ר טל בן שחר: "באושר ובאושר", "אושר אפשרי".

מידע נוסף ורשימת קריאה תוכלי למצוא באתרים הבאים:
http://portal.idc.ac.il/he/main/research/maytiv/pages/positive-psychology.aspx

http://www.psychologia.co.il/positive-psychology-happiness.htm/

בהצלחה,
סיון

שלום מיכאל,

ראשית ברצוני לחזק אותך על התהליך המשמעותי שאתה עובר, ועל הכוחות והאומץ שאזרת כדי לפנות לטיפול. חוויה של טיפול היא לעיתים לא פשוטה ומעוררת תחושות רבות ומורכבות. פעמים רבות אנו מגיעים לטיפול עם תקווה לשינוי משמעותי ומקווים שהשינוי יהיה יעיל ומהיר, שנחוש טוב ונהיה מאושרים. כאשר זה לא קורה באופן בו ציפינו, או בקצב אותו רצינו, עשויים לחוש אכזבה, תסכול, כעס או כפי שאתה מתאר, עולות שאלות- האם הטיפול לא טוב? אולי אני לא טוב? אולי הטיפול לא מתאים לי? ובכן, טיפול זהו פעמים רבות תהליך ארוך, כיוון שהוא עוסק בנבכי נפש האדם ובדפוסים אשר הופנמו והתקבעו לאורך שנים. טיפול לא נע בקצב קבוע לכיוון של התקדמות, אלא הוא תהליך משתנה- יש תקופות שמרגישים התקדמות, ותקופות שחשים תקיעות, נסיגה, שכלום לא השתנה וכו'. גם כאשר יש שיפור בהיבטים מסוימים של החיים, לא תמיד השיפור יבוא לידי ביטוי בכל ההיבטים האחרים. התהליך דורש סבלנות ואורח רוח. גם אני כמוך, מאמינה כי אם הטיפול לא היה מתאים לך, המטפלת הייתה משתפת אותך במחשבותיה. העצה שלי אליך- נסה לשוחח על תחושות האכזבה והחששות עם המטפלת. כך תוכלו לנסות לברר יחד: מדוע התחושות התעוררו דווקא עכשיו? האם קרה משהו בטיפול או בשגרת החיים? ייתכן שמתוך ברור וחקירה תגיעו להבנות חדשות. בנוסף, חשיפת מחשבותיך בטיפול יאפשר לעבד אותן במטרה להרחיב את יכולת ההתמודדות עם רגשות שליליים. הדבר עוזר לשאת את הכאב הטמון בכך שהדברים אינם מושלמים. כך נקודת המשבר, גם אם היא לא נעימה כעת, תוכל להוות מצע להתפתחות ולגדילה בטיפול. לסיכום, התחושות שאתה מתאר הן חשובות, לגיטימיות ומהוות חלק מהתהליך הטיפולי. מעודדת אותך לא לאבד תקווה ולפתוח את הנושא מול המטפלת שלך.

בהצלחה בתהליך,
סיון

שלום לך,

נשמע כי את רוצה מאוד ליצור לך עניין וסיפוק ולהרחיב את חווית החיים שלך אל עבודה ואל תחומי עניין נוספים. רצון זה הוא בריא וחשוב. אומנם איני יודעת את גילך ואת היסטוריית החיים, אך אנסה בכל לומר כי כדאי לחפש בשני מישורים: האחד מישור התעסוקה, והשני מישור הפנאי והתחביבים. במישור התעסוקה- נסי לחפש עבודה שמתאימה לכישוריך, הכשרתך, כוחותיך ותחומי העניין שלך. לגבי התחביבים- נסי לחשוב האם יש תחום מסוים שמעניין או מדבר אליך? ישנם נושאים רבים כגון מוסיקה, אומנות, יצירה, ספורט, יוגה/מדיטציה, בישול ועוד שניתן היום למצוא באינטרנט חוגים, הרצאות, קורסים והשתלמויות. חיפוש אקטיבי ומציאת חוג או מסגרת של עבודה, תוכל לתת לך תחושה של עשייה וסיפוק. מעבר לכך, אם את חשה ריקנות, שכלום לא מעניין אותך או שאינך מצליחה לגייס כוחות ולהביא את עצמך לכדי חיפוש אקטיבי, כדאי לפנות לעזרה. ניתן להגיע להתייעצות ולטיפול פסיכולוגי כדי להבין יותר לעומק איפה מוקד הקושי ומה מונע ממך למצוא את אשר את מחפשת.

שיהיה בהצלחה וחג שמח.
סיון

שלום לך,

בהחלט נשמע שעומדת בפניך התמודדות לא פשוטה. אני מניחה שמלבד הקושי שאתה חווה, גם הוריך ומשפחתך מתמודדים עם סיטואציות לא פשוטות. אני שמחה לשמוע שאתה מטופל תרופתית ושיש הטבה מסוימת בתקופה האחרונה. עם זאת, כנראה שהנושא עדין מטריד אותך. הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי, בנוסף לטיפול התרופתי, על מנת לסייע בהתמודדות עם הכפייתיות. באופן כללי, כאשר מתמודדים עם כפייתיות, מה שעוזר לאורך זמן הוא לא להתאים את הסביבה לרצונותיך (כי הסביבה לא יכולה להתאים עצמה אליך ב100 אחוז), אלא לנסות להרחיב את היכולת שלך להתמודד עם העצב והעצבנות, כך שתוכל להגיב למצבים בהם אין את האוכל שאתה רוצה בצורה מאוזנת יותר ולא תחווה זאת כדבר כל כך נורא. לצד זה, נשמע כי תוכל להרוויח גם מעזרה בנושא העצמאות (ללמוד לבשל, לצאת לסופר ולסידורים). לעיתים ניתן וכדאי לעזור גם למשפחה ולהדריך אותם כיצד ניתן לעזור לך להתמודד עם הנושא. הייתי ממליצה לפנות לתחנה לבריאות הנפש, או למקום טיפולי אחר בו יש צוות רב מקצועי הכולל פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, ולחשוב איזה מענה טיפולי ניתן להציע לך.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום טלי,

פעמים רבות חשים דכדוך לקראת ערב.כאשר אנו מתפקדים ועסוקים בשגרה לא תמיד מתפנה לנו זמן להיות במגע עם רגשות כואבים.בערב בדרך כלל מתפנה יותר זמן להרהר, להיות לבד ולפגוש בתחושות לא נעימות. להערכתי, יש שני מישורים בהם ניתן לעזור, וכדאי לשלב בין שניהם. במישור אחד, כדאי להבין מהי אותה מועקה ועייפות רגשית (האם בדידות? עצב? חרדה? תחושות הקשורות לערך עצמי ירוד? אי סיפוק מהיבטים מסוימים בחיים ועוד). ככל שאנו יודעים טוב יותר להגדיר את תחושותינו, להכיר אותן, לתת להן מילים ולהסביר מדוע התעוררו, כך מתרחבת היכולת שלנו להתמודד עם רגשות שליליים. זאת ניתן וכדאי לעשות במסגרת של טיפול פסיכולוגי. במישור השני, ניתן להקל על התחושות השליליות בצעדים שונים- למשל, לנסות לעשות תוכניות גם בשעות אחר הצהרים והערב, למלא את הזמן בתחביבים, לעשות פעילות ספורטיבית או לעסוק ביוגה/מדיטציה אשר מסייעות בהקלה ובהתמודדות עם רגשות שליליים.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום מירי,

כפי שאת מתארת, לעיתים לאנשים יש קושי לקבל החלטות ולעשות בחירות על סמך מה שהם רוצים, והם נוטים לפנות לאחרים ולקבל את עצתם ואישורם. את מזהה אצלך דפוס מסוים, אשר מקשה עליך וגם מדברת על הימנעות מלעשות את הדברים שאת באמת אוהבת. על מנת להתמודד ולשנות את מה שזיהית אצלך כמקור לקושי, מומלץ מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי. כרגע את בשלב שאת מזהה התנהלות מסוימת שמפריעה לך, אך אינך יודעת לנסח בדיוק מדוע זה קורה. את משערת, כי הדבר קשור בכך שאת לא מאמינה בעצמך. ייתכן וזה קשור, וייתכן שיש גם סיבות שונות נוספות, הקשורות באופן שבו גדלת והתעצבת, לדפוסי היחסים אותם הפנמת ולתפיסה העצמית. בטיפול, מתאפשרת שיחה, נוצר קשר והיכרות מעמיקה עם המטפל. כך, בעזרת איש מקצוע, ניתן לבחון את היחסים שלך עם אחרים ואת היחסים עם עצמך, ולהבין מדוע זהו דפוס ההתנהלות שמוביל אותך. נשמע שיש לך יכולת להתבוננות פנימית ורצון לדעת על עצמך, ועל כן טיפול פסיכולוגי יוכל לחזק אותך ולסייע בהבנה ובהיכרות שלך עם עצמך.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום שירה,

על מנת להתמודד עם מחשבות שליליות שמביאות לדיכאון ומועקה נפשית, מומלץ מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי. בטיפול קודם כל מנסים לברר באילו מחשבות מדובר ומה מאפיין אותן (האפשרויות רבות, לדוגמא: אני לא שווה, אין לי אף אחד, אני לא אצליח אף פעם ועוד), אילו רגשות מתעוררים (עצב? ייאוש? בדידות?) ומנסים לגלות ביחד ממה נובעות המחשבות והתחושות. כאשר יש מצוקה, זו דרכה של הנפש לאותת לנו כי יש דברים שמפריעים לנו, לעיתים אנחנו מודעים יותר או פחות למה שמטריד אותנו. לכן, בעזרת עזרה מקצועית ניתן להבין את המצוקה, לקבל הקשבה ותמיכה ועם הזמן הטיפול מאפשר להתמודד טוב יותר עם מה שמטריד ומכאיב.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום יוני,

חרדות בהחלט עלולות לעורר תחושות לא נעימות ולפגוע בתפקוד. אני מבינה את החשש מהפנייה לטיפול. אצל המתלבטים לפנות לטיפול עולות מחשבות ושאלות רבות- למה לצפות? את מי נפגוש? האם ניתן לסמוך על המטפל? האם יבינו אותי? האם ניתן לעזור במצבי? ועוד
למרות החששות, מומלץ מאוד לפנות לטיפול ולא להישאר עם המצוקה לבד! חרדות הוא דבר שניתן להקל עליו בעזרת טיפול.טיפול של CBT יכול לעזור, הוא מתמקד בהיבט ההתנהגותי-מחשבתי של החרדה. אני לא מכירה את המטפלת הספציפית, אך יכולה לומר שהצלחת הטיפול פעמים רבות תלויה בכימיה ובקשר שנוצר בין מטפל למטופל, ולכן כדאי לבחון את החוויה שלך ואת התחושה שלך מול המטפל.בכל החלטה לאן לפנות, כדאי לבדוק שמדובר באיש מקצוע שהוכשר לנושא.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

אתה מתאר מצב לא פשוט של הימנעות ממצבים חברתיים עד כדי פגיעה משמעותית בתפקוד (לא לעבוד, לא להגיע למפגשים חברתיים). אני מבינה כי אתה מובך מהשאלות אודותיך ולא יודע כיצד הסביבה תתיחס אליך ולקושי שלך. ברמה מסוימת, טבעי לחשוש מתגובת הסביבה.התנהלותך מול הסביבה תלויה במידה בה אתה רוצה לשמור על פרטיותך מול המידה בה אתה חש נוח לשתף ולחשוף על עצמך. כמו כן, ייתכן והמחשבות אודות מה יגידו? מה יחשבו עליי? מי ירצה להיות בקשר איתי? הן חלק מהחרדה החברתית, וככאלו כדאי להתמודד איתן במסגרת הטיפול. אתה כותב כי אתה מטופל, ולכן אני חושבת שכדאי מאוד להעלות את השאלות האלו במסגרת זו. אם כוונתך היא לטיפול תרופתי, הייתי ממליצה בנוסף גם להתחיל טיפול פסיכולוגי כדי לעבוד על דפוסי החשיבה, להבין את מקור הקושי, לחשוב כיצד להתנהל מול הסביבה ולקבל סיוע בניסיון לחזק את התפקוד. לגבי זוגיות, ייתכן ותצליח למצוא בת זוג שתוכל להבין את קשייך ואף תוכל לתמוך בך. בנוסף, בעזרת טיפול, אני מקווה כי ניתן יהיה להתמודד עם הקשיים, לחוות הקלה בתחושות, לחזור לתפקוד וגם להצליח ליצור קשרים משמעותיים.

שיהיה בהצלחה,

סיון

שלום יוליה,

התמודדות עם דיכאון היא לעיתים לא פשוטה, אך ניתן לטפל ולהקל על התחושות. מומלץ ללכת לטיפול פסיכולוגי לצורך הבנה של הדיכאון, התמודדות איתו, ולצורך תמיכה והקלה על התחושות השליליות. לעיתים, כדאי לשקול גם טיפול תרופתי. לצד הטיפול המקצועי, יש כפי שאת מבקשת, מספר דברים שניתן לבצע ויכולים להועיל. ראשית, מומלץ להמשיך את התפקוד בשגרה, להמשיך לעבוד ולצאת מהבית. ניתן למלא את הזמן בתחומי עניין, לנסות להיפגש עם חברים או משפחה, לצאת לפעילויות פנאי ותחביבים, גם כאשר הנטייה היא להישאר בבית. כמו כן, פעילות ספורטיבית, או יוגה או/ו מדיטציה עוזרים מאוד לחוש טוב יותר ומסייעים בהתמודדות עם רגשות שליליים. כדאי לזכור, שדיכאון לרוב לא נמשך לנצח והוא מצב משתנה ואף חולף. שילוב של דרכים אלו, עם פנייה לטיפול, יכולים להביא להקלה ולהטבה במצב.

מקווה שתחושי יותר טוב,
סיון

שלום לך,

שאלת האבחנה היא שאלה חשובה ומשמעותית אשר מטרידה רבים, ויש לה השפעה על המשך הטיפול, על תחושתו של האדם ויצירת הזהות שלו. לכן, אני מבינה את הצורך שלך להבין מהי האבחנה המתאימה לך וכיצד היא ניתנה. הפרעה סכיזואפקטיבית מאופיינת בשילוב של אפיזודה אפקטיבית (מאנית, דכאונית או מעורבת) יחד עם שניים מחמשת התסמינים הסכיזופרניים הבאים: דלוזיות, הלוצינציות, הפרעות במהלך החשיבה, התנהגות בלתי מאורגנת או התנהגות קטטונית וסימפטומים שליליים. האבחון הפסיכולוגי, לוקח בחשבון את היסטוריית החיים של האדם ואת ממצאי האבחון ונותן כיווני אבחנה משוערים. ברמת העקרון, פגיעה בבוחן המציאות יכולה להתקיים גם בהפרעת אישיות גבולית, אך בכל אבחנה מכלול הנתונים יראה אחרת. מכיוון שאין מולי את מכלול הנתונים והממצאים מהאבחון, אני חוששת שאיני יכולה לסייע לך בנוגע לשאלת האבחנה. אני מבינה כי יש לך שאלות ומחשבות לגבי הנושא, וחשוב שתקבל מענה בעניין זה. לכן, ממליצה לך לבקש פגישה נוספת עם איש המקצוע שערך את האבחון ולהגיע עם השאלות והתהיות. שם תוכל לקבל הסבר ומענה ענייני ואישי המבוסס על פרטי האבחון הספציפי. בנושא השפעת הפאקסט, איני רופאה ולגבי זה ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר. אם תרצה תוכל גם לקבל מהפסיכיאטר חוות דעת נוספת לגבי האבחנה ודרכי הטיפול. בכל אופן, מומלץ שתהליך הברור וההתמודדות עם האבחנה יהיה מלווה בתמיכה של גורם טיפולי לצורך סיוע וחשיבה על המשך הטיפול.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום עידו,

קודם כל, טוב שפנית בשאלה החשובה, אנסה לסייע כמיטב יכולתי. כפי שאני מבינה, המצוקה שלך נובעת משני דברים, האחד הוא הקושי ביצירת קשר עם נשים, והשני הוא הלחץ שהוריך מפעילים עליך. אני מבינה ממך כי יש לך רצון ונכונות לקשר רומנטי, אך קיים קושי ליצור קשר כזה ותחושה ש"לא הולך לך". התמודדות עם דחייה ואי הצלחה בהיבט זה היא לא פשוטה ומאכזבת ולכן, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול ובו תוכל לעסוק בקושי ביצירת קשרים רומנטיים ולחשוב מה ניתן לעשות אחרת (טיפול כזה יכול להיות טיפול פסיכולוגי אישי, או טיפול קבוצתי המתמקד בקשיים בחיפוש וביצירת זוגיות). לצד זה, נסה לשוחח עם הוריך ולהסביר להם את תחושותך, את הקושי שלך ונסה להסביר כי הלחץ שלהם לא מסייע לך ואף להיפך. חשוב לזכור כי אתה צעיר ולעיתים יצירת קשר זוגי לוקח זמן. לצד לקיחת צעד אקטיבי של קבלת עזרה, יש גם להתאזר בסבלנות ובאורח רוח.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

כפי שאת מתארת, יחסים משפחתיים הם יחסים מורכבים עד מאוד, אשר מושפעים מהחוויה הסובייקטיבית של כל אחד מבני המשפחה. לעיתים, אחד מבני המשפחה עשוי לחוש כעס או קיפוח (אחיך שחש כי יש העדפה ביחס בין הילדים), גם אם האחרים חשים כי לא נעשה קיפוח שכזה (כפי שמנקודת מבטך נראה כי אין סיבה לכעס כלפי האם). פערים אלו נובעים מכך שלכל אדם עולם פנימי משלו ודרך שבה הוא חווה את הדברים ואת הדמויות בחייו. כדי לגלות את הסיבה להתנהלותו של אחיך, צריך להיות נכונים להקשיב לו, לשמוע את מה שיש לו לומר, להתייחס לטענותיו, גם אם לא בהכרח מסכימים איתו. הייתי ממליצה לאמך לנסות לשוחח איתו מעמדה לא מתגוננת (כזו שמבטלת את טענותיו), אלא לנסות להבין את נקודת מבטו. עמדה כזו אולי תפתח פתח להבנה ולבניית יחסים המבוססים על תקשורת ישירה, ולא על ביטוי הכעס בצורה של התנהגות עצבנית וחסרת סבלנות. לצד הזמנה לשיח, חשוב להציב גבולות של התנהלות מכבדת בבית ולא להסכים לזלזול. הזמנה לשיח ולהקשבה אין משמעה שעל אמך לעשות עבור אחיך כל מה שהוא מבקש או לסבול ממנו יחס לא ראוי. טיפול פסיכולוגי של אחד מבני המשפחה (אחיך או אמך) יכול לסייע להם בהבנה של היחסים, בהבנת התחושות שלהם ובחשיבה על כיצד נכון להתנהל, אך הדבר תלוי כמובן ברצונם ובנכונתם לכך. אני מבינה את הזדהותך עם אמך ואת רצונך לסייע. עם זאת, קחי בחשבון שאלו הם היחסים ביניהם והאחריות על הקשר מוטלת עליהם. בנוסף כדי לזכור, כי יחסים עוברים תהפוכות ושינויים לאורך השנים, וייתכן כי בעתיד אחיך ו/או אמך יוכלו לראות את הדברים באור אחר.

מקווה שבעתיד היחסים ישתפרו,
סיון

שלום סיגל,

בדידות היא בהחלט תחושה שמובילה למצוקה ולקושי רב, וקשה מאוד לשאת אותה. בנוסף, נשמע שחווית בתקופה האחרונה אובדנים רבים (אבדן מקום העבודה, אובדן החברה) ולאחריהם קשה לשוב לשגרת החיים. בשלב ראשון הייתי ממליצה לנסות להשתלב שוב בעבודה כלשהי. מסגרת של עבודה תורמת לתפקוד ויכולה לסייע גם בתחושת הבדידות. אם את חווה קושי מהותי בחיפוש עבודה, ניתן להיעזר בשירותי הרווחה או בלשכת התעסוקה ולברר האם יכולים לסייע לך בדרך כלשהי. כמו כן, ניתן לחפש מסגרות חברתיות אחרות שבהן תוכלי לפגוש אנשים (כמו חוגים שונים, או פעילויות בהתאם לגילך). ברגעי מצוקה, את יכולה לפנות לער"ן (עזרה נפשית בטלפון) במספר טלפון 1201. שם קודם כל יהיה מענה טלפוני תומך וחשיבה כיצד ניתן לסייע. ולסיום, למרות שכתבת שאינך מעוניינת כרגע בטיפול, אני ממליצה בחום בכל זאת לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מבינה כי עברת חוויות מאכזבות ואף טראומטיות במסגרת טיפול, אך לא כדאי לוותר על אפשרות זו, שכן טיפול מקצועי יכול בהחלט לעזור.

שיהיה בהצלחה,
סיון