פורום טיפול נפשי

יכול להיות שהנושא של הפרעת האכילה שלי מכניס את המטפלת למצוקה לא מודעת וגורמת לכך שבאופן לא מודע היא לא מסוגלת לטפל בי כראוי? משהו בה מאשים אותי כל הזמן. מפרש אותי לא נכון - לכיוון שלילי. אני מרגישה שהיא קצרת רוח איתי. שהיא לא איתי בחוויות שמה שאני רק רוצה זה שהיא תבין אותי / את המצוקות שלי וזה לא קורה כבר תקופה. אני חסרת אונים. מדרדרת בהכל - עוזבת תעבודה כבר הודעתי רשמית על התפטרות . לא מצליחה לתפקד. תחושה שהכל סוגר עלי שאני במצוקההההההה ואף אחד לא מבין את עוצמתה. אני מאבדת אחיזה. היום בפגישה המטפלת שלי הוציאה מהפה את המילה פרידה ככה משום מקום אמרה שהיא לא יודעת אם אנחנו בתהליך הזה או לא - זה תלוי אם התור שנקבע לדיאטנית יתקיים ולא יתבטל. אני השתתקתי. התבלבלתי. סתמתי. 45 דקות של שקט מוחלט והיא מולי שותקת גם ואני רוצה לצרוחחחחח לה שתעזור לי. אני מבולבלת מאוד. אני לא מצליחה לחשוב כלוםםם והיא כאילו במלחמת שתיקה מולי לא מוציאה הגה מהפה במשך 40 דקות. אני הרגשתי נורא עד שקמתי לפני זמן הסיום ואמרתי שאני רוצה לצאת ויצאתי אני לא מבינה כלום ממה שקורה לי בטיפול. לא מבינה כלום ממה שהיא בוחרת לעשות / לומר. אני מבולבלת ברמות קשות. מרגישה שהיא ההוכחה לכך שאין לי זכות קיום בעולם שאי אפשר לטפל בי אי אפשר להכיל אותי אין סיכוי להבין אותי. אני רועדתתתת ממנה והיא מסוגלת לפרש אותי כמתנצחת וכד'. אני מפחדתתת ממנה ממש לא מצליחה לשתף אותה. התחושה שהיא מבקרת אותי כל הזמן. שאני לא יכולה באמת להיות אני. כמה שהיא אומרת שזה המקום שלי והטיפול שלי והיא רוצה שאני אתבטא / אביא את עצמי, בפועל כשזה קורה- כשאני קצת מתבטאה אני מותקפת מצידה
אני לא יודעת מה לעשות
היא מפתיעה אותי בלי סוף - הפתעות לרעה
היא לא צפויה אני אבודההההה

טופלתי כשנה וחצי אצל פסיכולוג קליני ומרגישה שהגעתי להישיגים משמעותיים.. לאחר שנה וחצי ילדתי ויצאתי לחופשת לידה.. ומאז נפרדתי מהמטפל..אומנם פרידה פיזית אך רגשית עדיין לא..לא מסוגלת לחזור למטפל כדי להיפרד ומאדקשה
לי העניין..אולי יש לך עיצה מה לעשות?? כי עדיין מרגישה קשורה אליו..תודה רבה

שאלה על ההבדל בין סכיזופרניה להפרדה דיסוציאוטיבית.

אם אדם חווה התקף פסיכוטי שכלל קולות בראש, מחשבות יחס והזיות.
במהלך שנה מאז ההתקף הפסיכוצי הראשון הוא ממשיך לשמוע לעיתים קרובות קולות בראש, והוא יודע לזהות שזה קולות אצלו בראש ולא קולות חיצוניים, הוא מרגיש שמדברים איתו בתוך הראש ושיש קולות שונים לקולות האלה שמדברים. ובנוסףיש לו סיוטים לטענתו שזה בעצם זה או תמונות מפחידות או ממש חוויות שמרגיש שחווה אותם.

2 פסיכאטרים ראו וכל אחד אמר שזה נראה הפרעה אחרת.

אני יודעת שזה נשמע יותר מתאים לסכיזופרניה מכיוון שאין דמויות ברורות של אישיות שכל פעם אותו אדם מרגיש אחת מהן,
אבל מצד שני הוא לא מרגיש שהקולות הם חיצוניים (שאדם חיצוני מדבר איתו) אלה שזה קולות בראש שלכל אחד קול שונה.
ולטענתו הוא מרגיש שזה פיצול אישיות אבל הוא לא יודע את ההגדרה של הפרעה דיסוציאטיבית או סכיזופרניה.

האם זה יכול להיות התחלה של הפרעה דיסוציאטיבית או שיתכן שזה סכיזופרניה?

רציתי לדעת אני בת 36 ובתקופת הקורונה לקחתי כדור חרדה שנקרא פריזמה. התחלתי ברבע כדור 5 ימים וכל 5 ימים העליתי במינון עד לכדור שלם כמו שהפסיכאטר אמר.
התחילו לי תופעות מפחידות כמו מחשבות שווא רואה כמו צלליות בתוך העיניים בדימיון שעושים את הפעולות ואז אני מרגישה שאני זו שעושה אותם שאני יכולה לחשוב על משהו כמו בזמן שאני נוהגת בדימיון יש יד שפותחת את הדלת ואז אני מרגישה שזו אני שפתחתי אותה. או שעוברת ליד תיק של מישהו ויש תחושה שאני פותחת לו אוטו. כל מיני דברים מפחידים. אני מפחדת שהכדור גרם לי לתופעות האלה ואין דרך חזרה. יש לציין שאני נקייה כבר שנתיים מהכדור ועדיין חווה את התופעות הללו. האם הכדור הזה יכול לגרום נזק בצורה כזו ואין דרך חזרה? האם העלו לי מהר מידי את המינון ובגלל זה קרה לי מה שקרה??
בבקשה תעזרו לי

בשנות העשרים והשלושים לחיי הייתי מינית ובעיקר רווקה ועל כן נהניתי מסטוצים פעם בחודש חודשיים בממוצע
אני בגיל 39 ולפני שנה נכנסתי למערכת יחסים אינטנסיבית וחלה ירידה חדה בחשק המיני.
ברצוני לדעת אם הסיבה היא פסיכולוגית או פיזיולוגית והאם קיימת דרך לבדוק ובעיקר לפתור🙏

אין לי חשק להתאפר לקנות לעצמי דברים אני גם לא יודעת מה יפה מה אני רוצה לקרוא ספר כלום איזה טיפול פסיכולוגי צריך בשביל זה טיפול בסיטואציות זה טוב?רציתי לציין שאני מקבלת גם טיפול תרופתי

היא מוזרה
כבר פעם שלישית (לא ברצף ) שבאמצע הטיפול כשנוצר שקט היא לוקחת דף ועפרון / צבעים ומתחילה לצייר. אומרת שלא נעים לה החד צדדיות הזאת ולכן היא בינתיים מציירת אבל היא לגמרי כאן.
ומה שאני רוצה לענות לה זה - למה לא, בואי תפתחי נטפליקס עכשיו.
זה לא יוצא לי מהפה כי אני פשוט משתתקת אבל אני באמת לא מצליחה להבין את התגובה הזאת מצידה.
קצת מרגיש שהיא מנסה להעניש אותי בזה / משהו בסגנון.
איך שהיא עושה את זה מיד אני מקבלת תחושה של כאילו עשיתי משהו לא בסדר עם השקט הזה עכשיו. כאילו אם אני מדברת = "מספקת את הסחורה" אז מצוין ואם לא אז אני לא בסדר
לא יודעת להסביר אבל כשהיא הפסיקה לצייר רגע לפני סוף הפגישה רציתי לומר לה - חבל. למה הפסקת? תמשיכי בכיף שלך. אסדר לך פופקורן לפעם הבאה.

לא
לא אמרתי.

שלום רב.
קוראים לי שי ועברתי פגיעה מינית בילדות ובנערות והדחקתי את זה במשך 18 שנים.
לפני שנתיים פתחתי את הסיפור שלי ומאז למעשה אני מטופל תודה לאל.
אני נמצא כרגע בתהליך פרידה מהמטפלת שלי שצריכה לצאת לחופשת לידה עוד חודש ומרגיש שהעולם חרב עלי(המטפלת מודעת לזה)
לפני חודשיים סבתא שלי נפטרה והיא היתה זו שגידלה אותי כ4 שנים לאחר הפגיעה שעברתי בתיכון וממש קשה לי מזה.
הבעיה העיקרית שלי זה ההורים והאחים שלי שמודעים למצב שבו אני נמצא ופשוט אדישים אלי או שהם מתחמקים.
כמו כן,אני מרגיש ככה גם מהסביבה הקרובה
(המטפלת שלי,עוסית משפחה,חברים,אשתי)
אני נמצא בחוסר אונים,תסכול וכעס נוראי.
לפעמים יש לי מחשבות רעות ממש על עצמי ובא פשוט לוותר על הכל וזהו!
אין לי כוחות להתמודד יותר!
מה עושים??

היי,
אני רוצה לפנות לפסיכולוג לגבי חרדה חברתית. נראה שגם פסיכולוג קליני וגם שיקומי עוסקים בטיפול והשיקומי אפילו עם הכשרה מורחבת על שיקום מפגיעות פיזיות.
מה בדיוק ההבדל ולמי כדאי לפנות?

הי, רציתי להתייעץ:
בשנה האחרונה יש מצבים שבהם אני יושבת בסלון ורואה טלוויזיה ופתאום צריכה להסתכל לרצפה כי בזווית העין אני חושבת שיש שם משהו זז או שמשהו זז בשולחן ואז אני מפנה מבט ורואה שאין שם כלום
אין בעיית ראיה , בת 35
חוץ מזה הכל רגיל

היי,
אני מחפשת מטפלת שמשלבת כלים מעולם היהדות\תורת הנפש היהודית ולא קיים באתר סינון כזה. כיצד אפשר לנסות למצוא מטפלת מתאימה? תודה

הי
אני שואלת לגבי בעל של חברה
הוא סובל מהתקפי חרדה , לעיתים גרודים בעור, ועוד דברים נלווים …
הוא משתמש בטיפול תרופתי
הוא מסרב לדבר עם פסיכולוגים או כל גורם עוזר אחר.
ממכלול הטיפולים שהבנתי היום שיש אני יודעת שהוא יוכל להתחבר לטיפול על ידי מוזיקה בעיקר תופים .
איך אפשר לגרום לו להגיע לטיפול כזה בלי שירגיש מאויים?
האם יש מטפל באזור ראשון לציון?
איך להמשיך או יותר נכון להתחיל?

שלום רב,

ברצוני לעלות למודעות נושא חשוב מאוד שיכול להציל נפשות, ממש כך.
מדובר בנושא של חשיבות הפנייה לטיפול רגשי/נפשי אך ורק אצל מטפל מקצועי בעל תואר שני טיפולי המתמחה בתחום המבוקש.
המודעות לכך חשובה מאוד, בפרט בציבור החרדי, שם נפוצים הרבה הכשרות זריזות וקורסים קצרים המקנים תעודות שונות שלאחריהם אנשים פותחים קליניקות ומטפלים בנפש האדם ללא הכשרה אמיתית, וזוהי סכנה גדולה. ממש כמו אדם שיקרא ספר או יעבור קורס מטעם עצמו ויכתיר עצמו כרופא ויאחז באיזמל המנתחים וינתח ליבו של אדם.
לצורך העמקה בנושא, והעלאת המודעות של חשיבות הפנייה לטיפול רגשי/נפשי אך ורק אצל מטפל מקצועי בעל תואר שני טיפולי , אשמח לעזרתכם.
אם יש אנשים שנפגעו או שמכירם כאלו שנפגעו מטיפול רגשי/נפשי רשלני אצל מטפלים אשר הגדירו עצמם כנותני טיפולים אלו, ועסקו במתן טיפולים אלו ללא הכשרה מקיפה כאמור לעיל, אודה ממש אם תסכימו לכתוב לי ולשתף את סיפורכם. כמובן אפשרי ואף עדיף בפניה ראשונית, בצורה אנונימית לחלוטין.
זהו דבר שיוכל לעזור מאוד, בנסיון להעלות מודעות בפרט במגזר החרדי לנושא הקריטי הזה של טיפול בנפש ללא הכשרה מתאימה,
קודם כל עבור הפונים לעזרה ,אלו שבשעת משבר ומצוקה ואין להם הידע למי לפנות, שידעו כמה חשוב לפנות אך ורק לאנשים שהוכשרו לכך כמו שצריך! ולא ליפול בפח חלילה ולסכן את נפשותיהם שגם ככה היו זקוקות למרפא ומזור ובאות להיעזר ולא להינזק.
בנוסף, לעורר את האיגודים החרדים העוסקים במתן שירותי טיפול ומפנים למטפלים שונים, שישימו לתשומת ליבם לקבל אם ורק בעלי תואר שני טיפולי, (או לפחות להגדיר ולתחום ולהדגיש הן לפונים והן למטפלים ,בבירור מהו תחום וגבולות טיפולם של אלו בעלי הכשרה ספיציפת וחלקית).
מטרה נוספת היא, לשאוף לנסות ולקדם בהמשך את חקיקת חוק הפסיכותרפיה, המגדיר בין היתר את אלו הרשאים לבצע טיפולים אלו,
וכך, בדיוק כמו שלא יעלה על דעת אף אדם להגדיר עצמו כרופא ולטפל ככזה במבקשים מזור בגופם, באותה מידה לא יעלה על הדעת לטפל בנפש בלי שיש את ההכשרה והכלים לכך ומבלי שמתבצעת שום אכיפה בעניין קריטי זה.
כי הנזקים והחורבן שעלול להיגרם מטיפול זה לעיתים לוקח שנים לתקן, אם בכלל.

אשמח כאמור לקבל שיתופים בנושא ממי שמזדהה עם הנאמר, שהנושא קרוב אליו או רואה עצמו קשור לכך,
וכן תגובות , הערות והארות הן ממטופלים וכאלו שבסביבתם, והן ממטפלים.
תודה מראש ורק טוב ושמח תמיד!

טוב בחרתי בשם בדוי, זהו לא שמי באמת אבל אני בטוחה שלמרות כך מישהו/י כאן יוכל להבין מדוע. בכל אופן הנושא הוא- נישואין ופרידה הכרחית כי אין עם מי לעבוד על זה.

אני טיפוס מאוד אישי, לא "פותחת" דברים בדרך כלל ולא מכבסת את הכביסה המלוכלכת שלי בחוץ אף פעם. לפעמים זורקת פה ושם מילת מרמור אבל אף פעם לא באמת יצאתי וסיפרתי לחברה, לאמא, לאחות, את המילים שבן הזוג שלי- בעלי מזה 9 שנים, אומר לי.
היו ימים שכתבתי אותם במחברת, פעם רק כדי לפרוק ופעם בצורת שירים .
בכל פעם אני בוחרת דרך אחרת לפרוק , להתייעץ, ולשתף אבל באמת לספר למכר משותף, מפדח אותי ואני גם לא רוצה לבייש אותו.
ליד בנותיי אני תמיד אומרת את מה שצריך ולפעמים גם מתעלמת ושותקת כדי לא להבעיר עוד יותר את המדורה,בהתאם לסיטואציה. תלוי, אבל חשוב לי לי שהן שתלמדנה לא לדלג עם רגשות ולא לשמור בבטן, כמו שאני הייתי שהייתי ילדה.

יש רגעים, שהגיע הרגע ,והבנתי שאם אני לא אשתף את המחמאות שאני מקבלת החוצה ואקבל פרופורציה נכונה ואולי עצה לגבי מה שקורה כאן, יכול להיות שאני משדרת תדר לא נכון עבור בנותיי ויוצרת דפוס "הדחקה" שאני לא רוצה שהן יחוו אותו.

לכן , לצערי ממש טרי מעכשיו (מזל שהן נרדמו והצלחנו להתאפק עד סוף היום) אני משתפת אתכם ב"מחמאות" שקיבלתי, כדי שתגידו לי מה דעתכם/כן על אופן הדיבור.
האם זה דיבור בונה? אוהב? זוגי? או שזה דיבור מחבל? מתוסכל? ונתקע.
אני כל כך רוצה לחוות זוגיות בונה, משתפת ומחבקת למרות הכל ולכן חשוב לי לקבל קצת הכוונה כאן הכל נאמר בתגובה לכך שאמרתי שאני רוצה לצאת לעבוד מחוץ לבית כי אני מתגעגעת וצריכה אינטראקציה חברתית ברמות יותר גבוהות ממה שיש לי כרגע. והוא - אמר לי שאין צורך, הכי כיף לעבוד מהבית למה אני צריכה אנשים על הראש שלי. ואני ? אני אוהבת חברה ואוהבת אנשים ואוהבת אתגרים ... והוא בשלו " אני יגיד מה שאני חושב למרות מה שאת רוצה ואוהבת וזה הכול...ומשם זה רק התדרדר...

- "מי שבא מבית רקוב זו את"
- " את רבה עם עצמך".
- " לכי תסתגרי למעלה".
- " בגללך...

מקודם הבת הגדולה שלי הביע את רגשותיה באובר טונציה בלשון המעטה, אני דיברתי בנחת וחזרתי על בקשתי שוב , נתתי לה 3 דק' להצטנן ואז כשהיא חזרה היא התנצלה בדמעה והתחבקנו. וזאת בזמן שהוא מלגלג וכועס ושותק מהצד.

מרגיש לי כאילו שאני ה"מבוגר האחראי היחיד" בבית. וקשה לי לסחוב את התיק הזה על גבי לבד, וגם את הדיבור ה"מחשיך" שלו..

אודה לעצתכם..

אני אשמח אם יש אפרות להבין איזה סוג טיפול אני צריכה. אני רוצה מאוד ללכת לבדוק מה גורם לי לכל המחשבות האלה ואיך לנסות לשפר אותן.
הבן זוג שלי אומר לי שאני במצוקה כבר הרבה זמן וזה מתחיל להקשות עליו.
אני בת 22, אני מגיל 7 הייתי בפנימייה עד גיל 17. ההורים שלי יש להם הרבה בעיות נפשיות שבגללן החיים שלי נראים אחרת.
אני מאוד חרדתית, ואני מראה שהכול בסדר אבל בפנים הכול כאוס. לפני פחות מחצי שנה הופיעו לי בעיות בקצב הלב, באותו הזמן גרתי אם הבן זוג שלי, אבל בגלל הבדיקות נאלצנו לגור כל אחד בנפרד מסיבות כלכליות. זרקו אותי מ5 עבודות, ובעבודה הנוכחית נורא קשה לי להסתדר ואני לא יכולה להתפטר בגלל שאני צריכה את הכסף ואני לא יכולה להשאר כי אני צריכה לעשות בדיקות.
המצב שלי לא מזהיר, אני לא רוצה לתקשר עם אף אחד ואני הולכת בבית עם הרגשה שאני כלום. שאני לא שווה שום דבר בעולם הזה. אני יכולה לשבת ופתאום צצות לי מחשבות קשות
ואני לא אומרת את זה לאף אחד, ואני משאירה את הכול בפנים ואף אחד לא יודע את זה חוץ מהבן זוג שלי. יש הרבה פעמים בחיים שלי שאני מתמודדת עם המצבים האלה וזה חולף, אבל זה ממש פוגע לי בזוגיות. אני ממש רוצה להבין איך לטפל בזה, ואשמח אם תוכלו לתת לי עצה של איזה סוג טיפול הכי מתאים שאני אוכל להתחיל ללכת אליו. תודה רבה.