יש לי פחד גדול ורתיעה מבני המין השני, אפילו מהבן שלי ומבעלי, (על אף שאני לא מבטאת את זה כלפיהם, זו רק תחושה פנימית) אני פוחדת מאוד מהקטע המיני.
באופן כללי לא אוהבת מגע, ואין לי בעיות תחושה. לפעמים (די רבות) מאוד נרתעת ונגעלת ממגע.
לאחרונה התחלנו לדבר על כך בטיפול ואני מרגישה חוסר כוחות קיצוני בעקבות השיחה על כך, וכן דיכאון, מן עצב עמוק מאוד. וכן הבזקים כאילו פוגעים בי, לפעמים אני רואה דמות בדמיוני, אך לרוב לא.
לא זכור לי שעברתי פגיעה מינית אך הגוף והנפש מתנהגים כאילו כן עברתי.
הפסיכולוגית אמרה לי שפעמים רבות מתרחשת שכחה- אמנזיה לאחר פגיעות כאלו.
מלחיץ אותי שהגוף והנפש לא מתואמים עם השכל שטוען בתוקף: לא היו דברים מעולם!!!
יש סיכוי שטיפול יוביל לזיכרונות שווא או דמיונות?
ואיך מתמודדים עם תחושות כאלה מנוגדות, אם לא תהיה בסופו של דבר היזכרות?
קשה לי לחשוב שאני בדיכאון בחינם, אבל הדיכאון לא הוזמן על ידי... הוא בא מעצמו.