ערב טוב,
אני נמצאת מזה כשנה בטיפול דינאמי. המטפלת מעודדת תמיד לשתף ודואגת להזכיר שאני יכולה להגיד כל דבר. באחת הפגישות מצאתי את עצמי אומרת משהו שכנראה נתפס לא מתאים וראוי. ביטאתי רצון לפגוע בה פיזית. פשוט לתת לה אגרוף לפנים. כמובן שמדובר במילים בלבד, ללא מעשים. מתברר שלא כל דבר אפשר להגיד בפגישה ובטח לא למטפלת. מצאתי את עצמי מבולבלת. הרי מדובר בסך הכל במחשבה שחלפה שהחלטתי לשתף, לא אפגע בה פיזית ויחד עם זאת היא הביעה חשש גדול ופחד מסיטואציה שיכולה להתרחש בעתיד. איך אפשר לדעת מה מותאם ומה לא? מתי זה בסדר להביע רצון כלשהו כתוצאה נניח מכעס או אכזבה אבל לא לפעול? איך הייתי יכולה לדעת דבר כזה לפני כן?
שלום נועה.
הטיפול הדינאמי אכן מכוון ליצירת מרחב בו ניתן וחשוב לומר הכל, מאחר והדיבור הפתוח הוא השער להבנת וחשיפת עולמו הפנימי והלא מודע של המטופל. עובדה זו אינה סותרת את העובדה כי למילים יש השפעה, אשר היא חלק מהתהליך הטיפולי ולכן חשוב לתת לה מקום, להתבונן בה ולבחון אותה. במובן זה, הנקודה אינה איך להימנע מלהגיע לנקודות אלו בטיפול, אלא איך כיצד להשאיר את הדיבור חופשי ופתוח, ולעבד יחד אירועים מהסוג שתיארת מבלי שישתקו את השיח. חלק מהתהליך הטיפולי עובר דרך בירור התרחשויות וחוויות בשיח הטיפולי ולכן חשוב לשוב לטיפול עם התחושות שנותרו איתך, ולברר יחד מה קרה באינטראקציה ביניכן. בירור זה עשוי להרגיע ולבאר וחשוב לא פחות- לבחון היבטים נוספים בנפשך (למשל, האם החוויה בה את מבהילה אדם אחר מוכרת לך מאינטראקציות נוספות? האם "איסור" על ביטוי היבטים תוקפניים וייצריים הוא חלק מהגורמים לקשיים שהביאו אותך לטיפול?). במילים אחרות, מציעה להמשיך ולעבד את הנושא בטיפול, כחלק מהחומר של השיח הטיפולי.
ליטל
