פורום טיפול נפשי

האם זה לגיטימי שמטפל קשה אליך?

האם זה בסדר שהטיפול מורכב בעיקר מצרחות לאחרונה... כי שום דבר אחר לא הלך.

האם זה בסדר שמטפל צורח עלייך ושואל אם "השתגעת"?


אני יודעת שכולנו בני אדם, ושמאוד אכפת לו ממני, ואולי אני לא צריכה לקחת את זה כל כך קשה. אבל נפגעתי.

אני תקועה במקום כבר 3 שנים.
ושום דרך אחרת לא עזרה. לא עדינות יתר, ולא נחמדות.

אבל אני כבר לא יודעת מה לחשוב, אני מפחדת שהטיפול הזה הולך לעזאזל..
כי הוא כל הזמן מאיים שהוא יסיים את הטיפול.. על מנת שאתקדם כבר.

חייבת לציין.. שמה ששבר אותי היה כשהוא אמר לי שהשתגעתי.
אמרתי לו שזה לא יפה להגיד דברים כאלה.. ואז הוא אמר לי שאני מתנהגת כמו אחת כזו.

אני לא יודעת מה לעשות יותר, וחוששת גם מהתגובה שלכם.
כי אני לא רוצה לעזוב אותו. אבל כלום לא עוזר לי.

אני ממש לא מתקדמת.. ואני יודעת שאני הולכת לקראת "מלחמה" בטיפול הבא, כי לא הצלחתי "לספק את הסחורה". שוב.

היי
אני מאווד מפחדת מלהידבק בקורונה
כל הזמן אני עם מסיכה אך לפעמים אני חייבת לעמוד מול אנשים בלי מסיכה
אחרי זה אני מתחילה לספור ימים 5-7 לבדוק אם יש לי כבר תסמינים של קורונה
דבר שמאוד מפריע לי ומפריע על איכות החיים שלי כי גם בימים האלה אני מעדיפה לא להיחסף לאנשים
שבוע שעבר עמדתי ליד בחורה כמטר וחצי שהיתה הלי מסיכה ויום למחרת הרגשתי כאבים בגרון כלים שנמשכו משהו כמו 3-4 ימים(מתחילת הקורונה כמעט תמיד יש לי כאבי גרון) ואחר כך יום של כאבי ראש קלים (לא היה צורך בכדורים) וכל הזמן אני חושבת על הבחורה ואולי נדבקתי ממנה למרות שהייתי עם מסיכה וגם אחותי הייתה והיא לא מרגישה כלום
מאתמול מרגישה כמו קוצר נשימה שאיננו בפועל אני חושבת ז"א שאין לי נשימות מהירות רק תחושת אי נוחות בחלק התחתון של החזה (סרעפת ?) וגם כל הזמן עם מחשבות נוראיות על הדבקה (התחושה הזו היתה לי גם לפני מספר חודשים כשעבדתי במיון וחשבתי שנדבקתי)

לא יודעת אם ללכת להיבדק או אם תמליצו לי על שיטות הרגעה

שלום לכולם.
לפני כשנתיים עברתי אבחון פסיכולוגי מקיף שכלל מבחנים, ראיון ומטלות שונות.
אל האבחון נשלחתי כחלק מהתמיינות עבור משרה מסויימת בארגון גדול.
אני יודעת שזה נשמע קלישאתי,
בחיי שלא הבעתי את עצמי ואת היכולות שלי באותו היום כמו שצריך מסיבות כאלה ואחרות וזו הייתה טעות להבחן ביום זה.
לאחר המפגש קבלתי תשובה שלילית מהמעסיק.

האם אבחונים מסוג זה עבור אדם מבוגר תוקפם לנצח?
האם יש טעם לבקש להתמיין שוב? האם מקובל לבצע אבחון נוסף?


תודה רבה

שלום. בני סובל מ O.C.D .וסכיזופרניה.
קיימות שתי חברות שמבצעות את הבדיקה: נוירופרמג'ן שבודקת 25 גנים והתאמה ל 59 תרופות.
הבדיקה שנייה : ג'נומיינד שבודקת 12 גנים והתאמה ל-125 תרופות
המחירים כמעט זהים בשתי החברות.
איני מצליח להבין ולקבוע לאיזה בדיקה יותר טובה לבצע עבור הבן.
בברכה.

אני מחפשת טיפול נפשי בשבילי, וזו באמת החלטה לא פשוטה, אני מעוניינת לעשות טיפול שלא יהיה ארוך שנים אלא משהו שאני ארגיש שינוי והקלה, אני רוצה טיפול גוף נפש יעיל.
תודה רבה על המענה

שלום,
עברתי חוויה טראומטית עקב טיפול רפואי שקיבלתי.
החוויה לא עוזבת אותי, אני חושבת עליה מדי יום.
אני מעוניינת בטיפול באמצעות היפנוזה, אני מרגישה שזה יעזור לי להשיג שליטה ולעבד את מה שעברתי.
אני לא מצליחה למצוא מטפלים בנושא, תוכלי להמליץ על פסיכולוגים/פסיכיאטרים שעוזרים בעיבוד טראומה באמצעות היפנוזה? או להדריך אותי כיצד למצוא את המטפל המתאים?
תודה רבה

חיילת בת 20 ששוטפת ידיים בצורה אובססיבית כבר יותר משנה בזמן האחרון נוטה להתפרצויות אלימות ללא שליטה עצמית. איך מתחילים לטפל? לאן פונים? אובדת עצות ! לא רוצה לפנות דרך הצבא .

שלום.
המליצו לי לפנות לפסיכיאטר כדי לקבל טיפול לדיכאון שאני חווה. אני לא כל-כך רוצה לפנות לפסיכיאטר של הקופה, מרגיש לי מוזר לדבר על החוויות הנפשיות שלי בחדר מרפאה, כשהרופא יושב מאחורי השולחן שלו ומתקתק במחשב את מה שאני אומרת, כמו הרופא משפחה.
אבל האם טיפול אצל פסיכיאטר פרטי הוא שונה? האם הטיפול מסתכם רק בטיפול תרופתי? ראיתי כמה פעמים בפורום שהמלצתם לשלב טיפול פסיכיאטרי עם טיפול פסיכולוגי. הטיפול הפסיכולוגי חייב להיות דרך פסיכולוג? זאת אומרת שאני צריכה לקבל טיפול משני מטפלים שונים? או שהפסיכיאטר יכול גם לתת טיפול של פסיכותרפיה?

אני אןכלת המון וכשאני עתובה במתח בחרדה שמחה רעבה אוכלת המון וסתם מהדיכאון שלי, מה אפשר לעשות יש טיפול?

דייקת בדברייך.
באמת רציתי והייתי צריכה שתזכירי לי את האמון והתקוה.
כי אני מפוחדת.
אני באמת באמת מפחדת שאי אפשר יותר לעזור לי.
אני מפחדת ממש

אני אנסה לבדוק גם מה שאמרת. ואו אני הופתעתי מהמענה המהיר, חשבתי שיקח כמה ימים, (במקרה הדף נשאר פתוח ורעיננתי וראיתי שכבר יש תשובה) זה כיף לקבל מענה מהיר. תודה רבה לך

שלום, יש לי ילדה בת 12 וחצי (יש לי גם בן, בן 8). היא פרפקציוניסטית לגבי הכל. תלמידה מעולה, יפה, חתיכה, מקובלת בכיתה. הבעיה היא שהיא פרפקציוניסטית מדי באשר לאסתטיקה. היא לא אוהבת את הגוף שלה.. ברגע שיוצא לה פצעון הכי קטנטן בפנים, זה "סוף העולם" עבורה. היא לא הולכת לבית הספר פעם בשבועיים בגלל שהיא לא מוכנה שיראו אותה עם פצעון שפתאום צץ. היא לא מוכנה ללכת לחוג אליו היא רשומה, מאותה הסיבה. לפני כמה ימים, נאלצתי לשבת איתה ברכב, בחניון הבניין, כיוון שהגיעו שכנים והחנו גם והיא לא הייתה מוכנה שהם יראו אותה בלי איפור (שכנים מבוגרים שרואים אותה אולי פעם בשנה). היא קמה בכל בוקר ב 5:30 בבוקר, כדי למרוח קרם מטשטש על הפנים (העיסוק הזה לוקח לה שעה לפחות) ובכל בוקר שואלת אותי איך הפנים (לאחר האיפור). אני כמובן נותנת לה חיזוקים ואומרת לה שהיא יפהפייה וחתיכה אבל היא לא מסכימה איתי. יש לה טיול שנתי שאליו היא לא רוצה ללכת, כי "איך אני אקום בבוקר ואתאפר ליד החברות?" ומתרצת את אי רצונה ללכת לטיול כיוון שבהליכה מרובה, מתחיל לכאוב לה בצד (שאולי זה גם נכון). בעלי חושב להעניש אותה על הגישה הזו ולהחרים לה את הטלפון הנייד, אך אני חושבת שזו לא גישה נכונה. צריך לעזור לה בבעיה הזו ואשמח לדעת איך? תודה

ואיך אפשר לקבל את מה שרוצים?

היי אז ככה בעבר הייתי מטופלת במרפאה הציבורית והפסקתי כי לא היה לי טוב הטיפול (הייתי בכמה תקופות טיפול, מטפלי\ות שונים) וכבר שנים אני לא הולכת ולמעשה מסתירה ומדחיקה הכול, אבל אני יודעת שהנפש שלי בוערת, כי אני לא מצליחה להיות אני, להתחבר עם אנשים, יש טרגרים שמזעזעים אותי וכו', במשך הזמן כן נסיתי לעזור לעצמי עם כל מיני ספרי עזרה עצמית וחשיבה חיובית וכל מני תרפיות, זה עוזר כי עובדה שאני מצליחה לתפקד פחות או יורת אבל זה לא מספיק
עכשיו לטיפול פרטי לצערי אין לי כסף, ואני קוראת כאן על כל מיני גישות של פסיכולוגיה אקסיזטנצאליסטית או לוגו תרפיה sbt ודברים כאלו, ואני מרגישה שהפסיכולוגים בשיטות האלו יותר מקבלים את האדם שמולם ויכולים לעזור, למשל אני אובחנתי עם אישיות גבולית (למרות שנאי לא יודעת למה זה לא פוסט טראומה מורכבת, זאת אומרת אף פעם לא דיברו איתי והסבירו לי, אז קשה לי לומר יש לי את זה או יש לי משהו אחר, מבחינתי 50 % כן 50% לא, בכלל הם כל פעם איבחנו משהו אחר כי הם מאבחנים בפזיזות מידי ובלי לשוחח עם המטופל, אז תבינו למה אני לוקחת גם את האבחנה הזו בעירבון מוגבל, ויש לי עוד מה לכתוב אבל גם ככה ההודעה יוצאת עמוסה) בכל אופן קראתי על תיקוף, על זמינות למטופל, זה דברים שבחיים לא עשו לי, תמיד היו איתי מאד נוקשים, תמיד נתנו לי להרגיש שהרגשות שלי רעים (וכן אפילו אם לדג' הגבתי מידי בזעם לסיטואציה מסוימת, הרי אתם שמטפלים מכירים אותי, יודעים איזו אלימות והזנחה עברתי בחיי, יודעים שהמציאות החיצונית הזו היא טריגר גם לזיכרונות שבתוכי, אז במקום לבוא ולהיות איתי במקום הזה של הכאב ושל הזעם לתת הרגשה שזה לגיטימי להרגיש ככה, וכן אחר כך לדבר על תגובה פרופורציונלית יותר ואולי לתת לי עצות איך להגיב טוב יותר, אבל לא קיבלתי כלום לא תמיכה ולא עצות! רק עונשים, רק דיבור מלמעלה כזה שנראה שרק רוצים לשים עלי תוויות וזהו) גם בפציעה עצמית בחיים לא קיבלתי חיבוק לא פיזי ולא מטפורי, כל הזמן היה נראה לי שמענשים אותי, אף פעם לא שאלו אפילו למה פצעת את עצמך, רק נתנו הרגשה שאני סתם מטורפת ומגעילה אותם, ואני יודעת שיש לי בעיות, אבל יש לי גם דברים טובים ולא כל דבר הם צודקים בשיפוט שלהם. ויש בי גם כוחות נפש (אני שרדתי ילדות קשה, שרדתי ברחובות ולא הידרדרתי לסמים או עבריינות, או בכלל שאני מנסה לא להיות כל הזמן בדיכאון אלא לעשות דברים, ללמוד, לייצור, כשהייתי מסתובבת מבית לבית בלי מקום מגורים קבוע, אפילו אז הייתי קוראת ספרים, לומדת שפה, (ואולי יש מי שיגיד שזה בריחה, נו טוב יכולתי לברוח גם לסמים ולשתיה או לטלוויזיה כמו זומבי, אז לפחות עשיתי בריחה טובה, בריחה שמצריכה כוחות וריכוז)ובחיים לא קיבלתי מהם מילה טובה על הבחירות שלי, לא עודדו את מה שטוב בי, לא חיזקו אותי. ואני רוצה טיפול טוב ואמיתי. האם קיים כזה במרפאה ציבורית? סליחה על האורך, מקווה שאני מובנת ותודה רבה

פסיכולוגים הם אנשים מיוחדים אכפתיים וטובי לב (ברובם המכריע) אנשים רגישים וחכמים שעולמם הרגשי המורכב הביא אותם לעסוק באחד המקצועות היותר מסובכים..
אבל הטיפול? הטיפול זה כבר סיפור אחר.מלכודת דבש מסוכנת שחכם יהיה להימנע ממנה ככל האפשר.לתפוס מרחק.

מוגש כשירות לציבור..

הייתי הרבה שנים אצל פסיכולוגית קלינית וכן עברתי טיפול cbt מצוין ונפטרתי מocd, אבל לא בטוחה למי לפנות לעזרה לצורך הנוכחי - זה כמה זמן שאני מרגישה חוסר שקט וחוסר סבלנות. אני מוצאת עניין והנאה בדברים שאני עושה אבל התחושה שמלווה אותי היא שהמיצוי מגיע מהר מאוד וכל מה שבא לי זה לשכב על הספה ולכלות את זמני מול הטלפון הנייד. בעיקר לקראת סוף היום, אפילו את המקלחת שלפני השינה אני ממהרת לסיים ומרגישה לחוצה להיכנס למיטה. יש לי כמה רעיונות לגבי הגורמים לתחושות האלו (התמכרות לטלפון הנייד, עודף משקל שגורם לי 'להשתבלל', כאבי גב שמציקים לי ופוחתים במנוחה).
אני לא מצליחה לשים את האצבע על מה שעובר עלי והייתי שמחה אם תכווני אותי למי שאולי יוכל לעזור לי.