תפריט נגישות

Self Psychology - פסיכולוגיית העצמי

פסיכולוגיית העצמי היא זרם בפסיכואנליזה אשר ייסד היינץ קוהוט, המתמקדת בהתפתחות העצמי ומימושו, ומציעה תפיסה אחרת מפרויד לנרקיסיזם, ולעבודה טיפולית עם פגיעות נרקיסיסטיות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על תפיסה התפתחותית של העצמי, ועל הפרעות נרקיסיסטיות כהפרעות של העצמי.  

פסיכולוגיית העצמי היא זרם בפסיכואנליזה אשר ייסד היינץ קוהוט במפנה שנות ה-70 של המאה ה-20. מאז ועד היום, זרם זה ממשיך להתפתח ולהתרחב והוא כולל בתוכו מגוון לא אחדותי של הוגים ורעיונות, ביניהם כאלה המשלבים תפיסות אינטרסובייקטיביות והתייחסותיות. בערך זה נציג רעיונות מרכזיים בזרם, אשר נטבעו על-ידי קוהוט ופותחו על ידי ממשיכיו המסורתיים.

קוהוט התחנך על ברכי הפסיכואנליזה הפרוידיאנית, אך בהמשך יצא הלכה למעשה מגבולותיה ופיתח את בסיסי פסיכולוגיית העצמי הכוללים תפיסה התפתחותית של העצמי הבריא, התייחסות לטיבם ואופיים של שיבושים שונים של התפתחותו, וכן השתמעויות של תפיסות אלה לתהליך הטיפולי ומטרותיו. במקור, זרם זה נולד מעבודתו של קוהוט עם אנשים עם הפרעות נרקיסיסטיות, אך עם הזמן הפך רלבנטי לטווח רחב של פגיעות בעצמי. בין התרומות השונות של זרם זה לשיח הטיפולי ניתן למנות את ההמשגה השונה של הפרעות נרקיסיסטיות ואת דרכי העבודה המוצעות עמן, וכן את מושג זולת עצמי ומרכזיות השימוש באפתיה בטיפול, כחלק מתפיסה המדגישה את ההקשר הבין אישי להתהוות והתקיימות העצמי.

תפיסה התפתחותית של העצמי ותפקידו של הנרקיסיזם

כפי שניתן ללמוד משמו של זרם זה, ה"עצמי" הינו מושג מרכזי בו. אף כי קוהוט סבר כי לא ניתן ללכוד את מהות העצמי בהגדרה מדויקת, ניתן להגדירו כמבנה-על נפשי, המארגן על פני הזמן את חוויות האדם את עצמו ואת העולם (מחשבותיו, תחושותיו, עמדותיו), וכן את פעולותיו השונות הנובעת מכך. זהו מעין "מרכז חווה ופועל", אשר האדם תופס כ"מי שהוא". לפי תפיסתו של קוהוט, התפתחות של עצמי בריא, המאפשרת לאדם לממש את עצמו באופן הייחודי לו, היא מטרה אנושית מרכזית, ולפיכך גם מטרה טיפולית מרכזית. לדידו, התפתחות בריאה, מתרחשת באמצעות ובתוך יחסים עם אחרים קרובים ומשמעותיים.

בשונה מהתפיסה הפרוידיאנית הקלאסית, קוהוט סבר כי נרקיסיזם הוא מרכיב חיוני בהתפתחות, וכי מענה על צרכים נרקיסיסטיים בראשית החיים הכרחי להתפתחות של עצמי בריא. צרכים אלה כינה קוהוט צרכי זולת עצמי, הנענים בחוויות אשר ניתן לחלק ל-3: חוויות מראה או שיקוף (mirroring), אידיאליזציה (או האדרה), ובהמשך הוסיף גם חוויות תאומות (או אלטר אגו). בחוויות אלה, דמות משמעותית קרובה לתינוק, לרוב הורה, הנתפסת בעיניו כהרחבה או חלק ממנו, מספקת פונקציות עבורו, כגון התפעלות ממנו ומיכולותיו, הרגעה וויסות, ביטחון ועוד. 

חוויות זולת עצמי מיטיביות כוללות באופן בלתי נמנע פספוסים ואי דיוקים בזיהוי צרכי הילד ובמתן המענים לו מצד הדמות המשמשת כזולת עצמי, ואלה מכונים כשלים אמפתיים. אם הכשלים אינם חריפים או טראומטיים מדי, מתאפשרת הפנמה של הפונקציות השונות שסיפקו זולתי העצמי השונים, כמבנים נפשיים אל תוך העצמי, בתהליך המכונה הפנמה ממירה.  בעוד קוהוט שם דגש על תסכולים אופטימליים (כשלים אמפתיים שאינם עזים או פתאומיים מדי) להיווצרות של הפנמה ממירה, חלק מהתיאורטיקנים המאוחרים יותר בזרם זה, שמו דגש על חשיבות הסיפוק האופטימלי של צרכי זולת עצמי לתהליך זה.

בתהליך ההפנמה הממירה נוצרת באופן הדרגתי תחושת ערך עצמי יציבה, ומתגבש עצמי לכיד, בריא וחיוני, המסוגל להתמודד עם אכזבות ולשמוח בהצלחות, לווסת ולהרגיע את עצמו, ולחתור למימוש מטרותיו ורצונותיו באופן מותאם למציאות וליכולותיו. קוהוט תיאר עצמי בריא זה כמורכב מ-3 מרכיבים ולכן הוא כונה "העצמי התלת קוטבי". לפי תפיסתו של קוהוט אנו ממשיכים להזדקק לאחרים כזולתי עצמי לאורך כל החיים, אך אם זכינו להשלמת התפתחות של עצמי בריא, נזדקק לאחרים באופנים בשלים וחופשיים יותר, כהדהודים אמפתיים לקיומנו. 

הפרעות נרקיסיסטיות כהפרעות של העצמי

מנגד, כאשר מסיבות שונות צרכי זולת עצמי לא נענים באופן מספק, למשל אם הכשלים האמפתיים גדולים או פתאומיים מדי, או אם אין בנמצא דמויות היכולות לשמש כזולת עצמי לחלק מהחוויות, מתרחשים שיבושים בהפנמת הפונקציות השונות, ונוצרים מבנים נפשיים פגומים ומקוטעים, בניסיון לפצות על החסר או כהגנה על הפגיעה, ובמטרה לייצר בכל זאת תחושת לכידות מסוימת. שיבושים אלה יכולים להוביל לשימוש במנגנונים כפיצול אופקי או פיצול אנכי ולהוביל לעצמי פגוע, שברירי, בלתי יציב, לקושי בויסות והרגעה עצמית, ואף להוביל להתפתחות של הפרעות נפשיות שונות כהפרעת אישיות נרקיסיסטית

תפיסה זו רואה במטופלים עם הפרעות נפשיות שונות כמי שחוו פגיעות בהתפתחות העצמי, ובהתאמה מציעה דרך עבודה טיפולית שונה עמם. מדובר בתפיסה שונה משמעותית מזו שהייתה קיימת קודם לכן באשר ליכולתם של בעלי הפרעות נרקיסיסטיות להיעזר בטיפול. בפרספקטיבה היסטורית, זרם זה תרם לשינוי בתפיסת הנרקיסיזם מפתולוגיה לתופעה אנושית אינהרנטית, ולהכרה בחלקים החיובים והחיוניים שבו. כאמור, התרחבה תפיסה זו בהמשך מעבר להפרעות נפשיות מובהקות, והיא מיושמת בקרב קהל מטופלים רחב. 

טיפול לפי פסיכולוגיית העצמי

תפיסת התפתחות זו של העצמי, והשיבושים השונים היכולים להתרחש במהלכה, הובילה להבנה והמשגה אחרת של התהליכים והמטרות הטיפוליים. לפי פסיכולוגיית העצמי אנשים אשר צרכי זולת עצמי שלהם לא סופקו בילדותם, ממשיכים פעמים רבות לחפש אחר מילויים בהמשך חייהם. לפי קוהוט, צרכים אלה עשויים להתעורר מחדש במסגרת הטיפול כהעברות, אותן כינה תחילה "העברות נרקיסיסטיות" ולאחר מכן "העברות זולת עצמי". הוא הצביע על 3 העברות זולת עצמי מרכזיות המתכתבות עם צרכי זולת עצמי בילדות: העברת מראה, העברת אידיאליזציה, והעברת תאומות. קוהוט הבין את הופעתם של צרכי זולת עצמי בטיפול כניסיון חיובי להשלים תהליך התפתחותי אשר הופרע, ואשר על המטפל להיענות לו ולשמש בו כזולת עצמי.

מרכיב בסיסי הנדרש מהמטפל לפי פסיכולוגיית העצמי הוא אמפתיה, המכונה גם אינטרוספקציה מושאלת או עקיפה. זוהי עמדה טיפולית מיוחדת בה צריך להתמקם המטפל, הכוללת שימוש בקשב והתכווננות כלפי המטופל, בכדי לנסות להרגיש ולחשוב מנקודת מבטו, ללכוד כמה שניתן את החוויה הסובייקטיבית שלו, ולאסוף מידע על צרכיו ועל עולמו הפנימי. מתוך עמדה זו ניתן להכיר בצרכי זולת עצמי של המטופל (אין הכוונה בהכרח להיענות אליהם אלא להכיר בחשיבותם עבורו). בהמשך, ובתוך זיקת היחסים, יוכל המטפל לפרש פרשנות קרובת חוויה. פירושים לפי פסיכולוגיית העצמי יתמקדו לרוב בטיב הפגיעות בעצמי, בחווית המטופל אותן, ובניסיונות העצמי להשתקם.

באופן בלתי נמנע, גם המטפל נידון להיכשל כשלים אמפתיים כלפי המטופל, אך אם כשלים אלה יהיו בעוצמה ובתדירות מתונה (או אם סיפוק הצרכים יהיה במידה מספקת), יוכל להתרחש תהליך של הפנמה ממירה גם בטיפול. פתיחת ערוץ אמפתי בין המטפל למטופל, ועבודה עם העברות זולת עצמי אשר מאפשרת תהליך של הפנמה ממירה, יובילו בתקווה להשלמה של צרכים התפתחותיים, שיקום מבני עצמי ישנים ורכישה של מבנים חדשים וחיבור או תנועה חלקה יותר בין איזורי נפש שונים. בתוך כך תתרחש עלייה כוללת בערך העצמי, ויתחזקו הלכידות והחיוניות שלו. עצמי בריא יותר יאפשר מימוש של התוכנית הייחודית של האדם. תהליכים אלה יובילו בתורם לשימוש באופן יעיל ובחירות גדולה יותר, בטווח רחב יותר של זולתי עצמי, לצורכי תמיכה, אישוש וחיזוק. בשאיפה, כל זה יאפשר למטופל להתפנות לעניין רב ומעורב יותר באנשים אחרים. 


מקורות

מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים

קוגן, ק. (2010).מעשה הפירוש בראי פסיכולוגיית העצמי. שיחות, כד(3) ,255-250

קוהוט, ה. (2005) העברות זולתעצמי ופירוש. כיצד מרפאת האנליזה? (269-251) (תרגם א' אידן). עם עובד

קוהוט, ה. (2007). פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח האדם (תרגמו צ' זוננס וא' אידן). תולעת ספרים

קולקה, ר. (2004). בין טרגיות לחמלה: על היינץ קוהוט וספרו "כיצד מרפאת האנליזה?", שיחות י"ח (3), 238-221

Bacal, H. A. (1995) The Essence of Kohut's Work and the Progress of Self Psychology. Psychoanalytic Dialogues 5, 353-366

Baker, H.S., & Baker, M.N. (1987). Heinz Kohut’s self psychology: An overview. The American Journal of Psychiatry, 144(1), 1-9

Goldberg, A. (2002). Self psychology since Kohut. In A. Goldberg (Ed.), Postmodern self psychology (pp. 1–13). The Analytic Press/Taylor & Francis Group

Kohut, H. (1971). The Analysis of the Self: A Systematic Approach to the Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personality Disorders. International Universities Press

Kohut, H., & Wolf, E. S. (1978). The disorders of the self and their treatment: An outline. The International Journal of Psychoanalysis, 59(4), 413–425

Liberman, M. David. Ogrodniczuk, John S. (Ed), (2013). Kohut's self psychology approach to treating pathological narcissism. Understanding and treating pathological narcissism (pp. 253-268) American Psychological Association

Skelton, R. M. (Ed.). (2006). The Edinburgh international encyclopaedia of psychoanalysis. Edinburgh University Press

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה