פורום פסיכולוגיה

שלום טלי, 

מאחר ואת מעלה את השאלה לגבי אתיקה וגבולות, ייתכן והתעוררה בך השאלה האם יש בידיה של המאמנת שלך את הכלים המקצועיים לתמוך בך כראוי. בהחה שיש לך ספקות והרגשת שהגבולות נחצים, אני מציעה לך שלא להתעלם מכך. אחת מהביקורות הנוקבות שהופנו כלפי אימון היא היעדר הבהירות הורגולציה סביב נושא זה. מאחר ולמרבית המאמנים אין הכשרה טיפולית, לא תמיד הם בעלי כלים ויכולות אבחוניות המאפשרות להם לזהות כי תחת הקושי הנקודתי מתקיים קושי רגשי הדורש טיפול מקצועי. במקרים אלו, עשוי המאמן להציע טיפול בלתי מקצועי להפרעות אכילה, דיכאון, חרדה, הפרעות אישיות ומצבי משבר משמעותיים מבלי שתהיה בידו ההכשרה המתאימה.

שמירה על גבולות בתוך כל סוג של טיפול, אך גם באימון היא משמעותית ביותר ועל כן, אם את חווה אי נוחות כלשהי, אני מציעה שלא תתעלמי מכך. ייתכן ויש צורך בפניה לטיפול נפשי מקצועי על מנת להבין יותר לעומק את הצורך בקשר אישי יותר ולספק עבורך מסגרת טיפולית אחראית. 

בהצלחה,

יעל 

שלום בן,

נשמע שאתה חווה אשמה על חוויות/פנטזיות שחווית בצעירותך. אני לא חושבת שיש תשובה אחת לכיצד להיפטר מרגשות האשמה. עם זאת, שיתוף של אחרים בהם אתה בוטח ועליהם אתה סומך יכול להיות כלי משמעותי להתמודדות עם רגשות אשם. עצם השיח והדיבור יכול לייצר תחושת הקלה, שכן נשמע מדבריך שעד כה הדברים נשמרו בסוד. ייתכן ובת זוגתך היא הפרטנרית הנכונה לכך, במידה ואתה מרגיש שהשיח ביניכם פתוח ושהיא תוכל להכיל את מה שיש לך לספר. במידה ואינך בטוח שאתה מעוניין לשתף אותה, או חבר טוב, תוכל לפנות לאיש טיפול אותו תוכל לשתף ועמו תוכל להתייעץ כיצד ניתן לשתף את הקרובים אליך, האם יש צורך בכך וכן הלאה כאשר השיתוף ייעשה באופן דיסקרטי. כמו כן, במסגרת טיפולית תוכל לעבד פנטזיות מוקדמות אלו וכן את תחשוות האשם שהן העלו. בעיני יש לכך ערך. 

בהצלחה,

יעל

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום לך,

אתה מתאר התמודדות מאוד מורכבת, בה אתה נדרש בעצם לתפקיד ׳הורי׳ מול אמך, שמתקשה לקחת אחריות על מצבה הנפשי ולהצליח לתמוך בכם, ילדיה, באופן מיטבי. נשמע שהתמודדות זו גוזלת ממך כוחות רבים ומקשה גם על התפקוד שלך. תיארת בצורה מאוד מפורטת את מאמציך השונים לנסות לעודד אותה לקבל עזרה, ועם זאת, היא מתבצרת בעמדתה. מצב שכזה אכן לייצר תסכול מאוד גדול בקרב בני המשפחה, בייחוד משום שאין עוד מבוגר אחראי בתמונה. אני לא יודעת מה הגיל שלך, אבל נשמע שאתה מעל גיל 18, ומתלבט אם לצאת מהבית. זו התלבטות חשובה, שכן היציאה לחיים עצמאיים עבורך היא חשובה לא פחות מעזרה שתוכל לתת לאמא. 

במצב שבו ניסית הרבה אפשרויות, ואמא עדיין אל מסכימה לקבל עזרה, אמליץ דווקא לך, ואולי גם לאחיך, לקבל תמיכה נפשית באמצעות טיפול, על מנת שתוכל לעבד גם אתם את ההתמודדות המשפחתית המורכבת איתה נאלצת להתמודד לאורך השנים, וכן על מנת שתוכל ללמוד כיצד ניתן לתמוך באימכם בצורה שמצד אחד לא ״מוותרת״ עליה, אך מצד שני גם לא שואבת אותך לדינמיקה שבה אתה מתפקד כהורה עבורה ולא מצליח להתקדם בחייך. באמצעות טיפול נפשי תוכל לעבד רגשות שונים שנשמע שעולים מתוך הסיטואציה, כגון רגשות אשם כלפי אמא, תסכול ועוד. כמו כן, אתה נאלצת להתמודד עם האובדן של אביך בגיל צעיר, וזו בפני עצמה התמודדות קשה ביותר.

במצבים בהם בן משפחה מסרב לקבל עזרה, יש ערך גדול לתמיכה נפשית לאלו שמתמודדים איתו, ובמקרים מסוימים באופן עקיף הוא נעזר מכך גם כן. אתה צודק באמירתך שמוזר שאתה צריך להיות ה״מובגר האחראי״. היפוך תפקידים שכזה בין הורים לילדים אינו טבעי, בייחוד בגיל בו הילדים עוד צעירים, וצריכים מבוגר שיתמוך בהם. על כן כדאי מאוד שתוכל אתה לקבל את התמיכה לה אתה זקוק. 

בהצלחה,

יעל 

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום לך.

באופן פורמלי, תלות בפני עצמה אינה סיבה לסיום טיפול, אלא אם לוותה בשבירת מסגרת אשר אינה לגיטימית וחצתה גבול שהוא קו אדום מבחינת המטפל. ברמה הלא פורמלית, צריך לזכור שגם מטפלים הם בני אדם עם אישיות ומגבלות ובמובן זה במקרים מסוימים טיפול מסוים יכול להיות מעבר לכוחותיו של מטפל. במצבים אלו המשך הטיפול ולא רק סיומו יכולים להיות שלא לטובת המטופל. אמנם, במצבים כאלו עדיף ליזום תהליך פרידה הדרגתי בו המטפל לוקח אחריות על מגבלותיו, אך למרבה הצער לא תמיד תהליך זה מתאפשר. במידה וזה המצב, כדאי לפנות לטיפול חלופי בו אפשר יהיה לעבד את האירועים ולשקם את האמון והביטחון.

ליטל

שלום לך.

אני מבינה את היאוש והתסכול שמתעוררים כעת, נדמה לי, לא רק על רקע הכאב המתמשך אלא על רקע ההפתעה ואולי גם הכעס על עצמך על שלא הלכת לפגישה שיכולה לסייע לך. כמובן, אני חושבת שחשוב להבין יותר עם המטפלת מה משמעות הביטול, אך מחשבה שעלתה בדעתי היא שהזזת המפגש על ידי המטפלת, גם אם מובנת לך רציונלית, מעוררת ברובד אחר גם תחושה של חוסר יציבות וטלטלה אליה הגבת בביטול המפגש. בין אם כיוון מחשבה זה מדבר אלייך ובין אם לא, אני מציעה לא להתמקד בכעס והענשה של עצמך. ביטול פגישות הוא לפעמים חלק מהתהליך הטיפולי, ודרך של המטופל לספר משהו שעוד אין לו מילים. אתן תחזרו להפגש ותקנו משמעות לאירוע, ואני מאמינה שזה יקל וירכך.

ליטל

שלום חן.

חרדות שאינן נפסקות לאורך זמן ממושך כל כך הן בדרך כלל דרכה של הנפש לספר על קושי, קונפליקט או כאב נפשי משמעותיים הזקוקים למענה ועיבוד. לכן, אני מציעה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לתת מקום לחוויות הרגשיות העומדות בבסיס הסימפטום החרדתי. טיפול פסיכולוגי יכול להציע מענה משמעותי גם כאשר אינו מלווה בטיפול תרופתי.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע המתמחים בטיפול בחרדה

שלום שי לי.

אני מצטערת לשמוע על החוויה איתה נשארת, ויכולה לדמיין כמה קשה ומטלטל לסיים כך טיפול משמעותי. איני יודעת מה הביא את המטפל להציע מה שהציע, אך כדאי אולי לחדד שההצעה לטיפול אינטנסיבי (אני מניחה שהתכוון לפסיכואנליזה) אינה בהכרח ביטוי לכך שאת בעייתית ולא מתפקדת, אלא יכולה להיות ביטוי לאמונתו ששיטת טיפול זו היא הדרך הטובה ביותר לחקירה ועיבוד של אזורים נפשיים משמעותיים ועמוקים איתם את נפגשת כעת. מעבר לכך, אני לא בטוחה שאני מבינה את הבהילות סביב ההפנייה לטיפול אחר- איני מכירה את הנסיבות- אך במידה ואת מרגישה שדרוש לך תהליך רחב יותר של חשיבה, אני מציעה לכתוב למטפל מכתב ובו להסביר את צרכייך. יתכן שאם תתני לו את הזמן לקרא ולעבד, יהיה נגיש יותר. במידה וכיוון זה לא יתאפשר, אני מציעה- עם כל הכאב הכרוך בכך-לפנות לטיפול חלופי בו תוכלי לעבד הן את הקשיים שהביאו לפנייה לטיפול והן את החוויה בקשר הטיפולי. כיוון זה חשוב גם כדי שלא תשארי בד עם חווית האכזבה וחוסר האמון.

ליטל

שלום ענבל.

ראשית, הדאגה שלך מוצדקת ואכן נשמע שיש צורך בהתערבות מקצועית  שתסייע הן להורייך והן לאחיך.

לאור היעדר שיתוף הפעולה של אחיך, אני מציעה לפנות עם הורייך למרכז להעצמה הורית של פרופ' חיים עומר. מרכז זה מתמחה בהדרכת משפחות להתמודדות עם מצבים של היעדר תפקוד של ילדים בוגרים, ואני מאמינה שיכול להקנות לכם את הכלים להתמודדות.

ליטל

שלום טל.

לצערי אין "פתרון קסם" לקשיי חרדה ודיכאון. השגת שינוי נפשי סביב סימפטומים אלו הוא תהליך ממושך ובמובן זה- טוב שבחרת להיעזר בטיפול, וסביר להניח שעם הזמן תרגישי שיפור וגם יכולתך לצאת ממצבי החרדה והדיכאון תשתפר. במקביל לטיפול, אפשר להיעזר בספרי פסיכולוגיה חיובית או בטכניקות מיינדפולנס והרגעה עצמית אשר מסייעים בהתמודדות עם רגשות שליליים אשר מתעוררים ומלווים במצוקה משמעותית.

ליטל

שלום שרון.

נשמע מדברייך שאת מזהה הן את מצוקתה של אמך ואת הקושי שעל הרקע שלו מגיעה התנהגותה, והן את אי הנוחות שהיא גורמת לך ולשאר בני המשפחה. לאור זאת אני מציעה לפעול בשני כיוונים- ראשית, לבדוק היכן את יכולה לסייע לה לשפר את חייה- לעודד פעילויות פנאי וקשרים חברתיים מחוץ למשפחה, למשל, או להציע פנייה לטיפול פסיכולוגי שיציע תמיכה בתקופת חיים מורכבת זו. כמו כן, כדאי לנסות ולהעביר לה מסר שהיא רצויה, ובכך אולי להפחית את הלחץ שהיא מפעילה כדי לייצר תחושה זו. במקביל, אני מציעה להתמקד בינך לבינך בהבחנה בין מה שנתון לשליטתך ומה שלא. סביר להניח שלא תוכלי לשנות באופן עמוק את אישיותה של אמך, ולכן כדאי "לבחור את הקרבות" בקפידה, ולחשוב מהם המקומות בהם חשוב לך להציב גבול ומהם המקומות בהם, על אף אי הנעימות, את נכונה לשאת את התנהגותה. בהתאם, תוכלי להנחות גם את ילדייך כיצד לנהוג מולה.

סביר להניח שכיוונים אלו לא יעלימו את הקושי, אך אולי יאפשרו לשאת אותו עם יותר סבלנות למגבלותיה של אמך.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות

שלום עדן.

שימוש יתר בחומרים כסמים ואלכוהול אכן יכול לגרור איתו תגובות נפשיות מהסוג שאת מתארת. מאחר ומדובר במצב מתמשך, וכדי למנוע נזק קבוע במידה ויש סיכן לכך, חשוב לפנות בהקדם להתייעצות עם פסיכיאטר כדי להבין יותר לעומק את ההשפעות ואת האופן בו ניתן לסייע לך. טיפול מוקדם יכול להשפיע משמעותית על ההתאוששות.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלום עודד.

דיסוציאציה נוטה שלא להיעלם ללא טיפול מתאים. לאדם הסובל מדיסוציאציה יהיו בדרך כלל קשיים נוספים אשר יקשו עליו להתקבל ללימודי פסיכולוגיה ולעמוד בדרישות ההתמחות למקצוע. לצד זאת, דיסוציאציה ניתנת לטיפול, ובהינתן טיפול מתאים יכול לחול שינוי משמעותי בתפקוד.

ליטל

שלום יעל.

נשמע מדברייך שה"אובססיה" לעור נוגעת בהיבטים רגשיים עמוקים יותר הנוגעים, בין היתר, לתחושת הערך העצמי, תחושות של חרדה ולחוויות בין אישיות. לאור זאת, אני חושבת שאכן תוכלי להיעזר בטיפול נפשי אשר יאפשר עיבוד של גורמי העומק העומדים תחת העיסוק בעור. ניתן לקבל טיפולים מוזלים דרך קופות החולים. כמו כן, תוכלי לפנות למוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205 ולבדוק האם ניתן למצא מטפל אשר מציע מחיר רלוונטי עבורך. 

בכל מקרה, אני מציעה לא לוותר על טיפול נפשי, מאחר ונשמע שאת סובלת מאוד מהמצב ושהוא מקרין על יחסייך ותפקודך.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול

שלום מיכל,

מדבריך נשמע שאת מזהה שמדובר בחרדה. עם זאת, במצב בו מתקיימים תסמינים פיזיולוגים לא מוכרים כדאי להיוועץ עם רופא. בהנחה שעשית את כל הבדיקות והמצב הפיזיולוגי תקין, טוב שאת מזהה שזו חרדה שכן במצב שכזה אנשים נוטים לפרש את התסמינים הפיזיולוגיים כסימן להתקף לב או לבעיה אחרת ופרשנות שגויה שכזו יכולה להוסיף לחוויית החרדה והפאניקה. 

התקפי חרדה, או תסמינים של חרדה, הינם תופעה מאוד לא נעימה שיכולה לחזור על עצמה, אך בהחלט ניתנת לטיפול. קשה לי לתת ״עצה״ כיצד להתמודד ללא היכרות עימך והבנה יותר מעמיקה של המצב, הגורמים והסיבות לו, טריגרים וכו׳.

על מנת להבין טוב יותר כיצד להתמודד, אני מציעה לך לקרוא עוד על חרדה/התקפי חרדה (מצורף לינק למעלה) וכן על שיטות הטיפול. הטיפול הנפשי בחרדה, בהנחה שזו הבעיה המרכזית ואין עוד בעיות רגשיות שדורשות מענה, הינו יחסית ממוקד וקצר מועד. תוכלי לקרוא בהרחבה עוד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהינו הטיפול המרכזי לחרדה. 

תרגישי טוב,

יעל