ממש קשה לי.
הרבה דברים מפריעים לי אז מה שאני הולכת לכתוב הולך להיות מאוד מבולגן.
1. עוד חודשיים אני אהיה בת 24 ולא השגתי כלום בחיים.
מגיל 18 אני יושבת בבית ולא עושה כלום.
מהצבא קיבלתי פטור בגלל משבר נפשי שעברתי בגילאי העשרה (ואובחנתי אז עם דיכאון, חרדות, OCD וסכיזופרניה), ושירות לאומי לא הייתי מסוגלת לעשות יותר משבוע. פרשתי.
אין לי משמעת עצמית ואין לי מוסר עבודה.
אני לא מסוגלת להישאר במקום עבודה יותר מחודש, השיא שלי הוא 4 חודשים. (חנויות בגדים בקניון).
2. אני בכלל רוצה להיות עצמאית ולפתוח עסק. אבל אני לא יודעת במה. אין לי מושג מה אני רוצה.
אני הרי לא טובה בכלום. ואני לא מוכנה לשמוע יותר משפטים כמו ״לכל אחד יש משהו שהוא טוב בו״ כי זה לא נכון. לגביי זה ממש לא נכון.
כל השנים שאני יושבת בבית אני חושבת ושוברת את הראש ״מה היתרון שלי? מה אני עושה יותר טוב מאחרים?״ ואף פעם לא עולה לי תשובה.
אני לא יצירתית ומקורית, אני לא טובה בדברים עם הידיים (ניסיתי קורסים של תפירה), אני לא טובה בדברים פיזיים וספורטיביים, אני לא מצליחה לקלוט ולזכור מידע (קורס חובשים במד״א).
ונמאס לי כי אני לא יכולה להוציא כספים על עוד קורסים בשביל לנסות דברים חדשים שאולי יצליחו. אני לא עובדת!
3. אין לי אהבה עצמית. אין לי שנאה עצמית אבל אני גם לא אוהבת את עצמי יותר מדי. אני זוכרת שזה תמיד היה ככה מאז ומתמיד. אני סלדתי מעצמי. כל פעם שיש איזו מנטורית שאומרת ״תני לעצמך חיבוק״ או ״תסתכלי במראה ותאהבי את מי שרואה״… אני לא מסוגלת. אני שומעת ונרתעת. זה מרגיש לי קרינג׳י ברמות. זה לא מרגיש לי נוח, כאילו אני זרה לעצמי.
ותכל׳ס אין לי הרבה סיבות להסתכל על עצמי מהצד ולאהוב את עצמי או להיות גאה בי.
אני בן אדם חסר סבלנות, מלא עצבים, עצלנית, חסרת משמעת עצמית, חלשת אופי, לא מצליחה להתמיד בשום דבר שאני מציבה לעצמי בין אם זה לחסוך כסף או לעשות ספורט. תמיד זה מסתיים בכישלון אחרי יומיים.
אבל זה לא שאני לא מנסה. באמת נמאס לי מהמצב שאני נמצאת בו ואני מנסה! במיוחד כשאני מתקרבת לגיל 24, גיל שכשהייתי קטנה תמיד היה נראה לי כל כך בוגר כבר לחתונה וילדים… כשבפועל אני עדיין לא עשיתי עם עצמי כלום. (מה שכן אני נמצאת בזוגיות קרוב לשנתיים).
אני מנסה כל בוקר מחדש להקים את עצמי ולהוכיח שהפעם זה יהיה שונה, הפעם דברים יתנהלו אחרת. ואיכשהו אני תמיד מתבדה.
אני הולכת לשבת מול המחשב ומנסה לקרוא ולמצוא פתרונות על כל מיני דברים שונים שבכללי יוציאו אותי מהלופ הזה - אבל אני לא מצליחה.
אני יושבת מול המסך ולא מצליחה לקרוא. לא בא לי לקרוא. אני יודעת שאני צריכה לקרוא ובכל זאת קשה לי.
כאילו זה כבר משהו לא בשליטה שלי. משהו רוחני שכל פעם כשאני מנסה לעשות צעד מושך אותי אחורה וגורר אותי למטה.
לאחרונה אני כל הזמן מסתובבת במצב רוח רע מהרגיל.
כבר התחלתי לחשוב שיש עליי עין הרע וביקשתי מההורים שיבדקו את המזוזות (14 שנה לא בדקנו) כי זה לא הגיוני שבכל תחום שאליו אני פונה יש מכשול שגורם לי אפילו לא להתחיל! כאילו האנרגיה שלי תקועה.
אולי דברים אלו הם פחות תחום העיסוק בפסיכולוגיה אך אשמח לקבל איזשהו ייעוץ בהיבט הפסיכולוגי.
אני באמת נואשת לשינוי.
.jpg)
