פורום טיפול נפשי

היי, אני באמצע שנות ה20 לחיי. מעולם לא הייתי בטיפול או אימון מקצועי. אני מרגישה שמאדם שמח, ללא דאגות ונעים לסביבה שלו התהפכתי. נהייתי לא נעימה, קצרה, נכנסת לעצבות לעיתים קרובות יותר ומרגישה לבד.
אני רוצה לשנות מחשבה, להתחבר יותר לסביבה, אני רוצה לחזור למה שהייתי פעם אבל אני לא יודעת איזה סוג טיפול מתאים לכך.

אשמח להכוונה או לדיוק בחיפוש.
תודה רבה!

שלום וברכה,

חליתי בפעם השנייה בקורונה לפני חודשיים פלוס. המחלה עצמה הייתה לא קשה, אך מאז אני חשה תחושות לא נעימות של מתח . מבחינה תפקודית , אני מתפקדת מאוד על גבוה, גם בבית, גם בעבודה. באופן כללי אני אדם מלא בשמחת חיים, אז מאז, מרגישה ש"כיבו אותי". מאוד מפריעה לי התחושה. הסביבה עצמה ,כולל בן הזוג שלי, טוענים שאינם מרגישים דבר.
אודה לך מאוד לעצה טובה.

שלום רב,

רציתי להעלות למודעות בפורום את הצד השלילי שקיים בטיפול פסיכודינאמי והוא מקרה של ניצול לרעה ע"י המטפל.

אני עצמי חוויתי חוויה כזאת לפני כמה שנים. הייתי מטופלת ע"י פסיכולוגית קלינית, הגעתי אליה מאוד מעורערת, מוחלשת במטרה לחזק את הביטחון העצמי. לצערי, הטיפול אצלה רק דרדר את מצבי, החליש אותי. היא נהגה בשיטתיות לפקפק בדבריי, לשפוט ולבקר אותי. כאשר הייתי משתפת אותה בחוויות, היא הייתה נוהגת לזלזל בתחושתיי, להמעיט בערכן ולערער מאוד את יכולת השיפוט שלי. היא אף השתמשה לא פעם בתיאורים פוגעניים כלפיי והטיחה האשמות: "זה גם את!", "זה בגללך!", "זה משהו בך", "תחשדי בעצמך לפני שאת חושדת באחרים".

כאמור הגעתי לטיפול מוחלשת והיא השתמשה באותן נקודות תורפה שלי כנגדי, מה שהחליש אותי עוד יותר. עם הזמן, האמירות שלה נעשו בוטות עוד יותר וההתייחסות נעשתה פוגענית יותר ואני הבנתי שהטיפול לא תקין.

עברו כמה שנים ועד היום, החוויה הפוגענית והקשה מלווה אותי. הצלקות קיימות. אותה פסיכולוגית השתמשה בעמדת הכוח שלה כנגדי ולא נקטה בהגינות ומקצועיות.
. המקרה של אותה פסיכולוגית איננו מייצג אבל יש לתת את הדעת לנושא של ניצול מרות לרעה בתחום של טיפול רגשי/ נפשי. החשיפה לפגיעה של מטופל ממטפל שאינו פועל כראוי היא עצומה.

אלמוג (שם בדוי)

שלום, הבן שלי וחברה שלו נפרדו לפני שבועיים, אחרי שלוש שנים, החברה הייתה בת בית אצלינו, אפשר לומר סוג של גרה כאן....היינו ביחסים טובים איתה, ולי היה איתה קשר ממש טוב, הם החליטו להיפרד ואני מרגישה שנכון יהיה לי להתקשר אליה או לשלוח לה סוג של "הודעת פרידה".....
כמובן שזה יהיה בשיתוף הבן שלי.....
השאלה שלי האם נכון לעשות את זה? או שלהרפות מהעניין

אני האחות הבכורה יש מתחתיי כמות נכבדת של אחיות. תמיד הבית שלי היה כל עולמי והמקום הכי כייף ובטוח בעולם. אני הבכורה ותמיד כיבדו אותי ואת אחותי הצמודה אליי, יש ביננו לילד האחיות פער גילאים של כמה שנים ואז רצף בן כולן, לפני שש שנים שהייתי בת 22
אחותי בת 14 התחילה להתנהג בצורה איומה כלפיי משהו שלא הכרתי קודם. הייתי שומרת עליהם המון והיא פשוט שמה פס דיברה בצורה בוטה ומזלזלת והיתה מבקשת מהקטנים יותר שיכבדו אותה ויקשיבו לה .. אחותי הצמודה אליי בדיוק עזבה את הבית כי היא התחתנה ואני נשארתי במקום שפתאום השתנה 180 מעלות.. לקחתי את הדבר הזה מאוד קשה. ניסיתי בהתחלה לחבק ולאהוב וזה לא עזר ואז היו המון מריבות ותקופה של שנתיים וחצי איומות בתוך הבית של במקום שלי התערער בו
ואז החלטתי לעזוב את הבית ומאז קשה לי לחזור..
אני חוזרת לבקר לעיתים רחוקות מאוד לשעות בודדות
וקשה לי לראות את האחות הזאת
ועוד יותר קשה לי לראות אותה מתפקדת בבית האחות הגדולה ואת הקטנים מכבדים אותה מאוד
בזמן שהיא גרמה לי לככ הרבה רע.
בחתונה שלי לפני כמה חודשים היא פשוט ישבה בצד
גרמה לעוד כמה אחיות לשבת לידה ואז לדובדבן שבקצפת שעליתי לסוויטה שלי היא היתה שם ושמעתי אותה אומרת לאמא שלי מתי חוזרים ?? בנודניקיות… ואמרתי לה אמא תחזור שהאירוע שלי יסתיים .. היא ענתה בקללןת וצרחות יאלה כבר שיגמר החרא הזה..
ואני מאז ממש רותחת עליה
וגם על האחיות הקטנות שלי ששתקו במקום להעמיד אותה במקום ,.. (חייבת להדגיש שהאחיות הקטנות שלי אוהבות אותי מאוד ואני אותן והן באמת ילדות טובות)

השאלה שלי למה זה לא משחרר ממני למה אני ככ אובססיבית לזה ? ולמה זה מערער אותי ככה והיא גורמת לי לא להגיע הביתה.. אני עושה חגים לבד לבד העיקר לא להיות בבית שהיא שם ..
היא כמובן לא סופרת אותי וממש לא אכפת לה אם אני שם או לא

שלום רב,

בחודשיים האחרונים אני חווה ירידה מאוד משמעותית בכשירות ובתפקוד שלי בחיי היומיום, כאשר אני מוצא את עצמי יותר ויותר במעגל סגור של מחשבות קיומיות לנוכח צפייה וצריכה מרובה של חדשות בערוצים השונים ובאתרי אינטנרט.

למותר לציין, כי שנים רבות אני נמצא במצב של דיכאון שמשפיע על חיי לפרקים עם עליות וירידות, אשר במצבי קיצון משפיעות על מצבי הקוגנטיבי וגורמות לי לתחושות של בלבול, חוסר בהירות מחשבתית, היעדר אוריאנטציה ובעיות זכרון קשות. אני מתמודד עם בעיות אלה באמצעות טיפול תרופתי של עשרים מיליגרם ציפרלקס, אך ניכר שהטיפול התרופתי מזה שנים אינו מספיק כדי לסייע במהלך תקופות של דיפרסיה שאני חווה לפרקים.

כיום, אני מוצא את עצמי במצב של ייאוש טוטאלי, היות ופרק הזמן של הליך טיפולי בקהילה הוא ארוך מאוד ואני ממש נמצא בחוסר תפקוד שאני מנסה להדחיק ולהסתיר במקום העבודה, אולם לא נראה לי שאצליח לעשות זאת לאורך זמן. כבר עכשיו אני מתפתה להסתגר במיטה ובבית מבלי לצאת לשום מקום, כאשר אני מפחד מההשלכות של מצבי על אובדן מקום העבודה ויכולת הפרנסה שלי כאב משפחה עם 3 ילדים.

אני ממש אודה לכם על הפניה לטיפול דחוף בטרם אאבד את כל עולמי. אני ממש מרגיש שהעולם סוגר עליי ואין לי יכולת יזומה או דרך להתמודד עם מצבי..

היי, כבר תקופה שממש קשה לי בכל מה שקשור בעיבוד חושי (ללא שום בעיה רפואית ,נבדקתי מספר פעמים) עד לרמה שאני ממעיטה לצאת מהבית (בגלל אור בוהק שממש מציק לי ורעש) בנוסף גם מבחינת ריחות ממש קשה לי וזה משפיע לי על התיאבון ,גם כל מיני טקסטורות ממש מגעילות אותי במגע.היו לי קשיים עם וויסות חושי מגיל צעיר אבל אף פעם לא אובחנתי . כשהתיייעצתי לגבי זה עם פסיכולוגית וסיפרתי לגבי עוד דברים היא אמרה שכנראה אני על הספקטרום. כן יש לי המון התנהגויות ותכונות שמתאימות לפרופיל של אנשים על הספקטרום ואני בעצמי חשדתי המון פעמים.
אשמח לדעת מה עושים מכאן ואיך מתמודדים עם קשיים בעיבוד החושי , חשוב לציין שאני מעל גיל 18.
תודה מראש!

שלום.
אני לוקחת כ 10 חודשים וולבוטרין במינון של 300 מג. עד כה היה מעולה והתרופה עשתה את שלה ללא תופעות לוואי.
לפני כ- חודש לאחר התייעצות עם הפסיכיאטר, עקב ירידה באפקט, המינון עלה בעוד 150 מג. זאת אומרת כרגע המינון הוא על 450 מג.
רציתי לדעת, כמה זמן בערך לוקח עד שמרגישים את השינוי?
כי רגע אני לא מרגישה שום שיפור בתחושה אלא דווקא להפך...מרגישה פחות טוב ממה שהיה לפני שהתחלתי את העלאת המינון.
תודה רבה לעונים!

היי , אני בחודש שישי מרגישה בחרדה נוראית ומאוד לבד..קשה לי לישון קשה לי לנשום
אני ממש זקוקה לעזרה אבל יש לח לחצים כלכליים

שלום,

אחותי הקטנה בטוחה שמישהו (בחור שיצאה איתו לדייט) משלם לאנשים כסף כדי לקבל מידע על החיים שלה, היא בטוחה שקרובי משפחה שלה וחברות קרובות שלה מספרים דברים אישיים עליה לאותו בחור.
הסיפור הזה מתרחש כשנה ורק לאחרונה היא החליטה לשתף אותנו (אחים שלה)
יש עוד כמה מכרים שבהם היא בטוחה שאנשים פוגעים בה, ולאחר בירור עם אותם אנשים מתברר שלא היה ולא נברא.
חשוב לציין שהיא צורכת קנאביס. והמון.

אשמח להכוונה
תודה

שלום,

המטפלת שלי מדי פעם נוהגת להביא את הכלב שלה לחדר הטיפולים. באחת הפגישות האחרונות היא לא הביאה אותו אבל שמה לב שחיפשתי אותו בחדר. אמרתי לה שאולי הוא לא נמצא אבל השיער שלו כאן על השטיח. בפגישה שלאחר מכן, מבלי שהיא תגיד משהו על זה או שאני אגיד מהצד שלי, ראיתי שהיא כנראה ניקתה את השטיח. חייבת לציין שמאז שאני אצלה תמיד יש שאריות של השיער של הכלב. מעניין. האם יש לכך משמעות? האם פגעתי בה באיזשהו אופן שאמרתי את זה?

שלום ליטל,

לאחרונה עולות בי במחשבות בעקבות הטיפול שאני נמצאת בו. לפעמים מרגיש לי שהמטפלת ותיקה ומנוסה ולא מתרגשת משום דבר. שיש לה תשובות מוכנות להכל. היא יודעת לענות בצורה כזו שהתשובה היא חד משמעית ואי אפשר לערער עליה או להיכנס לוויכוח. מצד אחד, אני כולי מתפעלת מהיכולות שלה והביטחון העצמי שהיא מפגינה. מצד שני, מרגיש לי לפעמים שהיא פועלת בצורה טכנית. אולי היא לא מרגישה אותי. אולי היא לא בקשיבות מלאה. שיש לה עוד כל כך הרבה מטופלים ואני יודעת שיש לה לא מעט כי היא אמרה וגם כי לפעמים קשה להזיז לשעה אחרת. אני תוהה לעצמי כמה באמת אני חשובה לה, אם אכפת לה. אולי היא נכנסת לטיפול כבר בהליכה. לא חושבת. לא באמת נכנסת לעומק. אני בכלל מרגישה לפעמים קצת אחרת משאר המטופלים. אולי אני המטופלת הקשה, המאתגרת. ולמה אולי? זה בטוח. אני זו שלא מפסיקה לעשות לה אקטינג אאוט. יושבת ושותקת. מבטלת. כועסת. רוצה למתוח את הגבולות אבל היא לא מאפשרת. היא יודעת כמה הכתיבה היא חלק בלתי נפרד ממי שאני ושבטיפול הקודם זה היה חלק בלתי נפרד. עכשיו היא לא מסכימה ואומרת שהיא רוצה שהכל יהיה בפגישה עצמה. היא לא מאמינה בהתכתבויות ואומרת שאם קשה אז להוסיף פגישה אבל לא לכתוב. אני לא יודעת אם היא באמת איתי או שאני רק עוד שעה בלו"ז האישי שלה. אני חשובה לה? היא חושבת עליי? אולי אני כזו קשה ומסובכת בשבילה והיא פשוט נותנת לטיפול להיות כדי שאגיע ואנסה אבל מבחינתה אין לזה משמעות?

היי סובל מאוסידי מחשבתי
בעבר הייתי מטופל אצל פסיכותרפיסטית מעולה שהחמיאה לי על השינוי כל מפגש שהתקדם.בשלב מסויים ביקשתי לסיים את הטיפול והמפגשים,והיא בתגובה אמרה שאני צריך עוד מפגשים ושבזמן האחרון יש לי נסיגה ולא ממש קיבלה את הרצון שלי להפסיק.נאלצתי למצוא תירוצים כדי לבטל את הפגישה הבאה ואת הטיפול אצלה.עברו כמה שנים ועכשיו יש לי רצון לחזור לכמה טיפולים ספורים אצלה (מקסימום 10) אבל חושש שהמצב יחזור על עצמו כשהרצה להפסיק.גם מפחד בכללי שהמטפל/ת יראה בעין לא יפה את הרצון שלי להפסיק טיפול ויפנה מטעמו לבקשת אשפוז כפוי (חלק מהאוסידי מחשבתי) כסוג של נקמה.מה עלי לעשות? מרגיש צורך בשיחות אבל חושש ממה שכתבתי שיקרה.תודה

שלום, אשמח לעזרתכם

בריונות בתקופה הצעירה ולאורך זמן
( בין גילאי 6 - 13 )
יכולה לגרום לפוסט טראומה מורכבת?
אם כן, איך ניתן תבדוק את זה?

אשמח לתשובתכם, ותודה

שלום,

הפגישה הקודמת עם המטפלת הסתיימה באמירה שלי שלא אגיע לפגישות הקרובות. כלומר, הפגישה הבאה המתוכננת הייתה צריכה להתקיים לקראת סוף החודש. הבנתי עם עצמי שהדרך והמילים נאמרו בצורה שלא באמת משקפת את מה שאני חושבת ומרגישה והיו רק מתוך כעס. מהסיבה הזו שלחתי למטפלת הודעה כדי לתאם פגישה. היא אמרה שהייתה בטוחה שאני מעוניינת לסיים את הטיפול ואמרתי לה שאם באמת הייתי מגיעה רק בעוד שבועיים זה כנראה מה שהיה קורה ומכיוון שאין לי רצון לסיים אז קבעתי פגישה. ניסינו לקבוע מועד לפגישה הבאה בגלל החגים ומסתבר שהשעה שלי נלקחה על ידי אדם אחר כי היא הייתה בטוחה שאנחנו מסיימות את הטיפול. רמת הכעס שעלתה בי לרגע בלבלה אותי. היא באמת חשבה לוותר עליי? וגם אם חשבה שאני רוצה לסיים אז מבחינתה זהו? אפשר לקחת את השעה שלי ולתת למטופל אחר? אני לא חשובה לה? העליתי את זה בפניה אבל מכיוון שהפגישה כבר הסתיימה והנושא מורכב בחרה שלא להתייחס לזה. אני יודעת מניסיון שגם אם הנושא יעלה בפגישה הבאה על ידי או על ידה זה לא ידובר לעומק. מודה שכואב לי ואולי היא לוקחת כמובן מאליו שאבחר להגיע כל פעם מחדש.