לפעמים אני תוהה לעצמי אולי פשוט לא בא לי להבריא
אני סובלת מדכאון קשה ומפוסט טראומה ומאובדנות
ניסיתי להתאבד פעמיים ולא הצלחתי
אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית באחד מערי הפריפריה
היום יצאנו לחופשת חג ושכחתי לקחת את הכדורים
ואני תוהה לעצמי
אולי אני לא רוצה להבריא בכלל? אולי נעים לי המצב הזה של הבועת דכאון? הויסות רגשי אצלי על הפנים ואני תוהה אולי אני פשוט זקוקה לכאב חזק נורא כדי להרגיש משהו ורק ככה אני מרגישה שאני חיה?
אולי אני פשוט רוצה שיחבקו אותי שיעריכו את עצם העובדה שאני בחיים ויאהבו אותי סתם ללא סיבה וללא תנאי?
אני נושכת את עצמי הרבה וגוזרת או חותכת את עצמי בקטנה לא מסוכן כי הכאב הפנימי חזק מדי
האם אני משוגעת?
אשמח לתשובות לשני השאלות
שלום לך.
לא אוכל להשיב לשאלותייך מאחר והן שאלות אישיות, עמוקות ומשמעותיות, אשר חשוב לברר אותן ולמצא להן מענה בטיפול האישי. אוכל רק לומר, שכאב חזק אינו עדות לשיגעון ולפעמים גם להיפך- לפעמים הוא העדות לנכונות להיות במגע עם היבטים נפשיים מכאיבים כדי לברר אותם- ומתוך כך לצמוח. אני שומעת כמה קשה לך, ומזכירה שכבר היו רגעים ותקופות טובים יותר, ועם יותר תקווה.
המשיכי לטפל בעצמך ולאט לאט, צעד אחר צעד, דברים יוכלו להשתנות.
ליטל
