פורום טיפול נפשי

האם נכון להתקשר למטפלת לבטל פגישות בגלל המצב עם הקורונה?
אני לא פוחדת, אבל אני צעירה והיא מבוגרת, ואני לא רוצה לגרום לה לחשוש בגללי.
האם ידוע לכם מה עושים באופן כללי מטפלים? ממשיכים להיפגש? מבטלים?

דוחה אותי שנוגעים לי ברגשות כואבים!
לא נותן לי כלום אמפתיה, חוץ מגועל ודחייה, רצון (תיאורטי) להעיף את זה שעושה את זה מעלי כמו ג'וק מגעיל שעלה לי על הבגד.
אני פוחדת מהרגע שזה יקרה לי עם המטפלת החדשה, וכל פעם שהפחד הזה עולה לי, אני רוצה לברוח לקודמת.
אני יודעת שתגידי לי לדבר איתה על זה. ואכן אני מתכוונת לעשות זאת.
אבל רוצה גם להבין, אם לא אכפת לך, ממה זה נובע שאמפתיה גורמת לתחושת גועל? יש עוד אנשים נורמליים שזה קורה להם?
(דווקא הבנה שכלית מאוד קונה אותי)

הי. תודה על התשובה.
הסיבה שאנחנו רוצים להפסיק את הטיפול היא שאנו חשים שהטיפול מהווה בעיקר "כותל" אבל אין התקדמות משמעותית, בעיקר בכל הקשור לכל מיני קבעונות שלו שהוא לא מצליח לצאת מהם במשך שנים! ובעיקר שלא הצליח לאמץ לעצמו לאורך השנים כלים להרגיע את עצמו בעצמו, ולא להזדקק לסיוע חיצוני כל פעם שקורה משהו הכי קטן. בנוסף חסרים לו כישורי חיים בסיסיים אע"פ שהוא נחשב בתפקוד גבוה. ולכן אנחנו רוצים להעביר אותו לטיפול ממוקד cbt. כמו כן, וזה אמנם פחות חשוב, אנחנו מחפשים מישהו מהאיזור שלנו כי כרגע אנחנו נוסעים לעיר אחרת לפחות פעמיים בשבוע במדך 10 שנים ואנו מותשים. זה דבר שהייתי ממשיכה לעשות אם הייתי חושבת שאנחנו משיגים את המטרות. לצערי אני חושבת שיש פה המון אגו. בעבר ולא פעם אחת, חווינו "האשמות" מצד המטפלת כל פעם כשהיה מקרה שבו לא הסכמנו איתה. ובלי קשר לכל זה, אני חושבת שאחרי 10 שנים מותר לחפש נקדות מבט אחרות וכלים נוספים מבלי להרגיש אשמה, שזה כרגע מה שאנו מרגישים מצידה, כולל טענות כלפינו שאנו משדרים לילד כי אנו לא מרוצים מהמצב. אני מרגישה בשיחות איתה תחת מניפולציה ריגשית.
תודה

שלום,

בעקבות קריאה על הנושא, רציתי לשאול כמה דברים מתוך עניין.

רציתי לדעת האם נמצא קשר בין הפרעת אישיות מסוימת לבין IQ של אדם מסוים?
הקשר בין הדברים נורא מעניין אותי.

האם לאדם שנחשב אינטליגנט בהרבה מהממוצע יכולה להיות הפרעת אישיות כזו או אחרת או שאפשר לשלול את האפשרות רק לפי הפרעה מסוימת?

הרעיון שאדם שנחשב גאון ממציאות אחת ואדם אחר שנחשב הרבה פחות אינטליגנט (ולא רק במובן של אינטליגנציה), סובלים מאותה הפרעה ממש מדהים ומרתק אותי.

אשמח להחכים.

תודה על העזרה!

שלום,
נער בן 16 על הרצף האוטיסטי, נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר כ 10 שנים אצל אותה מטפלת.
אנחנו כבר תקופה ארוכה מרגישים שרוצים לרענן. הנער עצמו לא מעוניין בשינוי (בכלל לא אוהב שינויים בשום דבר). הפסיכולוגית טוענת שהטיפול צריך להימשך, ושהוא מקבל את הטיפול הכי טוב עבורו. אציין גם שמעל שנה הוא הולך פעמיים בשבוע בגלל תקופה לא קלה שהיתה (והשתפרה מאז).
אנחנו כבר קיבלנו החלטה לשנות. היא אמרה לי שלאחר שנדבר איתו ונעדכן אותו, היא תגיד לו שזו החלטה של ההורים ותהיה שם בשביל "להכיל את הצער שלו". ניסיתי לדבר איתה כדי שנוכל להציג זאת בפניו כהחלטה משותפת שלנו ושלה, כדי שלא יצטייר בעיניו שאנחנו הרעים פה. היא לא מוכנה לשתף עם זה פעולה מכיוון שכאמור מבחינתה זו לא החלטה שהיא מסכימה איתה. ברור לי שזה תהליך שיהיה לו לא קל אבל ציפיתי ליותר הבנה מצידה.
מכיוון שאף פעם לא יצא לי לסיים טיפול פסיכולוגי לפני, אני ממש לא מבינה אם ככה זה אמור להתנהל ומה לעשות עם העניין הזה. כמו כן היא טוענת שתהליך הפרידה צריך להימשך כמה חודשים.
אודה לעצה
מיקה

שבת שלום.

אני ממש אשמח עם תסכימי וסליחה על ריבוי השאלות אבל זה מאוד יקל עלי לקראת הטיפול וזה יכול לעזור לי בנוסף לטיפים הנהדרים שנתת לי ואני מיישמת את זה, עם תוכלי רק עם את מסכימה להפנות אותי לאיזה אתר אינטרנט או ספר מסוים שיכול להקל עלי לא רק בקשר לטיפול גם אבא שלי חולה בדמנציה גם הקורונה משהו שיכול להרים לי את המצב רוח בכללי בימים אלו בחודש הזה או בתחום החרדה או בכלל בתחום שאת חושבת שיתאים לי לקרוא כדי להקל על עצמי יחד עם הטיפים הנהדרים שאני מיישמת שנתת לי. כמובן רק עם את מסכימה זה ממש חשוב לי ואני באמת אברך אותך על זה כי אין שוב אין לי עם מי לדבר כרגע עד הטיפול ועל הדברים האלה עם אף אחד ובאמת אני ממש מתנצלת שכתבתי לך הרבה לפורום אבל מבטיחה שזה הדבר האחרון והחשוב שאני מבקשת עם תסכימי. וממש ממש אודה לך. אני מאחלת לך ולכל עם ישראל בריאות ומאחלת לך סוף שבוע נפלא ושבת נפלאה ממש תודה ליטל יקרה

שלום, אני כמו רבים אחרים מאוד לחוצה מהקורונה אבל אני לא בלחץ מעצמי כי אני צעירה ויכולה להתמודד עם המחלה אלא להורים ולדודים שלי שהם לא צעירים כבר.
אני יודעת מה צריך לעשות ולשמור על הכללים אבל יש בי חרדה שיקרה להם משהו. בנוסף אני ממש בלחת ממצב במשק העולמי ולא רק הישראלי, מרגיש שהכל עומד לקרוס ואני ממש מפחדת שהמצב יפגע קשות גם בי ובמשפחתי כלכלית בסופו של דבר.
מה ניתן לעשות בכדי להפחית את החדרה בנושא? איך מתמודדים עם משהו כל כך לא מוכר ומפחיד?

האם אפשר להפיק תועלת מטיפול פסיכודינמי שמכוון ללמד את המטופל (שאינו מסוגל לכך בעקבות טראומות ילדות ממושכות) ליצור קשרים אינטימיים עם אחרים, כאשר יש פער גדול בין המטפל למטופל מבחינת אורח חיים (לדוג' מטפל דתי מובהק למול מטופל חילוני מובהק וההיפך, וכד') כאשר הדבר לא מפריע למטפל, אך כן מהווה הפרעה משמעותית למטופל? (רתיעה מהדמות השונה בלבוש/ רתיעה מאורח החיים וכד')
המטופל לא יעלה את הנושא בשיחה הטיפולית א. כי אינו מסוגל לכך בשום אופן ב. מפני שהוא בחר את המטפל הספציפי הזה, על אף שידע מראש על הפער, בעקבות המלצה ולאחר בדיקת התאמה, אך יש חשש שרגש הדחייה המציאותי ימנע/יגבר על רגש החיבור האפשרי.

קודם כל אני ממש מודה לך על התמיכה הנאמנה,כל הכבוד. אני בהחלט יישם את הטיפים הנפלאים שנתת לי. רציתי לשאול האם כמו שהצעת לי בעבר מתאים לקראת הטיפול להמשיך לקרוא וללמוד לעצמי פסיכולוגיה חיובית? זה גם יכול להקל לקראת הטיפול?

ממש אשמח למענה.

תודה רבה מכל הלב ליטל יקרה
ותודה על תמיכתך בפורום

ליטל יקרה.

סוף סוף אחרי הרבה מאוד שנים,החלטתי ללכת לטיפול. יש לי עוד חודש טיפול ואני ממש בלחץ. למרות זאת אני לא רוצה לוותר על הטיפול כי אני באמת רוצה להתקדם בחיים ולעזור לעצמי לחזור לחיים טובים ומאושרים. כמו שאת יודעת יש לי חששות וחרדות מפסיכיאטרים. אשמח מאוד עם תוכלי להקל עלי מפני החרדה לגבי הפגישה הראשונית כמו שאת יודעת מבחינה מעשית. אני ממש במתח לקראת הפגישה ולמרות הפחד החלטתי ללכת לטיפול כי באמת אני רוצה לעזור לעצמי להגיע לחיים טובים ומאושרים ולקבל את העזרה הנכונה. העזרה היא במרפאות. אשמח למענה בבקשה עם את יכולה לא להזכיר את המילה אשפוז אני אודה לך אני רק רוצה טיפ להקלה מיידית עד הפגישה. ממש תודה מכל הלב תבורכי ליטל אני מאוד מקווה שתסכימי לתת לי טיפ מעשי להקלה מיידית לקראת הפחד והחרדה מהפגישה שוב יש לי חרדות ממש קשות מפסיכיאטרים. יום נפלא

שלום רב,
רציתי לשאול, כשאני ישנה לבד אני ישנה טוב בסהכ, אך כאשר ישנה בבית של בן זוגי במיטתו לא ישנה טוב מתקשה להירדם ולוקח המון זמן, ישנה אולי שעתיים. גם כשהוא ישן אצלי הוא בקושי ישן ממש כמעט כלום ואני ישנה טוב אבל עם יותר התעוררויות. גם שאני ישנה אצלו הוא ישן בסהכ אבל מתעורר יותר. זה ברור לנו שיש משהו פסיכולוגי פה, מה ניתן לעשות? האם יש חומר מומלץ לקריאה בנושא? כל מה שמצאתי זה על אינסומניה, אבל פה זה משהו ספציפי... תודה.

שוב אני. ראיתי השבוע את הכתבה על הפרעות אכילה של כאן 11 וזה הכניס אותי קצת לחרדה... אומנם כשאני תוהה אם יש לי הפרעת אכילה זה לכיוון ההשמנה ואכילת יתר, אבל יש לי ילדים ואני מצאתי את עצמי כל הכתבה תוהה מה אני יכולה לעשות בחינוך וגידול שלהם כדי לוודא שלהם זה לא יקרה.
בכתבה הם אמרו משהו על לאכול ארוחה משותפת, אבל לא הרבה מעבר לזה. יש דרכים למנוע התפתחות של הפרעות אכילה? איך מזהים את זה לפני שמגיעים למצב של אנורקסיה ותת משקל?

האיש שלי יצא הבוקר להשיג בלון חמצן, אורז ופסטה בכמות לכמה חודשים, בקבוקי מים, וכמה סוגים שונים של תרופות צינון ומשככי כאבים. אני מבינה שהקורונה מתפשטת ושעדיין לא יודעים בדיוק איך לטפל בזה, אבל זאת לא חרדה מוגזמת? יש משהו שאני יכולה לעשות כדי להרגיע אותו? זה משהו שמצריך איזשהו טיפול או שזאת כבר תגובה מוגזמת שלי...?

ליטל, את תמיד אומרת שרק המטופל יכול להחליט לגבי הפסקה / המשך של טיפול פסיכולוגי. הסברת לי זאת פעמים רבות, והבנתי והסכמתי איתך.
אבל יש לי בעיה-
אני שוכחת אחרי זמן קצר מאוד (ממש תוך שעות או ימים) את הרגשות הכואבים.
יכולה לחזור מילה במילה על כל מה שהיה בפגישה, אבל לא מרגישה כלום לגבי זה!
כאילו שאני מספרת סיפור מעניין/ משעשע/ משונה שקרה...
זוכרת שהרגשתי שהנפש שלי התרסקה לרסיסים בגללה, זוכרת שחששתי באמת שאני לא אצליח להרים את עצמי יותר בגללה, זוכרת את כל זה בשכל, אבל לא מרגישה!
ולעומת זאת את תחושת הקשר החזק אני כן ממשיכה להרגיש.
וזה מאוד מבלבל ופוגע ביכולת השיפוט שלי.
זו תופעה מוכרת?

היי ליטל.כמו בהרבה פגישות דיברתי איתה לאחרונה שוב על הפחד שלי מזה שהיא תיעלם פתאום או מזה שאיאלץ להיפרד ממנה..
וזה לא משהו רחוק והיפותטי בשבילי.זה מאד מאד מוחשי ומפחיד.דבר שאני עסוקה בו ובמובן מסויים משתלט על הטיפול ו"מפריע" להיות ולקבל את הטוב.
היא כל הזמן מבטיחה שככל שזה תלוי בה היא תמשיך לטפל בי כל עוד ארצה בכך.
וולפני כמה פגישות היא אמרה שאינה יודעת גיצד להרגיע את הפחד הזה שלי.

לאחר התחבטות והיסוסים אמרתי לה שהיה מרגיע אותי אם היא הייתה יכולה לומר לי שגם אם בעתיד היא תעבור למדינה אחרת,או תיאלץ להפסיק לעבוד,או תפרוש...בכל מקרה,גם אם יהיו שינויים אנחנו נמשיך להיות באיזשהו קשר ולא נתנתק.
להפתעתי ולשמחתי הרבה היא אמרה שהיא יכולה לומר את זה.
הרגשתי שסלע גדול הוסר מלבי.
שאני יכולה להירגע ושלא ניפרד.
זה שינה הכל.פתאום יכולנו לדבר גם על נושאים חשובים אחרים והזמן בין הפגישות נעשה פחות מכאיב.

ואז, אתמול קראתי כתבה בווינט שמדברת על סיום של טיפול ופרידה. היו שם כל מיני דברים אבל הכי הטריד אותי שהיה כתוב שלכל טיפול תאריך תפוגה וכל טיפול צריך להסתיים.

מבחינתי אין לטיפול שלי מטרה נקודתית שצריך להשיג...אני זקוקה לקשר הזה כדי לחיות,כדי להרגיש מלאות,כדי לאהוב את עצמי וכדי להתמודד עם מה שהחיים מביאים.עם היומיום..
זה כמו שאת התרופות אני יודעת שאצטרך לקחת כל החיים.ושאם אפסיק קרוב לוודאי שבשלב כלשהו אני אידרדר וארגיש רע שוב.

האם באמת כל טיפול חייב להסתיים?
חייבת להיות פרידה מץישהו?
האם הרצון שלי לא להיפרד ממנה הוא לא בריא? לא תקין?
אני רוצה לציין שעם אנשים אחרים אני לא עסוקה או מוטרדת מפרידה.(למרות שבאופן כללי אני לא אוהבת להיפרד והייתי רוצה להימנע מכך כשאפשר.)


(מחשבה על פרידה ממנה, מערערת אותי מבפנים.רק מהמחשבה אני מתמלאת פחד וכאב. זה אפילו גורם לכאב פיזי משמעותי.הבטן כואבת,החזה כואב ויש תחושה שהלב עומד להפסיק לפעום.)