פורום פסיכולוגיה

אני נמצאת בטיפול מעל שנה וחצי אצל אותה מטפלת,
בחודשים האחרונים התחילה תופעה מוזרה אצלי- אני כאילו "מציגה" לפני המטפלת , דברים שלא באמת נכונים ביומיום שלי.
לדוגמא: אני שומרת בגדים מיוחדים יפים במיוחד שלובשת אותם רק בפגישות איתה, איפור,בושם ועוד דברים שלא מקפידה עליהם ביומיום אבל אין מצב שאגיע לפגישות בלעדיהם.
על מה זה יכול להראות?
אני מרגישה שביומיום שלי אני לפעמים ממש מוזנחת,אבל לא נותנת לה לדעת את זה כי מגיעה לפגישות הכי מטופחת שאפשר.
האם זה נקרא אידאליזציה בטיפול?
ממה זה יכול לנבוע?

עברתי שני אובדנים של שני חברים קרובים. אחד היה בן זוגי לשעבר לפני שלוש שנים, וחברה קרובה שנפטרה לפני שנה ממחלה קשה. אני וחברתי הטובה שעד היום אני מנסה לתמוך בה, אחרי שגם אני עברתי משבר לא קל אבל הצלחתי להתמודד בקבוצת תמיכה, משפחה, חברים, שכנעתי אותה ללכת לטיפול אך היא מתנגדת היא מפחדת מאוד מזה. בחיים היא לא עברה את זה. היא ניסתה את הקבוצת תמיכה שום דבר לא עזר לה ועד היום היא עדיין חווה את האבל. היא בוכה הרבה עצבנית אך מתנגדת לגשת לטיפול. אני באופן אישי לא מכירה את הטיפולים האלה,אך רציתי לשאול במה עוזרים בטיפול כזה כדי לשכנע אותה ללכת ולעודד אותה? מה עושים בטיפול?ולאיזה טיפול ניתן לטפל בדברים כאלה? כמה שאני מנסה לשכנע אותה היא לא רוצה, ובכל זאת יושבת בבית עם האבל. כדי לשכנע אותה איך אפשר לשכנע אותה בכל זאת עד הסוף?
תודה על המלצתך.

עם כן מה עושים במצב כזה? אני לא בטיפול.

למרות שבזמן האחרון אני מאוד רגועה. אני יודעת מצד אחד להרגיע את עצמי אבל מצד שני שאני מתקשרת לאחי וגיסתי עונה לי היא מחפשת אותי כל הזמן יש לי דחף לענות לה בכעס ובזעם אני משתדלת לעזור לכל מי שנמצא מסביבי במשפחה עם אחד מהם במצוקה אבל שגיסתי עונה לי במקום אחי אני מרגישה זעם בלב כאילו עצבים כאלה בכלל כל אחד שעונה לי סליחה שכתבתי התקף זעם אני מתכוונת עצבים חזקים בלב ויש לי דחף לענות בכעס מה עושים? כתבתי עוד פעם כי לא כתבתי ברור לפני.
תודה ליטל,

גיסתי קשה איתי מאוד וכל פעם שאני מדברת איתה על משהו היא מתווכת איתי היא גם כל הזמן עונה לפאלפון של אחי וכל עם גם שאני רגועה ואני הרבה רגועה למרות שלכל קל מדברים מסוימים היא מתווכחת. זה מעלה לי עצבים ודפיקות לב יש לי דחף לענות לה אני בכלל סובלת מעצבנות יתר ישר אני עונה מתעצבנת ואחר כך חרדה לגבי העתיד גם כי אני לא עובדת כרגע ואין לי כל כך תעסוקה אבל אני רוב הזמן רגועה רק שמעצבנים אותי אני עונה בדחף במיוחד לגיסתי היא יותר מידי מתערבת לי בדברים אישיים מה עושים?
תודה ליטל,

מזה שנים סובלת מקושי בביטוי עצמי עם צורך לרצות את הסביבה
מעוניינת למצוא טיפול בו אוכל להתמודד עם הקשיים והמחסומים

שלום
אני עם הפרעה סכיזואפקטיבית. אני מטופלת דרך הקופת חולים ובמעכב דרכם אצל פסיכיאטר. פניתי לפסיכולוג שקופת החולים משתתפת במימון בחלק מהסכום של כל פגישה.. כלומר המטפל שייך לקופת החולים אבל אני עדיין משלמת כ100 ומשהו שקל (אם אני זוכרת נכון את הסכום). בכל אופן.. הייתי אצל המטפל שטען שהמקרה שלי דורש טיפול ומעכב של הפסיכיאטר ואי אפשר לקבל את הטיפול דרכו. כלומר אני חייבת אישור מהפסיכיאטרית המחוזית אם אני רוצה טיפול דרכו . העיניין הוא שלא אישרו לי את הטיפול דרך המטפל הזה, ואמרו לי לפנות לקופת חולים כי רק שם יטפלו בי.השאלה היא: אם אפנה לפסיכולוג מחוץ וללא קשר לקופת חולים- האם הוא יקבל אותי ללא צורך של מעכב נוסף של פסיכיאטר( אני הרי גם ככה במעכב)?

מכל הלב

על התמיכה והעזרה כל הכבוד לך אני אני יעזר בטיפים המדהימים שלך מאחלת לך המשך שבוע נפלא ויום נפלא ושוב ממש תודה על הכל מאוד מעריכה אותך

היי, מטופלת כחצי שנה אצל פסיכולוג. חיבבתי אותו עד שהתחלנו לשוחח בטיפול על התעללות מינית שעברתי בילדות. לא כל כך בא לי לראות אותו יותר. אני חשה כך מאז שהנושא עלה. אני כבר לא מחבבת אותו ומאוד רוצה להפסיק בטיפול. תוהה עד כמה באמת חשוב לדון בנושא הזה? זה נושא שלא נגעתי בו שנים. האם לא עדיף להניח לו ולעסוק בנושאים אחרים? הגעתי אליו בגלל נושא אחר בכלל, שלטעמי בכלל לא קשור לנושא המיני.
תודה רבה לך...

עם טיפים המקסימים שלך מבטיחה שזו שאלה אחרונה מקווה שתסכימי לענות לשאלה ממש אחרונה ולא על ללכת לטיפולים אלא להתמודד לבד ממש תודה ליטל

שמענה האחרון בטיפים המדהימים שלך אני אעבוד על הכל ממש תודה אני מברכת אותך בהמשך שבוע נפלא

היי ליטל.
קודם כל אני מאד מודה לך על התמיכה בפורום,אבל יש לי ממש שאלה קטנה. מאז שהמצב של אבא שלי הידרדר, אימא שלי בדכדוך ממש גדול. אישה בת 75 שכל יום מהבוקר עד הלילה בבית חולים עם אבא שלי בקושי עומדת על הרגליים לרופאים בבית חולים לא איכפת מהמצב גם הנפשי של אבא שלי,אבא שלי בנוסף חולה באלצהיימר,והוא כל הזמן בוכה שהוא רוצה הביתה. ממש כואב לי הלב אני איכשהו דווקא מנסה לטפל בעצמי לבד עם כל העצבות בזכות הטיפים שנתת לי אבל יש שעות לא כל היום אבל במיוחד בשעות הערב שממש אני מרגישה,עצבות כל כך גדולה. ההורים שלי היו אנשים שמחים כל כך כל הזמן בילו עם חברים משפחה שמחה,ולצערי לפני שנה דוד שלי ז"ל ואחות של אבא שלי ז"ל נפטרו בהפרש של שבוע ואז המשפחה פשוט התפרקה. זה לא אותה שמחה שהייתה גם אני אחרי הטראומה דווקא מהאשפוז ומהטיפול השגוי הנפשי שעברתי הכול ביחד. את לא מבינה ליטל אני לא מאחלת לשונאים שלי לעבור כאלה דברים. בגלל זה רציתי לשאול בשעות מסויימות לא כל היום במיוחד בשעות הערב כי רוב הזמן אני לבד בבית,מה לעשות עם כל העצב הזה בנוסף לספרים ומיינדפולנס שאני כן עושה אני מנסה להסיח את הדעת בכוח, אני דיברתי עם רופאת המשפחה אבל גם תרופות כאלה לא עוזרות לעצבות במצב כזה. גם שוב אני לוקחת הכל על עצמי גם נקיונות,קניות אז נכון אני עסוקה אבל בערב מתחילות המחשבות השליליות המדכאות, לא חס וחלילה אובדניות או כאלה אני אוהבת את החיים אבל כל הזמן אני חושבת כמה היה כיף לפני כל המשבר שלי שהיה ולפני כל מה שקרה לדוד ודודה שלי ז"ל ואבא שלי שהיה בריא שהייתי הולכת איתו הרבה לטיולים וספורט. תמיד היינו משפחה שמחה בעבר. פשוט מגיע הערב ושאימא שלי מגיעה הביתה עם כזה בכי ודיכאון זה עושה לי רע בלב אני כל כך רוצה לעזור לה, אבל שאני רואה אותה ככה וגם כמובן העצבות היא גם שלי כי זה אבא שלי מה דעתך על העניין להתגבר לבד בינתיים עד שיהיה לי כסף לקנות את הספר של טל בן שחר אני דווקא רוצה לקנות את הספר וגם ספרים של פסיכולוגיה חיובית.מבחינה מעשית ונשימות איך אני יכולה לעבור משלילי לחיובי ולהפוך להיות אופטימית? ממש תודה. אני ממש מתנצלת על ריבוי השאלות אני יודעת שאת חושבת שאני צריכה לחזור לטיפול אבל באמת אין סיכוי. עם יש לך איזשהי הצעה על איך להיות אופטימית במצבים קשים אשמח לדעת או איך לעבור משלילי לחיובי אשמח מאד. ממש תודה ליטל אני ממש מתנצלת אני יודעת שזה משבר אבל זה יעבור למרות שמה שאני כותבת עכשיו זה כבר קצת אופטימיות אבל עדיין כל עוד שהמצב בבית לא קל ועד שאבא שלי ישתחרר מבית חולים מה עושים? ממש תודה רבה

תודה רבה

אשמח בנוסף לטיפ עם כמובן את תסכימי,לתת לי עצה לגבי עזרה עצמית לספרים על דיכאון וחרדות להתמודדות רגשית? אשמח להמלצה.