פורום פסיכולוגיה

שלום אביגיל,

קודם כל ברצוני לחזק אותך.. בחרת לעסוק בתפקיד משמעותי וקשה, שלא תמיד מתגמל כלכלית והדרך לעסוק בו היא ארוכה ומצריכה הכשרה רבה. עם זאת, התפקיד מזמן עבודה מעניינת ומספקת. תפקיד היועצת הוא מורכב ומצריך כוחות רבים, הן בהתמודדות עם התלמידים והן בהתמודדות עם הצוות וההורים, על אחת כמה וכמה שזו השנה הראשונה שלך בתפקיד. הדבר הראשון שחשוב להדגיש הוא שכל תפקיד, ובפרט תפקידים מורכבים כאלו, לוקח הרבה זמן ללמוד ולהצליח לעבוד באופן יעיל ואפקטיבי. זוהי שנה של למידה עבורך (ובכלל עבור בית הספר החדש), ולכן מטבע הדברים לא הכל יתפקד באופן אידיאלי. כחלק מהלמידה, יתבהרו לך עם הזמן גם גבולות התפקיד וחשוב מאוד לשמור על עצמך ולא לקחת על עצמך יותר מדי. אני משערת כי חלק מהעומס קשור גם לדרישות המציאות, אך גם לדרישות הפנימיות שיש לך מעצמך. אני מרגישה כי את מחמירה עם עצמך ודורשת משהו שהוא בלתי אפשרי- גם להתחיל תפקיד חדש, גם ללמוד לתואר שני, גם להיות נחמדה לבני המשפחה ולעזור, גם להצליח להקדיש זמן לעצמך ואת הכל לעשות ללא רבב ובשלמות.. ובכן, כל אחת מהמשימות הללו דורשת זמן ואנרגיות ולכן מובן לגמרי שאת חשה עומס רב. הפער בין איך שהיינו רוצים להיות ולתפקד (או איך שנדמה לנו שאחרים מתפקדים), לבין מה שקורה במציאות הוא פער שלאורך החיים אנו לומדים להכיל ולהתמודד איתו. עצתי אליך היא כזו: 1- נסי להקל על עצמך ככל הניתן, תורידי מעצמך כל דבר שאינו קשור לתפקידך. את חלק ממערכת שבה לכולם יש אחריות, את לא לבד ולא צריכה להיות לבד שם. תעזרי כמה שניתן. 2- תהיי סלחנית כלפי עצמך בתקופה קשה זו. מותר לפעמים ל"הוריד את הרגל מהגז", לא להיות 100% בהכל. 3- נסי בכל זאת לדאוג לעצמך, גם במחיר של להגיד "לא" לאחרים. 4- מאחר ואת מזהה פגיעה משמעותית בבריאותך הפיזית והנפשית, מציעה אפשרות של לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מתרשמת שיש לך מודעות ויכולת התבוננות פנימית, ולכן להערכתי תוכלי להפיק מכך. טיפול יכול לעזור עם תחושת העומס והאחריות, הקושי להתמודד עם למידה ותפקיד חדש ועם חיפוש אחר הדרך הנכונה עבורך להתנהל בשנה לחוצה זו.
זכרי, יש תקופות של לחץ ועומס ולבסוף הן מסתיימות ונרגעות.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום אור,

חולשה פיזית ומחלות באופן כללי מעוררות תגובות רגשיות ותחושות רבות אצל כולנו. מאחר והגוף והנפש קשורים, בדרך כלל בעת מחלה מתעוררות אצלנו תחושות שליליות. יש כאלו שמחלה מעוררת אצלם חרדה, לעיתים מתעורר דיכאון, רצון שיטפלו בך, הזדקקות, ועוד. לכן התחושות שאת חווה הן לגטימיות ומובנות. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שהמחלה תחלוף ואת תתחזקי ותחזרי לעצמך כשתרגישי טוב יותר. לכן נצלי את הזמן למנוחה ולדאוג לבריאותך, זכרי שזהו מצב זמני ובקרוב אני מקווה שתרגישי טוב יותר.

רפואה שלמה,
סיון

שלום כרמית,

אני שומעת ששחוסר האנרגיה והדיכאון בבקרים מטריד אותך ולכן כדאי להקדיש מחשבה ולהבין מדוע זה קורה. לכאורה את כותבת שאין שום סיבה, אך בכל זאת, לרוב רגשות אינם צפים משום מקום וכדאי להבינם. כדאי לחשוב בכל זאת- האם יש משהו שמפריע לך בתקופה האחרונה? לעיתים יכולים להיות גורמים חיצוניים (כמו עומס מטלות, לחצים כלכליים וכדומה), או גורמים פנימיים (כמו מחשבות מטרידות, קושי יחסים עם אחרים משמעותיים וכו'), האם זה קורה בימים מסוימים? וכו'. כדי להתגבר ולהתמודד עם הרגשות שלנו, עלינו לנסות להבין אותם: למה הם קשורים, מדוע הם מתעוררים, ומה עוזר לנו להתמודד איתם. בשלב ראשון אלו שאלות שאת יכולה לשאול את עצמך. כמו כן, אני מבינה כי על אף תחושותיך את קמה וחוזרת לעצמך כעבור שעה, כך שאת מצליחה להתמודד עם חוסר האנרגיה. להמשיך בשגרה זה חשוב ולכן אני מעודדת אותך להמשיך כך. אם תרגישי שהדבר גורם לך מצוקה או ממשיך לאורך זמן ומפריע לך, מומלץ לפנות לטיפול כדי לברר יותר לעומק מה עומד מאחורי תחושות אלו וכיצד ניתן להתמודד איתן.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך, המצב שאת מתארת אכן מורכב.אני מבינה ומעריכה את שאיפתך לחוש טוב יותר, ולחפש לך עיסוק וחברה. קודם כל, טוב שאת לפחות מטופלת בהיבט התרופתי. הלוואי ואפשר היה לתת טיפ כלשהו שמביא איתו כקסם הרגשה טובה. לצערי, הדבר אינו פשוט, וכפי שאת מתארת, גם תרופות אינן תמיד פתרון לשיפור התחושה, אלא צריכות להיות חלק ממערך טיפולי הכולל טיפול פסיכולוגי, שיקום וטיפול פסיכיאטרי. אני מבינה שהתנסויותיך מהעבר היו קשות ואף טראומטיות, ולאחר חוויות כאלו קשה לשקם את האמון במערכת הטיפולית. עם זאת, הייתי ממליצה לך בכל זאת להגיע לתחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגוריך- שם תוכלי לזכות בטיפול חינם (באישור קופת החולים) ויוכלו לחשוב איתך על תוכנית טיפולית. תוכנית כזו לא חייבת לכלול שיחות אם לא תרצי בכך, אך יכולה לכלול סל שיקום, המסייע במציאת תעסוקה ועזרה בתפקוד. כמו כן,יוכלו לעזור במציאת חוגים חברתיים. תעסוקה ומעגל חברתי אלו דברים חשובים מאוד ונותנים תחושה של עשייה, סיפוק ומסייעים עם הבדידות. לעיתים יש עמותות שונות (כגון אנוש, שכולו טוב) שמסייעות מבחינה תעסוקתית וחברתית, אך שוב, ליווי טיפולי או סוציאלי יכול לסייע להגיע למקומות המתאימים. אני רוצה לעודד אותך לא לוותר, איני יודעת את גילך, אבל יש לפניך עתיד ובו הזדמנות לעשייה וליצירת קשרים. הסתגרות בבית היא פעמים רבות מקשה ולכן לעיתים הדבר שעוזר לצאת מהבית הוא הפנייה לטיפול. אני מבינה כי הורייך מסיבה כלשהי מסתייגים, אך כדאי לברר האם ניתן לשנות את דעתם או לפנות בכל זאת לניסיון טיפולי נוסף. עד אז, האם יש פעילויות שאת נהנית מהן או תחביבים שניתן לעשות ללא תשלום: אולי קריאה, בישול, ספורט וכו, אולי בבית יש תפקיד שאת יכולה לקחת עליו אחריות? כדי להיות באיזו שהיא עשייה. מאחלת בהצלחה ומקווה שלא תוותרי על ניסיונות טיפוליים ושיקומיים נוספים, שאולי יהיו מוצלחים יותר. סיון.

שלום לך,

קודם כל, טוב שאתה פונה לעזרה ולטיפול. איני יודעת לאיזה טיפול אתה מתכוון כשאתה אומר טיפול מסורתי (טיפול תרופתי? טיפול פסיכולוגי?), אך הייתי ממליצה לך לפנות לתחנה לבריאות הנפש (בירושלים יש כמה כאלו, פנה לפי איזור מגוריך). שם יש מענה של צוות רב מקצועי (לעיתים גם טיפול באומנות) ויוכלו לחשוב איתך מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך. ייתכן וכחלק מבניית תוכנית טיפולית יוכלו לעזור בחיפוש אחר קבוצות מדיטציה ובנושאים אחרים לפי הצורך.

בהצלחה,
סיון

בהצלחה,
סיון

שלום לך,

אומנם כבר מאוחר והסילבסטר כמעט מאחורינו, אך אנסה להשיב.. ראשית צר לי על אובדן החברה. פרידה מחברה קרובה היא קשה והאובדן מהדהד גם לאחר שנתיים. אני מבינה שהדבר הוביל גם לניתוק מקשרים חברתיים אחרים, וזה מקשה, במיוחד בימים כגון אלו. לגבי המחשבה המדכאת שכולם יוצאים, פעמים רבות אנו מסתכלים באחרים וחושבים שהם יותר מאושרים, שיש להם יותר חברים, שכולם יוצאים לבלות וכו.. לצד זה, כדאי לזכור שכולנו אנשים מורכבים, לכולם יש קשיים, רגעים בהם חשים בדידות או ייאוש, ולעיתים צריך לעבור את הרגעים האלה ולזכור שזה רק יום אחד ברצף החיים, הערב הזה יחלוף ולאחריו יגיעו גם ימים אחרים.. הייתי ממליצה לך להתרכז בבנייה של עולם חברתי שיוכל ללוות אותך במהלך השנה החדשה- אולי דרך העבודה? דרך חוג או תחומי עניין או דרך לימודים או עשייה אחרת או דרך חידוש הקשרים הותיקים. כמובן שאם את חשה שאת זקוקה לתמיכה ואוזן קשבת, תוכלי לפנות לטיפול.
בכל אופן, מאחלת שנה אזרחית טובה ומקווה שתעברי את היום בידיעה שזהו יום שחולף ואחריו החיים ממשיכים ומביאים איתם גם ימים טובים..

סיון

שלום לך,

קודם כל, טוב שפנית ושיתפת במה שעובר עליך. אני בהחלט מבינה את השאיפה לנצל את התקופה הזו ולהנות ממנה. עם זאת, גיל 18 הוא גיל מורכב ובו התמודדויות רבות בתחום הלימודי, החברתי ובגיבוש הזהות העצמית ולכן גם אם זה לא נראה כך, דעי שרבים חווים קשיים שונים ואינך לבד. מבחינת המשקל, אני שמחה לשמוע שאת מתאמנת ועושה מאמצים לשמור על משקל תקין, אל תרימי ידיים! תוצאות רואים רק לאחר זמן רב והתמדה. את מתארת בולמוסים וקושי לשמור על המשקל ולכן אולי כדאי לגייס עזרה מהבית ואף לפגוש דיאטנית לצורך חשיבה על תפריט מזין ומסודר. אנשים מצליחים לעשות שינוי במראה החיצוני, אך זה דורש לעיתים עזרה ותמיכה מבחוץ. האתגר המשמעותי הוא להשקיע בעצמך ולטפח את עצמך לאורך התהליך. לגבי היחסים עם חברות ועם בנים- אני מאמינה כי ככל שתרגישי טוב יותר עם עצמך ותקבלי את מי שאת, אחרים יחושו זאת וירצו בקרבתך. נסי לזהות בעצמך דברים שאת טובה בהם או מתעניינת בהם והתמקדי בפיתוח של נקודות החוזק. לצד זה, לצורך תמיכה ועידוד, וכדי לסייע בבניית הביטחון העצמי, את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי. עצם פנייתך לפורום זה מראה כי יש לך נכונות לקבל עזרה ורצון לשתף, להיתמך ולהביא לשינוי בחייך. לכן, טיפול יכול לעזור. זכרי, שאת צעירה והחיים עוד לפניך. אני מאמינה כי עם העזרה המתאימה והצעדים הנכונים, הילדה הפלפלית שרוצה לצאת ולהנות עוד תפרח..

בהצלחה,
סיון

שלום לירון,

ראשית, הייתי ממליצה לבדוק שהכל תקין מבחינה גופנית (למשל, חוסר בברזל עשוי לגרום לעייפות). אם הכל בסדר מבחינה גופנית, ניתן לשער שהעייפות שאת מתארת מושפעת וקשורה למצב רגשי. כדאי לנסות להבין יותר את העייפות ואת תחושותיך: האם העייפות מלווה בתחושות דכדוך ועצב? האם היא מפלט מאירועים מלחיצים? האם קרה משהו בשגרת החיים בתקופה האחרונה? מהן המחשבות הלא נעימות שמציפות? ניתן לחקור שאלות אלו בינך לבין עצמך, או עם אדם אחר קרוב. לעיתים, תקופות של עייפות או דכדוך באות וחולפות, וניתן להתמודד על ידי ניסיון להמשיך בשגרה, לצד מנוחה ולהיתמך בסביבה הקרובה. אם את חשה מצוקה והעייפות נמשכת לאורך זמן, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי לבירור מעמיק יותר של תחושותיך.

בהצלחה,
סיון

שלום,

תוכלי לפנות לספרים של ד"ר טל בן שחר: "באושר ובאושר", "אושר אפשרי".

מידע נוסף ורשימת קריאה תוכלי למצוא באתרים הבאים:
http://portal.idc.ac.il/he/main/research/maytiv/pages/positive-psychology.aspx

http://www.psychologia.co.il/positive-psychology-happiness.htm/

בהצלחה,
סיון

שלום מיכאל,

ראשית ברצוני לחזק אותך על התהליך המשמעותי שאתה עובר, ועל הכוחות והאומץ שאזרת כדי לפנות לטיפול. חוויה של טיפול היא לעיתים לא פשוטה ומעוררת תחושות רבות ומורכבות. פעמים רבות אנו מגיעים לטיפול עם תקווה לשינוי משמעותי ומקווים שהשינוי יהיה יעיל ומהיר, שנחוש טוב ונהיה מאושרים. כאשר זה לא קורה באופן בו ציפינו, או בקצב אותו רצינו, עשויים לחוש אכזבה, תסכול, כעס או כפי שאתה מתאר, עולות שאלות- האם הטיפול לא טוב? אולי אני לא טוב? אולי הטיפול לא מתאים לי? ובכן, טיפול זהו פעמים רבות תהליך ארוך, כיוון שהוא עוסק בנבכי נפש האדם ובדפוסים אשר הופנמו והתקבעו לאורך שנים. טיפול לא נע בקצב קבוע לכיוון של התקדמות, אלא הוא תהליך משתנה- יש תקופות שמרגישים התקדמות, ותקופות שחשים תקיעות, נסיגה, שכלום לא השתנה וכו'. גם כאשר יש שיפור בהיבטים מסוימים של החיים, לא תמיד השיפור יבוא לידי ביטוי בכל ההיבטים האחרים. התהליך דורש סבלנות ואורח רוח. גם אני כמוך, מאמינה כי אם הטיפול לא היה מתאים לך, המטפלת הייתה משתפת אותך במחשבותיה. העצה שלי אליך- נסה לשוחח על תחושות האכזבה והחששות עם המטפלת. כך תוכלו לנסות לברר יחד: מדוע התחושות התעוררו דווקא עכשיו? האם קרה משהו בטיפול או בשגרת החיים? ייתכן שמתוך ברור וחקירה תגיעו להבנות חדשות. בנוסף, חשיפת מחשבותיך בטיפול יאפשר לעבד אותן במטרה להרחיב את יכולת ההתמודדות עם רגשות שליליים. הדבר עוזר לשאת את הכאב הטמון בכך שהדברים אינם מושלמים. כך נקודת המשבר, גם אם היא לא נעימה כעת, תוכל להוות מצע להתפתחות ולגדילה בטיפול. לסיכום, התחושות שאתה מתאר הן חשובות, לגיטימיות ומהוות חלק מהתהליך הטיפולי. מעודדת אותך לא לאבד תקווה ולפתוח את הנושא מול המטפלת שלך.

בהצלחה בתהליך,
סיון

שלום לך,

נשמע כי את רוצה מאוד ליצור לך עניין וסיפוק ולהרחיב את חווית החיים שלך אל עבודה ואל תחומי עניין נוספים. רצון זה הוא בריא וחשוב. אומנם איני יודעת את גילך ואת היסטוריית החיים, אך אנסה בכל לומר כי כדאי לחפש בשני מישורים: האחד מישור התעסוקה, והשני מישור הפנאי והתחביבים. במישור התעסוקה- נסי לחפש עבודה שמתאימה לכישוריך, הכשרתך, כוחותיך ותחומי העניין שלך. לגבי התחביבים- נסי לחשוב האם יש תחום מסוים שמעניין או מדבר אליך? ישנם נושאים רבים כגון מוסיקה, אומנות, יצירה, ספורט, יוגה/מדיטציה, בישול ועוד שניתן היום למצוא באינטרנט חוגים, הרצאות, קורסים והשתלמויות. חיפוש אקטיבי ומציאת חוג או מסגרת של עבודה, תוכל לתת לך תחושה של עשייה וסיפוק. מעבר לכך, אם את חשה ריקנות, שכלום לא מעניין אותך או שאינך מצליחה לגייס כוחות ולהביא את עצמך לכדי חיפוש אקטיבי, כדאי לפנות לעזרה. ניתן להגיע להתייעצות ולטיפול פסיכולוגי כדי להבין יותר לעומק איפה מוקד הקושי ומה מונע ממך למצוא את אשר את מחפשת.

שיהיה בהצלחה וחג שמח.
סיון

שלום לך,

בהחלט נשמע שעומדת בפניך התמודדות לא פשוטה. אני מניחה שמלבד הקושי שאתה חווה, גם הוריך ומשפחתך מתמודדים עם סיטואציות לא פשוטות. אני שמחה לשמוע שאתה מטופל תרופתית ושיש הטבה מסוימת בתקופה האחרונה. עם זאת, כנראה שהנושא עדין מטריד אותך. הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי, בנוסף לטיפול התרופתי, על מנת לסייע בהתמודדות עם הכפייתיות. באופן כללי, כאשר מתמודדים עם כפייתיות, מה שעוזר לאורך זמן הוא לא להתאים את הסביבה לרצונותיך (כי הסביבה לא יכולה להתאים עצמה אליך ב100 אחוז), אלא לנסות להרחיב את היכולת שלך להתמודד עם העצב והעצבנות, כך שתוכל להגיב למצבים בהם אין את האוכל שאתה רוצה בצורה מאוזנת יותר ולא תחווה זאת כדבר כל כך נורא. לצד זה, נשמע כי תוכל להרוויח גם מעזרה בנושא העצמאות (ללמוד לבשל, לצאת לסופר ולסידורים). לעיתים ניתן וכדאי לעזור גם למשפחה ולהדריך אותם כיצד ניתן לעזור לך להתמודד עם הנושא. הייתי ממליצה לפנות לתחנה לבריאות הנפש, או למקום טיפולי אחר בו יש צוות רב מקצועי הכולל פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, ולחשוב איזה מענה טיפולי ניתן להציע לך.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום טלי,

פעמים רבות חשים דכדוך לקראת ערב.כאשר אנו מתפקדים ועסוקים בשגרה לא תמיד מתפנה לנו זמן להיות במגע עם רגשות כואבים.בערב בדרך כלל מתפנה יותר זמן להרהר, להיות לבד ולפגוש בתחושות לא נעימות. להערכתי, יש שני מישורים בהם ניתן לעזור, וכדאי לשלב בין שניהם. במישור אחד, כדאי להבין מהי אותה מועקה ועייפות רגשית (האם בדידות? עצב? חרדה? תחושות הקשורות לערך עצמי ירוד? אי סיפוק מהיבטים מסוימים בחיים ועוד). ככל שאנו יודעים טוב יותר להגדיר את תחושותינו, להכיר אותן, לתת להן מילים ולהסביר מדוע התעוררו, כך מתרחבת היכולת שלנו להתמודד עם רגשות שליליים. זאת ניתן וכדאי לעשות במסגרת של טיפול פסיכולוגי. במישור השני, ניתן להקל על התחושות השליליות בצעדים שונים- למשל, לנסות לעשות תוכניות גם בשעות אחר הצהרים והערב, למלא את הזמן בתחביבים, לעשות פעילות ספורטיבית או לעסוק ביוגה/מדיטציה אשר מסייעות בהקלה ובהתמודדות עם רגשות שליליים.

שיהיה בהצלחה,
סיון