פורום פסיכולוגיה

שלום.
מתי צריך להתחיל טיפול תרופתי להפרעות קשב וריכוז? מה בעצם התרופה עושה? האם יש תופעות לוואי? איזה סוגי טיפול נוספים יש להפרעות קשב וריכוז שאפשר לנסות לפני טיפול תרופתי?
תודה

שלום,רציתי לשאול לגבי אבחון להפרעות קשב,הגננת של הבן שלי הציעה ללכת לאבחון להפרעות קשב, מאיזה גיל אפשר לעשות אבחון והוא אכן יעיל? האם אבחון בגיל מוקדם עוזר? מה התהליך של אבחון לילד כל כך צעיר והאם יהיה צורך באבחון נוסף כשיעלה לכיתה א'?

שלום לכם.
רציתי להתייעץ איתכם בקשר לאימא שלי. אבא שלי חולה בדמנציה קשה,אימא שלי קורסת מדיכאון אתמול התמוטטה נפשית. אני מבינה מה קורה לאימא שלי כי גם אני עברתי בעבר טיפולים וצמחתי אבל האחים שלי לא מבינים את זה. אימא שלי לא רוצה לקבל עזרה בשום אופן שדיברתי עם האחים שלי הם אמרו אין מה לעשות אימא לא רוצה לקבל עזרה זה עניין שלה. אני גרה עם ההורים ואני רואה הכל מה שקורה בבית. אימא שלי במצב נפשי גרוע האחים שלי לא רוצים להוציא את אבא שלי מהבית בדמנציה מתקדמת הם לא רואים מה שקורה בבית הם אומרים לי עם אימא לא רוצה לקבל עזרה זה בעיה שלה. אני חושבת אחרת שגם עם אימא לא רוצה עזרה היא חייבת לקבל עזרה אני דואגת לה מאוד. האחים שלי לא רוצים שאתקשר לאף רופא אבל אני בהתנגדות אליהם מאוד רוצה לשתף את את הרופא משפחה לפחות במה שעובר על אימא שלי. אתמול אימא שלי התמוטטה נפשית אני מבינה את המצב שלה יותר מהאחיות שלי אני יודעת מה אימא שלי עוברת ואני כל כך רוצה לעזור לה אני לא רוצה לראות אותה קורסת היא אישה בת 74 לא צעירה אני קיבלתי בלי שום קשר בעבר עזרה נפשית וצמחתי מזה אני רוצה שאימא שלי תתחזק יש לי בעיה עם האחים שלי בעיה קשה שהם לא מוכנים שאתקשר לאף רופא כדי לעזור לאימא קשה לראות את הסיטואציה שאימא שלי עוברת שוב האחים לא רואים את זה אני רואה אני כל כך רוצה להתקשר לרופא ולדבר איתו ולהסביר לו שאימא שלי צריכה עזרה הבעיה שהאחים שלי מתנגדים אבא שלי לא מזהה את אימא שלי לא מזהה אותי לדעתי צריך להוציא אותו מהבית אבל אימא שלי לא מסכימה האחים שלי לא מסכימים זאת בעיה קשה לראות את אימא שלי במצב כזה קשה אני דואגת לה אימא שלי מצד אחד לא רוצה שום עזרה אבל היא מתמוטטת נפשית אני אומרת שוב האחים שלי לא רואים את זה אני רואה את זה. אני יודעת שעם יוציאו את אבא שלי מהבית ואימא שלי תקבל עזרה היא תצמח קשה לראות את הסיטואציה במצב כזה אני רוצה לעזור לה מאוד למרות שהאחים שלי מתנגדים שאתקשר לרופא משפחה ואימא שלי לא רוצה עזרה אני ממש רוצה להתקשר לרופא ולדבר איתו אבל בגלל האחים שלי אני לא מתקשרת לרופא. זה סיטואציה מאוד קשה האחים שלי לא מבינים אני מבינה קצת יותר אנא תעזרו לי עם אפשר ותציעו לי מה לעשות במצב כזה? האם בלי רצון של האחים להתקשר לרופא? איך אני יכולה לעזור לה? אני מאוד מודה לכם על עצתכם ועזרתכם בנושא יום נפלא

היי ליטל,
אני יוצאת עם בחור כחצי שנה. בעוד זמן קצר היינו צריכים לעבור לגור ביחד. כרגע היחסים במשבר, מצאתי אצלו במקרה בפלאפון תמונות של בחורות, ולאחר הרבה שקרים מצידו שהוא לא יודע מי הן, הוא הודה בפניי שהוא מאונן בצ'אט מול בחורות, ושהוא מצטער ושאין לזה משמעות. האמון שלי בו התרסק גם מהמעשים מול הבחורות וגם השקרים במצח נחושה. אני לא מרגישה שאוכל להתגבר על זה. האם זה מעשה שאפשר להתגבר עליו לדעתך? אשמח לכל מחשבה ממך. תודה רבה

שלום,

לאחרונה אני שם לב שהשינה שלי לא טובה.
אני מתעורר באמצע הלילה ולא תמיד מצליח להירדם.
ממה יכולה לנבוע בעיה כזו?

בימים האחרונים בעלי מרגיש לא טוב עם עצמו...משהו שהתחיל כבר לפני כמה שבועות. הוא טוען שהכל טוב בבית
היחסים בינינו מצויינים.הילדים מדהימים.יש פרנסה טובה ומספקת.
הוא מרגיש שהוא לא ממצה את עצמו ושהוא לא מסופק . ההתנהגות כבר גובלת בדכאון.הוא מחפש תשובות לחיים האישיים שלו ולא מוצא והוא מאוד מתוסכל
קראתי קצת בנושא וראיתי שהתסמינים שהוא החל לחוות לפני כמה חודשים (רצון לשינוי במראה למשל) וכל מה שציינתי מעלה מתאימים למשבר שהוא חווה.
מה אפשר לעשות?איך אפשר לעזור לו?

שלום,

אני נמצאת בטיפול של מפגשים שבועיים אצל פסיכולוג כבר יותר משנה (14 חודשים). תמיד יש על מה לדבר, ואני יוצאת מהפגישות עם הרגשה טובה בדרך כלל, אבל זה עולה לי כספים רבים שאינם בשפע אצלי, ואני חושבת האם זה באמת שווה את זה. אין לי מספיק אומץ ללבן את זה ישירות מולו, מה גם שהוא אומר שהוא חושב שאנחנו מתקדמים.

אודה אם תוכלו להתייחס לשאלת משך הטיפול, והאם יש נקודת זמן בה מקובל להפסיק

כל שבוע המטפלת חושבת שהמשכנו משבוע שעבר, אני אמרתי לה הרבה פעמים בדרכים שונות שהיא מתחילה את הטיפול מהר מידי כאילו אני חבר שלה ושאצלי כל שבוע מבחינתי התחלנו מחדש את הטיפול, כמעט כאילו טיפול ראשון.

אני אחרי שנה של טיפול, היא אמורה לדעת את זה לדעתי, בפגישנ היום אמרתי משהו בסיגנון "הרגיש לי כאילו את משווה את הקושי שלי עם קושי של אחרים בלי להבין שאצלי הכל יותר קשה (וזה נכון), הרגשתי שאת לא מבינה כמה קשה כמו שתמיד קורה לי מחוץ לטיפול"
והיא ענתה "אבל אתה יודע שאני מבינה את הקשיים שאתה עובר שייחודיים לך כבר"

היא אמורה לדעת כמה קשה לי עם משפטים כאלו, אמרתי לה אינספור פעמים כמה זה בעייתי כשכל החיים שלי אנשים מצפים שהקשר שלי איתם ימשיך כרגיל כאילו אנחנו עדיין חברים, וכמה אנשים נקמניים שאני מתייחס אליהם כאילו רק הכרנו, כי ככה זה באמת בשבילי ואני לא מבין מה הם רוצים ממני לא מבין מאיפה הציפיות האלו באות, אז גם קשה לי לענות לפסיכולוגית תשובה אמיתית במקרה כזה, ההגנה האוטומטית עונה במקרים כאלה כדי שהאדם שמולי לא יעלב, אני לא מצליח לכבות את ההגנה, אבל אני מרגיש שאני לא אמור, והיא לא אמורה לצפות ממני כל שבוע מחדש שכאילו אני אמשיך את הפגישות כרגיל כאילו אני מכיר אותי, וכל שבוע אני צריך להזכיר לה מחדש שזה לא עובד ככה, והשאלה שלי היא האם אני אמור להזכיר לה כל שבוע מחדש למרות שזה כל כך קשה לי?
במקרה של היום אני הגעתי למצב שאני יצאתי מהטיפול ונפלתי על הריצפה כבר לא היה לי כוח אליה, היא יצאה לדבר איתי ואמרתי לה לעזוב אותי, זה פשוט מייאש שאני אומר דברים והם מתנדפים באוויר כל שבוע מחדש, פסיכולוג אמור לדעת את זה כבר על אדם עם הפרעת אישיות סכיזואידית לא? מה את חושבת על כל זה?

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד סבלתי במחילות מסיבה כלשהי.
יוצא לטיול עם חברים,אולי אקיא בלילה מתישהו
לפני טיסה חשובה? יש מצב שיום לפני אקיא
מישהי משפיעה עליי רגשית? אולי אקיא
אחרי דייט בדרך אלי הביתה? כנראה שאשים אותה בבית עכשיו כי אם לא אני אקיא
ובנוסף סתם בחילות מידי פעם בלי קשר מסויים
תמיד קיבלתי את הדברים האלה ואמרתי לעצמי שזה בסדר אולי זה קורה לכולם.
בגיל 23 החלטתי לעשות את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות כדי להבין מה לא בסדר איתי כי איכות החיים שלי נפגעה כתוצאה בתקופות שבהן בחילות הפכו לעניין שבשגרה.
כל הבדיקות יצאו בסדר גמור ובאותו הרגע הבנתי שאולי משהו לא בסדר איתי לא במובן הפיזי.
מעולם לא חשדתי שכל עניין הבחילות הוא בעיה נפשית כלשהי מפני שמעולם לא הייתי בקשיים כלשהם, תמיד הייתי וגם היום אני אדם מאוד יציב רגשית. אחרי המון חקירות באינטרנט וקריאה של מקרים דומים לשלי הבנתי שמדובר בחרדות.
אני לא יודע מה עושים מפה או איך להגיב להבנה של הסיטואציה שאני חיי מאז שאני זוכר את עצמי

מה עושים כששומעים על קרוב שההורה שלו מכה אותו?

שלום רב


ברצוני לדעת האם ידוע לכם על מחקרים שנעשו בקרב תלמידי תיכון שביקרו באתרי השמדה בפולין במסגרת המסע לפולין וחוו טראומה משנית או עקיפה?

בברכה
אבי

אני עוברת תקופה לא קלה. בעבר עברתי טראומה מהמסגרת בה הייתי ובפירוש המשפחה שלי אמרה לי שלא אחזור למסגרת לעולם. במקום פסיכולוגים רציתי לשתף את האחיות שלי ואת גיסי במה שעובר עלי ושמדברים איתי על טיפולים פסיכולוגים כאלה או אחרים אני מקבלת עצבים איומים ומתחילה לריב עם המשפחה. גיסי אמר לי שאולי אני צריכה ללכת לטיפול פסיכולוגי ברגע שהוא אמר לי את זה התעצבנתי בכיתי והחלטתי לנתק איתו את הקשר אני בכל מקרה לא אלך לטיפולים פסיכולוגים כאלה או אחרים זה הדבר שהכי מעצבן אותי המשפחה מתנהגת אלי בצורה חוצפתית ולא יפה וכשהוא דיבר איתי על טיפול פסיכולוגי כל כך התעצבנתי והייתי סוערת שהחלטתי לנתק עם גיסי ואחותי את הקשר. מה אפשר לעשות כדי להירגע מהעניין המעצבן הזה? אני כולי סוערת לא רוצה לדבר עכשיו עם אף אחד מהמשפחה למרות שאני עוברת תקופה לא קלה אבא שלי חולה מאוד אימא שלי במצב לא טוב אני גרה עם ההורים שלי נכון אין לי עזרה הייתי שמחה לקבל טיפ איך להרגיע את עצמי מבחינת העצבים ומבחינת החרדות שמדברים איתי על טיפול פסיכולוגי חשוב לי מאוד את דעתכם בנושא גם בקשר לניתוק קשר עם המשפחה וגם בקשר לטראומה שעברתי בעבר במסגרת בה הייתי אני כבר לא ילדה קטנה אני רציתי לשמוע את דעתכם אני מודה לכם מאוד על התמיכה אבל בבקשה בלי לכתוב לי ללכת לטיפול פסיכולוגי רק איך אני יכולה להרגיע את עצמי לבד כי אני סוערת ועצבנית מגיסי ומהמשפחה ויש לי חרדות מטיפולים. תודה רבה

היי, אני פונה אליכם כי כל הרופאים לא נותנים לי תשובות ואומרים לי לנסות בפן הנפשי.
הסיפור הוא כזה:
בתחילת אוגוסט הייתי באמסטרדם וניסיתי בפעמים הראשונות וויד. הפעם הראשונה הייתה טובה, ובפעם השנייה עישנתי משהו חזק יותר (שמן קנאביס, לא ידעתי כל כך מה זה) חטפתי ״טריפ רע״ (שכולל נמלולים, דפיקות לב חזקות, הזיות.. דברים שבדיעבד הבנתי שקרו להרבה מהחברים שלי (לא שזה דבר טוב, אבל זה הרגיע אותי..)
המשכתי לטייל, עשיתי טיול באירופה, רואה נופים ומקומות במשך חודש כשהכל כרגיל (הטריפ הרע הזה עבר תוך יומיים לגמרי)

וכאן הכל מסתבך

בתחילת אוקטובר, חודש וחצי אחרי אותו ערב רע, אני יושב לאכול ארוחת ערב, שמח לגמרי (התקופה מהטובות בחיי, חייל משוחרר ורק מתכנן את הטיול הגדול), ובבת אחת אני מרגיש כאבים בחזה כאילו אני חוטף התקף לב. הכאבים האלה מלווים בנמלול בכל הגוף שלא מפסיק. זה עבר אחרי בערך 15 דקות, אבל אף לא לגמרי. זה המשיך במשך שבוע, on and off, לפעמים נמלולים חזקים שאתה לא מסוגל להירדם ולפעמים הלב דופק ואין אפשרות להתרכז בכלום.
עשיתי כמובן בדיקות, הכל תקין (אק״ג, בדיקות דם וכו׳). כל הרופאים מייעצים לי לבדוק את התחום הנפשי ואני הייתי על גג העולם, אני לא מרגיש שיש לי מה להגיד לפסיכולוג בכלל!
אבל מתקופה טובה היא הפכה לרעה מאוד. לא הפסקתי את החיים שלי, קניתי כרטיס טיסה לדרום אמריקה, אני עובד והכל, אבל זה ממשיך.
לפני שבועיים אני יושב רגוע לגמרי ושומע מוזיקה בחדר, ופתאום דפיקות לב חזקות מאוד עם תחושת חנק- כאילו אני עומד להקיא ולא יכול לנשום רגיל. זה עובר אחרי שאני פשוט נרדם
ולילה אחרי, אני מתעורר ב5:00 בבוקר עם נמלולים בכל הגוף שנפסקים כשאני נרדם
ולרוב כשאני לבד, לפעמים אני מרגיש נמלים או דפיקות לב חזקות סתם ככה, למרות שאני במצב הכי רגוע שלי.

ואני שואל, מה קורה לי? האם יש קשר בין הוויד למה שעובר עליי (הוויד כבר מזמן לא בדם שלי)?
מה כדאי לי לעשות? אין לי מה להגיד לפסיכולוג כי זה קורה ללא כל טריגר. אני מרגיש שהחיים שלי נדפקו בגלל טעות אחת (ותמימה) וכל ההדרדרות במצב הנפשי זה רק העובדה שאני מרגיש אבוד עם מה שקורה לי בגוף.
עלתה ההשערה של התקף חרדה אבל אני מזכיר שהחיים שלי היו במצבם הטוב ביותר ושזה מגיע ללא כל טריגר. (באמסטרדם נתקלתי במצבים קשים כשהלב דפק ממש ולא חוויתי נמלולים או משהו כמו התקף חרדה), וגם שזה נמשך חודש רצוף ולא עוצר..
ממש אשמח לעזרה, תודה ושבוע מצוין.

היי :)
כתבתי לפני מספר ימים בפורום, בת הזוג שלי נכנסה למשבר ולתקופה אפתית בעקבות חוויה שהיא עברה לאחרונה, שקשורה לטראומה מהעבר.
אני מאוד מנסה להיות שם בשבילה, ולשאול אם היא צריכה אותי או לבוא אליה להעביר איתה את הזמן או את הלילה. לצערי קשה לה לבקש עזרה, לכן רוב הפעמים היא מסרבת, אבל במקביל נוצר מצב שהיא מרגישה שאין לה בן זוג שהיא יכולה לסמוך עליו, למרות המאמצים שלי להראות לה שיש.
היא אמורה בימים הקרובים להתחיל טיפול, אבל בינתיים עלה מהצד שלה הנושא של פרידה.
עד כה לי היה מאוד טוב בקשר, והנחתי שגם לה, למרות שמסתבר שהיו קשיים שיכלנו לדבר עליהם מוקדם יותר או לעשות אקסטרה מאמץ.
הנושא של הפרידה עלה מהסיבה שהיא צריכה זמן לבד, בטענה שרק ככה בלי התחייבויות היא תוכל לעבוד על עצמה. לי מאוד קשה לקבל את זה שניפרד בתקופה הכי קשה שלה בשנה האחרונה, ועוד לפני שהיא התחילה טיפול.
כמובן שבשביל מערכת יחסים צריך שניים, ואם היא לא רוצה אז אין לי הרבה מה לעשות, למרות תחושת הפספוס הנוראית.

הנושא של הטראומה, והניתוק ואפתיה כמנגנון הגנה הוא משהו שלא הכרתי, כרגע מבחינתי זה כמו לדבר עם בן אדם אחר, רציתי להתייעץ איתך בתור בן אדם עם קצת יותר נסיון ואולי לשמוע על דרך לגרום לה להסתכל קצת מעבר לכאן והעכשיו, להזכר בתקופה טובה יותר שהייתה לנו לא מזמן, ואולי לפחות להציע לחכות עם הפרידה עד שהיא תדבר עם הפסיכולוג שלה, או אולי להציע הפסקה כדי לתת לה את הזמן שלה.
תודה רבה.

היי

בן 35 ורווק, יש לי בעיה קשה במציאת זוגיות. אני לא בטוח מה המקור שלה, למי לגשת כדי לאבחן אותה (פסיכולוג, פסיכאטר, קווצ'ר), וכיצד להתגבר עליה.

נפרדתי מבת זוג לאחר מערכת יחסים ארוכה של 4 שנים לפני שנתיים, ומאז אני לא מצליח למצוא בת זוג.

אני נראה בסדר גמור, מצבי הכלכלי טוב ובעל תואר שני.

אני מאוד מתקשה להכיר נשים שמוצאות חן בעיני, והקריטריונים שלי לא בשמיים, הכי חשוב שתהיה אדם עם אופי נעים ושתהיה משיכה פיסית מינימלית.

בדרך כלל אלא שמסכימות לצאת איתי הן כאלה ש.. ,אולי זה לא פולטיקלי קורקט, אבל אף אחד אחר לא רוצה לצאת איתן (בעלות בעיות פסיכאטריות, בעיות אסטטיות וכד).

גרתי בגילאי העשרים המאוחרות בחו"ל ושם לא הייתה לי את הבעיה הזו.
יש לציין שאת החברה ממנה נפרדתי הכרתי בחו"ל ושנפרדנו חזרתי לארץ, למעשה מעולם לא הייתה לי מערכת יחסים ארוכת טווח בישראל.

אני מאוד בודד, מתחיל לאבד סבלנות ומפתח מרירות. אני רוצה להקים משפחה בישראל כי כאן גרה המשפחה שלי, אחרת כבר הייתי עוזב לחו"ל.

חזרתי לאחרונה מחופשה של כמה שבועיים בחו"ל, שם הכרתי בקלות בחורות זרות שמצאו חן בעיני, אבל הן לא יהודיות וזה חשוב לי במידת מה, בעיקר בקטע של זהות.
אני לא מבין למה כל כך קל לי להכיר בחורות זרות, ושנתיים אני לא מצליח למצוא בחורה ישראלית אחת לקשר בריא ורציני.

החלטתי שאני נותן לעצמי חצי שנה למצוא מישהי ואם עדיין אין לי "קצה חוט" של קשר, אני מוותר על הקמת משפחה וטס לגור בחו"ל.

אני מאוד רוצה איש מקצוע שיעזור לי להבין איפה הבעיה(ות) שלי, ואיך אני פותר אותה(ם).

אשמח לקבל עצה

תודה!