Focusing או התמקדות, היא סוג של הקשבה מיוחדת לאינטליגנציה הטמונה בגופינו דרך תשומת לב לתחושות המורגשות בגוף, שהייה איתם ולעיתים ניהול דיאלוג פנימי. תשומת לב לאיך אני חווה את העניין/הנושא/הקושי הזה בכללותו, דרך התחושה המורגשת בגוף, אשר טומנת בחובה אינפורמציה מרובה. ה-focusing מאפשר לנו להקשיב לעצמנו, להיות רגישים לסיטואציות שעוברות עלינו, לחוויות היומיום, להחלטות שצריך לקבל, להצלחות ולעיתים גם לאכזבות. ה-focusing הוא אוסף של תנועות ואיכויות שיש ללמוד ולתרגל. העיקרון הוא פשוט: כאשר לומדים לשכלל את ההקשבה המיוחדת הזו אל הגוף ותחושותיו, נוצרת מערכת יחסים מאפשרת, ביני לבין הפנים, אשר משפיעה גם על מערכות היחסים שלי עם הסביבה. כשאין פער בין האמירה הפנימית שלנו לדרך בה אנחנו פועלים בעולם - קטנות בצורה משמעותית כמות הדילמות ורמת חוסר שביעות הרצון שאנו חשים.
focusing וטיפול:
בגישת ה-focusing כל אחד ימצא את המקום שבו הוא מרגיש הכי בנוח, כלומר הכי קרוב לאמת הפנימית והאישית שלו. הדרך היא לא אחת. כל אחד מאיתנו הוא אחר, מתלבט בשאלות אחרות, חושב ומרגיש דברים באופן שונה. הכוונה היא להקנות לכל אחד כלים שיאפשרו לו לפתח את הכישורים הרגשיים, הקוגניטיביים והסוציאליים כך שיהיו לו לעזר בחייו האישיים. חשוב לומר שה-focusing אינו טיפול, הלמידה והתרגול של ההקשבה המיוחדת מאפשרת לנו להיות במידת האפשר, המטפלים של עצמינו. Focusing יכול להשתלב בכל שיטת טיפול קונבנציונאלית, כגון פסיכותרפיה ודרכי העבודה האלטרנטיביות השונות. החיבור לתחושת הגוף כאשר המטופל נמצא עם נושא מסוים, יכולה להביא תוך זמן קצר עומק, תובנות, ויצירה של צעדים חדשים בעולמו.
למי מתאימה העבודה ב-focusing?
מכיוון שהקשבה זו הינה תנועה טבעית אשר קיימת בתוכנו ואנו רק לומדים לשכלל ולהעמיק אותה, היא יכולה להתאים לכולנו. לכל אחד יש קצב שונה ללמוד ולהפנים את היכולת להתחבר לתחושות הגופניות, ולשהות איתן באופן ובאיכות שמביאות שינוי. בתהליך הלמידה יש חשיבות גדולה מאד למתן כבוד לקצב הייחודי של כל אדם. זוהי איכות של הקשבה עדינה ומאפשרת הנותנת מקום לכל מה שעולה, בסקרנות ושהייה בקצב הנכון לדברים.
איך מתקיים תהליך ה-focusing?
הדבר החשוב ביותר ב-focusing הוא שהמטופל למעשה מטפל בעצמו. המקשיב/המנחה נמצא שם בנוכחות מיטיבה ולא מתערבת, מקשיב, מכוון אם צריך, אך בעיקר יוצר מרחב מוגן ופתוח שיכול לאפשר לתהליך להתרחש בעצמו. המתמקד מונחה תחילה לערוך מעין סקירה גופנית שמהווה כמו כיוון כלי מכין (כפי שמכוונים כלי נגינה לפני קונצרט): שמים לב תחילה לגוף בכללותו, לתחושה שיש בישיבה, לאיברים שונים כפי שהם מורגשים כרגע, ולאט ובעדינות מוזמן המתמקד להפנות את תשומת לבו אל מרכז הגוף, כמו להרגיש עצמו מפנים, בעיקר באזור שבין הגרון לבטן התחתונה, ורק לבדוק מה נוכח שם עכשיו. יכול להיות שתהיה תחושה מורגשת כל שהיא, ברורה או מעורפלת ויכול להיות שיקפוץ נושא שמעסיק אותו ( הנושא יכול גם להיבחר מראש לפני הכניסה פנימה). בכל מקרה העבודה תכוונן לשים לב איך הנושא מורגש בגוף כרגע, בכאן ועכשיו ועם זה נעבוד. המתמקד יוזמן לתאר את התחושה (יש משהו בבית החזה...משהו ערפילי/כבד/שטוח/מרפרף/.....זה בגודל...וזה מרגיש כמו (נותן דימוי או מילה שמתארת את התחושה)...זה כמו לומר שלום למה שנמצא, להתבונן ולהרגיש אותו מפנים, לתת לזה מקום להיות כפי שזה כרגע, בלי לשפוט או לנסות לשנות את זה. אנו יודעים לומר שיש לתחושות סיבות, גם עם המודע לא מבין ויודע, רוצים לכבד את האינטליגנציה הגופנית הזו ולהיות סקרניים כלפיה. המתמקד יוזמן להיות עם מה שבא בהקשבה מכילה ואמפטית (לא תמיד פשוט, אך ניתן בהחלט לתרגול ) לעיתים רק שהייה עם מה שבא באופן מייטיב מספיקה ומשהו נפתח מבפנים, אפילו שהנושא עדיין לא פתור. משהו משתנה במערכת היחסים של המתמקד עם העניין עצמו וזה מביא שינוי משמעותי. לפעמים בתוך תהליך focusing יהיה מקום לשאול שאלות כמו "לראיין את התחושה הפנימית". וכמו מראיין טוב, נזמין את המתמקד לחכות שהתשובה תגיע מהמרואיין, כלומר מהתחושה ולא מהראש.
כאשר יש חיבור לתחושה, והיא מקבלת מקום להיות כפי שהיא, תגיע תפנית בשלב כל שהוא. תהיה תחושה של הקלה ויכולות לעלות תובנות משמעותיות למתמקד. אנו בעיקר לומדים ב-focusing על איכויות הקשבה מיטיבות במערכת היחסים ביני לבין עצמי וביני לבין העולם. זה מרגיש כמו שפה חדשה אך מוכרת, שהתגעגענו אליה והמפגש המחודש מעלה התרגשות ותחושה של חזרה הביתה.
