פורום טיפול נפשי

היי ליטל.

עוד שבוע אני מתחילה טיפול פרטני במועדון ורוצים לסדר לי סל שיקום ומועדון בקהילה. האמת שכל פעם שאני עוברת שינוי אני קצת בלחץ. את יודעת הרבה זמן לא הייתי בטיפולים כאלו או אחרים אבל אני לא מכירה את הפסיכולוגית ויש לי חשש למרות שהצוות הנפלא הבטיחו לי רק התקדמות וצמיחה מהמועדון והלאה. אבל בכל זאת אני בחשש.איך יוצאים בבית לבד מהפחד הזה? מהחשש לגבי העתיד? בינתיים כיף לי במועדון שוב צוות נפלא זה לא מובן מאליו. רק הסל שיקום מפחיד אותי, ואני עדיין לא מכירה את הפסיכולוגית. ביקשו ממני לא לפנות לצוות ולרופא רק לפנות לפסיכולוגית יש לי גם ככה חרדות מכל המסגרות האלה בגלל זה הרבה שנים גם לא הייתי בטיפול. אשמח לדעת מה דעתך? ואיך להקל על עצמי בבית? תודה רבה ליטל אשמח למענה תבורכי ליטל שיהיה לך המשך שבוע מקסים. הפחד הכי גדול שלי זה שזה בתוך בית חולים. זה לא חס וחלילה אשפוז זה מועדון תמיכה.

אכן לא הייתי מודעת להנחיות האלו...
אנסה להעלות את הקשיים הספציפיים בשיחה הבאה.
היא יודעת שקשה לי עם הטיפול מרחוק, אבל לא פרטתי מה הכי קשה, מה הכי חסר, מה הכי מערער.
ושוב תודה.

שלום וברכה,

אני נמצאת בטיפול מעולה כבר 3 שנים, אני מאושרת שנתתי לעצמי את היכולת לפתוח ולהתקדם, במקומות שהייתי חסומה בהם. בתקופה זו חשה מעט נסיגה בטיפול, ואני מייחסת את התחושה הזו בחלקה, למצב ההסגר המלא שאני נמצאת בו, עקב מערכת חיסון נמוכה. הפגישות ביננו ממשיכות בזום, אם כי צורה זו מורכבת עבורי. אני מרגישה כי הנפש התעייפה ואני זקוקה למנוחה מהטיפול, אך לצד שני קיים קונפילקט שאומר בתוכי כי זהו רצון לברוח מהכאב. העלתי את הדברים מול המטפלת, וכפי שאני מרגישה ביחד איתה יש עוד דרך לעשות. למרות הכל, מבינה שקיים המושג של הרגשת נסיגה בטיפול,אולי זה בא דווקא ממקום של התקדמות? ממקום של לפגוש את הכאב האמיתי , ודווקא בזמן זה של הסגר, שאין מסיחים מבחוץ, והכניסה לעצמנו מכאיבה יותר?

אני מניחה שהתשובה לא חד משמעית ותלויה בכל מטפל/ת, אבל אני תוהה מתי הפסיכולוגית שלי תחזור לקיים פגישות בקליניקה?

הרי מערכת החינוך נפתחת בהדרגה, מקומות עבודה רבים חוזרים לפעילות, חנויות פתוחות. אז מה הצידוק כרגע להמשיך בפגישות-מרחוק, בטיפול אונליין, טלפוני, וכל החלופות הלא מספקות האלו?

אני זקוקה כל כך לחזור לפגישות פנים מול פנים, ומתביישת לשאול אותה מה "אסטרטגיית היציאה" שלה... מתי, או תחת אלו תנאים, היא מתכננת לשוב לשגרה.
נדמה לי שהיה קל יותר אם היה לי תאריך יעד, אם הייתי יודעת למה לצפות.

האם זו שאלה לגיטימית?

היי ליטל.לא האמנתי שאחרי ככ הרבה שנים של קשר קרוב ועמוק,אפשר עוד ועוד להתקרב..אבל עובדה.אחרי הטלטלה הנרחבת שהביאה הקורונה הארורה, היא ואני היינו צריכות למצוא מחדש את המקום.לחוד וביחד.בדיעבד קרו הרבה דברים שדומים קצת למה שקורה בהתחלה של טיפול.אבל יש לנו עבר,והוא היה כמו בולם זעזועים.

אז למה אני כאן..כי בימים האחרונים משהו מוזר קורה לי עם אוכל.
בתחילת הסגר היו כמה ימים שפשוט לא יכולתי לאכול.זו תופעה מאד נדירה אצלי שמתרחשת רק כשיש חרדה עזה במיוחד.אחכ זה התמתן..אבל בשבועיים האחרונים לעתים אין לי ממש תיאבון.וגם כשיש לי ואני אוכלת זה גורם לי תחושת גועל פנימית.מן כבדות ומחנק.כאילו האוכל מגעיל אותי באיזשהו אופן..אני לא יודעת אם זה גופני או נפשי..
אני מפחדת שזה גופני.מחלה שמקננת בי

ליטל עוד דבר קטן וחשוב. אני התחלתי לתפקד והכל כמו שכתבתי לך חוץ מהתחביב. רק עם אפשר עוד שאלה ממש קטנה. השיחות הפרטניות עוד לא התחילו כמו שכתבתי לך פעם קודמת, ויש מישהו שאני ממש מרגישה אליו רגש של אהבה אבל אני יודעת שלא יצא מזה כלום. אני לא מתקשרת אליו אני לא כותבת לו בפייסבוק כי אין לי פייסבוק, אשמח שוב כמובן עם תסכימי ואגב ברגע שיהיו שיחות פרטניות אני אדבר עם אותה פסיכולוגית של המועדון, אבל בינתיים ותעשי מצווה גדולה,קשה לי להשתחרר במחשבות מבחור מסויים שאני אוהבת. איך אפשר להוציא אותו מהמחשבות? נראה לי שזה נהיה אובססיבי ואני רוצה לצאת מזה. אשמח לטיפ ממש קטן עם אפשר. ממש תודה ליטל יקרה תבורכי וסוף שבוע מקסים שבת שלום

שלום לאחרונה אני חווה מציאות מאד מתסכלת מול המשפחה, יש איזה נושא שמכעיס אותי מאד אך אני לא מדברת על זה עם אף אחד, מה שקורה שנאגר בתוכי הרבה כעס כלפי דמויות מסוימות וגרוע מזה זה הגיע למצב שאני מרגישה שנאה למישהי שמאד אהבתי.
בימים האחרונים קורה לי משהו ממש מבהיל אני נכנסת להתקפי זעם-אמנם זה תמיד מול עצמי, אף פעם לא ליד אנשים, אבל זה עדיין נוראי.
שאני מרגישה את הכעס הנורא הזה בתוכי אני נכנסת לחדר שלי נועלת ומטיחה דברים בעצמה על שמיכת הפוך כדי שלא ישמעו
אחרי כל פעם כזאת אני בהלם מעצמי, אני נקראת בן אדם רגוע, אני לא מבינה איך קורה לי כזה דבר ואיך הרשיתי לעצמי...
הייתי מדברת על זה עם המטפלת שלי אבל אני ממש מתביישת לספר לה היא תחשוב שהשתגעתי
איך אני יכולה לטפל בזה? חיפשתי מידע באינטרנט אבל לא בדיוק קיבלתי תשובות ואני מוטרדת

היי ליטל רציתי לעדכן אותך שהמועדון בו אני נמצאת מצוין יש שם צוות נפלא ואני מרגישה הרבה יותר טוב. רק דבר אחד שהייתי רוצה שתייעצי לי ממש נקודתי עד שיתחילו השיחות הפרטניות במועדון, כרגע אין יש רק קבוצות אגב קבוצות נהדרות.היה חשוב לי לשתף אותך בזה.אני ממש רוצה לחזור לתחביבים שלי שנהניתי בעבר וקשה לי עם זה. אני כן שומעת הרבה מוזיקה התחלתי לעשות הליכות עוד פעם. אבל ממש הייתי רוצה לחזור לתחביב מסוים שאהבתי לעשות לפני שהגעתי למועדון. אני אברך אותך עד שיהיו שיחות פרטניות, עם אפשר טיפ קטן כמובן עם את מסכימה איך אני חוזרת לתחביבים שאהבתי לעשות בבית? זה מאוד ממלא וחשוב לי. אני רוצה להתמלא מחדש. אני ממש מודה לך ליטל מאחלת לך סוף שבוע נפלא ומקסים. תבורכי

אבא שלי יצא לפנסיה לפני שנתיים וחצי. הוא בספטמבר יחגוג 69.
הוא ממעט לצאת מהבית ואם כן בעיקר לצרכים חיוניים (קניות וכו'). מאז שהתחיל משבר הקורונה, הוא ממעט עוד יותר לצאת מהבית ומתרץ בכך שאסור לבני 65 ומעלה לצאת כי הם אוכלוסיה בסיכון.
כלומר אבי משתמש בקורונה כתירוץ לא לצאת מהבית.
אמי עדיין עובדת והיא דווקא אוהבת לצאת ולפגוש אנשים.
כיצד מומלץ להתמודד עם הבעיה?

הי, אני בטיפול כמה שנים אצל פסיכולוגית מדהימה,
בשל המצב אנחנו מקיימות פגישות Zoom ' אין ספק שזה מורכב יותר עבורי, היות ואני מושתלת כליה, אני נמצאת בהסגר מוחלט מפורים, ללא יכולת להיפגש עם הנשואים והנכדים. הניתוק החיצוני מאפשר לי יכולת יתר להתחבר לעולם הפנימי. ומעלה מתוכי טראומות ותמונות מכאיבות. הפסיכולוגית מאד מבינה זאת, ומאפשרת מעבר לטיפול לכתוב לי אליה, היות ואני מתבטאת בצורה כזו הרבה מעבר לדיבור. אני חוששת מאיבוד גבולות ומתלות מסויימת, חוששת מההסתכלות הפנימית שלה ומאיבוד סבלנות, למרות שהיא הבטיחה שתעצור אותי כשלא תוכל. עם החשש כן מתלווה צורך נואש מאד לחיבור היומיומי, היא הדמות היחידה שאני יכולה לפגוש בימים אלו. אין לי אפשרות טכנית לקיים זום עם אנשים אחרים, מכיוון שאני משתייכת לציבור החרדי. והרבה מהמגזר הזה ,כולל ילדי, אינם מחוברים לאפשרות הזו.
תודה, רעות

היי, אני בסוג של פלונטר.
הפסקנו את הטיפול לאור המצב, כיוון שאני פחות מסתדרת וירטואלית. המטפל שלי לא מתעניין בשלומי בכלל, כלומר אנחנו ממש בניתוק קשר מוחלט מאז שהכל התחיל. אני לא מצליחה שלא להיפגע מזה, היה לנו קשר כל כך קרוב שנים. ופתאום כשאין פגישה אני לא מעניינת אותו. רוצה לספר לו על הרגשות שלי אבל אנחנו כאמור בהפסקת הטיפול עד להודעה חדשה. בינתיים אני מתבשלת בתחושות הקשות, לא יודעת איך לעבוד עם זה..

היי, אני פשוט בלי תקציב לטיפול ולא יודע כבר לאן לפנות .. אני משתגע על סף שבירה וכבר לא מזהה את עצמי.. חייב עזרה חייב מישהו לדבר איתו. אני מגיע ממקום שבחיים שלי לא דיברץי עפ מישהו על רגשות אף פעם לא קרה לי שהרגשתי מספיק בנוח לדבר עם מישהו וכבר מרגיש שאני לא יכול יותר.. אני מרגיש שכל דבר שקורה לי בחיים זה כדי לפגוע בי ורע לי ולא יודע כבר אני משתגע ..

מזה מס שנים סובלת מדי פעם מתחושות עצב יחד עם ביקורת עצמית קשה. בחצי שנה האחרונה המצב מאד החמיר עקב סכנת פיטורים.
אני מעל גיל 50 ומרגישה ככישלון טוטלי. לא סיפרתי לאף אחד על התחושות האלה מכיוון שאני מאד מתביישת. גם על כך שאולי אשאר בלי עבודה וגם על תחושות הדיכאון. עם הזמן אני גם מתקשה לישון ויש לי מחשבות על התאבדות. אמנם אין סיכוי שאבצע אותם כי אני דואגת לילדיי ומודעת לכך שהם קשורים אליי ולא ארצה לפגוע בהם. אבל מבחינתי מרגישה שאני פשוט מתפוררת מבפנים.
מרגישה שהחיים שלי היו בזבוז אחד גדול ומרגישה פשוט מיותרת. הרגשה נוראית.
אני לא רוצה לפנות לטיפול דרך קופת חולים כי לא רוצה שיהיה רשום במקום כלשהו שאני סובלת ממשהו נפשי. טיפול באופן פרטי הוא גם יקר וגם מחייב לספר על הבעיה לפחות לבעלי.
אני סוגרת לעצמי את כל האפשרויות לטיפול וגם סובלת מאד. ברור לי מה תגידו לי שעליי לעשות אבל אני לא מסוגלת לפנות לטיפול ומצד שני מפחדת שיום אחד אתמוטט. נראה לך שיש איזה סיכוי לפתרון?

שלום .
בן הזוג שלי עם הפרעת דיכאון דיסתימיה . הוא מטופל בכדורים ובטיפול פסיכולוגי . אני מעוניינת לעזור לו עוד . מה עוד אתם מציעים ? איך אני יכולה לעזור לו ביום יום ?

עברתי לילה מזעזע, לא הצלחתי להפסיק לבכות, ההרגשה של להיות ספק פוגעת ממקום של נפגעת היא חוויה מזעזעת.
אבל עכשיו אחרי ששוחחתי עם המטפלת אני רוצה לומר לך תודה!
תודה שהיית חזקה ולא ענית לי.
תודה שהשארת לי את ההזדמנות להעמיק בחוויה הזאת בתוך הטיפול.
תודה שהשארת לי את היכולת להתרפא.
הספק היה קשה מאוד, מייסר, מזעזע מפחיד ומטלטל.
יכולת מתוך חמלה להגיש לי את המענה השטחי שאולי היה יכול למנוע ממני את הכאב הזה, אבל במקצועיות והבנה דקה לא עשית זאת.
בטח שלא אני זאת שמתאימה לתת לך ציונים, בטח שאת לא צריכה אותם ממני.
אבל תודה כנה, עמוקה ממקום של הכרת הטוב גדולה והבנה אני כן יכולה ורוצה לומר לך.
תודה לך ליטל!