זולת עצמי

״לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים״. השורה המוכרת מתוך שיר הילדים "אבא שלי" מאת תלמה אליגון-רוז, מתייחסת לאופן בו ילדים זקוקים לחוות את הוריהם כמושלמים וכל-יכולים. המונח "זולת עצמי" מתייחס לחוויות מסוג זה, אשר מסייעות להתפתחות הבריאה של האדם לפי גישת פסיכולוגיית העצמי.

מהו זולת עצמי?

זולת עצמי, או כפי שנהוג לכתוב "זולתעצמי", הינו מונח שטבע היינץ קוהוט, והוא מתייחס אל חוויה של אדם כי האחר, ה'זולת', מהווה הרחבה או המשך של ה'עצמי' שלו. הרחבה זו מאפשרת תיקוף של רגשות וחוויות, בניית הדימוי העצמי והתפיסה העצמית, וכן ויסות תחושות של מתח ואי נוחות באמצעות אובייקט אחר.

המונח מדגיש את תפקידם המשמעותי של הסביבה והדמות המטפלת העיקרית בעיצוב התפתחות העצמי של הילד הצעיר, והוא שואב את מקורותיו מתוך זרם 'פסיכולוגיית העצמי'. זרם זה מתמקד בתנאים הסביבתיים בהם אדם בונה עצמי בריא ולכיד, דהיינו עצמי בעל ערך עצמי יציב, תחושת מסוגלות וחיוניות ועוד. 

קוהוט פיתח מונח זה בעקבות עבודתו הטיפולית עם נרקיסיזם ועם מטופלים הסובלים מפגיעות נרקיסיסטית, היות וסבר כי חוויות זולת העצמי שלהם הופרעו במהלך ההתפתחות המוקדמת. עם זאת, כיום נוטים לראות את המונח ואת הגישה הטיפולית הנגזרת ממנו, כקשורים להתפתחות העצמי וחוויית הערך העצמי בצורה רחבה יותר.

סוגי חוויות של זולת עצמי

לפי התיאוריה הקוהוטיאנית, האובייקטים הראשונים המספקים חוויות של זולתעצמי הם בדרך כלל ההורים. באמצעות התייחסות אמפטית ומתאימה לרגשותיו ולצרכיו של הילד, הם יוצרים אצלו את המבנה של העצמי, מחזקים ומשמרים אותו.

בהמשך החיים, הצורך בחוויה של זולתעצמי ממשיך ומקבל מענה דרך אובייקטים רבים ומגוונים, כגון אנשי חינוך, חברים ואף דמויות של גיבורי-על או חברים דמיוניים, המשפיעים במידה רבה על תחושת העצמי של האדם. כך למשל, עבור שחקן בתיאטרון, אפילו הקהל המריע באולם לאחר הופעתו עשוי לספק עבורו חוויה של זולתעצמי. שכן דרך המשוב החיובי מן הסביבה, הוא חש כי אחרים רואים אותו ונותנים לו תוקף והכרה.

לפי קוהוט, קיימים 3 סוגים עיקריים של חוויות זולתעצמי, הנחוצים לשם יצירת עצמי לכיד ויציב:

1. חוויה של שיקוף, אישור וקבלה – חוויה של אחר המכיר ומתייחס לתפיסת העצמי המושלמת והדמיונית של הילד, ובכך מעניק לו אישור וקבלה. למשל, ילד "המתעופף" בסלון הבית בגלימת סופרמן, יקבל אישור וקבלה על ידי הורה הנהנה משמחת החיים שלו ומן ההתמסרות למציאות הדמיונית שבראשו.
2. חוויה של אידיאליזציה – חוויה של זולת עצמי רב-עוצמה אשר הילד יוכל לשאוף להידמות לו ואשר עמו הוא יכול להתמזג, כך שירגיש חזק ועוצמתי בעצמו. למשל, ילד המאמין כי "אמא היא הכי חכמה", יוכל לחוש חזק וחכם בעצמו מתוך התמזגות רגשית עמה וניסיון להידמות אליה.
3. חוויה של תאומות ושוויון – מעבר לדמויות הנתפסות כאידיאליות, הילד זקוק גם להתנסויות בהן הוא חש דומה ושווה לדמויות משמעותיות בחייו. כדי לחוש שווה ודומה לדמות כזו, על הדמות לאפשר את ההשוואה והדמיון. למשל, הורה המצביע על כך שילדו טוב בחשבון "ממש כמוהו".

תפקידן של חוויות זולת עצמי

על-פי קוהוט, במצב של התפתחות בריאה, לצד חוויות זולתעצמי הילד חווה גם חוויות מתסכלות המאפשרות לדימויים מנופחים ומוגזמים של העצמי ושל אחרים להתמתן בהדרגה ולהפוך יותר מציאותיים. למשל, כאשר בשלב מסוים אמו תתקשה לעזור לו בשיעורי הבית שנתנה המורה מבית הספר, ככל הנראה ייאלץ להכיר בכך שישנה אישה חכמה יותר מאמו. 

בהקשר זה, חשוב להזכיר כי על התסכול להיות 'תסכול אופטימלי' הכולל מידה מיטיבה ותואמת גיל של אכזבה. כלומר, ככל שהילד יתפתח הוא יחווה מידה הולכת וגדלה של אכזבה או תסכול, בהתאם ליכולותיו הרגשיות, באופן אשר יעודד התפתחות נפשית אך לא יצור תחושת כישלון מפרקת או חוויה עמוקה של חוסר אונים. בתוך כך, יתרחש תהליך של הפנמה ממירה, ההכרחי לשם התגבשות העצמי.

האופן ההדרגתי בו הילד מכיר במציאות לא רק מרכך את תפיסת העצמי האידאלית שלו, אלא גם מסייע בהתפתחותו של נרקיסיזם בריא (חוויה של מסוגלות וחיוניות לצד יכולת הכרה במגבלות). כך למשל, הילד יכיר בכך שגם אם אמו לא תמיד יודעת את כל התשובות בשיעורי הבית שלו, ישנם דברים שהיא כן יודעת ויכולה לעזור לו בהם. הבנה זו עוברת באופן עקיף גם לדימוי העצמי של הילד, כך שיוכל לחוות גם את עצמו באופן מציאותי אך חיובי. חוויות זולתעצמי ממשיכות לשרת את האדם גם בבגרות, תוך שהן מסייעות בוויסות רגשות ויצירת תחושת ביטחון והגנה למול מצבים של משבר או איום על הערך העצמי.

לעומת מצבים של התפתחות בריאה, קוהוט סבר כי כאשר האכזבה מחוויה של זולתעצמי מתסכלת את הילד יתר על המידה, היא עלולה להיחוות באופן טראומטי. למשל, כאשר האכזבה מההורה מתרחשת במפתיע, בתדירות גבוהה מדי או בשלב התפתחותי בו לילד אין את היכולת להתמודד עמה. קוהוט סבר כי שברים וחסכים טראומטיים בחוויות זולתעצמי מחבלים בתהליך ההפנמה הממירה, ומובילים לפגיעות שונות בהתגבשות העצמי, ובמקרים מסוימים גם להתפתחותה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית.

זולת עצמי בטיפול

קוהוט סבר כי מבוגרים אשר פגשו בילדותם אכזבות טראומטיות מול חוויית זולתעצמי, כלומר חוו מידה גדולה מדי של תסכול ולא קיבלו מענה הולם לצורך בקבלה, דמיון ושוויון עם אחרים, יפתחו דימוי עצמי שברירי וחלש. להבנתו, כאשר ילדים אלו מתבגרים ומגיעים לטיפול, הם מנסים באופן לא-מודע לקבל מהמטפל מענה מוצלח יותר לחוויות אלו אשר הופרעו בהתפתחות המוקדמת שלהם.

לפי התיאוריה הקוהוטיאנית, התעוררות צרכי זולת עצמי בטיפול מתבטאת ב-3 סוגי העברה מרכזיים:

1. העברת מראה (Mirroring transference) – המטופל זקוק להכרה מצד המטפל בחווייתו את עצמו, הכוללת את תפיסותיו, מחשבותיו, אכזבותיו וכדומה. תגובה מותאמת של המטפל לכך, תסייע למטופל להרגיש נראה, חשוב וחיוני יותר.
2. העברת אידיאליזציה (Idealizing transference) – המטופל חווה את המטפלת כדמות אידיאלית, כל-יכולה ומושלמת, וחש כאילו הוא מתחזק מעצם היותו בקשר עמה.
3. העברת תאומות (transference Twinship) – חוויה של דמיון בין המטופלת לבין המטפל. המטופלת מצליחה להתחזק דרך ההידמות למטפל, אשר נתפס כבעל כישורים ויכולות ונקרא גם אני אחר (alter ago). ההידמות אינה מסתמכת על דמיון חיצוני, אלא על מהות, תפקיד או חשיבות.

קוהוט סבר כי דרך ראייה תיאורטית זו של תהליכי ההעברה בטיפול, מטפלים יוכלו להיות מותאמים יותר לצרכים של מטופליהם. בכך שיספקו חוויות זולתעצמי עבור מטופליהם, יוכלו להעניק מענה לצרכים נרקיסיסטיים ראשוניים שלא קיבלו מענה בילדות המוקדמת ולתמוך בחיזוק העצמי שלהם. בתוך כך, התבוננות זו מרמזת כי על המטפל להימנע משימוש בפרשנות מוקדמת מדי של תפיסות לא מציאותיות של העצמי ושל האחר אצל המטופל. נהפוך הוא, עליו לאפשר אותן עד שתתחזק תפיסת העצמי של המטופל ויתאפשר "תיקון" לתהליך ההתפתחותי אשר הופרע בעבר.

מקורות

מיטשל א. ס. ובלאק מ. ג'. (2006). פרויד ומעבר לו. תולעת ספרים.

Kohut, H., & Wolf, E. S. (1978). The disorders of the self and their treatment: An outline. International Journal of Psycho-Analysis, 59, 413-425

Liberman, M.D. (2013). Kohut's self psychology approach to treating pathological narcissism

Siegel, A. M. (1996). Heinz Kohut and the Psychology of the Self. Routledge‏

VandenBos, G. R. (Ed.). (2007). APA Dictionary of Psychology. American Psychological Association