פורום טיפול נפשי

היי,

אני לא יודעת מה קורה איתי..
לכאורה אני אמורה להיות האדם הכי מאושר, כל כך הרבה שינויים קרו בשנתיים האחרונות: עברתי למדינה שתמיד חלמתי לגור בה.. אני מתחתנת עוד חודשיים לאדם מדהים.. לחשוב שהצלחתי להשיג את כל מה שחלמתי..
אבל משהו לא השתנה בי! אני מרגישה ריקה בדיוק כמו שהרגשתי לפני שנתיים, ההבדל הוא שעכשיו אני פוגעת באדם שאני אוהבת.
אני לא מצליחה להניע את עצמו לעשות כלום.. הזנחתי את עצמי.. אני קונכייה של אדם.. ריקה מכל רגש אך באותו הזמן פשוט מוצפת!
אני כל כך כועסת על עצמי!! למה אני לא יכולה פשוט להתעורר על עצמי.. אני לא מרגישה שייכת לעולם הזה, עול, טעות שאי אפשר לתקן..
אם לא היה לי אותו או את הורי כבר הייתי פורשת מהחיים האלה..
תמיד היו לי בעיות עם ביטחון עצמי, שנאה עצמית (הפרעות אכילה כתוצאה מזה), חברתית (מאוד קשה לי להבין מה אני אמורה לעשות בכל מני סיטואציות חברתיות) וריגשית ( להבין מה בדיוק אני מרגישה.. ריקנות אך עם זאת הצפה ריגשית..). לא משנה כמה ניסיתי להרים את עצמי מהתחתית תמיד אני נופלת עוד יותר עמוק..
מה יהיה איתי??

כל כך אני רוצה לקום אל המקלחת ולחתוך את הידיים.ואני אפילו לא יודעת למה.
לא כוויות.אני רוצה דם ניגר שהכל ייצא ממני
אני ממש מרגישה שאני צריכה לאחוז במיטה כדי לא לקום
אני יודעת שלא אוכל להסתיר את זה מילדיי מבנזוגי
ואני יודעת שזה בשליטתיאז למה אני ככ רוצה?
מה מקולקל?
איש אהוב ושני כלבים פרוותים ממלאים את המיטה שלי עכשיו ואני מרגישה ככ בודדה וריקה.כאילו הייתי רוצה להיות בתוך מישהו אחר.
למה זה ככה?
אני לא מצליחה לישון ואני ככ עייפה

אמצע הלילה ושוב אני לא מצליחה לישון
כבר כמה לילות..
רק עם 2-3 קלונקס מצליחה לישון קצת
אני לא בדיכאון אבל אני מרגישה כאב וסבל שאני לא מבינה את מקורם
אבל זה באמת כאב אמיתי אם היה דרך לעשות לזה רנטגן או בדיקת דם הן היו מראות את זה
החיים שלי די טובים ואני צריכה להיות אסירת תודה
אני יודעת שיש אנשים שמתמודדים עם בעיות אמיתיות
לכן יש לי רגשות אשמה קשים בגלל שאניי ככה
ואני בלופ של מחשבות אובססיביות

שלום אני בן 50 סובל מכאב כרוני עצבי שרירי כבר 20 שנה עקב פגיעה נוירולוגית באיזור הצוואר והגב.

בגיל 30 זה היה גורם לי לחרדות ונטיה ללכת לרופאים ובדיקות ולבדוק שוב ושוב והיפוכנדריה וגם גרם להמנעות מהרבה דברים וחששות מיותרים.
אבלל אחרי כמה שנים וגם טיפול פסיכולוגי התנהגותי במשך כשנה הצלחתי לעשות סוויטצ בראש. בערך מגיל 37 הפסקתי להתעסק עם בריאות לא רוצה לחשוב על זה, נמנע כמה שיותר מללכת לרופאים וגם החרדות ירדו באופן דרמטי מאוד ואם אני מזהה חשש אני מנסה בכוונה ללכת נגדו כדי לא להכנע לחששות.

מזה כשנה יש לי החמרה בכאבים. עושה הכל לקחת כמה שפחות משככי כאב. באחרונה הציע לי רופא כאב לשקול לקחת קנביס ואולי זה יעזור לי. יכול גם לסייע לי לעלות במשקל שנמוך מדי.
לפני כמה שנים ניסיתי כמה שחטות של קנאביס מחבר וזה גרם לי להתקף חרדה כמה שעות הייתי בלחץ רב ממש פניקה ואז במשך כמה ימים הייתי לחוץ והעולם היה "מאיים" עד שזה נרגע.
אני שוקל אם לנסות קנביס רפואי ברישיון לבעיית הכאב ( זה אולי עדיף משימוש בתרופות לכאב כרוני כמו ליריקה סימבלטה או טרמדקס וכו' ) אבל חושש שזה יעורר מחדש את החרדה שהיתה בעבר.

רציתי לשאול האם ניסיון לנסות קצת קנאביס רפואי נניח מאוזן חצי THC חצי CBD עלול לגרום לחזרת החרדה לתקופה ארוכה ושמעכשיו שוב יהיו לי חרדות כל היום וזה יהיה לי קשה מאוד במצבי הרפואי או שהאם זה מקסימום יכול לעשות כמה ימים עם חרדה ואז זה חולף?
אם הסיכון מכמה שחטות של קנאביס הוא רק לטווח קצר כמה ימים אז אולי כדאי לנסות כמו סיכון מתופעת לוואי זמנית של תרופה. אבל האם הסיכון הוא לחזור לחיים של חרדות מעיקות לטווח ארוך אז זה כמובן ממש לא כדאי

תודה רבה

היי אני בזוגיות 7 חודשים.
חשוב לי לציין שזו האהבה הכי עוצמתית שהייתה לי בחיים, במהלך 7 החודשים שלנו ביחד היו בינינו ריבים וויכוחים כמו לכל זוג.
אך מהצד שלה התגובות היו מאוד מאוד קיצוניות שאני מניח שלכל אדם יהיה קשה לקבל (מעדיף שלא להרחיב).
חשוב לי לציין שאני לא מדבר בביקורת או האשמה גם לי יש את החלקים שלי אבל התגובות שהיא הגיעה אליהם עברו כל גבול וכל ניסיון פרידה לא קרה כי היא באמת הבינה שהתגובות היו קיצוניות והצטערה
(היא הולכת לטיפול ומטפלת בזה) אני מבין ובטוח שהיא לא מתכוונת ולא התכוונה לעולם לפגוע בי ככה ואני משתדל להיות הכי אמפתי בעולם לתמוך לקבל ולהכיל שבסוף זה ישתנה והיא תצליח לשלוט על זה עקב הטיפול שהיא עוברת.

היינו גרים ביחד תקופה קצרה ועקב הריבים והוויכוחים לבסוף נפרדנו לתקופה והחלטנו לחזור להיות ביחד ולגור בנפרד.
קבענו ימים קבועים להפגש ויצרנו איזון כדי לתת לדברים לקרות בצורה איטית ובטוחה יותר.
העניין הוא שבגלל שכל כך נפגעתי בעבר מהתגובות שלה כל ריב או וויכוח בינינו מעורר בי תחושה שאני רוצה לסיים את זה ומהיר אותי למחשבות כמו לא נצליח להסתדר בעתיד זה לא ילך וכאלה.. ולפעמים אני פשוט אומר לה שאני שוב רוצה להפרד וזה מאוד פוגע בה.
אך לאחר שאנחנו מיישבים את הדברים ונרגעים אני חוזר בהחלטה שלי וזה יוצר אצלה חוסר ביטחון.
העניין הוא שגם אם החלטתי שוב להפרד זה היה ממקום של זכרון כואב מזה שנפגעתי ממנה בעבר וחשוב להדגיש שהכוס שלי דיי מלאה.
היא מאוד מאוד רגישה ומאוד אכפת לי ממנה ומעבר לכל המסיכות והקושי שיש לה אני מצליח לראות אותה באמת, נטולת אגו נטולת מסיכות והייתי רוצה שבסוף גם נתחתן כי אני מרגיש שהיא באמת האחת.
אני בעצמי הולך לטיפול וזה כן עולה, אבל חשוב לי לשמוע חוות דעת או טכניקה איך לנטרל את זכרונות העבר הכואבים שעולים בי בכדי לא להגיב בצורה אימפולסיבית של פרידה או כל דבר כזה או אחר ובאמת לבלום את זה.

היי, מרגיש שיש לי קושי מאוד גדול בלקיחת החלטות, זאת אומרת שאני יכול להחליט שאני קובע עם חבר לצאת ותוך כדי השיחה הכל בסדר ואני כבר מוכן להתארגן ולאחר מכן הרגש שלי משתנה ואיתו גם ההחלטה ואז אני פשוט מבטל בדקה ה 90 וזה יוצר חוסר נעימות.
זה קורה לא מעט ולגבי כל מיני החלטות בחיים שלאחר מכן אני מתחרט עליהם.
האם יש איזושהי טכניקה מסויימת או דרך מסויימת להיות עקבי עם ההחלטה?

עוד משהו, יש לי חברה ואנחנו לא גרים ביחד היו בינינו המון קשיים וריבים הזוגיות לכן החלטנו להמשיך אך לגור בנפרד ולתת לזמן לעשות את שלו, ולקבוע ימים קבועים בהם נתראה, אני מאוד אוהב אותה למרות הקשיים והריבים ולפעמים שאני בא לישון אצלה יום לאחר מכן יש לי תכניות עם חברים,טוב לנו ביחד כשאין ריבים ואנחנו רוצים להשאר עוד ביחד ולכן התכניות שקבעתי מתבטלות כי אנחנו רוצים להיות ביחד.
אין לי אפשרות לתכנן את זה עם החברים ואיתה כי זה קורה ללא תכנון וכל כך כיף לנו.

שלום רב,

המקרה קצת מורכב וארוך, אך מקווה מאוד להתייחסות שכן אני קצת אובד עיצות;

לפני כ10 שנים, יצאתי עם בחורה שהיו לה קצת בעיות עם דימוי הגוף שלה -
כאשר הגענו "לרגע", היא עצרה הכל. אני כמובן ניסיתי לתמוך בה, וכל פעם שהיא אמרה - "עכשיו זה בסדר" ממש שניה לפני היא עצרה את הכל.
ככה היו מספר פעמים באותו ערב, עד שלבסוף בפעם האחרונה שהיא רצתה, משהו בי כבה, ופחות "זרם" לי, אבל זה לא היה מתוכנן שזה יקרה לי.

מאז נכנס בי איזשהו "ג'וק" שיש לי בעיה, זה לא יצא לי מהראש שפתאום היה מצב שלא הצלחתי, ובמשך תקופה זה היה נפתר ע"י אלכוהול. כאשר הייתי שותה אלכוהול כל החסמים היו נעלמים והכל היה בסדר.

לאט לאט עם הזמן והשנים, המחשבות גברו והצליחו לנצח את האלכוהול, מה שהחליף היה הקנאביס, שגם עזר תקופה, עד שגם זה בשלב מסויים הפסיק לעזור, והראש והמחשבות מנצחות את "כלי העזר".

היום כבר תקופה ארוכה שאני בחשש מאוד גדול ממפגש מיני, ברור לי ומובן לי שהכל התחיל והתגלגל משטות, וממשהו שלא קשור אלי, אבל אני לא מצליח לנצח את המחשבות האלה. בפעם האחרונה שכן ניסיתי להיות במפגש מיני, שום דבר לא עזר ובאמת לא הצלחתי, הייתי בחרדה נוראית, כל הגוף רעד ופשוט לא הצלחתי, מה שעוד יותר העמיק את התחושות הרעות.

אני זוכר את עצמי כבנאדם שמאוד אוהב מין, ואני מאוד מאוד רוצה, אבל לא מצליח להשתחרר, ואין לי מושג מה עוד אני יכול לעשות...

מקווה לקבל עיצה טובה, או פתרון. אין ספק שזה משהו שאני חושב עליו מהשניה שאני מתעורר ועד הרגע שאני הולך לישון.

אלמוג.

אני בת 51 נשואה+3. יש לי בעיה במשך כל חיי שעכשיו הפכה להיות ממש קשה. אני אדם סגור מאד. אני לא מסוגלת לספר על עצמי דברים אישיים (בשיחות פנים אל פנים) ואי לכך גם אין לי חברות. בשנה האחרונה אני סובלת מדיכאון וכמובן שגם על זה אני לא מסוגלת לספר לאף אחד, כולל בן הזוג שלי או הוריי. בתוכי אני ממש קורסת, מלאת שנאה עצמית ועצב גדול מאד.
אני מרגישה שהעובדה שאני לא מסוגלת לדבר על מה שאני מרגישה זה מה שמכשיל אותי כרגע, הכשיל אותי במערכות יחסים כל חיי וימשיך להרוס לי את החיים עד יום מותי. הייתי מאד רוצה להבין ממה זה נובע? הייתה לי ילדות נהדרת עם הורים חמים, פתוחים ואוהבים, שמערכת היחסים שלי איתם מצויינת עד היום ואני מאד קשורה אליהם. אני לא מצליחה להבין מאיפה נוצרה לי הנכות הזאת שלא מאפשרת לי להכניס אף אחד בעולם לתוך עולם הרגשות שלי. כל כך קשה לי עכשיו ואני מרגישה שאין שום סיכוי לשיפור אי פעם רק בגלל האישיות הדפוקה שלי. אשמח אם תוכלי לתת לי קצה חוט של מה יכולה להיות הסיבה ואיך אולי אוכל לנסות להתגבר על זה. תודה רבה

היי,
אני צריכה עזרה,
מיום שבת, אני מרגישה חרדות עקב לחץ נפשי, שבת האחרונה.
אני מטופלת כבר שנים בכדורים ששינו את חיי והחזירו אותי לחיים.
היו נפילות פה ושם וזה עבר.
היום אני מתנדנדת, לא מרגישה עצמי, לא טוב לי, אני כן ישנה אבל יש לי חוסר תיאבון.
רק קצת בערב, יש קצת שינוי.
התייעצתי עם רופא בטלפון אמר שצריך לעבור שבוע שבועיים.
אני בחופש שבוע שלא תורם למצב.
יש דרך שאוכל להתמודד עם המצב ולהרגיש קצת יותר טוב??
אני ממש פוחדת שאשאר כך

היי , אני חייבת תשובה בנושא כי זה קורה לי די הרבה ומרגיש ממש נורא
לפעמים בנושאים שלא בשליטה שלי או חוסר אונים אני ממש מרגישה מצב של סכנת חיים והתגובות שלי ממש לא פרופורציונליות לנושא ואחרי ה " סערה " שלי אני מרגישה ממש מובכת כי אני פוגעת באנשים במילים נוראיות פשוט ובתגובות שלי וגם אנשים מרגישים כאילו התגובות שלי הזויות , למרות שבאותו הרגע זה הכי הגיוני לי להגיב ככה

מה תוכלו להגיד לי על זה ?

תודה

מוסיפה שבגלל שהאין לי אפשרות להיפגש יותר מפעם בשבוע כרגע מבחינה כספית...
אני מרגישה שהפגישה השבועית לא ממצה ומשאירה אותי עם "רעב" ואני מרגישה שאולי לא כדאי לפתוח נושאים כי עד שאני נכנסת..לנושא הפגישה נגמרת וזה מאד מכאיב ומבלבל....
מה לעשות? יש פיתרון להרגיש טוב עם המצב?(ובכלל יש לי צורך במרחב ובהרבה זמן....ותמיד קשה לי שהפגישה נגמרת)

אני בקשר טיפולי ונפגשת אחת לשבוע עם מטפלת מעולה..
מה שקורה לי כרגע שאני מרגישה שלא אכפת לה ממני למרות שהיא חוזרת ואומרת שאכפת לה מאד..
וגם לפני חודש וחצי בערך/חודשיים לא ניפגשנו פנים מול פנים אלא רק בזום ואח"כ חזרנו להיפגש אבל בצורה שונה מחוץ לחדר ורק לפי 3 שבועות חזרנו להיפגש בחדר הרגיל ממרחק לפי הכללים....
היה לי מאד קשה הסטינג החדש המרחק שהרגיש לי ריחוק והיא כל הזמן חזרה ואמרה שאכפת לה וכו...אבל זה לא חדר אלי ...
איך אני יכולה להרגיש את האכפתיות שלה ומה מפריע להרגיש זה מאד מציק לי....
(אני מוסיפה שכרגע אני ניפגשת פעם בשבוע במקום פעמיים שהייתי מאפשרת בעת הצורך...בגלל מגבלה כספית....)
א ני מרגישה שהיא זרה לי כרגע ויש בי כעס עליה למרות שמבחינה שיכלית הוא לא מוצדק ברגש הוא חזק וחריף...כאילו יכלה אולי לעשות יותר כדי להקל עלי ולתת לי הרגשה של קרבה ולהבין יותר וכו...
מחכה לתשובה תודה!

הי
לפני שבוע היינו שותפים בתאונת דרכים. בעלי ביתי ואני. עמדנו על המדרכה ורכב אבד שליטה ונכנס בנו.
יצאנו בנס ללא פגע.
כולנו עדיין נסערים אך אני בעיקר. נוטה לבכי ועצבנות.
התפקוד והריכוז שלי לא משהו. אני מרגישה חוסר בטחון וחוסר אונים לגבי מה שלא בשליטתנו... אני די מסוגרת בעצמי, ולא מתקשרת רגיל, בעיקר עם האנשים הקרובים.
אני תוהה אם זה מצב נורמלי שיעבור כי אחרי הכל עברנו חוויה קשה, או שהוא מצריך טיפול.
תודה רבה.

היי ליטל.

מאז שהמועדון נסגר,חזרתי למחשבות שליליות. כמו בחור שכשהייתי במועדון שכחתי ממנו. ופתאום המחשבה עליו צצה לי בראש ואני רואה אותו באינטרנט. מה לעשות עם הבעיה הזאת שאני רוצה להיפטר מזה גם שהמועדון סגור? אני לא מפסיקה לחשוב על בחור שאני אהבתי אולי זה בגלל שאני הרבה בבית בגלל שהמועדון נסגר ואני במחשבות שליליות על כל מיני דברים. לפני שהמועדון נסגר הייתי שמחה עם חברים למועדון אבל עכשיו שוב אני לבד ובכל זאת אני רוצה שמחת חיים גם שהמועדון סגור כרגע בגלל השביתה. תבורכי ליטל

הסיפור שלי הוא כזה.
לצערי בגיל 8 איבדתי את אמא שלי בפיגוע, מאז חיי המשפחה השתנו והתרגלנו לחיים.
הייתי אז ילד אז לא כל כך הבנתי את המשמעות של לגדול ללא אמא.
השנים חלפו ועם הזמן ככל שהתבגרתי הרגשתי יותר בחסרון, אך עדיין החיים המשיכו והתרגלתי למצב הנתון. קיבלתי את מה שנגזר עלי ועל חיי המשפחה והמשכנו את החיים.
החיים שלי מאוד טובים, יש לי הכל ולא היה חסר לי דבר מעולם.
חיי החברה שלי טובים מאוד, יש לי המון חברים ומכרים ואני בכללי אדם מאוד חברותי ושמח.
התגייסתי לצבא והייתי אפילו לוחם כשנה וחצי והייתה תקופה יפה, השתחררתי והתחלתי את החיים.
לאחר הצבא התחלתי לעבוד בתחום הבטחון, ביחידת האבטחה לתחבורה הציבורית בירושלים. התקופה הזאת ממש ביגרה אותי והכינה אותי לחיים. למדתי ממנה המון. הייתי מרוצה מאוד מהמעמד ובכלל מהכל.
בתחילת 2019 החלטתי לטוס לתאילנד עם חבר ילדות טוב, שבוע ראשון חלומי נהננו מכל רגע.
בשבוע השני היה לנו ערב ששתינו אלכוהול בכמות מופרזת. יש לציין שאני זוכר הכל והייתי בהכרה מלאה ובשפיות. היה לילה מהנה מאוד.
בבוקר שלמחרת התעוררנו והכל היה רגיל, נפגשנו עם כמה חברים שהכרנו בטיול ופתחנו את הבוקר בארוחת בוקר במסעדה.
ישבנו והזמנו אוכל לכולם. תוך כדי שאנחנו מחכים לאוכל שיגיע התחלתי להרגיש לא טוב, הרגשתי את הגוף שלי מתהפך והיו לי סחרחורות שלא הרגשתי מעולם. ניסיתי לקום לשטוף פנים ובקושי הצלחתי ללכת. החלטתי ללכת לחדר לנוח קצת ואולי להתעשט. אך גם זה לא עזר. מכאן בעצם מתחילה הבעיה שלי.
מאותו היום למעשה התחלתי בתהליך של שינוי. לא כל כך הבנתי מה עובר עליי ולמה אני מרגיש כל כך רע.
היו לי כל הזמן כאבי ראש, סחרחורות. הרגשתי שהגוף שלי בוגד בי. הרבה מתח בשרירים בעיקר ברגליים. פחד שקרה לי משהו באותו לילה. אבל עדיין המשכתי בטיול ונהנתי והכל היה רגיל.
כשחזרתי לארץ הייתי בשבוע התאקלמות לפני שחזרתי לעבודה. עדיין לא הרגשתי טוב אבל הייתי בהתלהבות של אחרי הטיול והרבה אנדרנלין בגוף.
ואז הגיע מוצ"ש, לילה לפני שחזרתי לעבודה. יצאתי עם הכלב לטיול וכשחזרתי הרגשתי שמשהו לא טוב קורה וזה לא היה בשליטתי. לא הצלחתי לישון דקה באותו הלילה. הראש שלי היה במחשבות ולא נח לרגע.
מאז בעצם התחלתי תקופה קשה מאוד, הרגשתי בפחד ולא ידעתי מה הסיבה. הרגשתי מוזר מה שאף פעם לא היה לי, הייתי חוזר מהעבודה ושוכב שעות בספה וכל הזמן בדאגה שמשהו לא בסדר. הזמן לא זז לי וכל שעה הייתה נראית כיום שלם.
לא ממש הבנתי מה קורה לי. עם הזמן זה הסתדר. בהסתכלות לאחור כיום אני מבין שמדובר בחרדה ודכאון. משום מה זה פרץ אצלי באותו לילה בתאילנד כנראה.
לצערי כבר שנה וחצי שאני נמצא במצב הזה. אני יכול לספר שבכל השנה וחצי האלה רוב הזמן אני בסדר גמור. יש תקופות טובות ויש תקופות פחות טובות והכל צף חזרה.
מה שאני מרגיש בעיקר זה כאבי ראש, חוסר שקט, סחרחורות שלפעמים מלוות באי יציבות ומתח רב בגוף. כמו כן הראש מוצף במחשבות.
למדתי להשתלט על זה, אבל לפעמים זה מגיע בעוצמה חזקה שהכל חוזר אליי בחזרה ואני מפחד לאבד שליטה.
אחרי חיפושים רבים באינטרנט (יודע שלא בריא להסתכל ולחפש בגוגל) עליתי על זה שמדובר בדכאון + הפרעת חרדה כללית. ההסבר לכך שאין כל שום סיבה לפחד אבל עדיין המוח מעביר לגוף פחד.
יש לציין שאני מרגיש בזה רוב הזמן אבל בעיקר בתקופות שהמצב הכללי ירוד. הייתה תקופה של מספר חודשים שחשבתי שהכל בסדר, אך כשהתחילה הקורונה זה חזר ונתן את אוטוטיו. בטוח שפספסתי כאן עוד כמה דברים, השאלה שלי האם עם הזמן זה יחלוף מעצמו? האם זה משהו מסוכן ומצריך טיפול? האם זה משהו שישאר לתמיד?