שלום רב. המטפלת עיצבנה ופגעה בתדירות גבוהה במשך זמן קצר. כעסתי מאוד והחלטתי להפסיק את הטיפול. על חלק מהדברים שקרו היא התנצלה. היא ניסתה להסביר שלא כדאי לסיים טיפול כי אני כועסת. אז החלטתי ביני לביני שאמשוך עוד כחודש, אדבר בעיקר על דברים ברומו של עולם ואז נסיים. (לא מתוך כעס.) ועכשו אני כבר לא בטוחה שיש טעם להכנס לעומקם של דברים. בנוסף לכך לא ממש בא לי לשתף אותה. ואני מתלבטת אם יש עוד טעם לטיפול. משהו בי מאוד נאמן להחלטה שלי ולא רוצה לזוז ממנה.
שלום לך,
לפעמים, כעס העולה כלפי המטפל/ת בטיפול מסמן התמודדות שהינה בעלת משמעות וערך טיפוליים. כעס עלול לייצר תחושה שצריך לסיים קשר או לעזוב, אך לפעמים אם נותנים לו מקום ומאפשרים לו לצוף ולעלות הוא יכול להוות קרש קפיצה משמעותי להתפתחות, למידה וצמיחה. נשמע שהמטפלת התנצלה ואף מעודדת אותך להישאר ולדבר על הדברים, כך שככל הנראה היא מחזיקה בהבנה לגבי משמעות הכעס עבורך ועבור התהליך שאת עוברת. אמנם החלטת כבר, ואולי לפעמים קשה לסגת מהחלטה שכבר הוחלטה, אבל אני מציעה לך לשקול מחדש את החלטתך על מנת לאפשר לעצמך לבוא במגע עם הרגש שעלה ולעבד אותו ביחד עם המטפלת, במקום להשאר איתו לבד ולוותר על הטיפול.
בהצלחה,
יעל
