פורום טיפול נפשי

שלום,
אני ממש מתקשה בזמן בין הפגישות, אני בטיפול פעמיים בשבוע כבר כמה זמן ואני מרגישה שאין לי עטיפה בימים שבין לבין. והבעיה שאין מה לעשות עם התחושה הזו כי אי אפשר כל יום להיות בטיפול ואני לא יכולה לשלוח לו הודעה כל יום.. מה לעשות עם זה? דיברתי איתו על זה ואין מה התקדמות עם זה.. אני יודעת שקשה להרבה אנשים אבל איך מתמודדים?

אני מרבה לחשוב על שיחות שהיו לי בעבר שלא אמרתי בהם דברים מדויקים או שהסתרתי דברים חשובים ובכך יצאתי שקרנית. וגם שיקרתי.

הדבר גרם לי להראות לא טוב ושקרנית אבל מצד שני אני כל הזמן מצדיקה את עצמי שאני גם כן בסדר במובן מסוים. אני מרבה להתחרט על זה וכל הזמן זה עולה לי במחשבות וגורם לי לבכות.

הדבר היה לפני שנים. אני מתחרטת שלא אמרתי כך וכך . הדבר גרם גם לי אישית נזק רב.

רציתי לברר (במידת האפשר לפי התאור- בתקווה שהתאור מספיק מובן) האם זו מחשבה טורדנית או שזה יסורי מצפון? האם עליי לטפל בזה או לפתור את זה בדרך הגיונית כלשהיא אחרת?

אשמח לתשובה מקצועית!

המלצה על מטפל חד המתמחה בהפרעה באישיות פתיל קצר... נרקסיזם... נטייה להתמכרויות למבוגר בן 50

גם אני קראתי את התשובה אלייך וחשתי באופן צורם שלא הובנת כראוי
אבל מנגד חבל שאת טועה ומחמירה במקומות שלא צריך
לגרום לאדם לחלל שבת זה אסור מפאת בפני עיוור לא תיתן למכשול
ובמסכת עבודה זרה מוסיפים שהתנאי לעבור על איסור זה הוא רק כאשר החוטא לא יכול היה לעשות את העבירה ללא עזרתו של המכשיל - "בתרי עברא דנהרה"
בשל הדוגמא היפה שניתנת, לנזיר העומד בצדו האחד של הנהר כאשר בצידו השני יש בקבוק יין ואין באפשרות הנזיר לעבור לצד השני ולהגיע ליין . אז המגיש את כוס היין לנזיר יכול להיחשב כמי שנותן מכשול בפני העיוור , כי בלעדיו הנזיר לא היה שותה את היין וחוטא. אבל במקרה שהנזיר עומד מאותו הצד של הנהר ויכול להגיע ליין בעצמו , המושיט את הכוס אינו עובר באיסור של לפני עיוור -
ומכאן אפשר להבין שגם אם היו עונים על תשובתך בשבת אין לך כאן שום אחריות אישית לחילול השבת.
שימי לב שבאיסור בפני עיוור - באמת מדובר במקרים של התנהגות מניפולטיבית, מפתה ואפילו קצת נבזית להכשיל אדם "עיוור" (כדימוי ) לעבור על איסור שבת באופן כזה שהוא כלל אינו מודע לכך שעתיד "לייפול".
ויש גם תנאי נוסף שבו העבירה לא יכולה להיעשות ללא המכשיל.
ואז את מעלה טיעון לגבי שימוש בדברים שנעשים בשבת והאם בכלל מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה בשבת. ויש על כך לא מעט מחלוקות. ולדעתי אף נפסק דווקא בשל ריבוי הניואנסים (האם בשוגג או במזיד? האם לאדם שביצע מותר או רק לאחרים? ומתי יותר? ולצורך מי בוצעה המלאכה?) שיש מקום גדול מאוד להקל . ובפרט שמדובר בקריאה של הודעה וירטואלית. כך שכלל לא מדובר באיסור!

ביטוח לאומי צריכים לבוא אלינו הביתה השבוע והלב שלי דופק על 100 אני עצבנית מוות עליהם אני יודעת שהם באים בשביל אבא שלי אבל רק אני חושבת על זה אני מקבלת עצבים חזקים איך אפשר להתגבר כי אני רבה עם המשפחה שלי כל הזמן עצבנית ועונה למשפחה בעצבים אני לא יכולה לא לענות שאני שומעת ביטוח לאומי או כל דבר אחר שקשור למסגרת אם את מסכימה באמת אני אודה לך מקרב לב אם תוכלי לתת לי הצעה מעשית איך להרגיע את העצבים שלי בנוסף לפסיכולוגיה חיובית אגב אני ממש מנסה גם בכל הכוח להמשיך ללמוד פסיכולוגיה חיובית והרגעה עצמית אבל שאני יודעת שביטוח לאומי יבואו עוד כמה ימים למרות שהמשפחה הבטיחה שהם באים רק בגלל אבא שלי אני לא יכולה לא לריב לא לענות למשפחה שלי בשביל מה הם מביאים אותם? יש לי דפיקות לב של עצבים חזקים אני אשמח מאוד אם תסכימי באמת מכל הלב עצה מעשית איך להירגע כדי לא לענות במיוחד שהם יבואו לפה. אני ממש אברך אותך על עצתך הנאמנה זה דחוף לי תודה מכל הלב ליטל יקרה מאחלת לך שבוע מקסים מקסים

היה לך אבא עצבני?
משעמם להם הם רוצים לצחוק עליך
אתה לא רוצה להיות איתם?
לדבר בשפתם
לנהוג כמנהגם
אז תקבל דחיה
איך נשארים שמחים אל מול דחיה?
מה בכל זאת אומרים
כדי להישאר אמיתיים גם בפנים וגם בחוץ?
אני צריך להסביר את עצמי בכל רגע ורגע?
כמו ילד שובב למדריך שלו בצופים
שככה הוא יוצר איתו קשר?

שלום לצוות.
רציתי בבקשה לשאול אתכם
על הפרעות ריכוז דיי קשות
ובלאק אאוטים בפרט בנהיגה.

היני סובל מדיכאון מגורי
ובזמן האחרון התופעות המתוארות הנל
יותר ויותר מקשות עליי את הלך חיי.

לדוגמא
בקריאת עיתון או דומיו אני קופץ שורות וכו
בנהיגה לעיתים
התת מודע שלי נוהג לעיתים ברכב
אך תגובותיו איטיות באם אפשר לראות זאת כך.
ואני משוטט במחשבות וכו

האם זה קשור למצב הדיכאוני שלי?

ואם כן מה לעניות דעתכם ניתן לעשות בנידון
בכדי לשפרו?

הייתכן כי זה קשור לבעיה נויירולוגית לדעתכם?

תורה רבה מקרב לב
בוני.

שלום ליטל.
חשבתי שלא להגיב על תשובתך בעניין השליטה בפורום, אך החלטתי לאחר מחשבה להגיב על מנת שלא יוצאו דברים מהקשרם וכוונתם.
ממש לא התיימרתי לשלוט באופן בו יתנהל הפורום. אין לי אפשרות ולא זכות לכך.
את זכות הבחירה לטוב ולמוטב נתן הבורא במידה שווה לכל ברואיו, וזכות הבחירה בידכם לנהל את הפורום כפי שהחלטתם.
בקשתי נבעה מתוך אמונתי בקדושת השבת ומתוך רצון שלא לגרום לכם לחלל את השבת בשבילי.
ומאותו רגע ששלחתי את הבקשה, זכות הבחירה נשארה בידכם להחליט האם להיענות לה או לא.
וזכות הבחירה נותרה גם בידי, ובמידה שהתשובה הייתה נכתבת ביום השבת פשוט לא הייתי קוראת אותה, מכיוון שעל פי אמונתי הייתי עושה בזה איסור.
ובזה היה מסתכם העניין.

מרגישה כאילו אף פעם אני לא אמצא את המקום שלי בעולם. אני פשוט לא שייכת לפה. עם הזמן לאט לאט הפכתי להיות צל, ריקה מבפנים. מוזר כי גם פעם חשבתי שאני ריקה מבפנים ודפוקה לגמרי אבל מסתבר שאפשר להיות יותר ריקה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני רוצה לקחת את כל הכדורים שבמגרה. זה מוזר.. כי לפעמים אני לומדת ומבשלת והולכת לעבודה ולסופר כאילו הכל רגיל. והתחלתי טיפול. ושם אני לא יודעת מה לומר. אין לי על מה לדבר בכלל כאילו הכל בסדר. אני לא מצליחה להבין איך זה יעזור לי כי ממילא אני לא יודעת מה לומר. וכשאני בבית אז אני לא מסוגלת. וגם אם אני כן אדע מה לומר איך זה יכול לשנות משהו? אני חושבת שאני מקולקלת לגמרי מהבסיס ואין משהו שיכול לתקן. אני כמו חייזר פה. ואם זה לא יעזור אז מיציתי כל אפשרות ולהתאבד באמת תהיה האופציה היחידה.

סליחה, באמת סליחה שאני כותבת פה שוב ומבלבלת את המוח.
אבל אני בדיכאון, בחרדה, מפורקת, ולא מבינה למה????
מה התגובה הכ"כ חזקה הזאת כשאני יודעת!!! שאין לזה סיבה הגיונית?
אולי הנפש שלי מחפשת מקום נוח להתמסכן בו? מקום טוב להתבוסס בו ברחמים עצמיים לא מוצדקים? בסיפורי כזבים שאין להם שחר ובסיס?
אני לא רוצה את זה! לא רוצה לתת לה את המקום הזה! כי זה לא יגמר...
ובסוף לא אוכל לצאת מזה, ואין מי שיחלץ אותי מהבוץ אם אבחר להתחיל לשקוע בו...
איך עוצרים את המדרון החלקלק הזה?
קצת מפתה לגלוש בו, אבל אני יודעת שאחרי הגלישה תבוא החרטה והדרך העולה חזרה תהיה ארוכה, מייסרת וקשה ואולי בלתי אפשרית.

מחפש פסיכולוג מומחה להפרעות אישיות (נרקסיסיטיות)

הבנתי את תשובתך, אך היא לא נגעה לעצם שאלתי, יתכן שלא התנסחתי נכון.
אני לא חושבת שיש עניין למטפלת להשתיל בתוכי זכרון כוזב.
אני מבקשת לדעת אם האפשרות המפחידה שמישהו פגע בי "מתחת לרדאר" כלשונך, יכולה להיות????

שלחתי שאלה לגבי תחושה פיזית ונפשית שמותאמת לפגיעה מינית ללא גיבוי של זכרון ברור ואף הכחשה שכלית מוחלטת.
רציתי לשאול גם-
כשדיברנו על כך בטיפול הפסיכולוגית טענה שחשש ורתיעה כה גדולים שמתבטאים חזק כ"כ בקטע של מגע, מין וגברים נובעים מחוויות ילדות, אולי מגיל 8 או 9 והיא כן חושבת שאולי היתה פגיעה מינית ואני לא זוכרת.
היא לא קבעה שהיתה פגיעה מינית אך אמרה שהגוף- נפש מגיבים כאילו היתה פגיעה מינית וצריך לחפש את הסיבה.
האם אכן יש לפסיכולוג דרך לקבוע לפי רמת חרדה או קושי באיזה גיל/ שלב התרחשה פגיעה שיוצרת מחסום/ קושי אצל המטופל?
וכן האם יש דרך קיצור (כמו היפנוזה לדוג') לברר אם אכן היתה/ לא היתה פגיעה מינית?
סליחה על ריבוי השאלות, העניין מטריד ומפחיד אותי, גורם לי ל"פתיל קצר" בכל עניין שמזכיר פגיעה, ואני מחפשת תשובה שתניח את דעתי ותיישב את הקונפליקט.
ותודה על הנכונות והמקום!

אני שתקן
ומתקשה להיות חברותי
בחברה רומזים רמיזות מיניות
וגם מתגרים
וההגנה שלי היא לבודד את עצמי
ולהתעלם
אין לי בעיה להיות עם האנשים
אם יש מסגרת
אבל בתוכה אני מתבודד
כלומר זה שלב ההגנה האחרון
אנשים מאד סקרנים לדעת
ומריצים שמועות
מדברים עלי אבל לא איתי
והרבה שנים אני לא יודע איך לצאת מהמעגל הזה
אני שומע אנשים מדברים על אנשים אחרים וזה עושה לי לא טוב
והמאבק בזה מתיש ומעייף אותי
איך אני בכל זאת יכול לחיות במקום השקט שלי?
זה קצת כמו בשרק
שבעצם המציאות מכריחה אותו לצאת החוצה
ובדרך למצוא אהבה
אני מרגיש שכבר עברתי את זה
כמה פעמים בכמה מקומות
ואני נאלץ לעזוב ולהתחיל מחדש

אשמח לעצה.

ליטל יקרה אני יודעת שכתבתי הרבה על הנושא הזה, אבל בשבוע האחרון המצב של אבא שלי כבר ממש ידרדר הוא לא מזהה אותי הוא לא מזהה בכלל כפי שכתבתי לך אני גרה עם ההורים אימא שלי פנתה לביטוח לאומי והיא צריכה לקבל תשובה אני לא יודעת מה יהיה איתי עם ביטוח לאומי אם האחיות שלי אין לי כל כך קשר כמו שאת יודעת אני לא בטיפול כרגע וחרדתית מטיפול בעתיד אם יקרה ומזה אני הכי פוחדת. אין לי חשק לדבר אם אף אחד אני מרגישה לבד יש לי לחצים בראש אני גם מאוהבת במישהו שאני יודעת שלא ייצא לי ממנו שום דבר, אני יודעת שאת חושבת שאני צריכה טיפול ואת צודקת זה לגיטימי מצד אחד מצד שני אחרי הטראומה שעברתי בקשר לטיפולים כאלו או אחרים אני לא מסוגלת כרגע לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר במיוחד מבתי חולים ציבוריים ודרך קופת חולים אין לי כסף וכמו שאת יודע משפחתי לא מעוניינת כרגע שאלך לשום טיפול. כל זה ביחד גורם לי למשבר רגשי, אני יודעת שאני חזקה אבל במקרה הזה קשה לי לצאת מהמשבר כל פעם זה מחשבה על ביטוח לאומי כמו שתמיד כתבתי לך האהבה שלי למישהו מסוים שלמרות שאני יודעת שלא ייצא לי ממנו שום דבר וקשה לי להיפטר מהמחשבות עליו המשבר אם אבא שלי שלא מזהה אותי הכל ביחד מביא אותי לחרדות מחשבות שליליות לא אובדניות חס וחלילה אבל מחשבות שליליות שלא אוהבים אותי שלאף אחד לא אכפת ממני לא האמנתי שאני יגיע למצב הזה. אני מבטיחה לך ליטל שלמרות שאת חושבת ואני בטוחה שאת חושבת שאני צריכה טיפול דחוף אבל תביני ליטל קשה לי כרגע אני לא מסוגלת לפחות רק אם את מסכימה זה כבר לשיקולך אני ממש אשמח לחיזוק ותמיכה ראשונית ממך איך להתחזק רגשית אם כל זה לבד לפחות רק ראשונית אני ממש אשמח אם תסכימי אני במצוקה ובלחץ מכל הדברים האלה וכן גם מטיפול בעתיד חס וחלילה אם באמת אצטרך אודה לך מאוד רק אם תסכימי אם תוכלי לחזק אותי רגשית בצורה ראשונית כדי שארגיש טוב יותר אם עצמי? ליטל יקרה זה חשוב לי מאוד ואני ממש מודה לך מכל הלב מקווה מאוד שתתני לי חיזוק כאן בפורום לפני כל מה שיקרה חס וחלילה אם יקרה מאחלת לך שבת נפלאה ושבוע נפלא תבורכי