אני בטיפול כמה שנים. הפסיכולוג שלי הוא גם מטפל מיני. כבר כמה שנים שהפסיכולוג שלי פועל כדי להשפיע על המיניות שלי. הוא יצר שינוי לכיוון ביסקסואלי. לא היו לי שום יצרים או מחשבות על גברים, הייתי בטוח במיניות שלי והיא בכלל לא היתה עניין. כמו כן לא היתה בי טיפת הומופוביות או אי נוחות כזו או אחרת, להיפך הוא הנכון. השינוי הזה שאני חש שהוא כפה עלי יצר כאוס בטיפול וחירב את מערכת היחסים שלנו. הוא מצידו לא מעוניין לשתף פעולה עם הבקשות שלי להסברים על איך שפעל (בכל אופן על איך שאני חושב שפעל), על לקיחת אחריות על הפעולות שלו, על הבקשה שלי להסביר מה ההגיון הטיפולי..הוא טוען שהוא העניק לי אופציות, שכל הגברים שהוא טיפל בהם בארץ התנסו עם גברים (אמירה מגוחכת) ושכך נהוג במדינת תל אביב..אני לא יודע מה לעשות אני מרגיש שהכעס כלפיו משאיר את הנושא הזה ומעצים אותו. אני חש שהזהות המינית שלי התערערה ושאין לי ברירה אלה לאמץ זהות חדשה, פחות מוגדרת. עם זאת אני לא מעוניין באופציה לראות גברים באופן כזה. אני מרגיש שהוא יצר איזה התניה שקשורה בהתעוררות מאיזה ניתוק שאני חש וחווה מאז שאני זוכר את עצמי. אם אני רוצה להתעורר ולחוות את המציאות באופן יותר חיי, קשוב ומחובר אז אני צריך לקבל את האפשרות שאולי אני אמשך לגבר כזה או אחר. הוא נמצא בעמדה מאוד מנותקת ולא אנושית כלפי, כך הוא רואה את מקומו כמטפל, מבחינתו הוא בצד של האמת (כך אמר)...
כל הסיפור התחיל בכך שהוא יצר בלבול וחרדה סביב העניין ואז דאג להעצים אותה בתגובות שלו אלי. הוא יצר (ביוזמתו) חרדה כזו גם כלפי עניינים מיניים אחרים שלא התפתחו, אך תחושת חוסר הנוחות סביבן עדיין יכולה להופיע. אני חושב שהכעס כלפיו עומד בשורש כל התופעות האלו, אני לא יודע איך לפרק אותו והוא רק מעצים אותו ובאופן שיטתי. הוא גם לא מסוגל או רוצה להתמודד עם ביטויי הכעס וממש גורם לי לזעזוע נפשי ובלבול עצום, אני לא סומך על עצמי, על החוויה שלי, על האמת שלי. כל פעם דאני מביא את הדברים האלה לטיפול ולמערכת היחסים איתו הוא "מעניש" אותי בכך שמבטל, מכעיס, מבלבל, נעלב, מרים את הקול, רב איתי ולא משאיר מקום. אני חש תקוע בטיפול כי אני רוצה שהוא יפיג את כל הכעס שנוצר, אני חש שרק הוא יכול כי זה ביני לבינו. אני סובל ממחשבות חודרות ולא נעימות סביב מערכת היחסים איתו, בעיקר שיחות שלא צולחות, רצון שהוא יראה ויכבד אותי, אבל גם מחשבות יותר אפלות. המוגלה הזאת קיימת כמעט כל רגע שאני לא עובד, קם באמצע הלילה מכעס, וזה מלווה בדיכאון. הוא כמעט "פיטר" אותי במפגש האחרון, הוא טוען שלא יכל לסבול את הכעס שלי יותר, בסוף ששמע שיש לי גם מחשבות אובדניות ( רגעים קטנים כאלה ) אז הוא לקח בחזרה אך פשוט נמנע מלקבל החלטה בעניין. אני מרגיש שהוא שיחק לי בראש, שרט אותי והמפתחות נמצאות אצלו. איך אני חוזר לעצמי?
